מאמר: טלבו טאגורה - ה(לא) קרייזלר שהפכה ל(כמעט) פיג'ו

[yohai71]

הזכרתי מכונית זו בסקירת הקרייזלר 180, ואני רוצה להרחיב מעט עליה. מלבד הקישור ל-180, מדובר בעוד רכב עלום-שם, ומלבד זאת אתם כבר יודעים כמה אני נמשך לכישלונות מוטוריים. אז הנה סקירה על הטלבו טאגורה- אולי המייצגת המוטורית הטובה ביותר לביטוי "נפל בין הכיסאות". אני מקצר הפעם כי מי שקרא את הסקירות האחרונות, כבר מכיר את הרקע ההיסטורי (אבל בכל מקרה, לינקים מתאימים יהיו פזורים בטקסט).

 

 

לשם ההיסטורי טלבו (Talbot) בגלגולו משנת 1979 היה יחס מאד גבוה של שאיפות מול ביצוע, ושיאו היה הטלבו טאגורה. אם יש מכונית שהייתה קרובה למדי לתחתית רשימת ההישגים של טלבו, הרי שזו היא.

 

 

חזרו בדמיונכם לשנת 1976; קרייזלר עדיין טיפחו שאיפות להתחרות בפעילויות האירופאיות של GM ופורד. GM אחזו באופל בגרמניה ובווקסהול שבבריטניה, ובאותה תקופה היו בתהליך מיזוג רכבי שתי החברות לקשת דגמים אחת. לפורד כבר היה מבחר מכוניות תואמות לשני השווקים האירופאים הנ"ל, כמו גם פעילויות בספרד, אשר GM תכננה להיות נוכחת שם עד 1982.

 

 

עד שנת 1970, קרייזלר כבר הקימו את קבוצת "קרייזלר-אירופה", שהתבססה על קבוצת רוטס הבריטית (הילמאן, האמבר, סאנבים, סינגר ומשאיות קומר), וסימקה הצרפתית (לשעבר פורד de France, אח"כ מרכיבים-ברישיון של פיאט לפני בעלות קרייזלר). חלק נוסף מהקבוצה היה באריירוס (Barreiros), יצרן של משאיות, מנועי דיזל ומרכיב-ברישיון של כמה רכבי דודג' אמריקאיים. בעזרת בסיס של יסודות מכניים מבית סימקה, קשת רכבים החלה לתפוס צורה. כיוון התנועה היה ברור דיו; מוצרי רוטס השמרניים (הילמאן אימפ, האנטר ואבנג'ר, מכוניות שנתנו פייט לכל מוצר בריטי בינוני ושמרני) יופרשו וילכו לעולמם. המפעלים הבריטיים בהם יוצרו, יוסבו להכיל ייצור של רכבים על בסיס סימקה- במיוחד ה-1100, רבת-המכר הצרפתית בסוף שנות השישים:

 

 

המוצר הראשון של קרייזלר-אירופה היה הקרייזלר 180\ 2.0 ליטר. מכונית זו הייתה אמורה להחליף בבריטניה את ה-האמבר הוק וסופר-סנייפ הגדולות, ולהוביל את סימקה לקטגוריית המשפחתיות היותר-גדולות, כדי להתחרות בפיג'ו 504, סיטרואן DS ורנו 16, אח"כ 20. קרייזלר חשבו עליה כמתחרה ל-BMW 2000, לא פחות.

 

 

היא נכשלה, פשוט קרסה.  בכל שוק בו נמכרה, פרט לספרד, היא הייתה "עוד אחת". כראוי, קרייזלר הבינו את הפואנטה והעבירו את הייצור מצרפת למפעל באריירוס בספרד.

 

 

בהמשך, המצב החל להאיר פנים: עד 1978, זכתה קרייזלר בתואר "מכונית השנה האירופאית" פעמיים; בשנת 1975 עם הקרייזלר אלפין\ סימקה 1307/1308, ועם הקרייזלר\ סימקה הורייזון בשנת 1978. שתיהן מכרו יפה היישר מההתחלה, במיוחד בצרפת, שם הן החליפו רכבים ידועים ומצליחים של סימקה. לבריטים לקח קצת יותר זמן להסתגל, אבל גם שם הן נמכרו באופן מספק.

 

 

קרייזלר תכננו לעקוב אחר ההצלחות הללו עם מכונית גדולה חדשה (תחת שם קוד C9), שתתחרה בפורד גרנדה, אופל רקורד, פיג'ו 504, רובר 2300/2600 וכדומה. העיצוב היה מידיו של ארט בלייקסלי (Art Blakeslee) מבית קרייזלר-בריטניה, ואולי לא היה מעבודותיו הטובות, שכן כנראה לשימושו היה רק סרגל בזמן העבודה:

 

 

קרייזלר-צרפת היו אחראים על התכנון המכני, שכלל בין היתר מנועי ארבעה צילינדרים קיימים מקבוצת קרייזלר-אירופה בנפחי 2.0 ו-2.2. בהתאם לדרישות השוק, קרייזלר רצו שתהיה אופציה למנוע ששה צילינדרים ושקלו לפנות למיצובישי עבור יחידה כזו. הם רצו מאד להשתמש במנוע ה-V6 המשותף לפיג'ו, רנו ו-וולבו הידוע כ-PRV, אבל סורבו מלעשות בו שימוש. במהרה, הסירוב הפך ללא-רלוונטי; בשנת 1978, כורעת תחת נטל כלכלי כבד, מכרה קרייזלר את כל פעילויותיה האירופאיות לפיג'ו-סיטרואן תמורת דולר אמריקאי אחד ואחריות לכל חובותיה.

 

 

הבעלות החדשה שינתה את התמונה עבור פרויקט C9 והעלתה שתי תהיות; ראשית, בהתחשב בקשת הדגמים הרחבה של פיג'ו-סיטרואן, האם בכלל היה צורך ב-C9 ואם כן, היכן היא תתברג; שנית, איך ניתן להשתמש במכלולי פיג'ו הקיימים עבור הפרויקט בצורה המיטבית ביותר. התשובות החלו להתבהר כאשר פיג'ו מיתגה את כל רכבי קבוצת קרייזלר-אירופה תחת טלבו, שם ישן בעל גלגולי היסטוריה בריטית וצרפתית. התכנון היה לייצר קשת דגמים נפרדת של מכוניות טלבו, אשר ה-C9 תוצב בראשה. כדי לבדל את טלבו מפיג'ו וסיטרואן, היא יועדה לקבל תדמית צעירה יותר, עבור קהל שאפתני ויומרני, ולהתבסס על סטייל מודרני והשתתפות בספורט מוטורי- סוג של BMW לעניים, אם אתם יכולים לדמיין את זה...

 

 

לפיכך, ה-C9 הותאמה להשתמש בחלקי מדף מבית פיג'ו. מתלי עצמות העצה הכפולות מלפנים שתוכננו במקור, הוחלפו בידי זרועות המקפרסון ששרתו את הפיג'ו 505 ו-604. הסרן האחורי הוחלף ביחידה ששימשה את הפיג'ו 505, שהייתה צרה יותר מה-C9 (וכתוצאה, הגלגלים האחוריים היו שקועים בתוך בתיהם יתר על המידה- וזה ניכר וויזואלית). החרטום הוארך בכחמישה סנטימטרים כדי לספק מקום עבור מנוע V6 PRV שכעת היה זמין כמובן, ותיבת ההילוכים הייתה גם היא של פיג'ו. המכונית הייתה (כמעט) 505 בחליפה אחרת, עם מנוע ארבעה צילינדרים שונה מזה של ה-505, אבל ללא תדמית כלשהי שתוכל להבנות עליה.

 

 

תא הנוסעים היה תואם לתקופה; על פניו מודרני, אבל סקירה מדוקדקת יותר חשפה חלקי פלסטיק מעוצבים למדי אך פשוטים. הגרסה היוקרתית קיבלה את מה שהיה אז מחשב-דרך ראשוני במרכז הקונסולה:

 

 

גרסאות נחותות יותר הסתפקו בלוח פלסטיק שחור במקומו, עליו נחקקו האותיות TALBOT. אפשר למצוא דמיון מסוים לתא הנוסעים של הרובר 3500 SD1 משנת 1976, גם הוא היה בעל לוח שעונים הנתון במעין קופסה המונחת על דאשבורד פתוח, גלגל הגה דומה וללא עיטורי עץ או ריפודי עור (אם כי בשנת 1982, הרובר שודרג בתוספות עור ועץ):

 

 

מה שכן, תא הנוסעים היה נרחב בשל בסיס-גלגלים בסביבות 277 ס"מ, ובעזרת 163 כ"ס, לגרסת מנוע ה-V6 הייתה האפשרות לעמוד מול ביצועי הרובר הנ"ל והפורד גרנדה V6, מובילת מכירות השוק הבריטי.

 

 

בתחילת 1981 המכונית יצאה למכירה בשוק האירופאי. מרבית הביקורות טענו כי המכונית הביאה חדשנות מועטה, אם בכלל, שמתחרותיה לא הביאו, וזאת בזמן שהשוק עבור מכוניות מסוגה החל להתכווץ ממילא. התכנון היה לייצר 60,000 יחידות לשנה; אחרי שלוש שנים ו-20,000 יחידות סה"כ, פיג'ו הורידו את השאלטר. אפילו גרסת מרוצים, שהשתתפה באליפות הצרפתית למכוניות סאלון, לא סיפקה את הסחורה, וכך בא סיפורה לסיומו.

 

 

סופו של דבר; האם זו הייתה מכונית סבירה לחלוטין, אפילו טובה, לכודה בנסיבות של מותג בלתי-מוכר, מצבור חלקים מבולבל ועיצוב קודר, או שפשוט לא הייתה טובה מספיק? התשובה נמצאת כנראה באמצע- המכונית לא הייתה ייחודית מספיק כדי להתעלות על המותג הנעלם, ואפילו אם הייתה, זה כנראה לא היה מספיק. במילים אחרות; היא נשאה את אותן בעיות שהכשילו את הקרייזלר 180\ 2.0 ליטרים עשר שנים קודם לכן.

 

View full מאמר

[motior]

תודה על הסקירה היפה. בד"כ כלל אתה מצליח להעלות אצלי זכרונות... אני זוכר איזה טאגורה בישראל. אבל אולי אני מבלבל עם הסולארה?
בבירור אני זוכר את הסמבה שהייתה בעצם פג'ו 104 ואת הסיפור על כך שלגבי פג'ו 309  הייתה התלבטות אם היא תהיה פג'ו או טאלבוט ובסוף הוחלט לקבור את המותג טאלבוט ולקרוא לה פג'ו (ומכאן המספר הלא סטנדרטי)

[yohai71]

תודה.

 

אתה מתכוון לסולארה, שהתאימה לשוק הישראלי הרבה יותר (וגם הייתה מוצלחת יותר- זו האחות הסדאנית של הסימקה 1307/1308 המוזכרת בסקירה).

 

וכן, גם הסמבה, הורייזון, וטנדרון ה(לשעבר) סימקה 1100, שגם היא הגיעה לישראל. את כולן אני זוכר היטב, ובמיוחד את הסימקה שהייתה לסבא שלי.

 

 

פה זה עוד לפני הסמבה, שאמנם הייתה מבוססת על פיג'ו 104 אך לא במאת האחוזים (אם זה משנה).

 

כל הסיפור של טלבו היה נדון לכשלון מההתחלה. לא אפרט כאן, אולי בסקירה עתידית, אבל בגדול; לאחר שממשלת צרפת חילצה את רנו בשנות השבעים מקריסה כלכלית ודה-פאקטו, נהייתה בעלים שלה (בדומה לבריטיש ליילנד שחולצה ע"י בריטניה), לא נשאר כסף (או הצדקה ציבורית) לחלץ חברות צרפתיות אחרות שנפלו קורבן לבעיות כאלה ואחרות, בעיקר לאור המיתון הארוך של שנות השבעים- למשל סימקה תחת קרייזלר, או סיטרואן. הממשלה הצרפתית "עודדה" בסוג של לחץ מתון, את פיג'ו לרכוש את סיטרואן ואח"כ את קרייזלר-אירופה, תוך מתן הבטחות ופיתויים שונים, והכל כדי שהחברות הצרפתיות לא יפלו לידיים זרות ויעלמו (וראה מקרה סימקה, שכמעט וחוסלה תחת קרייזלר).

 

פיג'ו לא רצו את הברווז הצולע הזה, אבל נאלצו לקחת את כל החבילה, כשכל מה שעניין (את הממשלה הצרפתית) היה סימקה, בטח לא רוטס ומוצריה. פיג'ו בעצמם היו בצרות צרורות ואלמלא היו ממציאים את ה-205 המבריקה, שהצילה אותם תרתי משמע- לא יודע אם בכלל היו קיימים היום, ובאיזה היקף.

 

 

[zvit]

הטלבו האחרונה היתה למעשה הפיג'ו 309 שהיתה אמורה להמכר תחת השם טלבו אריזונה, והיתה גם הדגם האחרון שעשה שימוש במנועי 1.1 ו-1.3 של טלבו - אחרי מתיחת הפנים הוחלפו המנועים במנועי פיג'ו.

[itsik170]

אז מכשירי תנועה ייבאו את טלבוט?

מסקרן אותי לדעת אם ההפסקה של שיווק מותג טלבוט בארץ ובעולם, גרמה להם להתחיל לייבא את מותג סוזוקי.

[zvit]

מכשירי תנועה הפסיקו לייבא את טלבו כמה שנים לפני הפסקת השיווק. קצת אחרי רכישת קרייזלר אירופה ע"י PSA הועבר זכיון הייבוא ללובינסקי ומכשירי תנועה נותרו עם קרייזלר אמריקה עד לאחרונה.

[borsood]

החרם היפני, הקמתו ושבירתו הם נושא מעניין שאני מקווה שמישהו יכתוב עליו פעם.

אין לו ממש קשר לנפילת תעשיית הרכב הבריטית שיוחאי כותב עליה במאמרים האחרונים.

 

[zaf]

לטלבו היה מקביל ל 104 ראלי = טלבו סמבה ראלי.

אני מנסה למצוא את התמונות של הראלי האדומה של ראם סמואל שעשתה קריירה במרוצי אשקלון. 

 

והיו גם מבחני דרך  

 

 

והנה היא :

 

עריכה אחרונה ב-31 ליולי, 2020 על ידי zaf

[Buki]

בתאריך 30.7.2020 בשעה 08:51, yohai71 כתב:

ומלבד זאת אתם כבר יודעים כמה אני נמשך לכישלונות מוטוריים.

 

 

גם אני במידה מסויימת. ב"זמן אמת" לא היה בזה משהו מעניין אבל כעת, הרבה שנים אחרי, זה מרתק.

 

תודה על המאמר הזה ועל הקודמים, הם מעולים. לא תמיד יש זמן לשבת לקרוא אבל אני מאוד משתדל לקרוא את כולם.

[shais01]

להורי היתה טלבו 1510 שנת 1980.

היתה מעין מתיחת פנים של ה 1307/8.

חזית של סולארה עם עיצוב האצבק זהה ל 1307/8.

מכונית מעולה!

פנים מהודר ומפנק (רמת גימור SX) כולל מחשב הדרך שהוצג כאן.

הוחלפה בפאסאט 1981 שהיתה בדיוק ההיפך ממנה, קשוחה וספרטנית.

 

תודה על הסקירה!

עריכה אחרונה ב-31 ליולי, 2020 על ידי shais01

[orankohn]

סקירה מאוד מעניינת ! תודה רבה. 

 

 

מצרף צילום מסקירת הרכב בקטלוג observer's שברשותי של שנת 1983. עיתונאי הרכב הבריטי סטוארט בלאנדון מצרף סיכום קצר של התרשמותו מכל רכב. 

עושה רושם שהתרשם בהחלט לחיוב. 

בתרגום חופשי כתב: "מאוד חסכונית בדלק יחסית לגודלה....מכונית מאוד נוחה ונינוחה , המאפשרת שיוט שקט ונוח עם נוחות גבוהה במיוחד". 

עוד היבט מעניין שקשור בטאגורה והוא די ייחודי:

דווקא הדגמים החלשים יותר של 4 בוכנות 2.2 ליטר הגיעו עם אופציה לבחור גיר ידני או אוטומטי 3 מהירויות ולעומת זאת מנוע ה - V-6 הגדול והחזק הוצע רק עם גיר ידני! 

עריכה אחרונה ב-1 לאוגוסט, 2020 על ידי orankohn

[fanman]

לסימקה 1307 שבתמונה יש ג'נטים של אברט??