נמאס לי להיות רווק - איפה למצוא את האחת?

[Benor]

אני קצת מרגיש כמו תוכי.

זה הרגשה פנימית עמוקה שאין מה לתת לצד השני...

קודם כל צריך לפתח חיים מלאים ועשירים + בטחון עצמי ורק אז זה ילך...

אולי רק זוגיות שתצליח, תוכל לשבור את המעגל הזה.

 

זה פחות או יותר סדר העדיפויות שלי:

1. בריאות תקינה

2. עבודה מכניסה /מקור הכנסה יציב

3. שיהיו לי חיים מעניינים ומלאים בפני עצמם (ללא קשר לבחורה)

4. להכיר ולהכניס לחיי נשים.

[Max.M]

מה אתה צריך להעניק לצד השני?

* כסף? אם תחשוב ככה תצטרך לחכות שתהיה מאוד עשיר .

* מראה? תצטרך לחכות שתהיה דוגמן

 

אם תהיה עצמך לא תצטרך לחכות לשום דבר .

[Benor]

יותר אישיות חזקה פחות כסף.

אישיות חזקה, דומיננטית ואסרטיבית עם בטחון עצמי

וכן, כסף גם מאד חשוב כרגע, אין לי מספיק כסף בשביל לגור לבד ולחיות באופן עצמאי.

אני מאמין שבתת-מודע אישה תעדיף גבר שיכול לכלכל את עצמו ולהחזיק את עצמו לבדו.

עריכה אחרונה ב-1 לספטמבר, 2017 על ידי Benor

[ALÞћÃ]

תמעיט במילים, תחייך יותר...

 

תופתע מה שחיוך אחד יכול להשיג .

אם אתה נראה נורמלי/פוטוגני. לא לכל אחד חיוך מחמיא. במקרים הפחות טובים, זה עלול להוציא אותך קריפי.

 

Sent from my ONEPLUS A5000 using Tapatalk

[Max.M]

אם אתה נראה נורמלי/פוטוגני. לא לכל אחד חיוך מחמיא. במקרים הפחות טובים, זה עלול להוציא אותך קריפי.

 

Sent from my ONEPLUS A5000 using Tapatalk

 

לא דוגמן הבית...ממוצע למהדרין .

 

מאמין שרוב החברים בשרשור כאלו .

עריכה אחרונה ב-1 לספטמבר, 2017 על ידי Max.M

[malcishua]

אני לא יודע איך מודדים התאמה, אבל אני אומר בדיוק ההפך. זה שאולי, תיאורטית (כי אי אפשר לבחון את זה, לא ברמה המדעית ולא ברמת הפרט), יש אולי מישהי אחרת שאם היית פוגש אותה היית מרגיש אותו הדבר - זה לא רלוונטי. לא רלוונטי ולא משנה. גם אם תבוא אחרת, לא תראה אותה, אז קיומה התיאורטי לא רלוונטי. תודעתית היא לא קיימת.

נראה לי שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך.

 

כמו שכבר כתבתי, אני לגמרי בעד שלב ההתאהבות (צריך לזכור שמדובר בשלב בקשר) ואני אפילו חושב שהוא קריטי עבור קשר זוגי מוצלח.

 

הגישה הזו, שקיימת רק מישהי אחת בעולם בשבילי, היא בעייתית לא כשאתה בקשר, אלא כשנגמר הקשר. לא חסרות דוגמאות, בשרשור הזה ממש, לאנשים שאחרי התאהבות כושלת בטוחים שהם איבדו את הסיכוי היחיד שלהם בחיים לאהבה.

 

כי, לפחות לפי דיסני, אם אתה רוצה להיות מאושר - תקבל על עצמך את התחושה של ההתאהבות, כי זה המצב הנפשי הרצוי.

אני לא חושב שאתה יכול לא לקבל על עצמך את התחושה. כשאתה באמת מאוהב, זה מעבר לשליטתך.

 

וזה הרי מטרה של סיפור "קלאסי" כזה, לא לספר לך מה המציאות, אלא לספר לך מה זה סיפור טוב ולמה אתה צריך לשאוף.

 

זה לא אומר שבאמת יש רק בחורה אחת בעולם שם בשבילך, זה אומר שכשאתה עם מישהי שהיא כן בשבילך, תתנהג כאילו אין אף אחת אחרת - כי זה יהפוך את הקיום שלך למאושר.

לפחות זה מה שאני מבין מהסיפור.

לא הבנתי, אם ההתנהגות הזו באה באופן טבעי כשמאוהבים, למה צריך לנסות להתנהג ככה?

 

אני חושב שזו עצה טובה לדור הטינדר.

בהקשר הזה, אני חייב לציין עוד משהו שמפריע לי ברומנטיזציה של ההתאהבות בקולנוע וזה האהבה ממבט ראשון. אני לא טוען שאין דבר כזה - יש. אבל לא תמיד. אני מכיר לא מעט זוגות שההתאהבות קרתה אצלם דווקא בדייט השני (לפחות אצל אחד הצדדים..) ויש גם כאלה שהיו חברים שנים וזה קרה להם פתאום בשלב מאוחר יותר בחיים.

 

הציפייה לקליק מיידי - שמושרשת עמוק במיטב סרטי הוליווד - לפעמים מונעת מאנשים לתת בכלל סיכוי למי שמולם.

 

 

קנאה אובססיבית זה רע, וכאן מדברים עליה בהקשר הרומנטי.

למה רומנטי? האם החורגת מקנאת בשלגיה על כך שהיא יפה יותר. זה הכל.

 

אם תעבוד קשה תרוויח את זו ששווה, כי היא תעריך את המאמץ (כמובן שלא בכל הסיפורים, בשלגיה הנסיך זוכה מההפקר, וזה יותר סיפור על שחרור הבת מהאם הדומיננטית).

אם תעבוד קשה ויותר מזה, לא תנטור טינה למרות שאחרים לא נחמדים אליך - הכל יסתדר בסוף. גם כאן, האהבה היא חלק מחבילת ה-happy ever after, לא העניין המרכזי.

 

אני רואה את זה אחרת. הנבל, לפחות בגירסת דיסני המצויירת של "היפה והחיה", יש בו תוכן, אבל הוא מלא בעצמו. הבנות אוהבות את זה שהוא מלא בעצמו. הוא גם מוכשר במה שהוא עושה, אבל הוא לא סופר אותן, וזו הבעיה שלו. ואת מי הוא רוצה... את זו שלא סופרת אותו, כמובן...

זה מה שנרקסיסט לא סובל.

מלא בעצמו == תוכן רע...

 

גיבורת הסיפור יודעת יותר טוב מכולם - היא רואה את ה״תוכן האמיתי״ של הנבל וכנ״ל (בסופו של דבר) עבור הגיבור. ברור שזה סיפור אהבה, אבל יותר סיפור על אילו דברים שטחיים ואילו חשובים באמת.

 

ואני חושב שהפיכת "החיה" לגבר נחשק היא לא סיפור על קבלת האחר, אלא סיפור על אילוף הגבר הגס ע"י הנשיות המרסנת, שזה מה שהופך אותו מפרא אדם מתבגר לאיש משפחה. שזה גם מוטיב די קלאסי.

אני לא כ״כ מסכים, לפחות לגבי הסרט של דיסני. לדעתי יש בו תמות ברורות של קבלת האחר, וזה ממש משהו שהוא מרכזי בסרט. כך התרשמתי לפחות (וגם מתגובות של הילדים שראו אתי את הסרט..).

 

לא מצליח בכלל. הנרטיב צריך להתחבר לנפש של הצופה, ולנגן על תמות מוכרות מהתת מודע הקולקטיבי.

טוב, תלוי איפה.

היום יודעים שבין הוקיניגים היו נשים לוחמות. זה הגיוני, כי הם באו ממקום בו היה רעב, מיעוט במשאבים, ולכן לוחמנות מקומית חסרת פשרות, שהפכה אח"כ לפשיטות מעבר לטריטוריה. במצב אפוקליפטי כזה, גם נשים היו צריכות להלחם. מעניין לחשוב אם זה השורש של שוויון הזכויות שאנחנו רואים היום בסקנדינביה...

 

הסיפורים הללו עובדים על הנפש כ"כ ביעילות, כי הם עוסקים בתמות שמלוות את הנפש של בני האדם מאות אלפי שנים. מאות אלפי שנים גברים היו גיבורים ששמרו בשער ויצאו להכריע את העולם שמעבר לו, וגברים גיבורים, שדאגו לנשים שלהם, נחשבו המוצלחים. נשים פשוט היו חייבות להישאר לטפל בתינוק. הן היו פגיעות. הן נשארו לנהל מאחור את הבית. אבל הן היו צריכות לבחור את הגבר הנכון, ולהצליח לנהל נכון את העורף.

זה היה כורח הקיום.

 

היום המצב שלנו מאוד שונה, אבל זה קרה מאוד מהר (בטח במונחים אבולוציונים). הנרטיבים הקדומים שלנו, שזורים במהות שלנו, שנשתמרה במאות אלפי שנים של אבולוציה תרבותית וביולוגית, עדין עובדים עלינו. יש סיבה לזה שאנשים משתוקקים לזוגיות, ויש סיבה לזה שבהכללה, אנשים נשואים עם ילדים מאושרים יותר מאנשים בודדים "וחופשיים".

אפשר לרצות לזרוק את כל המסרים הללו הצידה ולבטלם כסיפורי אגדות דבילים, אבל זה לא עובד.

 

מה עושים עם זה, אני לא ממש יודע, אבל כל השרשור הזה מראה כמה גברים צעירים אבודים יש. אפילו לא יודעים איך לדבר עם בחורות יותר. לצאת לדייט. זה מוזר בעיני.

אני לא חושב שיש משהו אינהרנטי בלהיות נשוי עם ילדים שהופך בני אדם למאושרים יותר. בסופו של דבר, לדעתי מי שלא מתחתן כי פגש את אהבת חייו עושה את זה בסופו של דבר מתוך לחץ סביבתי משולב בפחד מבדידות. ילדים זה כבר סיפור אחר, לדעתי גם מתוך לחץ סביבתי אבל גם מתוך הרצון לייצר המשכיות של עצמך (אתה יכול לקרוא לזה אינסטינקט התרבות, בסדר ). יש שאומרים שזה נובע מהרצון החבוי בכולנו להביס את המוות.

 

אני מכיר מעט אנשים שחיים לבד מתוך בחירה, ובאמת באמת שטוב להם כך. זה מאוד נדיר, זה נכון, אבל יש כאלה. אולי קשה לך להאמין כי הרעיון זר לך (גם לי, בכנות) אבל זה אמיתי לגמרי. מכיר גם זוג אחד מאושר שבחר לא להביא ילדים.

 

אני חושב שהבעיה היא עם אנשים שרוצים להקים משפחה אבל משכנעים את עצמם שטוב להם יותר לבד, מכל מיני סיבות. אם זה פחד ממחויבות, אם זה בעיה בתקשורת שמונעת מהם לפגוש בני זוג או סתם עצלנות (כי בתקופה שבה אנחנו חיים, צריך לפעמים לעבוד קשה כדי לפגוש מישהי). ועליהם חבל.

 

ומעשית, הייתי אומר: כשאתה עם מישהי, תתייחס אליה כאילו היא מרכז העולם ואין אף אחת אחרת. תחיה כאילו אתה רוצה שהעולם יהיה כן כמו אגדה של דיסני, ואז הוא יהיה יותר קרוב לשם מאשר אם תתייחס לבת זוג כאילו היא מחזיקה זמנית במשרה, כל זמן שהיא ממלאה את התפקיד היטב. הרי כשאתה רואה זוג נורא מאוהב, שמתעלם מכל מה שמסביבו, אם אתה לא ממש מקנא ומריר, אתה חושב לעצמך - פאק! איזה כיף להם.

וזה נכון.

וזה מה שהסרט אומר לך - תכוון לשם. זה טוב.

זה לא אומר ככה תיראה המציאות, זה אומר שאם תשאף למקום ההוא, יהיה לך יותר טוב. המציאות תהיה יותר ככה מאשר לא.

מסכים כמובן לגבי החלק הראשון לגבי היחס לבת הזוג, אבל אני מעדיף לדמיין ולשאוף לאיך שהעולם שלי יכול להיות, מעשית. סיפורי האהבה בדיסני תמיד היו שטחיים מדי, לטעמי. מעבר להתאהבות במבט ראשון אין בהם הרבה. לא בטוח שזה מה שאני רוצה לשאוף אליו.

 

ובמרכז העולם אני לא אומר שבזוגיות צריך להיות רק אחד בתחת של השני. בכלל לא. זה אפילו ממש לא טוב. ממש ממש לא טוב. חייבים לשמור על נפרדות, אבל זה עניין אחר.

מסכים לגמרי, אבל אכן, זה עניין לדיון אחר.

עריכה אחרונה ב-1 לספטמבר, 2017 על ידי malcishua

[falou]

עופר, אתה כותב דברים מאוד מעניינים.

למדת פסיכולוגיה/ סוציולוגיה/ משהו אחר שנגמר ב"לוגיה"?

תענוג לקרוא את הדברים שכתבת פה בכל השירשור. חלק אני מניח בא גם מהניסיון, אבל ההסברים והתאוריות- פנינים. כיף לקרוא

 

נזכרתי שאני "חייב" לך תשובה... קצת הלכתי לאיבוד בדיונים, כי אני לומד משהו חדש (עיצוב תלת מימד).

 

לא למדתי מדעי החברה באופן מסודר, אני קורא ומקשיב לבדי (כשאני לא שומע מוסיקה באוטו, אני שומע הרצאות).

 

חלק מהדברים באים מניסיון, אבל אני לא כזה חכם כדי להמציא את הדברים הללו בעצמי. אני נשען בעיקר על האנשים (והאנשות...) הבאים:

 

Helen Fisher - שילבה אנתרופולוגיה עם חקר המוח. כלומר, יישמה גישה מדעית לתחום שהולך והופך ללימודי השומכלום, ואשכרה הצליחה להוציא, לכן, משהו מעשי. חקרה את ההתאהבות ואהבה ארוכת הטווח, מבחינה ביולוגית ואבולוציונית.

 

Esther Perel - חקרה את הדילמה של הזוגיות ארוכת הטווח, והגיעה למסקנות שמדברות אליי.

 

Camille Paglia - פמיניסיטית, לסבית, טרנסג'נדרית במידה מסויימת, מדברת על היחסים בין גברים לנשים בתרבות המודרנית.

 

Jordan Peterson - פחות בהתייחסות למערכות יחסים (הבנזונה נשוי לאהובת ילדותו, שגרה מעבר לכביש, שזה באמת הישג בחיים, אז מה הוא מבין על קשיים ביחסים...), יותר פתח לי את הראש בהסתכלות על נרטיבים חשובים בסרטים פופולרים. למשל כאן (יחד עם הרצאת ההמשך מדובר על מעל שעתיים, אז צריך נשימה ארוכה).

 

 

____________________

 

 

לא במקרה הרב נשים ברשימה, נשים הרבה יותר טובות במערכות יחסים. אם רוצים כלל לחיים זה - תקשיב לאישה שלך. כשזה מגיע לניתוח יחסים, היא איזמל מנתחים. אתה מברג... במקרה הטוב (בד"כ פטיש...).

 

השורה התחתונה שלי מכל השרשור הזה היא שיש בעיה. הבעיה היא התפיסה שאומרת לבני אדם: אתה אחלה, אתה שלם, אתה מעולה, כל האנשים מסביבך - זה בונוס.

 

זה לא נכון.

 

קודם כל, אתה לא מושלם, אתה לא אחלה, ויש לך המון מה ללמוד ולשפר בחיים שלך, וזה נכון גם לכל חבר, בן משפחה, שיש, ובת זוג שתהיה. אז תזכור את זה. אבל במקביל...

הדברים שהולכים טוב בחיים, אלו הדברים שהשקעת בהם זמן ותשומת לב. זה נכון בעבודה, זה נכון במשפחה, זה נכון בין חברים, זה נכון בכלל. איפה שלא תשקיע - שומדבר בעל ערך ממשי לא ייצמח. זו מין אמת אוניברסלית, אני מאמין.

 

אז אם תתייחס לבת זוג בשיטת "בא הולך רוצה חותך", ככה זה גם ייראה. אם תיקח אותה ברצינות, שהיא בת הברית העיקרית שלך בחיים (וזה לא אומר שהיא כל החיים שלך), אז ככה זה​ יהיה.

 

זהו.

[gbguy]

אני קצת מרגיש כמו תוכי.

זה הרגשה פנימית עמוקה שאין מה לתת לצד השני...

קודם כל צריך לפתח חיים מלאים ועשירים + בטחון עצמי ורק אז זה ילך...

אולי רק זוגיות שתצליח, תוכל לשבור את המעגל הזה.

 

זה פחות או יותר סדר העדיפויות שלי:

1. בריאות תקינה

2. עבודה מכניסה /מקור הכנסה יציב

3. שיהיו לי חיים מעניינים ומלאים בפני עצמם (ללא קשר לבחורה)

4. להכיר ולהכניס לחיי נשים.

תקשורת תקשורת תקשורת. זה הדבר העיקרי שאנשים מחפשים. אם בין בני זוג, בין חברים או בין עבודה.

אני מניח שאתה רואה זוגות שאחד יותר יפה מהשניה, שאחד מרוויח יותר מהשניה ועדין הם ביחד.

אני יכול להגיד על עצמי כשלא הייתי בזוגיות, הרגשתי מלא בביטחון. יש לי חבר שלא היה לו ביטחון עד שהוא נכנס לזוגיות.

אגב אותו חבר שלא היה לו ביטחון, בצבא איזו מישהי נדלקה עליו, היו ביחד חודש, והם נפרדו. בדיוק בפרידה הכי את חברה שלו, והם ביחד כמה שנים טובות.

המסקנה: החיים הם לא נוסחה מתמטית לאושר.

[ALÞћÃ]

המוות כן, though.

 

Sent from my ONEPLUS A5000 using Tapatalk

[Benor]

תקשורת תקשורת תקשורת. זה הדבר העיקרי שאנשים מחפשים. אם בין בני זוג, בין חברים או בין עבודה.

אני מניח שאתה רואה זוגות שאחד יותר יפה מהשניה, שאחד מרוויח יותר מהשניה ועדין הם ביחד.

אני יכול להגיד על עצמי כשלא הייתי בזוגיות, הרגשתי מלא בביטחון. יש לי חבר שלא היה לו ביטחון עד שהוא נכנס לזוגיות.

אגב אותו חבר שלא היה לו ביטחון, בצבא איזו מישהי נדלקה עליו, היו ביחד חודש, והם נפרדו. בדיוק בפרידה הכי את חברה שלו, והם ביחד כמה שנים טובות.

המסקנה: החיים הם לא נוסחה מתמטית לאושר.

 

בגדול מסכים איתך חוץ מזה שזה מתכון מסוכן לקבלת בטחון עצמי...

אם לא היה מוצא זוגיות, שוב היה צונח לו הביטחון העצמי?

זה משהו מאד מורגש, נשים שמות לב לבטחון עצמי נמוך מקילומטרים...

עריכה אחרונה ב-2 לספטמבר, 2017 על ידי Benor

[gbguy]

בגדול מסכים איתך.

מתכון מסוכן לקבלת בטחון עצמי...

אם לא היה מוצא זוגיות, שוב היה צונח לו הביטחון העצמי?

זה משהו מאד מורגש, נשים שמות לב לבטחון עצמי נמוך מקילומטרים...

אותו חבר הוא לא אדם הכי חכם, אוהב להתווכח, ואהב את תחום המשטרה (היה מתנדב יחד איתי במשמר האזרחי). החברים תמיד היו צוחקים עליו שהוא ככה.

תמיד אמר לכולם "מכירים את הסרט בתול בן 40? אז אני אשבור אותו ואהיה בתול בן 41".

עובדה, הוא לא בתול, ושנינו בני 25.

פשוט תהנה מהחיים, תחייך, תרגיש טוב עם עצמך. הסביבה שלך תחייך אליך בחזרה.

[Benor]

זאת תמיד השאיפה, לא תמיד זה מצליח...

[nimrod7676]

אותו חבר הוא לא אדם הכי חכם, אוהב להתווכח, ואהב את תחום המשטרה (היה מתנדב יחד איתי במשמר האזרחי). החברים תמיד היו צוחקים עליו שהוא ככה.

תמיד אמר לכולם "מכירים את הסרט בתול בן 40? אז אני אשבור אותו ואהיה בתול בן 41".

עובדה, הוא לא בתול, ושנינו בני 25.

פשוט תהנה מהחיים, תחייך, תרגיש טוב עם עצמך. הסביבה שלך תחייך אליך בחזרה.

אני אשבור את השיא הזה.

[Benor]

^אין לך מושג איפה דברים יכולים להתרחש ולקרות.

הלכתי לאשרם, ושם התנשקתי בפעם הראשונה בערך בגיל 24/25 באיזו מדיטציה... (הגעתי לשם עם 0 נסיון עם נשים)

יצאתי מגדרי העזתי והצעתי למישהי לרקוד איתי וזה פשוט קרה (לא תכננתי שום דבר).

היה לי דייט ראשון עם מישהי, בסוף הדייט להפתעתי היא הזמינה אותי אליה הביתה ל"קפה". לא תכננתי כלום ובהתחלה חשבתי לוותר על זה כי לא מצאתי חנייה, ואיכשהו שנינו סיימנו במיטה.

כל מה שספרתי עליו נדיר מאוד שקורה אצלי בחיים, אבל תמיד יש הפתעות...

תהיה אופטימי, נסה לחשוף את עצמך לעוד ועוד מקומות ולעוד אנשים...

סקס לדעתי, בכלל לא צריך להיות המטרה.

תכיר, תהנה, תבלה זה מה שאני מנסה להגיד לעצמי.

כשזה יגיע, זה יגיע עד אז אין לך מה להלחץ...

עריכה אחרונה ב-2 לספטמבר, 2017 על ידי Benor

[falou]

הגישה הזו, שקיימת רק מישהי אחת בעולם בשבילי, היא בעייתית לא כשאתה בקשר, אלא כשנגמר הקשר.

 

 

כן. ברור.

 

אני לא חושב שאתה יכול לא לקבל על עצמך את התחושה. כשאתה באמת מאוהב, זה מעבר לשליטתך.

 

כן, אולי. זה רעיון מעניין.

הלן פישר דיברה הרבה נגד השימוש ב-SSRI, כי הוא מדכא התאהבות.

 

הרעיון בלקבל על עצמך את התחושה היא (1) לקבל שזו חוויה חיובית ו-(2) בעיקר לשמר כמה שיותר מהחוויה הראשונית לעתיד, כי בהחלט אפשר וניתן ובטח שרצוי, לקיים חלק מהותי מהתחושה הזו גם הרבה אחרי שתחושת ההתאהבות המקורית פגה.

 

לא הבנתי, אם ההתנהגות הזו באה באופן טבעי כשמאוהבים, למה צריך לנסות להתנהג ככה?

 

אני מניח שיש את הרעיון שמה שהאופן בו אתה מתנהג גם משפיע על איך שאתה מרגיש. זו מין לולאת פידבק כזו. כמה פעמים אתה שומע: "אם הייתי משקיע יותר בקשר וכו'". זה לא מספיק שיש לך תחושה בפנים, אתה צריך לפעול בהתאם לה, מול הצד השני. עצם הפעולה מחזקת את הרגש אצלך וגם אצל הזולת.

אז התחושה היא אולי טבעית, אבל את ההתנהגות צריך לבצע. בגלל זה אומרים לזוגות, תקבעו זמן פרטי לשניכם, גם כשהפכתם למשפחה. אנשים אומרים "זה מלאכותי", וכן... זה מלאכותי, אבל זה לא אומר שאין בזה ערך אמיתי שמשנה מציאות. במקורות אמרו: "נעשה ונשמע". למעשה יש משמעות למעשה שהיא יותר גדולה מלדיבור (במקורו של דבר אנחנו חיות, ואצל חיות יש רק מעשה, אין תכנון. לכן מעשה הוא האופן הבסיסי בו מקיימים את הרגש, או משהו כזה. גם בחינוך ילדים אומרים: חנך ע"י מתן דוגמא. זה יותר אפקטיבי בהרבה מלהרצות עקרונות).

 

בקיצור, אם תתנהג כמאוהב, תישאר מאוהב.

 

בהקשר הזה, אני חייב לציין עוד משהו שמפריע לי ברומנטיזציה של ההתאהבות בקולנוע וזה האהבה ממבט ראשון. אני לא טוען שאין דבר כזה - יש. אבל לא תמיד. אני מכיר לא מעט זוגות שההתאהבות קרתה אצלם דווקא בדייט השני (לפחות אצל אחד הצדדים..) ויש גם כאלה שהיו חברים שנים וזה קרה להם פתאום בשלב מאוחר יותר בחיים.

 

חשבתי על זה קצת, אהבה ממבט ראשון...

קיים-כן בוודאות.

למה זה מקודם כרעיון... לא יודע אם תמיד או אם בכלל. "ביפה והחיה" זה לגמרי לא העניין. נהפוכו.

אני חושב שהמסרים בסינדרלה ובשלגיה הם שונים. בשלגיה כבר כתבתי. זה בקושי סיפור התאהבות, זה סיפור התבגרות של נערה. בסינדרלה, סיפור האהבה הוא יותר כזה: הנערה האיכותית שעומלת ודואגת ולא מתלוננת על הקיום, היא זו שתזכה בגבר החלומות. היא תזכה בגבר האידיאלי, שהוא גם צריך להתאמץ למצוא אותה. רוצה לאמר, זה לא סיפור של הכרות. זה משל על איך נערה צריכה לחיות, כדי לקבל נסיך.

סיפור של הכרות יש באלאדין.

יש במלך האריות.

לא סיפורים של אהבה ממבט ראשון...

 

הציפייה לקליק מיידי - שמושרשת עמוק במיטב סרטי הוליווד - לפעמים מונעת מאנשים לתת בכלל סיכוי למי שמולם.

 

מסכים לגמרי.

הקליק הראשוני יכול למשוך אותנו לטיפוסים הלא נכונים מכל הסיבות הלא נכונות.

 

אם תעבוד קשה ויותר מזה, לא תנטור טינה למרות שאחרים לא נחמדים אליך - הכל יסתדר בסוף. גם כאן, האהבה היא חלק מחבילת ה-happy ever after, לא העניין המרכזי.

 

כן. כמו שכתבתי למעלה.

 

מלא בעצמו == תוכן רע...

 

גיבורת הסיפור יודעת יותר טוב מכולם - היא רואה את ה״תוכן האמיתי״ של הנבל וכנ״ל (בסופו של דבר) עבור הגיבור. ברור שזה סיפור אהבה, אבל יותר סיפור על אילו דברים שטחיים ואילו חשובים באמת.

 

חשובים באמת - בבחירת בן זוג.

שני המתחרים הם חזקים, פיסית לפחות, אבל רק אחד מהם יכול להפוך לבן זוג איכפתי ודואג, ונאמן (בעיקר נאמן)!

וזה דווקא זה שהוא פחות יפה, פחות נחמד והרבה פחות נגיש.

אני חושב שזה לקח טוב גם לגברים...

 

אני לא חושב שיש משהו אינהרנטי בלהיות נשוי עם ילדים שהופך בני אדם למאושרים יותר.

 

קודם כל, סטטיסטית זה נכון. זה לא אומר שזה נכון תמיד, אבל זו אמת מבוססת דיה.

אני חושב שזה לגמרי אינהנרטי, שילדים הופכים את החיים למספקים יותר ובטוח שנסבלים יותר (ואני בכוונה לא משתמש במילה "אושר" שהיא דבר אחר לגמרי).

למה?

כי ילדים נותנים משמעות ותכלית. הם למעשה מחייבים אותך (אם אתה הורה סביר) לפעול בעולם, לטובתם. ומשמעות/תכלית זה הדבר היחיד שנותן לסבל של החיים הצדקה, כי אם "אושר" זה דבר לא ברור, סבל הוא מאוד ברור. וודאי. ובלתי נמנע. סבל פיסי וסבל נפשי. אתה תזדקן, תמות, אנשים קרובים אליך ימותו, ודברים רעים ייקרו. תמיד. בטוח.

השאלה היא, כשקורים דברים רעים, יש משהו שנותן לך מספיק משמעות בשביל שבכל זאת תקום מהמיטה בבוקר אל היום שמחכה לך, ולא תחתוך ורידים.

 

לכן ילדים לא מביסים את המוות, כמו שהם מצדיקים את החיים.

 

אני מכיר מעט אנשים שחיים לבד מתוך בחירה, ובאמת באמת שטוב להם כך. זה מאוד נדיר, זה נכון, אבל יש כאלה. אולי קשה לך להאמין כי הרעיון זר לך (גם לי, בכנות) אבל זה אמיתי לגמרי. מכיר גם זוג אחד מאושר שבחר לא להביא ילדים.

 

חייתי לבד תקופות ארוכות, מאושר כמו חזיר בחרא (תרגום חופשי מאנגלית). אני דווקא לא דוגמא לכלום.

אפשר להיות מסופק גם בלי ילדים, אבל מה שאני נתקל בו יותר ויותר, ככל שאני מתבגר, זה ההפך. אנשים (בעיקר נשים) שפספסו את הרכבת, ופתאום גילו שהם בלי. בלי משפחה, בלי ילדים ומאוד מאוד מאוד לבד. מאוד. ואם אצל גברים יש זמן, אצל נשים - יוק.

וגברים יוצאים עם נשים צעירות בהרבה (גם כי צעירים לא מתחייבים) ונשים בגילאי 40... השוק לא מזהיר. אלא שיודעים להתחייב כבר מחוייבים, ואלא שמחפשים להתחייב, הולכים על נשים צעירות יותר.

 

אז את/ה מאלו שסבבה להם לבד - סבבה. אבל כדאי לשים לב טוב טוב טוב אם זה באמת נכון, כי אם זה לא נכון, לא בכל גיל אפשר להחליט ש-יאללה, עושים משפחה.

 

אני חושב שהבעיה היא עם אנשים שרוצים להקים משפחה אבל משכנעים את עצמם שטוב להם יותר לבד, מכל מיני סיבות. אם זה פחד ממחויבות, אם זה בעיה בתקשורת שמונעת מהם לפגוש בני זוג או סתם עצלנות (כי בתקופה שבה אנחנו חיים, צריך לפעמים לעבוד קשה כדי לפגוש מישהי). ועליהם חבל.

 

אני חושב שפעם המסר היה - תעבוד קשה על הזוגיות שיש לך.

היום המסר הוא - הזוגיות צריכה לעבוד עבורך.

עכשיו, שומדבר בחיים לא עובד עבורך. מה שעובד עבורך זה רק מה שהשקעת בו. זו לולאת הפידבק שדיברתי עליה קודם. ההשקעה נותנת משמעות, אבל קודם כל משקיעים. פה אני קורא, ואנשים אפילו לא רוצים להשקיע בללכת לדייט. מותק, אם לא תזיז את התחת, למה אתה חושב שייקרה לך משהו משמעותי?!

אם לא תשקיע בדייט שלך, בניסיון להכיר, בחיזור... למה אתה חושב שתמצא משהו חיובי בצד שכנגד?!

 

מפאסיביות לא יוצא אף פעם כלומדבר.

 

אני חושב שזו כל התורה על רגל אחת (""אין אתה מבין אלא מה שהינך מאלף"):

 

http://www.morim.com/pprince.pdf