מה צופן לנו העתיד הכלכלי - דיון לא פוליטי

[Arilou]

נראה כאילו המוחים בכלל מזיזים את קצה הביצה לכיוון שונה.

 

המחאה בשנה שעברה, והמחאות השנה אכן מזיזות לקובעי המדיניות אצלנו. הם מרגישים את האדמה רועדת להם מתחת לרגליים אם בנושאי הגיוס, אם בנושאים כלכליים, אם בנושאים חברתיים וכמובן בנושא הבזבוז הגדול שהם החלו בו בשנים האחרונות ומבינים שהם בבעיה.

 

לצערי זה אומר שגם אנחנו בבעיה.

[dorki]

כל עוד המדינה תמשיך - באופן מוצהר לפחות - להאבק על קיומה, תמיד הנושא הכלכלי יהיה שולי ביחס לבעיה הבטחונית.

 

דווקא השכבות שבעשירונים התחתונים, אלו שאוכלות את כל הזמבורה, דווקא אלה מצטיינים בתפיסות בטחוניות ימניות נוקשות - לכן הם תמיד יצביעו לטובת אלה שמנקנקים אותם.

 

עוד דבר - כשאומרים את המילה 'צבא' כולנו עוצמים את העיניים והאסוציציה הראשונה שעולה לראש היא הבן או האח שמשרת בסדיר ביחידת שדה, איש לא חושב על הגוף רב העוצמה ששולט כבר שנים במדינה הזו.

מעטים מבינים עד כמה חזק התמנון הזה שאוחז במדינה בגרונה, כאן שכר לאנשי קבע, שם תנאי פרישה מפליגים, שם נספחים צבאיים שצריכים אותם כמו שצריכים ספחת - וכשמישהו מאיים על גן העדן שלהם אז נשלפים האיומים הבטחוניים הקבועים של מחרחרי המלחמה המקצועיים האלה.

 

 

מדובר בצבא שיש לו מדינה.

[bagira]

ואתמול ביומן אמר עודד שחר (שאני מאוד מעריך אותו ואת תפישת העולם הכלכלית שלו) שבקרוב מאוד יהיה צמצומים חריפים ומשמעותיים בקצבאות הביטוח הלאומי.

 

עוד פעם העשירונים התחתונים הולכים לחטוף שטוזה לפנים!

[yehuda-k]

האם המציאות מתסכלת לאור זה שנראה שיש צעדים, לכאורה פשוטים אך בפועל לא ננקטים?

כן. אך הצעדים אינם כה פשוטים ומערכת אנושית אינה מערכת פשוטה.

מי שמציע פתרונות קסם שרק הוא יודע לתת, דינו כמי שמציע לך 30 אחוז תשואה מובטחת להשקעה בחודש. כלומר שרלטן.

לא מסכים.

כדאי לבדוק מה נעשה בארצות אחרות, שהיו עם בעיה דומה. בצרפת בשנות החמישים אורך חיי ממשלה ממוצעת היה כשנה ופחות. כמובן שהממשלות לא ממש תפקדו.

ב 1958 דה גול נבחר לנשיא צרפת ופתר את הבעיה במהלך אחד. הוא הבין שאפשר לבנות שלטון יציב למרות שהעם מחולק לגוש שמאל גדול, גוש ימין גדול ורסיסים במרכז. כל תנועה קלה מגוש גדול למרכז, הפילה את הממשלה. דה גול בנה שיטה שבה הנשיא (וכל נבחר אחר) נבחר ב 2 סיבובים. היצוג של הקיצונים מימין ומשמאל הצטמצם מאוד כי בכל איזור בחירה בד"כ הרוב הוא מתון. בנוסף הנבחר זכאי בצדק לראות את עצמו כמיצג נאמן כי בסיבוב השני הוא נבחר ברוב קולות או קרוב לכך.

הנשיא נבחר ל 7 שנים ואם צריך הוא יש לו זמן לצעדים חשובים אבל לא פופולרים (כמו העלאת מיסים) בלי שיחשוש מהבחירות הקרובות.

http://en.wikipedia.org/wiki/Elections_in_France

 

דה גול היה אדם גדול , גם אם לא בדיוק מאוהדינו. אנו צריכים דה גול משלנו.

 

יהודה

[urban.racer]

צריך הנהגה שיכולה להחזיק ממשל תקין, ולא הנהגה שמנסה לשמור על שלטון יציב (דבר חשוב בפני עצמו, אין לי טיפת ספק בזה) דרך קומבינות ומהלכים לריצוי מפלגות קואליציה על מנת לשמור על היציבות הזו. ברגע שנצטמצם לשניים-שלושה גושים עיקריים ואפילו ארבעה ולא עשרות (לא זוכר כמה אב, בטוח יותר מדי) מפלגות ששואבות קול לפה או לשם. לטעמי זו תהיה ההתחלה של יצוב מערכת השלטון ודבר שיאפשר לטפל בבעיות בצורה שתראה לנכון לשלטון הנבחר, ראוי לשים לב שמדובר על שלטון נבחר ולא מפלגה נבחרת, נראה לי מצחיק שאנחנו בוחרים איש ומקבלים בפועל מפלגה.

 

הכל טוב ויפה, אבל התסכול שלי לא נובע ממחסור ברעיונות לפתרונות, אלא במעשים שיובילו ליישום הרעיונות. אני במקום שאני כבר לא רואה עתיד אופטימי, אומנם עוד וויתרתי לגמרי, אבל אני כבר די מותש.

 

בממשל, בטח בממשל דוגמת הממשל הישראלי, גם אם זה פשוט בקונספט, אין זה פשוט לביצוע. אני בטוח בזה במאת האחוזים. הבעיה היא שאני מרגיש שמתעלמים ממני כאזרח. אני בטוח שאין פתרון קסם, וישנן הרבה מדי ססמאות סרק באוויר כרגע. אבל אני לא רואה שום התבטאות שלטונית שאומרת, אנחנו יודעים ואנחנו עובדים על זה. אל מול ההפגנות והצעקות אני מרגיש שבעיקר מתעלמים ממני באופן בוטה. כאילו מסתכלים עלי מלמעלה ואמרים "זה תקופה, זה יעבור להם" כאילו היה הממשל הורה ואני (אנחנו?) נער מרדן. פה התסכול, לא באי ביצוע. יש ביצוע אבל אני לא רואה את התרומה בעתיד שלו. נראה כמו הנחת תחבושת על פלסטר בפצע שמצריך טיפול כירורגי. אני כאזרח לא צריך לתת פתרונות. אני צריך לצאת ולהגיד, קשה לי, רע לי ואתם, הממשלה הנבחרת צריכים לדאוג לי ולמצוא פתרון.

 

זו הסיבה שאני רואה חברים, ולא מדובר על חדלי אישים, אלא על טובי בניה של ישראל, קמים ועוזבים לעתיד מבטייח יותר במדינות אחרות אפילו בתחומים כמו בניית סקייטבורדים וגלשנים, לא מדובר פה על מדעני אטום. סה"כ בני גילי (אני בן 28, חברי באיזור הגיל הז)מרגישים תקועים, לא לפה ולא לפה. הבעיה מחמירה בעידן שבו בעולם הווירטואלי אין גבולות ואנחנו רואים אנשים ברמת ההשכלה שלנו וכביכול במעמד סוציו אקונומי מקביל יחסית לתל"ג שלנו אל מול מדינות אירופה וארה"ב. נכון, יש לנו את העצם בגרון הזו שנקראת "המצב הבטחוני" אבל זה עדיין מרגיש כבר כמו תירוץ ולא כמו בעיה שאפשר להתגבר עליה.

[[פנדוב]

ארילו. המחאה היא של אנשים כמונו, בערך מרכזפלוס מינוס ימינה שמאלה. כוח גדול, אך בחירותיו ברורות מראש ועל כן הוא בן ערובה. הוא בוחר קודם לפי עתיד המדינה ולא הטבה ספציפית.כוח ההתמדה של המחאה זמני, אם לא תצלח והיא עומדת מול כמה מחנות מוגדים וחזקים אלקטורלית, אצל רובם הדמוקרטיה שולית. כל אלו המוכרים לך ועוד קבוצה גדולה, בחלקה כמובן. אין כאן ערעור בסיסי של יחסי הכוחות, יש הבאשה שיטתית ומקצועית של המנהיגות שהיא גם כך די...פזורה, ותראה שמספיק לשלם מס שפתיים למחאה.

 

חן ודורקי, מסכים. כמובן, יש עוד סיבות.

 

באגירה, מסכים. עודד שחר הוא בבחינת צדיק בסדום. גם אורן נהרי,וויצטום בתחום אחר, טובים. אשמח לשמוע על עוד.

מהצד השני ישנם גם שרון גל וחזי שטרנליכט. הבדל הגיל הוא ההבדל הקטן ביותר שיש בינהם.

 

יהודה, דבריך לא לחלוטין סותרים את שלי, בכל אופן הדוגמא שלך בהחלט מענינת, וזה עוד לפני שהזכרת את אלגיר ואת הסכנה מכיוון הימין והצבא הצרפתי. חומר למחשבה. מאחר ואתה כנראה בקיא בהיסטוריה, אני מניח שאתה מודע לעוד ועוד סממנים של פגיעה במנגנון הדמוקרטי אצלנו.

 

ריסר, אני מבין אותך. בעוד מספר שנים לא רב, יהיו לך ילדים, אתה תחשוב על חנכם ועל עתידם ותהיה מודאג אף יותר.

באמת מקווה שאני טועה.

 

נ.ב דורקי . אתה ודאי מודע לכך שיש לא מעט אנשים שיאכלו כל קש, בתנאי שידעו שיש מי שאוכל יותר קש, ואפשר להוציא עליו כעסים. לא יודע למה, אך זה קיים, לא רק אצלנו.

[ישה]

לא מסכים.

כדאי לבדוק מה נעשה בארצות אחרות, שהיו עם בעיה דומה. בצרפת בשנות החמישים אורך חיי ממשלה ממוצעת היה כשנה ופחות. כמובן שהממשלות לא ממש תפקדו.

ב 1958 דה גול נבחר לנשיא צרפת ופתר את הבעיה במהלך אחד. הוא הבין שאפשר לבנות שלטון יציב למרות שהעם מחולק לגוש שמאל גדול, גוש ימין גדול ורסיסים במרכז. כל תנועה קלה מגוש גדול למרכז, הפילה את הממשלה. דה גול בנה שיטה שבה הנשיא (וכל נבחר אחר) נבחר ב 2 סיבובים. היצוג של הקיצונים מימין ומשמאל הצטמצם מאוד כי בכל איזור בחירה בד"כ הרוב הוא מתון. בנוסף הנבחר זכאי בצדק לראות את עצמו כמיצג נאמן כי בסיבוב השני הוא נבחר ברוב קולות או קרוב לכך.

הנשיא נבחר ל 7 שנים ואם צריך הוא יש לו זמן לצעדים חשובים אבל לא פופולרים (כמו העלאת מיסים) בלי שיחשוש מהבחירות הקרובות.

http://en.wikipedia.org/wiki/Elections_in_France

 

דה גול היה אדם גדול , גם אם לא בדיוק מאוהדינו. אנו צריכים דה גול משלנו.

 

יהודה

דה גול היה אדם גבוה וגם גדול

 

בזמנו היו היחסים הטובים ביותר שהיו לנו עם הצרפתים

 

לרבות מפעל הטקסטיל בדימונה וכל חיל האוויר המפואר שהביא את הניצחון בששת הימים

 

אז עשה לנו טובה נוספת והטיל את האמברגו , שנתן דחיפה אדירה לתעשיה הישראלית, ונתן גם את האות להידוק הקשרים הבטחוניים עם ארה"ב, שעד אז היו במינון נמוך ביותר.

 

ובאשר לדיון המרתק שבשבילו התכנסו כאן.

 

כאשר ארה"ב מתעטשת כל העולם חולה בשפעת , עכשיו הצטרםו לכך גם אירופה וגם סין .

הוסף לכך את הפירמידה המתהפכת בו יותר ויותר אנשים לא מייצרים ומקבלים ונבין כי אנחנו בצרות.

 

והפתרון הוא שינוי מבני והוא דורש שינוי פוליטי בו מפלגה אחת שולטת ללא צורך בקואליציה שעולה מיליארדים.

 

לא תתפקד תוחלף בבחירות הבאות באחרת.

[[פנדוב]

אכן דגול גדול וגם נפוח ויומרני היה, לפחות עם כסוי.

איני בטוח ששיא הרומן הצרפתי היה דווקא בתקופתו, ואם כן, לא הודות לו.

מפלגה אחת שלטת ללא קואליציה שאתה מציע, זו הצעה שלכאורה מתבקשת מהדיון כאן. היא אכן פותרת בעיות, והיא יוצרת בעיות רבות אחרות. יש שווי משקל עדין בין צרכים שונים וטווחי זמן שונים.

מערכת איזונים ובלמים היא חשובה. לא בכדי נאמר על השיטה האמריקאית שנוצרה בידי גאונים, כדי שלא יהרסו אותה טיפשים.

גם בשוק ההון, ישנה תורת פיזור ההשקעות של מרקוביץ, הרעיון הבסיסי מופיע, כמובן בכתבים עתיקים ומוכרים יותר.

 

בהזדמנות זו איזכור דה גול, אולי דגול והצעד שנקט, אכן מעניין. הוא טען שכמעט בלתי אפשרי לשלוט על עם בעל כל כך הרבה סוגי גבינה. אישית, איני רואה דה גול ישראללי, אני כן רואה אנשים שבהינתן המפתח בידם יורידו אותנו שאולה. בואו נימנע משמות, זה אחד מיתרונות השרשור הזה.

 

 

ריסר,הסיבה שאתה חש שמנהיגיך לא שמים עליך היא בפשטות ,שיש לך הבנה טובה.ככל שחולף הזמן, הם מעיזים פנים עוד ועוד עד כדי כך שאפילו לא מסתירים זאת, או משתמשים בתירוצים שקופים, ראה מצלמות מהירות ועוד דברים רבים. צטערת.

[urban.racer]

או הבנה, או שאיני טומן ראשי החול או שאני מסתכל מעבר למה שקורה מתחת לאפי שלי. בסופו של יום, או שישתנו דברים או שאנשים יקומו וילכו ולראיה הם כבר עושים זאת. אני מקווה לטעות, אבל לי אישית ישראל, ארה"ב גינאה המשוונית או ברלין אותו דבר כל וד אוכל לתרום את חלקי ולקבל שכר הוגן ועבורו גם לרכוש דירה או לחיות בנחת בשכירות.

[[פנדוב]

לא מאשים אותך כלל, אבל:

ברלין לא באה בחשבון.

אשר לאלטרנטיבות אחרות, כשאני צופה או קורא תכנים הקשורים להקמת המדינה ומלחמותיה, ובעיקר בראיונות עם אנשים שהאמינו והקריבו, אניחש התרגשות וצער. התרגשות לנוכח ההקרבה וההישג האדיר, חסר התקדים, צער לנוכח הקלות בה ניתן להרוס מה שהושג במחיר כה גבוה. כמובן גם הישגים יש לדעת לתחזק.

[yigaljet]

חבל שהדיון מתפספס בדיונים פולטיים חברתיים שדרכם לא ניתן לעשות כלום ושום דבר

follow the money!

[davemustaine87]

משהו שניתקלתי בו הבוקר:

 

 

כבר אמרתי הרבה לפני שאני לא סומך על שום עיתון בארץ(במיוחד לא עיתוני הכלכלה). כולם מובלים ע"י האג'נדה שלהם והצגת האמת זה ממש לא בראש העדיפויות שלהם, והנה בדיוק באים ומוכיחים לי את זה.

[nitch]

אני מציע שתבדוק מי הבעלים של גלובס, ואיזה עסקים נוספים אחרים יש לו.

זה כבר מזמן בטאון, לא עיתון.

 

עריכה:

צחוקים איתי, גלשתי עכשיו למקור של התמונה הזו, וגם שם כינו את גלובס בטאון

[[פנדוב]

דייב, העלעת מיסים אכן מיקרת מוצרים. אין זאת אומרת שבמקביל לא פועלים תהליכים נוספים שהשפעתם, אולי הפוכה.

ניטש, בגלובס נתן לכאורה למצוא כתבות שתולות מטעם בעלי עניין. יש עיתונים בהם זה בוטה יותר.

יחד עם זאת, בלי קשר לבעלים שבשנים האחרונות מיקד יותר מפעילותו מחוץ לארץ, אני מוצא שמדובר במקור מידע סביר בהחלט.

ניתן למצוא בו גם ביקורת עניינית.

ככלל, אין להתיחס לכלי תקשורת ספציפי כמיקשה אחת, נכון שלעיתים ישנו קו מערכתי, אך יש דעות והבנה של כתבים שונים.

זאת למעט במקרה של דכוי דעות, שקיים פה ושם אצל בעלים בעלי איכות אישית ירודה. זה לא המקרה כאן.

אם לאנשים כאן יש דיעה חיובית והמלצה על כותבים ספציפיים בכלי תקשורת זה או אחר, אשמח לשמוע.

בלי קשר, ממליץ לקרוא בגלובס פירמה, ראיון עם משה גביש. נציב המס בתקופה שבה מעשי השחיתות שם, בלטו הרבה פחות.

[nitch]

לידיעת הקורא דורקי:

http://www.themarker.com/wallstreet/1.1802266

 

העשן מתחיל להתפזר, הפגיעה לא כל כך נוראית, ירידה ברווחיות אבל אף אחד לא הולך לפשוט רגל בקרוב, והערך שהושמד מפאניקה צומח בחזרה.