דיסטימיה - איך להתמודד בלי ליפול לסמים?

[ניקו פ.]

מה קרה? פגעתי באחוזים שאתה מקבל?

הנה, שוב. כאילו אתה פולט שטויות מתוף של נגב.

 

הלכתי פעם לפסיכיאטרית. ישבתי אצלה 5 דקות, שילמתי כסף ויצאתי עם מרשם. מה אני אגיד לך פשוט אבחון יסודי ומעמיק.

הייתה לך התנסות שלילית עם רופאה = פסיכיאטרים יודעים לטפל רק בסימפטומים?

הייתה לך התנסות שלילית עם רופאה = כל הרופאים באותה ההתמחות רעים?

התשובה לשתיהן היא לא.

לפני שהלכתי לפסיכולוג התחלתי לסבול מנדודי שינה חמורים. הלכתי לרופא משפחה תוך 5 דקות יצאתי עם מרשם לכדורי שינה.

 

ידם של רופאים קלה על כפתור print.

 

אני לא פוסל שיש המון אנשים שסובלים מדיכאון מסיבות של תהליכים כימיים במוח שניתן לשפר באמצעות טיפול תרופתי, אבל במקרה שלי שיפור חל בעקבות טיפול פסיכולוגי התנהגותי ולא בעקבות טיפול תרופתי.

תווים.

[gbguy]

אולי הפתרון שלי הוא לא לבעית. הנפשית.

פשוט תגדל כלב: לא גדול מדי ולא קטן מדי. היצור הזה יאהב אותך כפי שאף בן אדם לא יאהב אותך. תצטרך לדאוג לו ולצאת איתו להליכות.

זו הצעה שלי. למרות שיש לי הרגשה שלא תאהב אותה.

[vadim6385]

החתולים שלי לא יאהבו את הרעיון (יש לי שני חתולים).

 

האמת שגם אני מתחבר יותר לחתולים. מצד אחד ייצור שאוהב אותך, מצד שני לא דורש יותר מדי התעסקות. תביא יותר מאחד, ופתרת להם את בעיית השיעמום.

[Benor]

ד"א - פירות בהגזמה זה גם הרבה סוכר. אפשר להתווכח על זה עם ה"פרוקטוז" אכן סוכר יותר בריא.

[sperial]

סוכר או לא, מחקרים מראים שפירות (לא זוכר בע"פ באיזה מינון) מאריכים חיים. כפי שקפה (בכמויות סבירות) אינו מזיק לבריאות ואולי אף מועיל.

[Night Driver]

עזוב מאריכים או מקצרים. אם אתה מרגיש יותר טוב עם פירות אז תאכל פיירות ואם פחות טוב אז אל תאכל. לא רק אורך החיים חשוב אלא איכות החיים.

[sperial]

פירות זה דבר טעים (לרוב האנשים). מה טוב מלהיות מכל העולמות?

 

כמובן שחולי סוכרת צריכים לנהוג בחוכמה, לפי המגבלות.

[avargel]

וואדים, אני מעריץ אותך על הצעד הזה.

נורא קל להתקרבן ולהתכדרר וליפול למרה שחורה ולומר "ככה אני".

 

אבל לנסות לקום, לתת צ'אנס לטיפול, ולהתחיל חיים חדשים, זאת גדלות.

 

 

לגופו של עניין, אל תחשוש מציפרלקס ושות'. גם אם ישנן תופעות לוואי, הן מקומיות ואין להן השפעה מעבר לתקופה בה הכדור נצרך.

 

כמובן בליווי טיפול - ולא משנה השיטה - משנה שתתחבר למטפל/ת ויהיה לך בו אמון וכימיה.

 

 

בהצלחה!

[ChemGuy85]

^

 

מחזק.

 

לא פשוט לקום בבוקר ולהחליט שצריך לעשות שינוי.

 

ספורט, חיפוש אחר טיפול, התמדה.

 

רוב מוחלט של אנשים לא מסוגלים לעשות זאת.

 

אני גם התחלתי מציפרלקס, אבל ירדתי מהתרופה ופניתי לטיפול פסיכולוגי - התנהגותי.

 

טוב שהתחלת לעשות צעדים בנושא.

[ברווז]

 

הלכתי פעם לפסיכיאטרית. ישבתי אצלה 5 דקות, שילמתי כסף ויצאתי עם מרשם. מה אני אגיד לך פשוט אבחון יסודי ומעמיק.

פחחח. הלכת פעם אחת, ל-5 דקות, ומפה אתה מסיק על כ-ל העולם. יפה.

 

אני לא פוסל שיש המון אנשים שסובלים מדיכאון מסיבות של תהליכים כימיים במוח שניתן לשפר באמצעות טיפול תרופתי, אבל במקרה שלי שיפור חל בעקבות טיפול פסיכולוגי התנהגותי ולא בעקבות טיפול תרופתי.

להתנהגות הנוכחית שלך אתה קורא שיפור?!

 

לא מעשן (הפסקתי לפני כמה שנים) ולא שותה אלכוהול.

הפסקת עישון משפיעה על המח בדרכים שונות ומשונות. כל הכבוד שהפסקת, אבל קח בחשבון שיש לזה חלק קטן במצב הנוכחי שלך.

מפחד מזה שמשהו, בניסיון לתקן באגים קיימים יכניס באגים חדשים, וישבור לי את הfirmware לגמרי.

בצדק, פירוט בהמשך.

חוץ מזה היו לי שתי דוגמאות ממש חזקות מול העיניים של איך רופאים עם גישת "קח כדור ועזוב אותי בשקט" גמרו לאנשים את החיים, אחת מהם הייתה הסבתא שלי (כמובן שלאותם אנשים גם הייתה תרומה בנושא, שהם בשמחה לקחו את כל מה שנותנים להם).

אל תשלול אוטומטית בגלל התנסות אחת או שתיים. יש פה עוד הרבה דברים בעומק של העניין.

בנושא פסיכיאטריה הבנתי שגם אין הרבה ידע בנושא, לכן כל הטיפולים זה ניסוי ותהייה.

 

לכן אני באמת מעדיף להמשיך לסבול, מאשר להפוך לנרקומן, או יותר גרוע, אם אלה האופציות.

 

מי שאמר לי שיש לי דיסתימיה זה אכן פסיכיאטר, אבל אני הולך לבקש חוות דעת נוספת מרופא אחר. על רופאת משפחה שלי אני לא סומך על משהו מעבר ללתת ימי מחלה ולרשום אנטיביוטיקה.

צ'מע- כל הכבוד על האומץ לעשות משהו.

השנקל שלי.

הכדורים השונים בהחלט יכולים להוסיף באגים, ראיתי את זה קורה מול העיניים. אני מכיר אישית מקרוב מישהו\י שנאלץ\ת לקחת כדורים כאלו. מול העיניים שלי, הכדורים הורידו לו\ה את החיים מסדר היום- אדישות מוחלטת להכל. מאדם פעיל, להפוך לבטטה עם חיוך מאוזן לאוזן, אבל בלי לעשות כלום כל יום כל היום.

מצד שני- קח גם בחשבון שכל אדם מגיב אחרת לתרופות, ותרופות שונות משפיעות בצורה שונה.

אני לא אומר לך לקחת תרופות. אני רק אומר שאם לא תנסה, תישאר במצב שיש לך היום וזו עובדה. כמובן שאך ורק אחרי אבחון ומרשם מפסיכיאטר! לא לקחת על דעת עצמך כלום.

 

יפה שאתה עושה ספורט. אבל, אם אתה לא מרוצה מהספורט שאתה עושה, ספורט בשביל הספורט, אולי תנסה להחליף ספורט? לאחד עם משמעות?

אני תמיד ממליץ על אמנויות הלחימה, מניסיוני האישי. כשאני מתאמן אני אדם אחר. הרבה יותר בשליטה על עצמי, סבלני, רגוע, ועוד הרבה "תופעות לוואי" הקשורות לזה. חזרתי להתאמן לפני שנה, ממרומי גילי המופלג של 37 שנים אחרי שבמשך 14 שנה לא עשיתי שום ספורט בכלל. ובוא ואני אגלה לך סוד: זה היה ממקום של מצוקה. לא חזרתי להתאמן כי רציתי לחזור להתאמן, חזרתי להתאמן כי שילוב של כמה דברים בחיים שלי גרם לי למצוקה אישית רצינית והמח שלי החליט שאני צריך את "תופעות הלוואי" של האימונים האלו כדי להתמודד. אז זרמתי עם המח שלי. בינתיים, הקראטה נהייה חלק מאד משמעותי מהחיים שלי ואני מאד מרוצה.

החתולים שלי לא יאהבו את הרעיון (יש לי שני חתולים).

 

האמת שגם אני מתחבר יותר לחתולים. מצד אחד ייצור שאוהב אותך, מצד שני לא דורש יותר מדי התעסקות. תביא יותר מאחד, ופתרת להם את בעיית השיעמום.

אין בעולם הזה אהבה כמו אהבה של כלב. עם זאת, גם לי יש חתול...

 

נורא קל להתקרבן ולהתכדרר וליפול למרה שחורה ולומר "ככה אני".

זה סיחרור במדרון שאי אפשר לצאת ממנו אחר כך.

אבל לנסות לקום, לתת צ'אנס לטיפול, ולהתחיל חיים חדשים, זאת גדלות.

 

לגופו של עניין, אל תחשוש מציפרלקס ושות'. גם אם ישנן תופעות לוואי, הן מקומיות ואין להן השפעה מעבר לתקופה בה הכדור נצרך.

כמובן בליווי טיפול - ולא משנה השיטה - משנה שתתחבר למטפל/ת ויהיה לך בו אמון וכימיה.

 

 

בהצלחה!

אחרי ששמעתי מהסביבה הקרובה (מספר אנשים) על איך שטיפול פסיכולוגי שינה להם את החיים לטובה, החלטתי שהגיע הזמן שלי גם ללכת. קיבלתי הפנייה לפסיכיאטר מהרופאת משפחה שלי, ניגשתי, וממה שהוא אמר, "הבעיות שלי סטנדרטיות לגמרי". עוד לא סיפרתי לו על הבעיות שיש לבעיות שלי, והוא כבר קבע שאני לא צריך כלום והכל בסדר. אז הלכתי משם והמשכתי להתמודד לבדי, כמו תמיד.

אני עדיין מתמודד לבדי.

את הקראטה התחלתי כדי שאוכל להירדם בלילות ולהגיע לעבודה, אחרי שבממוצע פעם בחודש לפחות הפסדתי יום כי לא יכול לישון.

הדיכאון לעולם לא יעזוב אותך. הוא תמיד שם. הקטע הוא, שאם אתה לא מתייחס אליו, הוא נהיה קטן וחלש. בלי שיניים. אם הצלחת להפסיק לעשן, אתה יכול לעשות סוויץ' בראש לגבי היחס שלך לדיכאון. זה אותו הסוויץ', ואותו כח רצון נדרש בשני המקרים. יש לך את זה. אני יודע כי גם אני הפסקתי לעשן (לחצי שנה, בפעם הקודמת שהתאמנתי- לפני 15 שנה).

יש עוד הרבה דברים ברקע, ליד ומאחורי מה שאמרתי.

השורה התחתונה היא, וואדים- תתכונן למלחמה ידידי. זה אתה מול האופי שלך ואתה מול הבעיות שלך, ואתה צריך למצוא לך תחבולות כדי לנצח.

אם אתה מבקש עזרה, כנראה שהגעת לנקודת שבירה כלשהיא, וקשה לך להתמודד לבד- אתה ממש לא חייב. יש רופאים מומחים לזה. קבע תור, לא נראה לך? תבקש חוות דעת שנייה. לך לפסיכולוג. תשמע מה יש לו להגיד. יש להם כל מיני טריקים ושטיקים שבהחלט עשויים לעבוד. כולל הסברים על איך לעשות את הסוויץ' בראש שדיברתי עליו קודם (להבנתי. כמו שציינתי, לא יצא לי עדיין לראות פסיכולוג... כנראה גם זה יגיע מתישהו).

אל תזניח. את הרע, אתה כבר חווה. להזניח, אומר להשאיר את הרע בכל עצמתו.

 

אגב. תתארגן על תחביב. תתפלא כמה זה עוזר.

[יבגניפ]

רק להדגיש: פסיכולוג ופסיכיאטר זה שני דברים שונים.

פסיכולוג לא ינפנף אותך אחרי 5 דק', למרות שגם בתחום הזה מן הסתם יש אנשי מקצוע ברמות שונות.

[sperial]

ואדים, אני חייב לחזור להודעה הראשונה שלך.

 

קודם כל מדובר בתרופות. משהו שאמור לגרום השפעה חיובית. כתבתי "אמור" כיון שהתגובה היא אישית, וכל מטופל מגיב בצורה קצת שונה. אז להתיחס בהתאם, בסופו של דבר ב-99.99% הרופא רוצה את טובתך. כמובן שאתה חייב להיות מודע לאפשרות של תגובות שליליות (והרופא צריך להזהיר אותך מפני העיקריות, לא כל תופעה אזוטריץ שתוארה באחד מכמה עשרות אלפי מטופלים), ושניכם צריכים להיות מודעים לאפשרות של כשלון טיפולי. לכן לא מדובר בפגישה אחת אלא בתהליך שכולל מעקב.

 

שנית, ההתאמה בין רופא (או כל מטפל אחר) למטופליו היא עניין אישי מאד. או שיש קליק או שאין קליק - ולא משנה אם מדובר ברופא משפחה, רופא עיניים או פסיכיאטר (או פסיכולוג, הוא מטפל שאינו רופא, חוץ מהנדירים בעלי תואר כפול, אם תמצא כאלה). יתכן רופא בעל שם שלא תסתדר אתו - ובמקרה כזה אני ממליץ להחליפו גם אם המחליף פחות מפורסם. כאשר המטופל לא מרוצה יהיו רק השלכות שליליות. ופסיכיאטריה היא תחום רגיש במיוחד.

[falou]

 

משפחה זאת של תרופות לא פוגעות ביכולת להתאהב. אם כבר, אדם שנמצא בדכאון - קשה לו להתאהב. הטיפול התרופתי עוזר לו להתגבר על בעיה זאת.

 

 

זה לא מדוייק, אם כי קשה מאוד לדייק בסוג הזה של טיפולים.

 

https://www.psychologytoday.com/us/articles/200704/sex-love-and-ssris

 

Rutgers University anthropologist Helen Fisher, for one, believes SSRIs are wreaking havoc on human courtship. SSRIs alleviate depression by upping the levels of serotonin in the brain and curbing the production of the neurotransmitter dopamine. Unfortunately, dopamine is also responsible for the feelings of elation and ecstasy that accompany falling in love. By suppressing dopamine, Fisher argues, drugs like Prozac block your ability to have these feelings, thus making it harder to fall in love and stay in love

 

 

מי זו הלן פישר (שים לב שהיא נעזרת בשותפי מחקר מקצועיים מתחום הפסיכאיטריה):

 

https://en.wikipedia.org/wiki/Helen_Fisher_(anthropologist)

[falou]

החשש שלי זה האם הסיכון שווה את זה.

 

פה זה כבר התעסקות בקוד בלי יכולת לחזור לגירסה קודמת.

 

.

 

 

האלגוריה למחשבים שגויה לחלוטין.

המוח שלנו מפתח כל הזמן, אתה אף פעם לא זהה למה שהיית אתמול.

גם לדיכאון יש השפעה שלילית מצטברת על המערכת. לחיות כל הזמן בתחושת תעוקה גורם להפרשה של הורמונים שפוגעים בבריאות הפיסית של האדם.

אל תחשוב על עצמך כמי שחי במציאות סטטית, אלא כמי שמרעיל את עצמו באופן איטי לאורך זמן, וצריך להפסיק את התהליך.

[guya72]

זה לא מדוייק, אם כי קשה מאוד לדייק בסוג הזה של טיפולים.

 

https://www.psychologytoday.com/us/articles/200704/sex-love-and-ssris

 

.......Rutgers University anthropologist Helen Fisher, for one, believes

 

מי זו הלן פישר (שים לב שהיא נעזרת בשותפי מחקר מקצועיים מתחום הפסיכאיטריה):....

(קיצצתי חלקים שאינם רלוונטיים)

אינני מכיר את הלן פישר, אך שים לב לדברים הבאים :

1. היא ד"ר באנתרופולוגיה.כלומר, היא עשתה תואר 3 באנתרופולוגיה. כל קשר להכשרה רפואית מקצועית- מקרי בהחלט.

2. היא מאמינה כי זה המצב. אבל מה עם הוכחה ? לא קיימת (בין השאר, כי זאת אמונה שגויה)

3. זה שהיא נעזרה בשותפי מחקר במתחום הפסיכיאטריה, לא אומר כלום. להערכתי, הם הסבירו לה כיצד התרופה עובדת (השפעה על סרוטונין), והיא פיתחה את המשך התיאוריה לבד...

 

אפרופו, אם נעבור לביצה הישראלית - יש את ד"ר יפה רז שמפרסמת בריש גלי את התנגדותה לחיסונים, תוך כדי טענות כאלו ואחרות.

אלא מה ?

1. הגברת היא ד"ר לתקשורת (לא למדה לתואר ד"ר ברפואה אלא תואר 3 בתקשורת).

2. היא לוקחת מידע רפואי ומתאימה אותו למה שהיא רוצה להוכיח. זה שבדרך, היא מעוותת את זה לגמרי - זה פחות רלוונטי בעיניה.

משום מה, נראה לי סיפור זהה....

 

ציטוט מחומר לימודי שיש לי :

על מצב רוח משפיעים 3 טרנסמיטורים חשובים: סרוטונין, נוראפינפרין, מונואמין (נוגד של שני

הקודמים). הפרשת יתר של מונואמין גורמת לפעילות מופחתת של סרוטונין ונוראפינפרין. (סוף ציטוט).

 

למיטב ידיעתי, בתרופות ממשפחת SSRI אין כל השפעה על רמת דופמין. בין השאר - כי אין צורך בכך.

עריכה אחרונה ב-28 לינואר, 2019 על ידי guya72