התלבטות לגבי רכישת רכב לאחר השחרור.

[OfirAs]

שלום חברים,

אני משתחרר באוקטובר לאחר שחתמתי חודשיים קבע.

קיבלתי הצעה מפתה לרכישת רכב שמוכן להחלקות.

כדי לרכוש את הרכב אני משקיע את המענק והמשכורות קבע שלי.

הרכב שמור ויישאר לי טיפה כסף בצד.

 

אני מאוד רוצה ללכת על העסקה הזאת, כי כדי להגיע לרמה דומה אצטרך

להשקיע כפול.

האם שווה לי ללכת על זה ולהשאר תפרן טיפה, לקרוע את התחת בעבודה ואז

להינות מכל רגע פנוי? (התחשבות אולי בלימודים בעתיד).

או לא ללכת על זה ולהשאר עם הרכב שלי?

 

אשמח לשמוע דעות מאנשים שעברו את השלב הזה בחיים.

 

נ.ב

אני לא מפסיק לחשוב על הרכב.

יש גם את האופציה שאוכל למכור אותה אם אסתבך.

סליחה על החפירה הרבה ותודה מראש על העזרה.

[michaelbe6]

אני לא יודע מה מצבך הסוציואקונומי,אבל תקרא את שרשור מעמד הביניים,יש שם המון תובנות ודעות לעתיד.

אני באופן אישי, שלא הגעתי מבית של "עשירים",כילכלתי את עצמי בצורה מחושבת וכלכלית על מנת לחסוך כסף בצד שבסופו של דבר עזר לי להגיע לאחר מספר שנים עם סכום כסף סביר ביותר לרכישת דירה משלי והתחלת החיים האמיתיים בצורה מאוזנת.

כל החיים האמיתיים הן בחירות בין דברים נחוצים ללא נחוצים,דברים לעצמך או דברים למשפחה וכו.... אתה היחידי שיכול לענות על השאלה ששאלת.

[E-man]

אופיר, תרשה לי לדבר מניסיון לרגע.

 

כשהשתחררתי לפני כשנתיים חיפשתי לקנות רכב.

תוך כדי שיטוטים ביד שתיים מצאתי רכב שהיה בגדר חלום רטוב כבר הרבה מאוד זמן והיה ברור לי שאם אני מפספס את ההזדמנות הזו אז לא תהיה עוד אחת בעשור הקרוב.

אבל מה לעשות הייתי אזרח תפרן שרק השתחרר ואפילו מענק שחרור עוד לא נכנס לו לחשבון, אז לקחתי הלוואה מההורים וקניתי את רכב חלומותיי.

איך שנכנס המענק הוא כבר ישר יצא על ישור קו שהרכב היה חייב לעבור + עוד משכורת ראשונה (שהייתה בגובה המענק והייתי לוחם כך שמדובר במענק די מכובד) שפשוט נעלמה בעקבות דברים שרציתי\הייתי צריך לרכב.

בשלב הזה כבר אמרתי שלום להרבה חברים שטסו לחו"ל (לטיול הגדול איך לא) ואני נשארתי בארץ מתחת לאוטו או על הצד בכיכר.

עברה לה שנה שהאוטו אצלי (כלומר גם עברה שנה מהשחרור) ועדיין אין לי שום הון עצמי היות והייתי עדיין צריך להחזיר את ההלוואה וגם ההוצאות על הרכב לא היו קרובות לסיום (לא תיקונים חשובים סתם דברתי שרציתי) ועדיין נשארתי במצב שכל החברים כבר משכירים לבד דירות או לחילופין עדיין בחו"ל ואני.... רק בסוף אותה שנה זכיתי לצאת מהארץ לשבועיים מכסף שהצלחתי לחסוך פעם ראשונה מאז השחרור.

עברה לה עוד שנה, הפסקתי לנסות לנסוע על הצד כי כבר אין כסף לצמיגים ודלק, הפסקתי להשקיע על הרכב כי הבנתי שאני עוד שניה בן 24 והגיע הזמן ללכת ללמוד אז צריך לחסוך ואז גם מתחילים לחשוב על לצאת מהבית או אולי לטוס לאיזה חודש.

ואז אתה מתחיל להצטער על כך שלא שמרת על המענק ושהוצאת סכומים מוגזמים על גומי שסתם נשאר הכביש ועל הורדות שקיבלת ועל פינוקים שקנית לאוטו ובסוף איזה קוף עם מאזדה 3 ליסינג ריסק לך את האוטו ושלח את כל ההשקעה הזו לפח.(חס וחלילה כמובן, אבל תאמין שזה יהיה הפחד הכי גדול שלך.

 

בקיצור אופיר ההחלטה היא שלך, לומר לך שאני מצטער על כל הכסף שהוצאתי ועל כל הזמן שבזבזתי. אז כן אני חצי מצטער, כי אני בקושי יכול לנסוע עם האוטו לעבודה כי אני מפחד מאותה מאזדה 3\קורולה\מונית\זקנה עם קולנועית שתפגע לי באוטו ותשלח את כל הכסף והזמן שלי מהשנתיים האחרונות לפח ואני ישן עם אוזן חצי פתוחה ואני מפחד לקחת את הרכב למקומות בילוי ואני תמיד ארגיש שהייתי יכול לעשות משהו יותר מועיל עם הכסף ואולי באמת היה כדאי לי לחכות.

 

 

אבל.....

החצי השני שלי רק שמח מכל הזדמנות ללחוץ את האוטו בכיכר ולהרגיש את הטוסיק של הזקנה שלי יוצא, החצי הזה פשוט מתמוסס כל יום מסלול ושמח שאפילו שלא השקעתי שקל על שיפור מתלים\מנוע אני עדיין משיג תוצאות מעבר למכובדות והחצי הזה מסתכל עכשיו מהחלון לעבר הבייבי שישנה בחניה וחושב "אחח "Money Well Spent

 

 

 

מצטער על החפירה ועל השגיאות כתיב

 

 

נ.ב

אני בא מבית במצב כלכלי מעולה (לא עשיר אבל גם לא יכול לומר שחסר) והסיבה ל"חוסר" שתיארתי היא כי אני לא מוכן לקחת שקל מההורים (את ההלוואה החזרתי כמה שיותר מהר ומאז לא ביקשתי גרוש) אם המצב בבית לא היה כל כך טוב לא הייתי חושב אפילו לקנות רכב, בטוח לא כזה שדורש טיפול מיוחד. עוד נקודה למחשבה.