עבודה חלום - שכר גיהנום

[nitch]

יודע, באמת שאין תלונות. כל מה שאני עושה אני עושה מבחירה, וזה מה שחשוב. המירוץ שלי אחרי הכסף הוא בשביל שתהיה לי היכולת לבחור, ועכשיו זה בא לידי ביטוי.

[ExoduS]

מה עם שירוש עבודה סבירה - שכר סביר, אבל משעמם לי ובא לי יותר?

[Applez]

זה תחום מת,

יש כמה שמתעסקים בתחום בלי שכר והם גרועים,אם אתה רוצה לתחזק את זה כתחביב עצמאי אני מציע לך להיות בעבודה עוד מספר חודשים

להשתפשף עם אנשים וללמוד לכתוב שלא ייצא לך משהו כזה:

http://www.turbomagazine.co.il/

 

על הדרך ללמוד עריכה ופוטושופ וצילום ושוב,כדי שלא ייצאו לך דברים כמו שם (^^) שמביישים את המקצוע.

 

וככלל לחיים,שכר טוב מגיע בגיל מאוחר אם אתה מקצוען בתחומך.

במקרה שלי השכר יחסית גבוה אבל אני מחויב לעבודה 24/7,ישיבה ב2 בבוקר או עבודה שיש לבצע בדחיפות בין 6 בערב ל6 בבוקר הן לא עניין נדיר,

כמו גם טיסות לחול בהתראה של ימים בודדים(אם לא מספר שעות) ובנוסף לזה המון עבודה ולאחרונה גם התחילו לטרטר אותי בארץ קצת.

האם אני מוותר על משהו?יכול להיות,אבל זו הדרך היחידה לשכר גבוה.

[Guest]

אני לרגע לא חושב שלעשות בתחום הזה קריירה יהיה קל. מעולם לא חשבתי ככה ואם תשימו לב לא כתבתי את זה בשום מקום. אני מודע לעובדה ששוק העבודה קטן ושיש מספר לא מבוטל של "חיים בסרט" כמוני שמסתנוורים מהסקסיות של התפקיד ומוכנים לעבוד תמורת שכר רעב, השאלה היא מה הרמה של אותם אנשים וכמה הם "סטאז'" הם מוכנים לעשות כדי להתקדם.

 

דריש - אני לא חי בסרט, אתה פשוט לא מבין אותי נכון. אתה כנראה חושב שאני צריך ש"יאכילו אותי עם כפית" אבל זה לא נכון. ההיפך, אני יודע שזה לא הולך להיות קל, אבל זה לא מפחיד אותי. כמאמר הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי - We choose to go to the moon in this decade and do the other things, not because they are easy, but because they are hard.

הבעיה כאן היא לא פסיכולוגית, "הבחור" עבר מספיק חוויות מחשלות בחיים שלו. אל לך לשפוט אדם בלי להכיר אותו. ועל אחת כמה וכמה לצאת בהצהרות כמו שאתה נוטה לעשות. ואני פשוט לא מסכים עם האמירה שמדובר בתעשיה שהולכת ומצטמצמת, כמה מגזינים/אתרים יש היום לעומת מה שהיה לפני 15 שנה? הרמה יורדת, עם זה אני מסכים, אבל אני לא מסכים שיש פחות ופחות מקומות. אולי פחות מדיה מודפסת, אבל בשום פנים ואופן לא הצטמצמות של התעשיה.

אתה מוזמן להפסיק להגיב בשרשור, הייתי מעדיף שלא, אבל אתה מוזמן. אתה גם יכול לעשות את זה עם פחות רעש והצהרות גרנדיוזיות. זה שמישהו לא חושב כמוך לא הופך אותו ל"חיי בסרט".

 

רוני - אני לא מחפש להרוויח "יותר מדי", באמת שלא. כמו שאמרתי כבר כמה פעמים, אני רוצה להשתכר בכבוד. לא פחות ולא יותר. מה שאמרת על השכר השעתי שהיית מרוויח שגילם שכר חודשי של כ- 7000 ש"ח מספק אותי לחלוטין. אני רוצה לקוות שאחרי 10-15 שנים ואחרי שאני אצבור ידע, נסיו וקשרים המצב גם ישתפר.

 

ברווז - אני מבין אותך, ואני אכן מסכים עם האמירה שרק סית' עוסקים במוחלטויות (יש מילה כזאת?). יש לי עוד מספר רעיונות בתחום (לאו דווקא בכתיבה) שאני מעדיף לא להרחיב לגביהם שיכולים להכניס עוד קצת כסף, פשוט זה לא נושא השרשור אז זה אולי נראה שאני מקובע על "או זה או זה".

 

עידן - שוב, אני לא מסכים, העבודה היא לא גיהנום, את העבודה אני באמת אוהב. אני לא אוהב את הדרך שבה העבודה הזאת נעשית אצלנו. בגלל זה אני דווקא חושב שהכותרת כן מתאימה.

 

תפוחי - אכן, זאת השאיפה, כמו שאמרתי לפני כן, יש לי מעט ידע בצילום ועריכה ואני משתמש בו. השאיפה היא באמת להיות מקצוען בתחום. השאלה היא איפה אפשר להגיע לזה.

 

אקסודוס, ניטש - יאללה, אני לגמרי בעד שרשורים כאלה, אני מאמין שיהיה לי מה לתרום שם.

[Derish]

דריש - אני לא חי בסרט, אתה פשוט לא מבין אותי נכון. אתה כנראה חושב שאני צריך ש"יאכילו אותי עם כפית" אבל זה לא נכון.

ההערה הזאת לא קשורה אליך אלא אלינו, המגיבים. בד"כ כשאומרים משהו והצד השני לא שומע, יש נטיה טבעית להמשיך לטפטף ולפרק לגורמים כאילו שזה ישנה משהו. אני פשוט אומר שזה לא ישנה כלום, כי יש לך בעיה בראיית התמונה הגדולה ולא בהבנת הפרטים.

 

הבעיה כאן היא לא פסיכולוגית, "הבחור" עבר מספיק חוויות מחשלות בחיים שלו. אל לך לשפוט אדם בלי להכיר אותו.

כאן אתה מראה הבנה לקויה של כל עולם המדיה הדיגיטלית והפורומים ברשת. אני לא שופט אדם, אני שופט יוזר, ואני עושה זאת אך ורק על סמך הנתונים שאותו יוזר בחר לחשוף. זה הכל. אינני מכיר אותך אישית (אני חושב) ואין להשליך מדבריי כאן על דעתי האישית לגביך כבן אדם. חשוב לעשות את ההפרדה.

אני פשוט לא מסכים עם האמירה שמדובר בתעשיה שהולכת ומצטמצמת, כמה מגזינים/אתרים יש היום לעומת מה שהיה לפני 15 שנה?

זה שאתה לא מסכים לצערי עדיין לא מפריך את הטענה ולא משנה את העובדות בשטח. אילו היית פונה לעולם הגדול ומחפש עבודה בתחום בחו"ל, הייתי אומר לך על זה, כי שם באמת יש לך סיכוי להתבלט ולהצליח. בארץ יש ביקוש נמוך והיצע גבוה של "כתבים", ובנוסף מעטים פה מחפשים להתמקצע כמוך. תוסיף על זה את העובדה שציבור הקוראים מצומצם וממוקד בעיקר במוצרי צריכה (ליסינגומטיות) ותבין שאתה במקום הלא נכון, אובייקטיבית, בשביל לטפח חלומות כאלה. אתה ממשיך ללכת עם הראש בקיר ומנסה להוכיח לנו שאין קיר, אז סלח לי... חבל על הזמן והאנרגיה.

[nitch]

אקסודוס, ניטש - יאללה, אני לגמרי בעד שרשורים כאלה, אני מאמין שיהיה לי מה לתרום שם.

אני מאוד נזהר בפרסום פרטים כרגע היות וכל העסק מאוד נזיל ויכול לעבור לפסים משפטיים בכל רגע.

מה שכן אפשר לומר, זה שזו רכבת הרים של מאבקי כוח, והרבה אירועים לא צפויים משנים את התמונה מקצה לקצה כל רגע.

מבטיח שיהיה שרשור פוסט מורטם כשתבשיל השעה.

[sronis]

רוני - אני לא מחפש להרוויח "יותר מדי", באמת שלא. כמו שאמרתי כבר כמה פעמים, אני רוצה להשתכר בכבוד. לא פחות ולא יותר. מה שאמרת על השכר השעתי שהיית מרוויח שגילם שכר חודשי של כ- 7000 ש"ח מספק אותי לחלוטין. אני רוצה לקוות שאחרי 10-15 שנים ואחרי שאני אצבור ידע, נסיו וקשרים המצב גם ישתפר.[/color][/font]

 

כנראה שלא הבנת את כוונתי ב"יותר מדי". אני חושב שהבעיה מתחילה בכך שלדידך, 7000 שקלים נחשב "להשתכר בכבוד". אם אתה בן 22-25 - מילא. אם אתה יותר מבוגר - תתחיל לחפש לעצמך מעמד קצת יותר גבוה.

אתה צריך להבין שהעבודה הזאת לא תהיה טובה יותר עם חלוף הזמן. במיוחד עם הכיוון שהתעשייה הולכת אליו. כשהייתי ב"אוטו" ניצן רז נלחם לעשות מגזין שמדבר לחובבי הרכב. הוא הצליח להוציא אותנו לכמה מסעות מדהימים באירופה ולעזור לי לנהוג במכוניות שכיכבו אצלי בעיקר בחלומות. גם בארץ יצא לי לנהוג בכמה כלי רכב מעניינים ביותר אבל אם אני מסכם את כל ימי הכיף שהיו לי בעבודה, הם בטח לא עוברים את החודשיים-שלושה מתוך 8 שנים (רובן בחצי משרה ומטה, אבל עדיין). בשאר הזמן אתה כותב דברים שמעניינים לך (רוב הזמן) ת'תחת, או נוהג במכוניות שאפילו ת'תחת שלך הן לא מעניינות. נכון, יש אלמנט של עניין בנהיגה במכונית וניתוח תכונותיה, ואישית, הכתיבה עצמה מאוד מדברת אלי, בעיקר כשמאפשרים לי יד חופשית להתפרע. אבל בין רגעי החסד המעטים יש הרבה רגעים מתים.

והתעשיה לא תשתפר. עיתונות הרכב לא יכולה להרשות לעצמה להתמקד רק בחובבי הרכב כשיש אינטרנט וכ"כ הרבה סדרות טלוויזיה על התחום. היא חייבת לפנות למכנה המשותף הנמוך - והוא הרבה פחות מעניין עבורנו, חובבי הרכב. בהתאם, היא גם לא מקדמת מצוינות והתוצאה היא שאנשים כמונו מוכנים לעבוד בשביל שכר רעב ותנאים לא נעימים, רק בשביל לעשות את מה שאנחנו אוהבים.

עשיתי את זה במשך שנים ואמנם היו לי רגעים נהדרים ואני לא מצטער לרגע, אבל אני כן תוהה איפה הייתי אילו הייתי בוחר מוקדם יותר בכיוון הנוכחי של תעשיית ההייטק. אני מניח שהיה לי הרבה יותר כסף וכנראה גם חיים נוחים יותר. ואגב, אני אפילו די נהנה, בדר"כ, מהעבודה הנוכחית. היא נותנת לי מספיק זמן ליהנות מהתחביבים שלי, ויכולת טובה יותר לממש אותם (ראה ערך הרכב שבסמלון, למשל).

 

רוני

[nitch]

הכמה משפטים האחרונים זה כי הבוס שלך קורא את הפורום?

[sronis]

נראה לי שמי שאתה חושב שהוא הבוס שלי הוא לא באמת הבוס שלי

ולמזלי, הכמה משפטים האחרונים הם האמת לאמיתה...

[nitch]

זה תחום מת,

יש כמה שמתעסקים בתחום בלי שכר והם גרועים,אם אתה רוצה לתחזק את זה כתחביב עצמאי אני מציע לך להיות בעבודה עוד מספר חודשים

להשתפשף עם אנשים וללמוד לכתוב שלא ייצא לך משהו כזה:

http://www.turbomagazine.co.il/

הרגת אותי. כבר שכחתי את מטחנת המילים במסווה של כתב רכב הזה.

 

והנה המשפט הראשון מהכתבה הראשונה שראיתי שם:

 

טורבו מגזין - אחת המכוניות החזקות והמרתקות שנחתו כאן (וזו היחידה בארץ) היא ה CLA 45 AMG Edition 1 , היפהפייה הזו מעבר לעיצובה המושך והאלגנטי אך במקרה שלנו שרירי עם פנסי בי-קסנון ולד, כל התפיחות והכונסים המקובלות מלפנים עם הכונסים המגודלים ונגיעות קרבון בכל פינותיה, ג'נטים בלאק בתצורה מאיימת, הנועלים צמיגי פירלי P-Zero במידות: 235/35/19 , ומאחור רביעיית יציאות מפלט ריבועיים , בפנים ניכרת איכות פנטסטית וקרבית כאחד, עם ריקליינרים מעוצבים למופת, עם אחיזה צידית גבוהה ומודגשת באדום, הגה שמנמן, לוח שעונים גדול וברור, מסך מרכזי, שלל פינוקים כולל גיר ספורט וקומפורט ונורמל, פדלי החלפה בהגה, הכל כאן נעים, גג פאנורמי נפתח, מתחת לכל העיצוב הזה, פועם לו מנוע בנפח 1,991 סמ"ק 4 צלינדרים מוגדש טורבו המפיק: 360 כ"ס ב- 6,000 סל"ד ו- 50 קג"מ בטווח שבין: 2,250 -5,000 סל"ד, המשודך לגיר 7G-DCT המתפקד נפלא וזורם כמו ואלס וינאי עם המנוע , אשר יאיצו את התפלצת הממזרה , השוקלת: 1,585 ק"ג מ-0-100 קמ"ש תוך 4.6 שניות ועד למהירות מרבית מוגבלת אלקטרונית בת 250 קמ"ש. 

פאקינג משפט יחיד. האוויר נגמר עד שמגיעים לנקודה המיוחלת.

עריכה אחרונה ב-13 ליוני, 2014 על ידי nitch

[edan82]

אני אפילו די נהנה, בדר"כ, מהעבודה הנוכחית. היא נותנת לי מספיק זמן ליהנות מהתחביבים שלי, ויכולת טובה יותר לממש אותם (ראה ערך הרכב שבסמלון, למשל).

רוני

 

לדעתי זו השורה התחתונה, אנחנו הולכים לעבוד כדי להתפרנס, אם אנחנו נהנים מהעבודה זה לטעמי בונוס אבל בהשקפה שלי הדבר הכי חשוב במקום העובדה זה כמה היא יכולה לפרנס אותי בצורה נאותה וכן בצורה שתואמת את המטרות והיעדים שלי.

 

בקרב חברי המקומיים יש אימרה פופולרית ולטעמי מאוד נכונה:

 

Work hard, live hard.

הכוונה היא שתעבוד קשה אבל גם תהנה בהתאם מהחיים, זה מתקשר למה שכתבתי לך, פותח השרשור, מוקדם יותר:

במקום להתפשר על עבודה עם שכר נמוך ומעסיקים גרועים רק בשביל ה״זכות״ לנסוע מדי פעם ברכב נחמד- תשקיע בלימודים, תצבור נסיון ותכוון עצמך למקום עבודה שיוכל לדאוג לכך שהגשמת החלומות המוטוריים שלך תיהיה בין היתר על ידי רכישתם.

 

אין ארוחות חינם, גם אנחנו, החבר׳ה שבגלות שהגיבו פה בשירשור עובדים קשה, קשה מאוד (אני עובד יותר קשה ממה שעבדתי בארץ לצורך העניין) ויש לנו וויתורים רבים אבל יש לעבודה הקשה תמורה בדמות יכולת כלכלית להנות מדברים.

 

אני חושב ש״בשם החלום״ אתה מוכן להתפשר המון ומכוון מאוד מאוד נמוך.

[sronis]

עידן, אם כבר זה Work hard, Play hard

אגב, אני לא חושב שצריך להיות קשר לעובדה שאנחנו בגלות, וזו ממש לא צריכה להיות השאיפה של כל אחד. יש לזה הרבה צדדים שליליים ואני בטוח שכמוני אתה מודע להם טוב מאוד.

[edan82]

אכן את צודק, work hard play hard.

 

בכל אופן כמובן שזה לא תופס רק עבור מי שבחו"ל, זו היתה רק דוגמא ויש לא מעט שמרוויחים יפה מאוד גם בארץ.

 

לגבי החסרונות של חיים בחו"ל- יש לא מעט כאלה ואני לא פעם אמרתי שממש לא הכל וורוד בחו"ל.

[Clutch]

אני כנראה אהיה קצת גס בתגובה שלי, אבל תחום העיתונות די מת. אם בעיתונות המיינסטרים (ynet לערוציו) יש עוד מעט רוח במפרשים, אז בעיתונות ה"נושאית", כמו עיתונות רכב, המצב גרוע לחלוטין. הגיבו כאן רבים וטובים עם ניסיון רב ממני, אבל גם אני עבדתי ככתב רכב במשרה חלקית ובעיקר כתחביב, ואני מזדהה עם חלק ניכר ממה שאמרת.

 

השוק בארץ צפוף מאוד ואין הרבה מגוון, אבל בעיקר - לאנשים נמאס לקרוא. אני לא יודע אם זה דבר חיובי או לא, אבל לפני 5 שנים כשמישהו היה רוצה לקנות רכב, הוא היה הולך וקורא את כל מבחני הדרכים שיש למצוא בגוגל. היום בן אדם רוצה להכנס מהנייד שלו, לראות דף פשוט וקריא עם סקירה קלה והשוואה למתחרים, ולקנות. לאנשים אין זמן להתפלסף ולקרוא, סליחה, שיגולי שכל של כתבי רכב (ותסכים איתי שזה קיים). היחידים שקוראים את המבחנים האלה הם החובבים האמיתיים, אבל גם אותם לא מעניינת הכתבה על מאזדה 3 החדשה - אבל זאת הכתבה שמביאה הכי הרבה כניסות לאתר, בפער מטורף (ואני זוכר את הסטטיסטיקות...).

 

אני חושב שמי שרוצה לשרוד בתחום הזה, חייב להסב את העיתונות לצרכנות. אז כן, זה ממש משעמם לבנות קטלוג מכוניות, אין שם מקום לבטא את היצירתיות שבך, ולקרוא לזה עיתונות זה קצת קשה. אבל זה הדבר היחיד שיכול להצליח היום. יש כבר אתרים כאלה בארץ, כמו iCar, אבל אני חושב שיש עוד הרבה מה לעשות בתחום הזה, בעיקר בכל מה שקשור לשוק היד השניה שפרוץ לחלוטין (מתי בפעם האחרונה ניסיתם למצוא אילו רמות אבזור נמכרו עם מאזדה לאנטיס 2002?). אם עצמאות תעסקותית זה הכיוון שלך, זה יכול להיות מתאים.

 

נ.ב. כמו שציינו כאן, וכמי שהיה שותף להפקות וידאו כאלה בין היתר ב-iCar, להפיק וידאו זה דבר ממש לא פשוט, ויקר. לא כמו כתיבת כתבה, שאפשר לעשות מכל מקום, גם בלפטופ בן 8 - כאן רואים כל פיפס וכל חוסר מקצועיות. זה משהו שרק אתר או מגזין עם תקציב וניסיון יכולים להרשות לעצמם להשקיע בו.

[Night Driver]

לדעתי זו השורה התחתונה, אנחנו הולכים לעבוד כדי להתפרנס, אם אנחנו נהנים מהעבודה זה לטעמי בונוס אבל בהשקפה שלי הדבר הכי חשוב במקום העובדה זה כמה היא יכולה לפרנס אותי בצורה נאותה וכן בצורה שתואמת את המטרות והיעדים שלי.

 

בקרב חברי המקומיים יש אימרה פופולרית ולטעמי מאוד נכונה:

 

Work hard, live hard.

הכוונה היא שתעבוד קשה אבל גם תהנה בהתאם מהחיים, זה מתקשר למה שכתבתי לך, פותח השרשור, מוקדם יותר:

במקום להתפשר על עבודה עם שכר נמוך ומעסיקים גרועים רק בשביל ה״זכות״ לנסוע מדי פעם ברכב נחמד- תשקיע בלימודים, תצבור נסיון ותכוון עצמך למקום עבודה שיוכל לדאוג לכך שהגשמת החלומות המוטוריים שלך תיהיה בין היתר על ידי רכישתם.

 

אין ארוחות חינם, גם אנחנו, החבר׳ה שבגלות שהגיבו פה בשירשור עובדים קשה, קשה מאוד (אני עובד יותר קשה ממה שעבדתי בארץ לצורך העניין) ויש לנו וויתורים רבים אבל יש לעבודה הקשה תמורה בדמות יכולת כלכלית להנות מדברים.

 

אני חושב ש״בשם החלום״ אתה מוכן להתפשר המון ומכוון מאוד מאוד נמוך.

 

עידן, החיים הם לא שחור ולבן. אתה לא יכול להתמיד לאורך זמן בעבודה שאתה סובל בה רק בגלל שהשכר גבוה.

 

צריך למצוא את הפשרה בין עניין, שעות עבודה, קיום בכבוד ויציבות. נקודת האיזון היא אינדיבידואלית ונמצאת אצל כל אחד במקום אחר בגלל החשיבות השונה שהוא נותן לכל סעיף.

 

א י למשל יכול להרויח הרבה יותר כשכיר (תעשייה בולעת את הכסץ שהיא עושה. אתה עשיר מאוד על הנייר אבל בלי כסף נזיל) אבל העניין והסיפוק בעבודה יחד עם העובדה שאם לא יהיה משהו חריג אני משאיר ביטחון כלכלי לדור הבא שווים לי את המחיר. יכול מאוד להיות שלמישהו אחר זה לא שווה וזה גם בסדר גמור.