מכוניות לקהל אקסלוסיבי בלבד, היו דברים כאלו...

[Doc Slow]

בעקבות שרשור התקרה בסוכנות פרארי והדיון שהתפתח על מדיניות הכנסת האורחים שלהם ---

 

חברות רכב ברובן, נוסדו לצורך יצור רווחים. על הדרך כמובן יש שיקולים של תדמית ואגו, אבל בשביל לתכנן ולייצר מכוניות צריך מזומנים.

 

לאור זאת, לאורך ההיסטוריה המוטורית, חברות רכב אהבו ליצור תדמית פרסומית אידילית מסוימת שהייתה אמורה להחמיא ללקוחות שלה, אבל שהגיע המועד לחתום על עסקה והשטרות החלו להמנות, מכוניות ממותגים מפוארים התגלגלו גם ללקוחות שלא הלמו את האידיאל הפרסומי.

 

יחד עם זאת היו מספר מקרים בהיסטוריה בהם יצרנים (או סוכנים) כיוונו את המכוניות שלהם לקהלים מצומצים ו-"אקסלוסיביים".

 

Bristol Cars היו שריד אחרון ליצרנית המטוסים המהוללת. אחרי תקופה שבה הם יצרו מכוניות מבוססות טכנולוגיה של BMW הם עברו ליצר מכוניות סדאן 2 דלתות כבודות עם מנועי V8 תוצרת קרייזלר. תחת ידו האיתנה של טוני קרוק, המכוניות נחשבו לשריד חי של האימפריה הבריטית. פאר, עידון וביצועים.

כיאה לשריד של האימפריה, גם קהל הלקוחות של החברה היה סוג של מועדון חברים סגור ופלצני ביותר. טוני קרוק מכר מכוניות רק לאנשים שנראו לו מתאימים, לא היו נסיעות מבחן בוודאי שלא לעיתונאים, מידע טכני נמסר בצמצום רב. בקרב חברי המועדון הסגור היה ברור שמדובר במכוניות יחודיות ומדהימות.

http://www.thetruthaboutcars.com/2005/01/bristol-blenheim/

אז זהו, שלא ממש. החברה, שיצרה את אותה מכונית (בעדכונים קלים) מאז תחילת שנות ה-70, מכונית שגם היא הייתה פיתוח אבולוציוני של דגמים מוקדמים יותר, שקעה בסוף שנות ה-2000 לתהליך גסיסה ממושך ממנה לא התאוששה.

רבים מחברי מועדון הלקוחות שלה עדיין בטוחים שמדובר במכוניות הטובות מסוגן.

 

אטורו בוגאטי גם היה בררן בבחירת הלקוחות ובעל אגו עצום ממדים. בשנות ה-20, ככל הנראה לאחר שהחליט שהוא יראה לרולס-רויס מאיפה משתין הרדיאטור, הוא החל מתכנן את המכונית הכי-הכי. כזאת שנועדה מראש להמכר למשפחות מלוכה בלבד ולא לבני תמותה עלובים. הבוגאטי 41 על כן זכתה בשם המתבקש Royale וצוידה באחד המנועים המהוללים ביותר שיוצרו אי פעם למכונית - מנוע 8 בטור בנופח 12.7 ליטר שהיה חלק כחמאה וחזק כשמשון (300 כ"ס).

האגדה מספרת שבוגאטי סרב למכור את המכונית היחודית למלך אלבניה "בשל נימוסי שולחן מזעזעים". צחוק הגורל היה שאף אחת מהמכוניות לא נמכרה לבן מלוכה, אלא ליצרן טקסטיל, גיניקולוג ובעל חנות גדולה.

בוגאטי הפך לבסוף את האסון הכלכלי לרווח על ידי כך שבנה קרונות רכבת ממנועים שצוידו במנועים של הרויאל. כך שלבסוף מי שצברו הכי הרבה קילומטרים על יצירות המופת האקסלוסיביות היו המוני צרפת בדרכם לעבודה ובחזרה...

 

מכונית שכן תוכננה לבקשת בן מלוכה ונמכרה לבני מלוכה (ודיקטטורים אחרים) בלבד היא הרולס רויס פאנטום IV.

יחד עם זאת, המכונית לא הייתה רווחית בשביל החברה והיו כנראה ניסיונות להגדיל את מעגל הלקוחות מבני מלוכה "לסתם" אנשים עם הרבה כסף, אבל ניסיונות אלו לא צלחו.

 

הפנטום V "ההמונית" כבר נמכרה לכל דיכפין, כולל לאושיות תרבות צבעוניות.

 

עוד מכונית מפורסמת מאוד שהייתה מוגבלת לקהלים מסוימים (לפחות בתחילת דרכה) הייתה ה-2CV. המכונית הקטנה והמחוכמת נוצרה מתוך שיקולים אידיאולוגיים ולא רק כלכליים. עם תחילת היצור בסוף שנות ה-40 הביקוש עלה משמעותית על ההיצע והחברה נתנה עדיפות לחקלאים, רופאי ספר ושאר אוכלוסיות שנראו שיפיקו הכי הרבה תועלת מהמכונית.

עריכה אחרונה ב-23 למאי, 2015 על ידי Doc Slow

[In Flames]

שרשור מעניין!

השכלתי.

הזמן האחרון מספר יצרניות יוקרה ייצאו דגמים מיוחדים לכל מיני שייחים וכו'. לא זוכר את הדגמים בדיוק. הייתה פרארי סדאן כלשהי לא?

[חן פרחי]

הייתה פרארי סדאן כלשהי לא?

בוודאי, הפרארי 400\412, והיא גם היתה הפרארי הראשונה שהיתה לה אופצייה לתיבת הילוכים אוטומטית.

סופה של בריסטול הבריטית היה ידוע מזה זמן רב.

הבריסטול בלנהיים נראית ארכאית ומיושנת להחריד, ועם כל הכבוד לאריסטוקרטיה, צריך גם מוצר שעומד מאחורי התדמית הזו.

הניסיון היחיד של בריסטול להתאימה לרוח הזמן, היתה הפייטר שהשהתמשה במכללי הדודג' וייפר האמריקאית, אך ייצורה הופסק ב 2011, וחבל, כי היא היתה אחת המכוניות המהירות ביותר שיוצרו אי פעם.

סיפור דומה עבר על רולס רוייס, שמצאה עצמה עם מכונית פאר שנפלה מכל מתחרותיה, הסילבר ספיריט, שהיתה מיושנת ויקרה מאד.

לא היה לרולס רוייס שום סיכוי למכור מכונית יקרה להפליא עם מנוע V8 בעל שסתומים עיליים משנות ה 60' ותיבה אמריקאית עתיקת יומין.

כשעברה רולס רוייס להשתמש במנוע ה V12 של ב.מ.וו זה כבר היה קצת מאוחר עבורה, ולכן היום היא חברה שולית למדי.

[In Flames]

לא, התכוונתי שזה היה משהו מהשנים האחרונות, אני ממש לא זוכר איזו פרארי בדיוק, חרשתי את הרשת אבל לא מצאתי

[edan82]

In flames,

 

לא היתה לפרארי אף מכונית סדאן “אמיתית“ בעשור האחרון.

כן היו דגמים בעלי 4 מושבים:

612 סקגלטי

FF

[In Flames]

נכון, היא לא הייתה בייצור סידרתי, יוצאה בצורה ייעודית לאיזה שייח. דגם אחד בלבד

 

עריכה:

Ferrari 456 יצאה כבודדת בצורת סדאן וסטיישן בייצור מיוחד (http://en.wikipedia.org/wiki/Ferrari_456#Other_body_styles)

 

וקצת תמונות:

http://www.coachbuild.com/index.php?option=com_gallery2&Itemid=50&g2_itemId=12549

עריכה אחרונה ב-23 למאי, 2015 על ידי In Flames

[Doc Slow]

"רולס רויס" כמותג מעולם לא היה שולי. הערך המוסף שהוא מייצר החזיק את החברה בחיים (גם אם בקושי לעיתים) שנים רבות ולהבדיל ממותגים אריסטקורטיים אחרים, לא רק שנמצא לחברה קונה לאחר שפשטה את הרגל סופית, אלא שהיו מספר קונים פוטנציאליים שהציעו בעבורה סכומים מכובדים ביותר.

 

עם מנוע V8 בעל שסתומים עיליים משנות ה 60' ותיבה אמריקאית עתיקת יומין.

אחד המנועים המשובחים שנוצרו אי פעם, הגרסה העדכנית שלו עדיין פועמת בלב של מכונית הסדאן היקרה ביותר שיש בקטלוג של VAG (הבנטלי מולזיין).

גם התיבה של GM עשתה את העבודה.

 

 

זה לא שרולס רויס יצרו מכוניות לא טובות, אלא שבשלב מסוים הערך המוסף לא הצדיק את המחיר והירידה במכירות ביחד עם רווח לא מספק מכל יחידה (שהוביל לחנק של ה-R&D) גמרו את החברה.

 

הפרארי סדאן הנ"ל היא תוצר של פינינפארינה ולא של פרארי (אם כי יכול להיות שבאישורם/ברכתם).

גם אתה יכול לגשת לבית עיצוב עם מספיק כסף בארנק ולבקש מהם יצירה הזויה לא פחות.

ככל הנראה לא יהיה אכפת להם אם אתה סולטן, בן אצולה בריטי או חובב מיחזור בקבוקים ישראלי, הכל עניין של תשלום (לפחות 2 מיליון יורו לפני מס).

עריכה אחרונה ב-23 למאי, 2015 על ידי Doc Slow

[חן פרחי]

לא יודע אם נהגת ברולס רוייס אי פעם, אך משובח זו בערך המילה האחרונה שהיית אומר על מנוע ה V8 החנוק והעייף שלה.

במקרה הטוב ביותר הייתי מגדיר אותו כמנוע אמריקאי ממוצע ותו לא.

ברור שבמשך השנים הוא עבר השבחה, ע"י בנטלי, וכיום הוא נמצא במולסן משיקולי יוקרה בלבד.

הסילבר שדואו יוצרה 15 שנה, ולפחות ב 7 שנותיה האחרונות לא עמדה בתחרות עם סדרה S של מרצדס, היגואר XJ12 והב.מ.וו סדרה 7.

הסילבר ספיריט שחליפה אותה היתה בעצם אותה מכונית בעיצוב אחר, וסימנה את תחילת הסוף של רולס רוייס כחברה עצמאית.

[bar72]

אבל לגבי הרכבים הספציפיים זו היתה יומרה מקומיות, לא?

[Doc Slow]

הציעו לי פעם לנהוג על רולס רויס (משנות ה-70), לא מיהרתי לזנק על המציאה ובסוף זה לא יצא לפועל. אולי בעתיד*. האמת שלנהוג ברולס רויס לא נראה מפתה במיוחד, אני מעדיף לשבת עם בת הזוג במושב האחורי של מכונית מסוג זה.

את בעיות המחנק הבנתי שהם פתרו בשנות ה-80 על ידי הוספת מגדש טורבו.

 

וכיום הוא נמצא במולסן משיקולי יוקרה בלבד.

ועדיין - הבסיס מספיק טוב בשביל שיוכלו לסחוט ממנו ביצועים טובים תוך עמידה בתקני זיהום אוויר.

וחוץ מזה - אם זה עדיין נמכר, לא משנה מה הסיבה, זה עדיין הישג מרשים למנוע משנות ה-60.

 

 

* כמובן שאם מישהו יבוא אלי עם מפתחות ויגיד "יאללה קח סיבוב", אני לא אתנגד. לצרכי הדיון כמובן.

עריכה אחרונה ב-23 למאי, 2015 על ידי Doc Slow

[חן פרחי]

לא הפסדת כלום, באמת.

בדיוק כמו לנהוג באמריקאית טיפוסית מסוף שנות ה 70׳.

אפילו המושב האחורי שלה פחות נוח ממה שמדמיינים, ואפילו איכות הגימור נופלת מזו של התוצרת הגרמנית בת זמנה.

גרסה מוגדשת היתה רק לבנטלי, אגב.

[beamvelavan]

חן, אני באמת מעריך אותך על הידע והבקיאות הרבה שאתה מפגין וחולק במידע ותובנות על מכוניות העבר.

אף על פי כן, בשירשור זה העלת קביעות שבלשון המעטה אינן בדיוק קשורות למציאות.

 

האמירות הבאות כלל אינן מדוייקות:

 

כשעברה רולס רוייס להשתמש במנוע ה V12 של ב.מ.וו זה כבר היה קצת מאוחר עבורה, ולכן היום היא חברה שולית למדי.

 

רולס רויס מטבע מיתוגה תמיד הייתה חברה "שולית". חברת רולס רויס מאז השקתה כיוונה את רכביה לא לשוק הפאר אלא לסגמנט הרבה יותר גבוה של "פאר על".

בשנות ה-70,80,90 ואף קודם לכך סך הייצור השנתי היה (יחד עם בנטלי, כמותג מקביל) כ- 2,000 עד 3,000 כלי רכב בשנה ביציבות מרשימה ועיקבית.

גם בשנים לפני שנרכשה ופוצלה בין VW ו - BMW זה היה נפח הייצור.

 

דווקא בשנים האחרונות גדלה ולדוגמא ב- 2012 יוצרו 3,279 , 2013- 3,354. גם בנטלי כמותג נפרד לגמרי קפצה באופן ניכר וייצרה כמות גדולה

כדלהלן : 2012 - 8,510, 2013 - 10,120.

מסקנה - מחברה שולית שהייתה הפכה דווקא מעט פחות שולית.

 

כתבת:

 

הסילבר שדואו יוצרה 15 שנה, ולפחות ב 7 שנותיה האחרונות לא עמדה בתחרות עם סדרה S של מרצדס, היגואר XJ12 והב.מ.וו סדרה 7.

 

אמירה זו מצביעה על חוסר הבנה מצדך. אף פעם לא עמדה RR בתחרות כזו או התיימרה , בוודאי לא מטעמה או בעיני הלקוחות הפוטנציאליים שלה.

קניית המותג נעשתה כאקט סטטוס, מעמד ותדמית דווקא בגלל האקסלוסיביות והמחיר. רוב הרוכשים בכלל הוסעו בידי ה - chauffeur.

בדקתי את הנתונים : תמיד RR ובנטלי תומחרו במחיר של פי 2 עד פי 3 מהדגמים היקרים ביותר של מרצדס S, ב.מ.וו. 7 ו- XJ.

מדובר בסגמנט אחר לגמרי. (וזה כלל לא משנה מי אובייקטיבית יותר משוכלל או ביצועי).

 

גרסה מוגדשת היתה רק לבנטלי, אגב.

 

עובדתית לא נכון. ב-1996 הוצגה רולס רויס SILVER SPUR עם מנוע 6.75 הקלאסי עם מגדש טורבו ו - 305 כ"ס . (כמובן שמנוע זה הגיע בגרסאות טורבו בדגמי האחות בנטלי הרבה קודם).

מצרף הוכחות מצולמות....

 

[vadim6385]

אתם בגישה לא נכונה.

 

למנוע של רולס רויס צריך להיות כח "מספק" (Adequate).

 

חסר רק שתשאלו גם על צריכת דלק (מי ששואל שאלות כאלה, האוטו הזה לא בשבילו).

[חן פרחי]

BEAMVELAVAN ידידי, מסכים עם חלק מדבריך.

תתפלא, אבל אפילו ל RR היו מתחרות.

לא סתם הציגה מרצדס את ה 450SEL 6.9 ב 75' ויגואר את ה XJ12 ב 72'.

שניהן כוונו בדיוק לפלח השוק הגבוה ביותר, וכמוכניות היו עדיפות לאין ערוך ושיעור על ה RR, שאפילו יפה היא לא היתה.

בדיוק כמו במקרה בריסטול, יש גבול כמה אפשר למכור יוקרה, כשזה אינו מגובה במוצר הולם.

זה שהיו לקוחות שהסכימו לשלם, זה עיניין אחר.

בדיוק כמו אנשים שיסכימו לשלם אלפי דולרים על שעון יוקרתי שמצוייד במנגנון של סיטיזן פשוט.

ברגע שלקוחות RR הבינו שמזמן מזמן לא מדובר ב"מכונית הטובה בעולם", ואפילו לא במשהו שמתקרב לזה, קרנה של RR הלך וירד.

אגב מכונית ללא מתחרות, היחידה שהיתה ללא מתצחרות היתה האמפיקאר..

[ozal5]

אשכול מעולה, רב תודות, השכלתי ולמדתי.