פחד גבהים - יש פתרון לדבר הזה?

[ברווז]

לא סובל מפחד גבהים, אבל כן פיתחתי חרדה אחרת שנאלצתי להתמודד איתה. 

הפתרון שמצאתי היה התמודדות HEAD-ON: דהיינו, לעשות בדיוק את מה שגורם לך לבעייה, תוך מודעות לבעייה, ולהתמודד עם התחושות. 

לקח לי זמן אבל עבר לי (לקח לי כחצי שנה להתמודד עם זה בהצלחה). 

במקרה שלך? לך תמצא מרפסת, תעמוד במרחק בטוח עבורך מהקצה, ותחשוב על כל מה ש*לא* יכול לקרות. 

אתה רחוק מספיק כדי שלא תיפול, הבניין בטוח מספיק כדי שלא יקרוס כלום, אתה לא תתקרב לקצה (בשלב זה) יותר בצורה שעשוייה לסכן אותך...

אחרי זה תוכל לחשוב על מה *כן*:

כן יש נוף מרשים, כן מרגיש מספיק בטוח כדי להסתכל, כן יכול לעמוד בלחץ למשך X זמן, כן יכול להיות מחובר לרגע ולהרגיש את הבריזה הנעימה, כן יכול לשבת עם כוס קפה, כן יכול להתקרב עוד קצת למעקה...

 

אין לי הכשרה בתחום. בהחלט יכול להיות שדיברתי שטויות- כל אחד מאיתנו "מחווט" אחרת. לי זה עבד, לא מבטיח שלך זה יעזור- אבל זו הדרך הכי נגישה (וזולה) לנסות להתמודד עם הבעייה, שנשמע שאתה רוצה להתמודד איתה. אם אחרי תקופה לא תרגיש שיפור, אולי באמת איש מקצוע עם התמחות בפוביות יוכל לעזור לך עם זה. 

[falou]

ברווז, אתה פורומיסט ידוע בקידוש שיטו עשה זאת בעצמך.

בזמן שהעיקרון של התגברות על פוביות באמצעות חשיפה הדגרתית הוא אכן מוכח, אני לא בטוח שיישום אילתורי זו הדרך...

 

אני סובל מפוביה מזריקות. בייחוד בעייתי זה בדיקות דם, בגלל אורך הזמן שהמחט שתולה מתחת לעור. מה שאני עושה זה להורות לאחות שאם היא לא מוצאת וריד, ברגע שאני אומר לשלוף את המחט, היא תוציא אותה, אני אלך להרגע ואחזור לניסיון נוסף. אני עדיין נדקר מתי שצריך, אבל אני חייב לציין שאין שיפור. עדיין הפאניקה עולה ועדיין לוקח איזה עשר דקות עד לניסיון שני (אם כי יש תחומים בהם זה נחשב לא רע...).

[ברווז]

זו לא שיטה אילתורית, אלא מחושבת מראש. נקרא לזה "שיטת חשיבה מוכוונת תוצאה". 

 

לגביך:

אני זוכר כשהייתי ילד קטן, לא זוכר מאיפה נתקלתי בשטות הזו ומאיפה זה הגיע בכלל (להפחיד את הבנות? לך תזכור כמעט 40 שנה אחורה), היה נפוץ לקחת מחט של תפירה ולהכניס אותה מתחת לשכבה העליונה של העור כך שהיא תבלוט מהאצבע. יכול לשלוח לך תמונה להמחשה אם תרצה...

ילדים קטנים, מנהג מפגר, סבבה. 

אין מניעה מלקחת את המנהג הזה ולנסות ליישם אותו כפתרון אפשרי לבעייה שציינת. כך תוכל להתרגל למחט מתחת לעור, בנקודה שהיא ממש לא מסוגלת לפגוע בך בשום צורה שהיא ולהתחיל להרגיש בטוח עם זה. 

 

לי אישית הייתה בעייה עם להביט על המבחנה מתמלאת בזמן לקיחת בדיקת דם. 

עד שאחות אחת, נשמה טובה שכמותה, שמה לב שאני מסיט את המבט ושאלה אותי אם אני מפחד, ואם יש לי בעייה עם דם. 

עצבנה אותי הנבלה. 

עניתי לה שכן יש לי בעייה עם דם, אבל רק כשהוא שלי ולא איפה שהוא אמור להיות (בפנים).

בבדיקות הבאות, כן התחלתי להיות מודע לעצמי ולמצב. זה לא שאף פעם לא נחתכתי ודיממתי (כאספן סכינים, כיוצר DIY, כאדיוט מגושם, כרוכב אופניים, חסר?!), ומזה אני לא מתרגש בשיט. 

עבדתי על עצמי בקווים האלו. היום אני ללא הבעייה הזו. להיפך, מסתכל לראות עד כמה ממלאים ומתי מחליפים את המבחנה, פשוט כי אין משהו יותר מעניין להביט בו בסיטואצייה 

כבר הספקתי לשכוח מזה, עד שלא דיברת ספציפית על הזריקות... 

 

מה למעשה מפריע לך הכי הרבה בסיטואצייה? הדקירה הראשונית (כאב, פחד מ-), העצם הזר שבווריד, תחושת ה"סכנה" של החדרת עצם זר למקום "מסוכן"? 

אם תוכל למקד את השאלה, תוכל אולי למצוא דרך מנטלית יותר טובה להתמודדות בעצמך.

 

מקווה שעזרתי. 

 

 

 

[דניאל1983]

בתאריך 8.8.2023 בשעה 13:34, falou כתב:

ברווז, אתה פורומיסט ידוע בקידוש שיטו עשה זאת בעצמך.

בזמן שהעיקרון של התגברות על פוביות באמצעות חשיפה הדגרתית הוא אכן מוכח, אני לא בטוח שיישום אילתורי זו הדרך...

 

אני סובל מפוביה מזריקות. בייחוד בעייתי זה בדיקות דם, בגלל אורך הזמן שהמחט שתולה מתחת לעור. מה שאני עושה זה להורות לאחות שאם היא לא מוצאת וריד, ברגע שאני אומר לשלוף את המחט, היא תוציא אותה, אני אלך להרגע ואחזור לניסיון נוסף. אני עדיין נדקר מתי שצריך, אבל אני חייב לציין שאין שיפור. עדיין הפאניקה עולה ועדיין לוקח איזה עשר דקות עד לניסיון שני (אם כי יש תחומים בהם זה נחשב לא רע...).

אני גם לא סובל בדיקות דם!

אין לי שום פחד מדם או מזריקות או חיסונים.

אבל ברגע שהאחות מכניסה את המכשיר לוריד, אני פשוט יכול להתעלף...

הפתרון שבשבילי עובד הכי טוב זה לעשות בדיקות דם בשכיבה.

תמיד יש להם בצד מיטה לבעיתיים כמוני חחח

עובד מצויין!