נמאס לי להיות רווק - איפה למצוא את האחת?

[Benor]

השורה התחתונה שלי מכל השרשור הזה היא שיש בעיה. הבעיה היא התפיסה שאומרת לבני אדם: אתה אחלה, אתה שלם, אתה מעולה, כל האנשים מסביבך - זה בונוס.

 

זה לא נכון.

 

קודם כל, אתה לא מושלם, אתה לא אחלה, ויש לך המון מה ללמוד ולשפר בחיים שלך, וזה נכון גם לכל חבר, בן משפחה, שיש, ובת זוג שתהיה. אז תזכור את זה. אבל במקביל...

הדברים שהולכים טוב בחיים, אלו הדברים שהשקעת בהם זמן ותשומת לב. זה נכון בעבודה, זה נכון במשפחה, זה נכון בין חברים, זה נכון בכלל. איפה שלא תשקיע - שומדבר בעל ערך ממשי לא ייצמח. זו מין אמת אוניברסלית, אני מאמין.

 

אז אם תתייחס לבת זוג בשיטת "בא הולך רוצה חותך", ככה זה גם ייראה. אם תיקח אותה ברצינות, שהיא בת הברית העיקרית שלך בחיים (וזה לא אומר שהיא כל החיים שלך), אז ככה זה​ יהיה.

 

זהו.

 

אני בזמן האחרון, רוצה או לפחות משתדל להאמין שהאושר שלי צריך לבוא מבפנים ולא להיות תלוי במקורות חיצוניים.

לא אנשים, לא חפצים ולא כל גורם חיצוני אחר...

לזה אני מתכוון שאני אומר "בונוס".

אני גם נוטה להאמין, שאישה תמשך ותרצה יותר להיות עם גבר בעל חיים עצמאיים ומלאים, מאשר מישהו שהבת-זוג תהיה עבורו כל עולמו וכל מהותו...

לבנות חיים ועולם תוכן משלך עצמך ושהאישה תצטרף אליך.

מתוך הסתכלות שגם אם האישה עוזבת אותך, גם אם זה כואב וגם אם זה לא נעים יש לך קרקע יציבה, יש לך עוגן לחזור אליו.

האישה היא חלק גדול ונכבד מחייך, אבל אני לא חושב שהיא צריכה להיות כל חייך ולא כל עולמך צריך להיות סובב סביבה.

זה לא סותר את זה שלנו כבני אדם תמיד יש לאן לשאוף, ותמיד אפשר להשתפר...

עריכה אחרונה ב-2 לספטמבר, 2017 על ידי Benor

[falou]

אני בזמן האחרון, רוצה או לפחות משתדל להאמין שהאושר שלי צריך לבוא מבפנים ולא להיות תלוי במקורות חיצוניים.

 

אני לא בטוח שאני מבין את המשפט הזה.

קודם כל, אני לא בטוח שאני מבין מה זה "להיות מאושר", אבל אני אשים את זה במצד כרגע, כי אני עוד יותר לא מבין מה זה "לבוא מבפנים".

שומדבר לא בא מבפנים.

אנחנו יצורים שחיים בסביבה. בלי סביבה, אין לנו קיום, אין לנו זהות ואין לנו עולם פנימי.

תיאורטית, בו נגיד שאתה לוקח תינוק אנושי, איכשהו דואג שהוא יהיה במצב פיזי תקין כל הזמן, בתוך חדר ריק. הוא יגדל להיות אינבציל מושלם. כמעט צמח.

 

אנחנו בנויים לחיות באינטראקציה מתמדת עם הסביבה ועם אנשים אחרים. ככה אנחנו מתפתחים, ככה ששומדבר לא בא מבפנים, הוא צומח כתוצאה מהאינטראקציה עם "הבחוץ". אז תמיד תחשוב על עצמך בהקשר של יחסיך עם הסביבה, כי אתה מגדיר אותה והיא מגדירה אותך.

 

אני גם נוטה להאמין, שאישה תמשך ותרצה יותר להיות עם גבר בעל חיים עצמאיים ומלאים, מאשר מישהו שהבת-זוג תהיה עבורו כל עולמו וכל מהותו...

 

אוקי, גם פה אני לא בטוח שאני מבין. אני לא מבין מה זה להיות "עצמאי". זה יכול להיות דברים שונים לאנשים שונים.

"מלאים", זה משהו שאני עוד פחות מבין.

האם בת הזוג היא כל העולם... אני מניח שאם לא מדובר במשהו פתלוגי - אז זה אף פעם לא נכון. היא בטח לא כל מהותך, אבל יחסים עם נשים בטח מגדירים חלק מההוויה של גבר, במובן הכי ריאליסטי שיש. בין יחסים בהם בת הזוג לא נחשבת בכלל (בו נגיד, סטוצים) לבין יחסים בהם אתה מרגיש אפס אם היא לא שם, יש הרבה מאוד באמצע.

 

לבנות חיים ועולם תוכן משלך עצמך ושהאישה תצטרף אליך.

 

ונשאלת השאלה, למה שהיא תצטרף אליך?

מה בדיוק אתה מציע?

 

מתוך הסתכלות שגם אם האישה עוזבת אותך, גם אם זה כואב וגם אם זה לא נעים יש לך קרקע יציבה, יש לך עוגן לחזור אליו.

 

רב בני האדם לא מתפוררים מפרידה, לפחות לא באופן תמידי ובלתי ניתן לתיקון, ככה שאני לא חושב שזו דאגה מרכזית.

 

האישה היא חלק גדול ונכבד מחייך, אבל אני לא חושב שהיא צריכה להיות כל חייך ולא כל עולמך צריך להיות סובב סביבה.

 

אתה מכיר זוגות שבהם כל עולמו של הגבר סובב סביב האישה?

 

אתה כל הזמן מעלה רעיונות ודעות של מערכות יחסים תלותיות מאוד, אבל רב מערכות היחסים הן בכלל לא כאלה, אז למה דווקא זו נקודת המוצא שלך?

[Benor]

נתקלתי בחבר שלא התאושש לגמרי מהפרידה, עד שהוא לא הכיר בת-זוג חדשה ולאחר הפרידה היה ממש להוט לחזור בחזרה לקשר.

נתקלתי בחבר נוסף שהיה בדיכאון וכאשר הכיר מישהי, הדיכאון כמעט נעלם לו לגמרי והייתה לו שוב מוטיבציה חזקה.

לדעתי, היה ביניהם קשר שהוא יחסית-תלותי כאשר הם נפרדו שוב נכנס למשבר ולדיכאון... לקח לו כמה חודשים לחזור לעצמו.

לזה אני מתכוון שאני אומר שאישה לא צריכה להיות כל עולמך.

 

לגבי שאלתך - אני מודה בזה בפה מלא, כרגע בנקודת זמן זו אין לי שום דבר להציע.

לא אישיות כובשת וסוחפת, לא כסף, כלום נאדה אולי רק הקשבה והכלה (להיות שם בשבילה) שבזה לדעתי, ולדעת אנשים אחרים אני טוב.

לגבי העתיד עוד אין לי מושג...

כל הדיבורים שלי הם תיאורטיים.

במצב כזה - בת-זוג או היעדרה זה הדבר האחרון שמפריע לי ומטריד את מנוחתי.

אם לא טוב לי כרגע עם עצמי, אז למה שלבת-זוג פוטנציאלית יהיה טוב איתי או למה שהיא תרצה להיות איתי?

וכאן אני נכנס לתמונה - או מוותר למצב הזה ונכנע לו, או עובד קשה בשביל לצאת מהפלונטר הזה.

עריכה אחרונה ב-2 לספטמבר, 2017 על ידי Benor

[vadim6385]

המוות כן, though.

 

Sent from my ONEPLUS A5000 using Tapatalk

ומיסים.

תהיה חייב כסף למס הכנסה או/וביטוח לאומי, והם ימצאו אותך גם על פלוטו.

בגדול מסכים איתך חוץ מזה שזה מתכון מסוכן לקבלת בטחון עצמי...

אם לא היה מוצא זוגיות, שוב היה צונח לו הביטחון העצמי?

זה משהו מאד מורגש, נשים שמות לב לבטחון עצמי נמוך מקילומטרים...

הוא לא יצנח לנקודה התחלתית. האגו שלו אולי ייפגע באיזושהי צורה, אבל הוא כבר יודע על איזה כפתורים ללחוץ ואיזה פקודות להקליד כדי להתחיל בזוגיות חדשה.

 

זה כמו עם עבודה - לא מקבלים אותך בלי ניסיון, צריך עבודה בתחום כדי לקבל ניסיון, אבל ברגע שעברת כמה מקומות, אתה כבר יודע מה אתה רוצה ומה לחפש, מה לכתוב בקו"ח ומה להגיד בראיון.

 

הבעיה זה להתברג אל העבודה הראשונה. אם תצא לך מזה קריירה (צריך גם שמקום עבודה יתאים לך, ולא רק אתה אליו, לעבוד עד הפנסיה בחנות פיצוחים, ולהיות אומלל מעצם הידיעה שאתה מסוגל ליותר מזה, זה לא קריירה), סבבה, אם לא, אתה יודע מה לעשות הלאה.

ונשאלת השאלה, למה שהיא תצטרף אליך?

מה בדיוק אתה מציע?

שאלה אחרת - נניח ואתה מוצר מוגמר, שבאמת סיים לבנות את עצמו, ומאושר עד הגג בלי אף גורם חיצוני.

 

בשביל מה אתה צריך בת זוג?

עריכה אחרונה ב-2 לספטמבר, 2017 על ידי vadim6385

[יבגניפ]

אם לא טוב לי כרגע עם עצמי, אז למה שלבת-זוג פוטנציאלית יהיה טוב איתי או למה שהיא תרצה להיות איתי?

מכיוון שזה בכלל לא רלוונטי לזוגיות.

רוב האנשים בעולם סוחבים איתם בעיות. להרבה לא טוב עם עצמם.

 

שאלה אחרת - נניח ואתה מוצר מוגמר, שבאמת סיים לבנות את עצמו, ומאושר עד הגג בלי אף גורם חיצוני.

 

בשביל מה אתה צריך בת זוג?

כי זה נחמד כשיש מישהו שמאושר איתך, בין היתר. וזה גם לא סותר. סתם, דוגמא, טסתי פעמים לחול לבד לתקופות קצרות. לפני איזה חצי שנה נסעתי לסוג של טיול נהיגה לבד עד אילת. לא הרגשתי בודד ומבודד באף סיטואציה. הייתי מאושר גם בימים בחול וגם בטיולון הנהיגה הזה כאן. והייתי מאושר גם כשטסתי עם בת הזוג שלי, והיה לי עוד בן אדם לחלוק איתו שטויות שהתלהבתי מהם, ועוד בן אדם שבאמת הקשיב והתלהב רק מעצם העובדה שאני התלהבתי. זה בונוס אדיר לכל חוויה בחיים.

[falou]

נ

לדעתי, היה ביניהם קשר שהוא יחסית-תלותי כאשר הם נפרדו שוב נכנס למשבר ולדיכאון... לקח לו כמה חודשים לחזור לעצמו.

 

 

כמה חודשים?!

זה כלום זמן.

 

פרידה מבת זוג זה סוג של מוות, ואחריו בא אבל. נורמלי לגמרי.

 

לגבי שאלתך - אני מודה בזה בפה מלא, כרגע בנקודת זמן זו אין לי שום דבר להציע.

לא אישיות כובשת וסוחפת, לא כסף, כלום נאדה אולי רק הקשבה והכלה (להיות שם בשבילה) שבזה לדעתי, ולדעת אנשים אחרים אני טוב.

 

אני קורא אותך פה, ואני חושב שלפחות ברמת המוטיבציה להיות אדם טוב, אתה בטח מעל הממוצע. לדעת להקשיב, דרך אגב, זו תכונה נדירה. רב האנשים מדברים על מנת להשמיע, ומצפייה לשמוע מהשני מה שהם מצפים לשמוע ממנו. באמת להקשיב, זו אכבר תכונה חיובית. להיות שם בשביל מישהו אחר, גם מאוד טוב.

 

אין לך מה להציע?

הנה כבר שני דברים מצויינים.

 

אני חושב שמתברר שהעניין אצלך הוא יותר עניין של ערך עצמי מאשר בעיה זוגית, אבל אני לא אפתח איתך פה ספת פסיכולוג, כי זה באמת לא המקום ואני בטח לא האיש.

אבל אם אתה חושב שתהיה מושלם, אז לא תהיה. ואם אתה רוצה לחכות עד אז, אז חבל על הזמן שלך. באמת.

צא החוצה ותכיר עולם. אין לך מה להפסיד.

[malcishua]

אני מניח שיש את הרעיון שמה שהאופן בו אתה מתנהג גם משפיע על איך שאתה מרגיש. זו מין לולאת פידבק כזו. כמה פעמים אתה שומע: "אם הייתי משקיע יותר בקשר וכו'". זה לא מספיק שיש לך תחושה בפנים, אתה צריך לפעול בהתאם לה, מול הצד השני. עצם הפעולה מחזקת את הרגש אצלך וגם אצל הזולת.

אז התחושה היא אולי טבעית, אבל את ההתנהגות צריך לבצע. בגלל זה אומרים לזוגות, תקבעו זמן פרטי לשניכם, גם כשהפכתם למשפחה. אנשים אומרים "זה מלאכותי", וכן... זה מלאכותי, אבל זה לא אומר שאין בזה ערך אמיתי שמשנה מציאות. במקורות אמרו: "נעשה ונשמע". למעשה יש משמעות למעשה שהיא יותר גדולה מלדיבור (במקורו של דבר אנחנו חיות, ואצל חיות יש רק מעשה, אין תכנון. לכן מעשה הוא האופן הבסיסי בו מקיימים את הרגש, או משהו כזה. גם בחינוך ילדים אומרים: חנך ע"י מתן דוגמא. זה יותר אפקטיבי בהרבה מלהרצות עקרונות).

 

בקיצור, אם תתנהג כמאוהב, תישאר מאוהב.

אתה בעצם אומר - לא מספיק להרגיש את זה , צריך לאמץ את זה ולהתנהג בהתאם. מסכים לגמרי.

 

חשבתי על זה קצת, אהבה ממבט ראשון...

קיים-כן בוודאות.

למה זה מקודם כרעיון... לא יודע אם תמיד או אם בכלל. "ביפה והחיה" זה לגמרי לא העניין. נהפוכו.

אני חושב שהמסרים בסינדרלה ובשלגיה הם שונים. בשלגיה כבר כתבתי. זה בקושי סיפור התאהבות, זה סיפור התבגרות של נערה. בסינדרלה, סיפור האהבה הוא יותר כזה: הנערה האיכותית שעומלת ודואגת ולא מתלוננת על הקיום, היא זו שתזכה בגבר החלומות. היא תזכה בגבר האידיאלי, שהוא גם צריך להתאמץ למצוא אותה. רוצה לאמר, זה לא סיפור של הכרות. זה משל על איך נערה צריכה לחיות, כדי לקבל נסיך.

סיפור של הכרות יש באלאדין.

יש במלך האריות.

לא סיפורים של אהבה ממבט ראשון...

נכון שהסיפורים עצמם לא ממורכזים סביב סיפור האהבה, אבל האהבה - גם בסינדרלה וגם בשלגיה - היא ממבט ראשון. בשלגיה זה אפילו מוקצן - הנסיך מתאהב במישהי ישנה בארון זכוכית.

 

ביפה והחיה מן הסתם זה לא המקרה בגלל התמה של הסיפור (לראות מעבר לחיצוניות וללמוד להכיר את מי שמולך).

 

חשובים באמת - בבחירת בן זוג.

שני המתחרים הם חזקים, פיסית לפחות, אבל רק אחד מהם יכול להפוך לבן זוג איכפתי ודואג, ונאמן (בעיקר נאמן)!

וזה דווקא זה שהוא פחות יפה, פחות נחמד והרבה פחות נגיש.

אני חושב שזה לקח טוב גם לגברים...

תראה, כמעט לגבי כל עיקרון כזה אתה יכול לומר שהוא חשוב גם בבחירת בן/בת זוג. ועדיין, לדעתי, בסרט המדובר המסר הוא פחות בכיוון של בחירת בן זוג ויותר של קבלת האחר. לפחות על פני השטח...

 

קודם כל, סטטיסטית זה נכון. זה לא אומר שזה נכון תמיד, אבל זו אמת מבוססת דיה.

אני חושב שזה לגמרי אינהנרטי, שילדים הופכים את החיים למספקים יותר ובטוח שנסבלים יותר (ואני בכוונה לא משתמש במילה "אושר" שהיא דבר אחר לגמרי).

למה?

כי ילדים נותנים משמעות ותכלית. הם למעשה מחייבים אותך (אם אתה הורה סביר) לפעול בעולם, לטובתם. ומשמעות/תכלית זה הדבר היחיד שנותן לסבל של החיים הצדקה, כי אם "אושר" זה דבר לא ברור, סבל הוא מאוד ברור. וודאי. ובלתי נמנע. סבל פיסי וסבל נפשי. אתה תזדקן, תמות, אנשים קרובים אליך ימותו, ודברים רעים ייקרו. תמיד. בטוח.

השאלה היא, כשקורים דברים רעים, יש משהו שנותן לך מספיק משמעות בשביל שבכל זאת תקום מהמיטה בבוקר אל היום שמחכה לך, ולא תחתוך ורידים.

 

לכן ילדים לא מביסים את המוות, כמו שהם מצדיקים את החיים.

כל זה נכון לגביך (ולגבי) וכנראה לגבי הרוב הגדול של האנשים בעולם, אבל יש בודדים יוצאי דופן שעבורם כל זה מתגמד לעומת תחושת החופש שהם מאבדים בהתמסדות. כאמור, אני מכיר אישית. לא מדובר בדיכאוניים או אנשים עם בעיות למצוא זוגיות, אלא כאלה שעשו החלטה מודעת (לאחר שהיו בזוגיות) ולא קלה שזה אורח החיים המתאים להם. הם מצליחים ליצוק תוכן משמעותי לחייהם גם ללא ילדים.

 

ושוב, אני בטוח שאתה חושב לעצמך ״אין דבר שיכול להיות משמעותי כמו לגדל ילדים״. וזה נכון - לגביך ולגבי רוב האנשים. אבל כאמור, יש יוצאי דופן. וחשוב מאוד לא לתקוף אותם ולא לשלול את מה שהם מרגישים. כל אחד ומה שטוב לו.

 

חייתי לבד תקופות ארוכות, מאושר כמו חזיר בחרא (תרגום חופשי מאנגלית). אני דווקא לא דוגמא לכלום.

אפשר להיות מסופק גם בלי ילדים, אבל מה שאני נתקל בו יותר ויותר, ככל שאני מתבגר, זה ההפך. אנשים (בעיקר נשים) שפספסו את הרכבת, ופתאום גילו שהם בלי. בלי משפחה, בלי ילדים ומאוד מאוד מאוד לבד. מאוד. ואם אצל גברים יש זמן, אצל נשים - יוק.

וגברים יוצאים עם נשים צעירות בהרבה (גם כי צעירים לא מתחייבים) ונשים בגילאי 40... השוק לא מזהיר. אלא שיודעים להתחייב כבר מחוייבים, ואלא שמחפשים להתחייב, הולכים על נשים צעירות יותר.

 

אז את/ה מאלו שסבבה להם לבד - סבבה. אבל כדאי לשים לב טוב טוב טוב אם זה באמת נכון, כי אם זה לא נכון, לא בכל גיל אפשר להחליט ש-יאללה, עושים משפחה.

נכון. אין ספק שזו החלטה שצריכים להיות בטוחים בה ב-100%, וזה מאוד לא פשוט.

 

אני חושב שפעם המסר היה - תעבוד קשה על הזוגיות שיש לך.

היום המסר הוא - הזוגיות צריכה לעבוד עבורך.

עכשיו, שומדבר בחיים לא עובד עבורך. מה שעובד עבורך זה רק מה שהשקעת בו. זו לולאת הפידבק שדיברתי עליה קודם. ההשקעה נותנת משמעות, אבל קודם כל משקיעים. פה אני קורא, ואנשים אפילו לא רוצים להשקיע בללכת לדייט. מותק, אם לא תזיז את התחת, למה אתה חושב שייקרה לך משהו משמעותי?!

אם לא תשקיע בדייט שלך, בניסיון להכיר, בחיזור... למה אתה חושב שתמצא משהו חיובי בצד שכנגד?!

 

מפאסיביות לא יוצא אף פעם כלומדבר.

 

אני חושב שזו כל התורה על רגל אחת (""אין אתה מבין אלא מה שהינך מאלף"):

 

http://www.morim.com/pprince.pdf

מסכים לגמרי, ותודה על הקישור

[אושריקו]

טוב, בסופו של דבר חוזרים למקום שממנו הכל מספרים.. אז פרשתי מהפורום לתקופה קצרה ובמהלך התקופה הזו כבר הכרתי מישהי מהפייסבוק מבני ברק, נפגשנו איזה 6 פעמים והיה חיבור מדהים , כולל שהיא באה פעם אחת לעיר שלי. הכל התאים מבחינת אופי, מוזיקה, צחוקים ומראה שלה היה חמוד ביותר... לצערי בתשבועות האחרונים היא התירה פצצה שהיא לא מרגישה כלום מעבר לידידות או וואט אבר.

 

נפגשנו לאחר מכן כי היא כן רצתה לתת צ'אנס(מה שמוסיף לי נקודות זכות ולא ויתרה ישר) והיום היא סגרה סופית... אבל מה שקרה מכאן זה פשוט סרק טורקי. שתינו התפרקנו לגמרי היום בשיחה, ואני נפגש איתה היום לסיים את הסיפור סופית. היה לי חודש מדהים איתה והכי חשוב שהצלחתי להוכיח לעצמי ולה שיש גם גברים וגם נשים שהם פשוט מדהימים ולפעמים זה לא הולך ביחד. היא פשוט בכתה לי מכמה משפטים שאמרתי לה ואני מקווה שהערב נסיים את זה ונצא לדרך חדשה.

 

שורה תחתונה: אתה כבר לא מאמין שתמצא מישהי , גם מישהי שהיא פשוט מתה על השגעונות שלך וצוחקת ונהנית כל הזמן , זה לא תמיד ממשיך וזה שנקשרת אליה כבר זה מה שכואב.

 

מאחל לכולם שימצאו את האחת , כי אני אולי נכשלתי גם איתה אבל מצאתי בחורה מדהימה שאני מאחל לה את כל הטוב שבעולם.

[נהג מתחיל]

מיינת אותה בשחת לפחות? כמו שעושים לאהבת אמת...

[Yony_S]

אני חייב לפרוק קצת.

 

בחודש האחרון הכרתי בחורה מדהימה אבל הבעיה העיקרית שלי שכנראה אני נמשך לפסיכיות

 

לפני כ3 חודשים נזרקה ע"י האקס, ונכנסו לפני חודש לסוג של קשר פתוח להעביר את הזמן (אתם מבינים למה אני מתכוון)

הבעיה היתה שזה לא היה בדיוק יזיזות במובן הפשוט אלא הפכנו בסיטואציה מסוימת להיות סוג של בני זוג רק שהבהרתי לה שקשר זוגי לא יצא מזה (יש פערים שאני לא יכול לפרט עליהם כאן מצטער, ולא הם לא ניתנים לגישור לכל התוהים לא מדובר בענין של גזע/צבע עור/דת)

במשך חודש היינו כל יום מתראים למשך שעות (בפן האישי זה דיי פגע בי גם בתפקוד בעבודה, בלימודים נכשלתי בבחינות אבל אני לא מצטער על שום רגע איתה והייתי חוזר על הכל מההתחלה)

ונכנסו לקשר פתוח בו אני יכול לצאת עם כל אחת במקביל והיא יכולה לעשות כרצונה (היה כבוד הדדי בין שנינו ותמיד הודענו אחד לשניה במידה והיה דייטים באמצע)

הבעיה התחילה כשנכנסו רגשות לסיפור, כשכל הזמן היא מנסה להחזיר חזרה את האקס וזה היה השלב בו החלטתי לחתוך ממנה או יותר נכון להציב אולטימטום של בחירה, היא בחרה וכפי שאתם מבינים לא בדיוק בי

 

הדברים התחילו להסתבך כשאמרה שהיא כרגע מבולבלת ולא יודעת מה היא רוצה, והחלטתי לנתק מגע לחלוטין.

הבעיה שהיא לא מפסיקה להתקשר ולשלוח הודעות (לא עניתי לה בכלל עד שנשברתי אתמול כשהייתי שיכור)

 

היא רוצה להיפגש שוב היום אחהצ ואני באמת שלא יודע אם יש טעם בכלל ללכת

 

התסכול נובע בעיקר מזה שאיבדתי בעצם את החבר הכי טוב שהיה לי בחודש האחרון, כזו שתזרום איתי לאכול סטייק גם ב3 בבוקר, ותצא איתי עד 5 בבוקר כשהיא אמורה להתחיל לעבוד כבר ב6 בבוקר

 

הכי גרוע שתקוע לי עכשיו בראש השיר הזה בגללה

[נהג מתחיל]

יעבור לך.

 

תקרא לפציינט הבא בבקשה.

[Yony_S]

יעבור לך.

 

תקרא לפציינט הבא בבקשה.

 

אז אתה זורם עם הקלישאה

HEAD UP

FAKE A SMILE

AND MOVE ON ?

[Smiro]

יצאתם חודש. לא שנתיים. יעבור לך בערך עד יום שלישי.

[vadim6385]

אז אתה זורם עם הקלישאה

HEAD UP

FAKE A SMILE

AND MOVE ON ?

 

[ליין מן]

תאונת עבודה.. חשבתה שאתה קשיח.. זה קורה לגדולים והטובים..

השאר חזק מהצד, אל תחזור, כי כרגע זה יותר פוגע בך..

 

(רשמתי בדיון מקביל - איך גם אנו נופלים.. נגד כל התכניות )

 

 

 

אייל.