לאן נעלמו מועדוני הרכב

[Benni Haspel]

להקים ולהחזיק מועדון בחיים זה לא פשוט.

נער הייתי וגם זקנתי (אהמממ...בגרתי..אהמממ... הפכתי לאספנות...) וראיתי מועדונים הרבה ומכאן כמה תובנות שכדאי לכל מי שמתעתד להקים מועדון לחשוב על זה:

האתגר הכי קשה הוא לעבור את "שלב ההתלהבות הראשונית". בדרך כלל אנשים נורא שמחים שהכריזו על מועדון אוטוביאנקי ולמפגש הראשון באים עשרים חברה, מעמידים את המכוניות בשורה, ו....מה הלאה? איך הלאה?

מה שנדרשים אלו הם יעדים: לקבוע את יעדי המועדון ואת המסרים שלו כלפי פנים וכלפי חוץ. מה התועלת במועדון כזה? להנחיל את מורשת האוטוביאנקי? להדגיש את היות הרכב מיוחד וקלאסי? להדגיש למי? לבעלי הרכב? לציבור האספנים? לציבור בכלל? לבדל אותו מסתם (לא אעז לומר ממי...).

או קיי, גמרנו עם העניין הערכי ונעבור לשלב לא פחות קשה וזה האירגון: צריך משוגעים לדבר שידחפו את העגלה (הלו..לא התכוונתי ל A112) והעיקר שיתמידו. החזקת רשימת כתובות מעודכנת, אירגון אירועים (שזו תורה בפני עצמה כי יש לה השלכות בטיחותיות וחוקיות), ייצוג בעלי האוטוביאנקי לפני מי שרוצים לייצג, נניח היבואן, והעיקר שמירת קשר עם החברים. זה לא מסתכם באתר אינטרנט שאליו החבר או שמגיע או שלא מגיע. אלא גם חדירה אליו כמו דף מידע בדואר וכו וכו.

כל זה עולה כסף ואז יש פן נוסף באירגון וזה ניהול כספים... להמשיך?

בקיצור, מועדון זה לא דבר פשוט. צריך אמצעים (ובקרה עליהם) אחריות, התמדה וכושר ארגוני (ועוד לא דיברתי על עמותה שזו תורה בפני עצמה).

למיטב ידיעתי מועדון החמש הוא מועדון הרכב הכי גדול בארץ וגם מתמיד למעלה מ 25 שנה כאשר כמעט הכל נעשה בהתנדבות. גם זה לא קל אבל ייתרון הגודל וגם הגדרה ברורה של מטרות, יעדים, ניהול נכון ושקוף (המועדון הוא עמותה שלא למטרת רווח) והעיקר, אי הסתמכות על משוגע אחד לדבר עזרו לו לצלוח את השנים האלה ולמצב אותו.

זה לא פשוט, מועדון...