סיכום 5 שנים עם מרצדס 2007 230C

[איתן_כ]

 

אתן פה סקירה שמתייחסת בעיקר למספרים ופחות להתרשמות דינמית.

אמ;לק שורה תחתונה:

1.לא צריך להיות עתיר ממון כדי להחזיק מרצדס. מובאת למטה החשבונית של הטיפול הכי יקר שבוצע (אני מניח שבמוסך היבואן זה היה עולה פי 3)

2. א-ב-ל: לשם הגילוי הנאות אציין שאצלי התקיימו הפרמטרים הבאים:

א. מדובר באוטו שרכשתי מאבא שלי שהיה יד ראשונה והקפיד לטפל במוסך יבואן. אני טיפלתי במוסך "רם" בתל אביב.

ב. ב5 שנים היא נסעה בסך הכל 37 אלף ק"מ (התחלתי עם 225 אלף ק"מ ומכרתי ב262 אלף ק"מ), כי היא הייתה המכונית המשנית אצלינו.

ג. מדובר אמנם בC קלאס הכי בכירה שהובאה לישראל בזמנו, אבל מחירי הטיפולים רחוקים ממה שאני רואה בפורומים לגבי הדגמים היקרים. החלפת בולמים בS קלאס, למשל, יכולה להגיע ל12 אלף ש"ח. לפי החשבונית שמובאת בצילום אצלי כל בולם עלה 600 ש"ח.

ד. המנוע הוא V6 בנפח 2.5 ליטר (204 כ"ס) אטמוספרי. אין לי מושג אם  המנועים עם סופר צ'רג'ר והמנועים החדשים יותר עם טורבו מחזיקים כל כך הרבה קילומטרים.

ה. אני מודע לזה שב"ה היה לי מזל. היה יכול ליפול לי תיקון של 5 ספרות, שלמזלי לא קרה.

 

ואחרי הדיסקליימר:

האוטו היה אצלי מנובמבר 2015 כשהמחירון היה 44 אלף ש"ח עד דצמבר 2020 כשהמחירון היה 24 אלף ש"ח.

בהנחה שמשלמים סביב מחירון, הפסד של 20 אלף ש"ח ב5 שנים הוא שמירת ערך מצויינת.

המרצדס הזו הייתה בשבילי סוג של הגשמת חלום ובזכותה לא פחדתי ב2018 לקנות עוד מרצדס (עוד הגשמת חלום: CLA ידנית, שהטיפולים בה אפילו עוד יותר זולים).

כשקניתי את הC קלאס הייתה לנו גם מיצובישי גרנדיס (שמכרתי עם רכישת הCLA). יכול להיות שעקצו אותי במוסך מיצובישי, אבל במבחן התוצאה הטיפולים ביפנית היו יקרים יותר מהטיפולים במותג היוקרה הגרמני.

המכונית מעולם לא נתקעה.

התיקון הרציני היחיד שהיה הוא ממש לפני שמכרתי אותה והוא שהלך רדיאטור.

כשהמוסך אמר לי את זה הייתי בטוח שבזה אני משבית אותה ומוכר לחלקים.

בפועל רדיאטור תחליפי עלה 800 ש"ח (מקורי כ3,000). יחד עם עבודה שדרשה פירוק פגוש ורדיאטור של המזגן והחלפת משאבת שפריצרים של הווישרים שילמתי 1,800 ש"ח.

רחוק מאוד מהפחדים שלי.

להפתעתי כשניסיתי למכור היו טלפונים, אבל כמעט כולם אמרו "אני בא עם 20 מזומן" ודחיתי אותם.

אני מניח שאם היא הייתה רשומה כיד ראשונה הייתי מוכר מעל מחירון, אבל נאלצתי להעביר יד מאבא שלי אליי כדי שהביטוח והטסט יכוסו לי ע"י העבודה.

אני מניח שגם הקילומטרז' שלא היה נמוך (ורובו בוצע ע"י אבא שלי, שבניגוד אליי לא גר בת"א ובוצע רובו בכבישים בינעירוניים) הרתיע.

מכרתי בסוף במחיר מחירון לבחור שומרוני מהר ברכה (שהיה היחיד שבא) ולקח בלי בדיקה ועבורו זו גם הייתה הגשמת חלום.

מכרתי כי היינו זקוקים לאוטו גדול יותר עם יכולת נסיעה בשבילים וגם העדפתי שתהיה לי עוד מכונית ידנית, אז קניתי פורסטר ידנית (אני חושב שאנחנו המשפחה היחידה כמעט בישראל עם שתי מכוניות ידניות, אבל זה נושא לפוסט אחר).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רק עוד משהו כדי לתת תמונה מלאה: אצל אבא שלי היו נזילות שמן בתחילת הדרך שטופלו במסגרת האחריות.

הן לא חזרו על עצמן.