חתונה שלא ברבנות

[falou]

 

באגירה, עכשיו אני מתפלא עליך, אתה לא נוהג להגיב לפני שאתה קורא עד הסוף תגובה של בנאדם (או ברווז) בד"כ. תקרא את הציטוט שלי שהבאת, רשום שם במפורש- זה עניין של בריאות.

 

זה לא נכון.

אני מציע שתלמד קצת על נזקי המילה לעומת תועלתיה.

[bagira]

ברווז,צביפר, יגאל,

 

ראבאק, תפנימו כבר, אין שום קשר לדת.

 

כשבושמנים באפריקה מתחתנים, הם עורכים טקס שאופייני לשבט שלהם. הם לא חולמים לא לעשות את הטקס כי זה מה שמגדיר אותם כשבט (ושוב, לא דת אלא שבט).

 

בשבטים בתאילנד הנשים עונדות טבעות על הצוואר ומסתובבות איתן בגאווה כי זה מה שמגדיר אותן כבנות שבט.

 

אז בשביל חצי שעה אצל הרבנית וטבילה במקווה אתם מיד נרתעים ומוותרים על מאפיינים שבטיים שמאפיינים את השבט שלכם כבר 3000 שנים?

 

כמו שכבר אמרתי, לדעתי מדובר בפספוס.

[hans]

אתה זה שלא הפנים.

זה קשור אך ורק לדת, זה בכלל לא קשור ליהדות אפילו.

 

ולא רק שזה קשור לדת, זה קשור למהדורה חדשה יחסית של מערכת דתית מסוימת,

מהמאה ה-19, שאין לה שום קשר לאלפי שנות היסטוריה יהודית.

אברהם/משה/דוד המלך/ישעיהו/חזקיהו/בר כוכבא התחתנו בדרכים אחרות.

 

(שלא לדבר על כך שקביעת היהדות על פי האם ולא האב הוא גם המצאה מאוחרת).

רות המואביה, רחב הזונה וגו'.

[bagira]

או, בדיוק פה אתה טועה!

 

כבר בספר יואל ותהילים מתוארות חתונות יהודיות מתחת לחופה.

 

ברור שהטקס כמו שהוא נראה היום, שונה מלפני 2000 שנה אבל במהות, הוא שומר על הערכים שהיו חשובים אז.

 

בעיקרון היינו פעם משהוא דומה מאוד לבדואים. אז אם אתה מסתכל עליהם, אתה מבין מאיפה המנהג של כיסוי פני הכלה, אתה מבין מאיפה המנהג של "לקנות" את הכלה, אתה מבין מאיפה המנהג לסמן את האשה כ"אשת איש" ע"י טבעת וכו'.

 

אבל מה זה בשבילכם מסורת של פאעקאעקטה 2000 שנה, יותר טוב לבדוק אם יש שולחן פנוי בבראסרי.

[hans]

אתה לא צריך לספר לי מה כתוב בספר יואל ובספר תהילים.

(אגב, חופה יש גם בשיר השירים). גם ברור לך שלא לזה התכוונתי,

אבל כרגיל, אמת זה לא משהו שנוח לשמוע.

[יוסי פרנקוס]

חתונה?

באמת עושים את זה עדיין?

 

סתם, אבל באמת הייתי חושב על חתונה קלינגונית, או יותר טוב, חתונה פרנגית!

[bagira]

עזבו, אין כמו חתונת הדמים של הגששים!

[-מוטי-]

 

 

אני אישית התחתנתי לפני 4 חודשים בחתונה אזרחית ואני גאה בזה!

היה מישהו שערך את הטקס.

הייתה סוג של כתובה. היו ברכות הייתה שבירת כוס, היה חילופי טבעות. והכי חשוב, הייתה הדדיות והיה טקס מודרני בדיוק כמו שרצינו!

נ.ב

גם אני שמעתי שאולי זה יעשה צרות לילדים שלי אם הם יבחרו להתחתן עם תדיים או חרדים.

ואם זה מה שהם יבחרו, אז המירוץ אחר הטפסים וכל הבלגאן יהיה העונש שלי אליהם על זה שהם החליטו להתחתן ככה

למה שברתם כוס ? לזכר מה ?או רק כי זה נהוג בכל החתונת ?

גם אתה וגם ברווז ציינתם את עניין חתונת ילדיכם עם דתיים, כאילו מדובר בחתונה עם לא בני אדם..כבר מעכשיו תחליטו לילדים שלכם שאתם לא רוצים שיתחתנו עם X שהוא דתי?ואם (חס וחלילה כמובן ) הוא\היא יהיה\תהיה אהבת חייו מה יהיה אז?

שהם ירוצו אחרי טפסים.. אה נכון .

[ofir]

בעקרון מספיק לשים טבעת להגיד "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל"

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3677804,00.html

 

 

והנה אתר מעניין בנושא:

 

http://www.tkasim.org.il/

[bagira]

שהם ירוצו אחרי טפסים.. אה נכון .

 

ואל תשכח, כשהילדים יצתרכו לרוץ אחרי טפסים את מי הם יקללו? את הרבנות!

[ברווז]

זה לא נכון.

אני מציע שתלמד קצת על נזקי המילה לעומת תועלתיה.

אוקיי, סיקרנת אותי. לא ידעתי שלמילה יש גם נזקים.

ברווז,צביפר, יגאל,

 

ראבאק, תפנימו כבר, אין שום קשר לדת.

 

כשבושמנים באפריקה מתחתנים, הם עורכים טקס שאופייני לשבט שלהם. הם לא חולמים לא לעשות את הטקס כי זה מה שמגדיר אותם כשבט (ושוב, לא דת אלא שבט).

 

בשבטים בתאילנד הנשים עונדות טבעות על הצוואר ומסתובבות איתן בגאווה כי זה מה שמגדיר אותן כבנות שבט.

 

אז בשביל חצי שעה אצל הרבנית וטבילה במקווה אתם מיד נרתעים ומוותרים על מאפיינים שבטיים שמאפיינים את השבט שלכם כבר 3000 שנים?

 

כמו שכבר אמרתי, לדעתי מדובר בפספוס.

שבט? אני לא שייך לשום שבט. אני לא בא משושלת ארוכה של ברווזים, אין לי סממנים מובהקים שקשורים לשבט, אין שום דבר שעושה אותי לחלק ממשהו. וזה שבמשך 3000 שנה אנשים עושים את אותה שטות, לא אומר שהם צודקים.

אתה זה שלא הפנים.

זה קשור אך ורק לדת, זה בכלל לא קשור ליהדות אפילו.

 

ולא רק שזה קשור לדת, זה קשור למהדורה חדשה יחסית של מערכת דתית מסוימת,

מהמאה ה-19, שאין לה שום קשר לאלפי שנות היסטוריה יהודית.

אברהם/משה/דוד המלך/ישעיהו/חזקיהו/בר כוכבא התחתנו בדרכים אחרות.

 

(שלא לדבר על כך שקביעת היהדות על פי האם ולא האב הוא גם המצאה מאוחרת).

רות המואביה, רחב הזונה וגו'.

 

או, בדיוק פה אתה טועה!

 

כבר בספר יואל ותהילים מתוארות חתונות יהודיות מתחת לחופה.

 

ברור שהטקס כמו שהוא נראה היום, שונה מלפני 2000 שנה אבל במהות, הוא שומר על הערכים שהיו חשובים אז.

 

בעיקרון היינו פעם משהוא דומה מאוד לבדואים. אז אם אתה מסתכל עליהם, אתה מבין מאיפה המנהג של כיסוי פני הכלה, אתה מבין מאיפה המנהג של "לקנות" את הכלה, אתה מבין מאיפה המנהג לסמן את האשה כ"אשת איש" ע"י טבעת וכו'.

 

אבל מה זה בשבילכם מסורת של פאעקאעקטה 2000 שנה, יותר טוב לבדוק אם יש שולחן פנוי בבראסרי.

ואם אני מבין מאיפה המנהג, זה עושה אותו לגיטימי בימינו? אם הייתי רוצה לקנות את אשתי, הייתי מזמין אותה מקטלוג באוקראיינה.

חתונה?

באמת עושים את זה עדיין?

 

סתם, אבל באמת הייתי חושב על חתונה קלינגונית, או יותר טוב, חתונה פרנגית!

יוסי, בחייך, אתה יודע כמה שהפרנגים קמצנים-אתה לא תראה גרוש מהם בצ'קים...

למה שברתם כוס ? לזכר מה ?או רק כי זה נהוג בכל החתונת ?

גם אתה וגם ברווז ציינתם את עניין חתונת ילדיכם עם דתיים, כאילו מדובר בחתונה עם לא בני אדם..כבר מעכשיו תחליטו לילדים שלכם שאתם לא רוצים שיתחתנו עם X שהוא דתי?ואם (חס וחלילה כמובן ) הוא\היא יהיה\תהיה אהבת חייו מה יהיה אז?

שהם ירוצו אחרי טפסים.. אה נכון .

 

שמע. לא אמרתי ש"לא בני אדם". רק אמרתי שזה לא הפסד גדול. אם הילדים באמת ירצו, הם גם יצליחו. ואם הם אוהבים אחד את השני מספיק, או שאחד יחזור בתשובה או שאחד יחזור בשאלה. אבל הסיכוי שזה יקרה, דיי נמוך.

אישית לדעתי שבירת הכוס דומה להמון אמונות טפלות, לא רק יהודיות, מכל העולם. כך שלא משנה במה אתה מאמין, שבירת כוס זה "הרע במיעוטו".

וחוץ מזה, מר מוטי הנכבד, אני שופט אדם לפי מעשיו, והיותו אדם, לפני שאני מסתכל על דברים כמו "וואו הוא חרדי!". אם האדם לא יתאים לסולם הערכים שלי, אז הוא לא יתאים, ולא יעזור כלום, אבל אם הוא יתאים, שיהיה מצידי זבינאמו נביא הדלק, או מיסיונר של דת אחרת, או לא יודע מה, הוא יקבל את בירכתי.

[tzvipper]

אם הילדים באמת ירצו, הם גם יצליחו. ואם הם אוהבים אחד את השני מספיק, או שאחד יחזור בתשובה או שאחד יחזור בשאלה. אבל הסיכוי שזה יקרה, דיי נמוך.

+1

 

יש רק סיבה אחת למה בארץ ובפורום יש כל כך הרבה אנשים שמצדדים בעד חתונה דתית: אנשים פשוט לא מכירים שום דבר אחד, כך גדלו ולא מבינים שאפשר אחרת. גם ילדים שגדלו על קלשניקוב בידיים לא מבינים שאפשר אחרת (אני לא משווה שלא תבינו לא נכון!) וחושבים שאם זה אחרת, אז זה לא טוב ולא נכון.

 

מי שרוצה להתחתן חתונה דתית שיעשה את זה. אבל להכריח אנשים אחרים גם לעשות את זה זו כבר כפייה וכל התגובות שאומרים שאין קשר לדת - פשוט טועים. מי שרוצה לעשות חתונה אזרחית בארץ לא יכול, צריך לצאת חול לקפריסין, פראג ועוד מדינות בעולם. זאת גישה עקומה ואת העיווט הזה צריך לתקן על ידי מתן אפשרות של חתונה אזרחית בארץ לכ-ו-ל-ם.

[יגאל]

אז בשביל חצי שעה אצל הרבנית וטבילה במקווה אתם מיד נרתעים ומוותרים על מאפיינים שבטיים שמאפיינים את השבט שלכם כבר 3000 שנים?

 

 

צר לי אבל אני לא מרגיש שאני שייך לשום שבט. משפט חזק הבאת, הרחיק אותי בעוד ק"מ וחצי מהדת

 

ברווז, אתה בחור טוב. קבל LIKE.

[ofir]

אוקיי, סיקרנת אותי. לא ידעתי שלמילה יש גם נזקים.

 

שניה וחצי בגוגל - http://www.gonnen.org

[discoTD5]

חתונה:

התחתנתי עם אישתי המתוקה בדיוק ב 1.1.2003 - ותאמינו או לא, אנחנו כל שנה מצליחים לשכוח את יום הנישואים.

התחתו ברבנות. למה? כי כשניסיתי לשכנע לנסוע לקפריסין היא התנגדה בתוקף, ואז הוצאתי דיל - חתונה ברבנות, ברית (אם וכאשר יהיה בן, ונחליט לעשות ברית) אצל רופא. זה היה הדיל.

ברבנות בתל-אביב קיבלתי יחס מצויין. באמת. עברתי את כל התהליך עם העדים אצל הרבי ג'ו כפרה, אבל היה קליל. הרבה פחות מלחיץ ממה שציפיתי.

השיחה עם הרבנית היתה השעה וחצי הכי הזויות שהיו לי בחיים. כאילו שהייתי שחקן בסרט מצוייר של באגס באני. כל הזמן מהנהן עם הראש, כן...כן...כן...וחושב איזה כיף של חיים יש לפוסטמה שמולי (הרבנית, לא אישתי, כן?). אין שכל אין דאגות. אבל בגדול - צחוקים.

ממש לא סיפור גדול.

עם זאת, אין לי ספק שהם ימררו את החיים לכל מי שעולה בהם הספק אם הוא יהודי על פי ההגדרות המפגרות שלהם.

 

ברית:

כאשר הודיעו לנו שאנחנו מצפים לבן זכר, התחלתי לחקור לעומק על ענייני הברית. השתכנעתי באופן סופי ומוחלט שאין בברית שום תועלת בריאותית. להיפך. (חיפשתי צידוק רציונלי לעשות לבן ברית מילה, ולא מצאתי.) מצאתי הרבה עדויות שזה דווקא הליך חשוך, פרימיטיבי ומסוכן. הטלת מום באדם זה פשוט ברברי. כשהגיעה העת מלתי את בני אצל רופא כירורג שהוא גם רב. שילמתי לו ממון רב (יותר מרבעיית טויו למאקסימה) בשביל הבזיון הזה. הסתובבתי עם רגשות אשמה קשים במשך חודשים. יש לי דמעות בעיניים, ולא בצחוק, כשאני נזכר בשעות ובימים שלאחר הברית כשהייתי צריך להחליף ל"בן שלי קטן" תחבושות. עד היום אין לי תשובה למה עשיתי לו את זה, למעט תשובה אחת - שלא יהיה חריג. שום הסבר אחר, ואני כאמור משוכנע לחלוטין שמדובר בהליך ברברי ומיותר מבחינה רפואית.

כשאתם קוראים מאמרים בנושא, אנא קראו גם מי מחבר המאמר, מי מממן את המחקר, ומה העמדות המוקדמות של עורך המאמר.