דיסטימיה - איך להתמודד בלי ליפול לסמים?

[falou]

אינני מכיר את הלן פישר, אך שים לב לדברים הבאים :

1. היא ד"ר באנתרופולוגיה.כלומר, היא עשתה תואר 3 באנתרופולוגיה. כל קשר להכשרה רפואית מקצועית- מקרי בהחלט.

2. היא מאמינה כי זה המצב. אבל מה עם הוכחה ? לא קיימת (בין השאר, כי זאת אמונה שגויה)

3. זה שהיא נעזרה בשותפי מחקר במתחום הפסיכיאטריה, לא אומר כלום. להערכתי, הם הסבירו לה כיצד התרופה עובדת (השפעה על סרוטונין), והיא פיתחה את המשך התיאוריה לבד...

 

אפרופו, אם נעבור לביצה הישראלית - יש את ד"ר יפה רז שמפרסמת בריש גלי את התנגדותה לחיסונים, תוך כדי טענות כאלו ואחרות.

אלא מה ?

1. הגברת היא ד"ר לתקשורת (לא למדה לתואר ד"ר ברפואה אלא תואר 3 בתקשורת).

2. היא לוקחת מידע רפואי ומתאימה אותו למה שהיא רוצה להוכיח. זה שבדרך, היא מעוותת את זה לגמרי - זה פחות רלוונטי בעיניה.

משום מה, נראה לי סיפור זהה....

 

ציטוט מחומר לימודי שיש לי :

על מצב רוח משפיעים 3 טרנסמיטורים חשובים: סרוטונין, נוראפינפרין, מונואמין (נוגד של שני

הקודמים). הפרשת יתר של מונואמין גורמת לפעילות מופחתת של סרוטונין ונוראפינפרין. (סוף ציטוט).

 

למיטב ידיעתי, בתרופות ממשפחת SSRI אין כל השפעה על רמת דופמין. בין השאר - כי אין צורך בכך.

1. התייחסתי לזה בגוף ההודעה. יש לזה גם התייחסות בכתבה.

 

זה בסיסי להתעמק במידע שמוצג לפניך לפני שאתה פוסל מחוסר ידע.

להתעמק בעבודה של הלן פישר, בתור התחלה.

אחרי שהצהרת שאינך מכיר ממנה כלום כבר קבעת שסביר שפיתחה את התיאוריות שלה לבד,שהיא מעוותת מידע וכו'

 

לזה אני קורא' לא רציני'.

 

 

נ. ב. עשה גיגול קצר על SSRI ודופמין. אולי מיטב ידעותיך ישתנו

 

לדוגמא:

 

https://scholar.google.co.il/scholar?q=ssri+and+%22dopamine%22+research+overview+cited&hl=en&as_sdt=0&as_vis=1&oi=scholart#d=gs_qabs&u=%23p%3DapSFNF_-x78J

[guya72]

בכך שתחזור על טענתך, זה לא יהפוך אותה לנכונה.

 

זה ממש לא בסיסי להתעמק במידע שהוא לא נכון. אני ממש לא מתכוון לבזבז זמן על הפרכת שטויות - ברגע ששטות אחת מופרכת, צצה שטות נוספת.

זה מסלול אינסופי.

שוב פעם - לגברת המדוברת אין שום הכשרה ברפואה. היא אנתרופולוגית (חוקרת תרבות אנושית).

זה שהיא מאמינה במשהו - זכותה המלאה. זה עדיין לא אומר שזה נכון.

אם אני מאמין בעב"מים - האם זה מחוייב המציאות שהם קיימים ?

או לחלופין - יש מי שמאמין שכדור הארץ שטוח, שארה"ב לא ביצעה נחיתה על הירח. ועוד. לפי שיטה זאת - מאחר והם מאמינים בכך - אז זה חייב להיות נכון....

 

נסתכל על זה מנקודת מבט אחרת - נניח שהיא צודקת, ואכן יש קשר בין רמות סרוטונין ודופמין, וכי ירידה ברמת דופמין פוגעת ביכולת להתאהב.

במקרה כזה, בתרופות נוגדות פסיכוזה מדור ישן, אשר מורידות רמת דופמין בצורה מאוד חזקה, היינו צריכים לראות השפעה על רמות סרוטונין.

אופס - אבל אין שינוי כזה. (ובמקביל, אין פגיעה ביכולת להתאהב עקב ירידה ברמות דופמין).

 

כמו כן, יש תרופות שמעלות רמת דופמין (למשל תרופות נוגדות הקאה ותרופות לטיפול בפרקינסון) - משום מה, לא רואים כתופעת לוואי שלהן התאהבות בכל מה שזז.. (הרי הטענה היא שעליה ברמות דופמין משפיעות על יכולת להתאהב)

---------------

מה שכן -> תרופות אנטי-דכאוניות עלולות להשפיע, בין השאר, על התיפקוד המיני (פגיעה בתפקוד המיני) - שהוא דבר שבפני עצמו עלול להשפיע על מערכת יחסים.

להסיק מתוך כך כי זה משפיע על היכולת להתאהב ? זאת כבר מסקנה חסרת ביסוס.

 

דבר נוסף, ברפואה (ובמדע בכלל), מעלים השערה ומעבירים אותה לביקורת עמיתים -> זאת הדרך לוודא כי לא נפלו טעויות בדרך.

מי שבוחר באופציה של פרסום מבלי לעבור דרך ביקורת עמיתים - זה אומר דרשני.

 

מחשש פן טעיתי (ואז הייתי מודה בטעותי), גם העפתי מבט בקישור שנתת לגוגל סקולר.

תוצאה ראשונה מדברת על סקירת ספרות משנת 2004, המעלה חשש כי תרופות ממשפחת SSRI משפיעות על רמות דופמין, ומציעה לחקור את הנושא יותר לעומק.

יש תוצאה נוספת של מאמר משנת 1998 המעלה השערה בנוגע להשפעת תרופות אנטי-דכאוניות (לא רק SSRI) על רמות דופמין (אך הם מציינים בבירור כי הנושא לא נחקר אלא זאת רק בגדר השערה).

שאר התוצאות בכלל לא קשורות - מדברות על אוטיזם, דיכאון בפרקינסון וכו'.

[ניקו פ.]

ssri תרופות מאוד "נקיות" פרמקולוגית. משפיעות ספציפית על הספיגה החוזרת של סרוטונין ושלו בלבד.

ssri עלולות לפגוע בתפקוד וביצר המיני. אולי לזה כיוון פאלו.

יש להן תופעות לוואי שונות ומגוונות, חלקן נדירות ביותר וחלקן נפוצות. בשביל זה צריך לפנות לרופא מומחה טוב, שיסביר וייתן מידע למטופל שרוצה לשמוע.

על אף תופעות הלוואי, מדובר בתרופות מצוינות שעוזרות להרבה אנשים בהתמודדות עם מחלה, חולי ושיפור באיכות החיים.

בניסוי חולי פרקינסון (מחלה של חוסר בדופמין) לא הראו החמרה כל שהיא בעקבות טיפול ב-ssri.

 

ואדים,

חייב להצטרף למחמאות. כל הכבוד שאתה "יוצא מהארון" ולא מתבייש, אלא מחפש עזרה. אני יכול להגיד לך שבקהילה, הרבה אנשים שלא היית מדמיין נפגשים עם פסיכיאטרים ואף מקבלים טיפול: טייסים, רופאים, אנשי ביטחון וכדומה. אין בזה בושה ויש המון מגוון כלים שיכולים לעזור. המטרה שלך היא למצוא רופא טוב, שיהיה קשוב אליך ולצרכים שלך במגבלות הזמן שלכם. יש רופאים חסרי סבלנות, יש כאלו שפשוט יש להם יום רע. קשה לשפוט במערכת כל כך סבוכה ושוחקת. אבל האינטרס שלך הוא למצוא מטפל טוב ולא להתעמק ברזי מערכת, לכן הייתי ממליץ לבקש המלצות בקבוצות פייסבוק ייעודיות, או לבקש המלצות מאנשים שאתה יודע שעברו טיפול כזה.

המון הצלחה!

[falou]

ניקו, צרפתי קישור למחקר שסוקר מחקרים שבדקו את היחס בין דופמין ל-SSRI. תבדוק.

[ניקו פ.]

אם יש לך קישור מדויק למחקר אליו אתה מתייחס אשמח לקרוא. בינתיים שלחת קישור של חיפוש בגוגל סקולאר.

אם אתה מתווכח לכבוד תכבד את הצד השני ותצרף את ההוכחה הספציפית אליה אתה מתכוון. קישור למחקר עצמו?

אמנם אני לא מומחה בתחום, אך למיטב ידיעתי כרגע הכל תיאוריות, שטרם הוכחו במחקר קליני מערבי שמוכיח סיבתיות בין נטילת SSRI להשפעה על רמות דופמין.

[vadim6385]

אין בעולם הזה אהבה כמו אהבה של כלב. עם זאת, גם לי יש חתול...

 

 

"הבעיות שלי סטנדרטיות לגמרי". עוד לא סיפרתי לו על הבעיות שיש לבעיות שלי, והוא כבר קבע שאני לא צריך כלום והכל בסדר. אז הלכתי משם והמשכתי להתמודד לבדי, כמו תמיד.

 

א) בתור אחד שיש לו חתול, אתה צריך לדעת שחתול ועוד איך יודע להחזיר אהבה, רק שהוא עושה את זה בתנאים שלו, וכמו עם אנשים, כל חתול צריך גישה שונה. ובדיוק כמו עם אנשים, יש גם חתולים (וגם כלבים) עם אופי פשוט ח#א.

 

ב) האמת - כמה שזה נשמע פוגע ומעליב שזורקים לך "יש לך בעיה סטנדרטית", על משהו שלקח לך בערך 35 שנה לאזור אומץ בשביל לטפל בו, אבל הבנתי שדיכאון כרוני זה מצב מאוד נפוץ, יש את זה ל2-3 אחוז מהאוכלוסיה. ובשביל פסיכיאטר מישהו שבא אליו עם דיכאון זה כמו שתבוא לרופא משפחה עם כאב ראש וחום, והוא ירשום לך נוסידקס ושלושה ימי מחלה על אוטומט.

 

אפילו קוראים לזה המגפה של המאה ה21 ושל עידן המידע. היה את זה גם קודם כמובן, פשוט לא הייתה מודעות, ואמרו "אתה סתם בכיין ועצלן", זה אפילו אחד משבעת החטאים בנצרות, חטא העצלות.

 

פשוט יש עדיין את הסטיגמה של "טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי זה למשוגעים שצריך לשים עליהם כותונת ולזרוק אותם לחדר עם קירות מרופדים", שגם אני חוטא בה.

 

אבל אני עדיין הולך לבקש חוות דעת נוספת.

עריכה אחרונה ב-30 לינואר, 2019 על ידי vadim6385

[Benor]

"

פשוט יש עדיין את הסטיגמה של "טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי זה למשוגעים שצריך לשים עליהם כותונת ולזרוק אותם לחדר עם קירות מרופדים", שגם אני חוטא בה."

 

ברגע שמבינים שלא חייבים דין וחשבון לאף אחד, ואתה מחויב לתת דין וחשבון אך ורק לעצמך. החיים נהפכים להיות פשוטים יותר.

ברמה הכללית יותר, אני יודע שיש אי אילו מחויבויות בחיים וכשאתה נמצא במסגרות, אתה מחויב להיות תחת נורמות חברתיות מסוימות.

 

 

לגבי ה- SSRI - מעבר לת. הלוואי שציינתם יש עניין מטריד יותר של פיתוח "תלות". כרגע אין לי סימוכין, אבל מדובר במאמר שקראתי לא מזמן ואצרף אותו בהמשך.

[hans]

פשוט יש עדיין את הסטיגמה של "טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי זה למשוגעים (...)

הסטיגמה הזאת אולי נותרה אצל כל מיני אנשים עצלי-דעת. התקדמנו.

לאחרונה סוף-סוף התחילו להתייחס ברצינות לדיכאון שאחרי לידה - שהוא אצל רוב הנשים תופעה חולפת כעבור מספר ימים

אבל אצל אחרות הוא עלול להימשך שנים. אני מכיר מישהי שהייתה בסדר גמור בלי *כלום* ופתאום אחרי הלידה השלישית

הופיע דיכאון שעד היום היא מטופלת בו, כל פעם צריך למצוא איזה מינון אחר שיתאים.

[falou]

בכך שתחזור על טענתך, זה לא יהפוך אותה לנכונה.

 

 

חזרתי על הטענה.

הבאתי מובאות.

 

מי שחוזר על טענה בלי לבסס אותה, זה אתה, שחוזר על כך שפישר איננה רופאה, ומתעלם משותפי ומהלך המחקר שלך, תוך המצאת תסריטים לגבי כיצד הגיעה למסקנותיה.

אתה מתבל את דבריך בהבלים לא קשורים לכלום, כמו הנפצת עבמים וקישור לא רלוונטי בעליל למתנגדי חיסונים.

פישר לא מתנגדת למתן SSRI בכלל, רק מצביעה על תופעת לוואי התנהגותית.

 

נסתכל על זה מנקודת מבט אחרת - נניח שהיא צודקת, ואכן יש קשר בין רמות סרוטונין ודופמין, וכי ירידה ברמת דופמין פוגעת ביכולת להתאהב.

במקרה כזה, בתרופות נוגדות פסיכוזה מדור ישן, אשר מורידות רמת דופמין בצורה מאוד חזקה, היינו צריכים לראות השפעה על רמות סרוטונין.

אופס - אבל אין שינוי כזה. (ובמקביל, אין פגיעה ביכולת להתאהב עקב ירידה ברמות דופמין).

 

עכשיו אתה ממציא מחקר ממוחך הקודח.

אין צורך.

קישרתי לך לסקירה של מחקרים בתחום. צא ולמד.

הדבר הכי בסיסי בניהול דיון הוא לקרוא את החומר המקצועי, לא להמציא אותו.

 

מחשש פן טעיתי (ואז הייתי מודה בטעותי), גם העפתי מבט בקישור שנתת לגוגל סקולר.

תוצאה ראשונה מדברת על סקירת ספרות משנת 2004, המעלה חשש כי תרופות ממשפחת SSRI משפיעות על רמות דופמין, ומציעה לחקור את הנושא יותר לעומק.

 

אתה כנראה צריך משקפיים:

 

ll studies concerning inhibition of dopaminergic neurotransmission by SSRIs and SSRI-related side effects were considered. We retained 62 significant articles debating the subject. DATA EXTRACTION AND SYNTHESIS: We critically reviewed the studies, depending on the methodologies (case reports, clinical reports, randomized studies), and assessed the pertinence of "dopamine-dependent" SSRI-related side effects. The analytic review of these articles suggests that some specific SSRI-related side effects be classified as dopamine-dependent.

 

עד כאן נסתם הגולל על הקביעה שלך שאין מצב ש-SSRI משפיע על דופמין.

 

ועכשיו למחקרים שקושרים בין השניים, והסיבות האפשריות:

 

https://www.eurekalert.org/pub_releases/2005-04/cp-sai040105.php

 

The relatively inefficient, slow process of "hijacking" of dopamine transporters by serotonin during SSRI treatment could explain why it takes many days of treatment before antianxiety effects are seen, suggested the researchers.

 

והמחקר עצמו:

https://www.cell.com/neuron/pdf/S0896-6273(05)00126-1.pdf

These results suggest that antidepressants that block serotonin transporters or other factors that elevate extracellular 5-HT alter the temporal and spatial relationship between dopamine and 5-HT signaling in the striatum

 

 

https://psycnet.apa.org/record/1998-11997-004

 

In particular, long-term administration of TCAs enhances the responsiveness of postsynaptic serotonin receptors to iontophoretically

applied serotonin and potentiates the behavioral responses to both direct and indirect dopaminergic agonists

 

https://watermark.silverchair.com/7-4-431.pdf?token=AQECAHi208BE49Ooan9kkhW_Ercy7Dm3ZL_9Cf3qfKAc485ysgAAAkEwggI9BgkqhkiG9w0BBwagggIuMIICKgIBADCCAiMGCSqGSIb3DQEHATAeBglghkgBZQMEAS4wEQQMjSAwP3RwydP0wrfLAgEQgIIB9COnvvZco-QxYvUUNdERSUQzNQJ12fID0vXc-0S5gKerHhO9yGc6Own9JAZ1oz9uAS-2MzkOxkbRZxPLGFO0AwFsd6mlA7xt_O0O-QrZAuihXTv4g3rs0B24h-qKbLS8snv3I1NG1uQDRcZys65MU1LNBF30OdDHXzgzWWlnlt4FLnbb4ewmzOV0RRMyZuiAE9FM-9ataIcwJY5TAPxv0kFKIiVhbCBnIh9zThTezSvTLnxOC-KFZkaupXdtjP6axq-d4zhbmGZqobU-4dvXoZT7qsy1DbuDVVtnbXboW9yxHEWzIRJ6qxYawSEQkzPZR8VZ3te0HKQjI1LChJGCKlNc98ManZzZfN0r6kb6DoQHYo3qYpUF0Px_EOBOm1E4U0SR9_r3HIjxQmEhNsMbogmTOp6GEI7HCidyS7kEWhqYf7vEql3Nr9lNYhxhC6JCpFccgWTMvqNgQ3PS9QF1LHE6stpqYPDMrBEuoMoRfhSFb5db2gj-1WvT3pDcvhRwE8dy8nsNBo3rt7UrzYB4-mARCuBOZ83gfVb8UNgxLR5Zc00QTBK-gv2ynv2hh8cHIBCise4X6eCt87741ouR9FwJImJ87OiSALD8wneoWkjcbn5xii0UlLZiZY68_Qt0zAs9t_GYrZj_guLZOyjMBIJcft8R



The present study reports the effects of acute andchronic fluoxetine administration on subcortical dopamine activity in humans.

 

_____________

 

יש עוד הרבה. מספיק כדי לקבוע שהקביעה שלך שמערכת הסרטונין נפרדת ובלתי תלויה במערכת הדופמין, היא הבל מוחלט. אף אחד אפילו לא טוען את זה. מה שכן, מערכת השחלוף ביניהן, לא ברורה.

[falou]

אם יש לך קישור מדויק למחקר אליו אתה מתייחס אשמח לקרוא. בינתיים שלחת קישור של חיפוש בגוגל סקולאר.

אם אתה מתווכח לכבוד תכבד את הצד השני ותצרף את ההוכחה הספציפית אליה אתה מתכוון. קישור למחקר עצמו?

אמנם אני לא מומחה בתחום, אך למיטב ידיעתי כרגע הכל תיאוריות, שטרם הוכחו במחקר קליני מערבי שמוכיח סיבתיות בין נטילת SSRI להשפעה על רמות דופמין.

 

זה המחקר הראשון בעמוד. זה שסרק 64 מחקרים בתחום.

 

האמירה "הכל תיאוריות" נכונה לגבי הכל. כולם יודעים שלוקח ל-SSRI כשלושה שבועות לפעול. לא יודעים בדיוק למה. הרי שפיתחו את ה-SSRI ידעו מה מנסים לעשות, אף אחד לא ידע מה תהיה התוצאה. חקר ההתנהגות הוא מרכיב מרכזי ביישום תרופות כאלו, והתוצאות לא באות לידי ביטוי בכלל האוכלוסיה.

אני בחיים לא הייתי ממליץ לקחת SSRI מרופא המשפחה, לדוגמא, שלא כחלק מטיפול נפשי שכולל מפגשים עם מטפל מומחה. ההשפעות של התרופות הללו הן מורכבות, לעיתים שליליות (תלוי תרופה/מינון/פרט), וחובה לבדוק אותן בהקשר האישי של חיי המטופל.

 

לא כל מי שלוקח SSRI חווה עיכוב בשפיכה, כמו שלא כל מי שלוקח SSRI הופך לחסר מוטיבציה. אבל זה קורה וצריך לשים לזה לב.

 

אני בעד שימוש ב-SSRI, כשזה מתאים וכחלק ממהלך כולל, אבל זו לא תרופת קסם נטולת תופעות לוואי וסיכונים.

[ברווז]

א) בתור אחד שיש לו חתול, אתה צריך לדעת שחתול ועוד איך יודע להחזיר אהבה, רק שהוא עושה את זה בתנאים שלו, וכמו עם אנשים, כל חתול צריך גישה שונה. ובדיוק כמו עם אנשים, יש גם חתולים (וגם כלבים) עם אופי פשוט ח#א.

יודע, יודע... ולמעט צ'יוואוות, עוד לא נתקלתי בכלב עם אופי ח*א. זה נאמר כאחד שגידל גם חתולים וגם כלבים.

ב) האמת - כמה שזה נשמע פוגע ומעליב שזורקים לך "יש לך בעיה סטנדרטית", על משהו שלקח לך בערך 35 שנה לאזור אומץ בשביל לטפל בו, אבל הבנתי שדיכאון כרוני זה מצב מאוד נפוץ, יש את זה ל2-3 אחוז מהאוכלוסיה. ובשביל פסיכיאטר מישהו שבא אליו עם דיכאון זה כמו שתבוא לרופא משפחה עם כאב ראש וחום, והוא ירשום לך נוסידקס ושלושה ימי מחלה על אוטומט.

יודע מה, הלוואי שזה היה לטיפול במשהו קל כמו דיכאון כרוני. הבעייה עם רוב האוכלוסייה שסובלת מדיכאון ומבעיות בסגנון, זה שהם למדו להסתיר את זה כלפי חוץ בצורה טובה - טובה מספיק כדי ש"מומחה" לא יבין שעומד מולו מישהו עם בעיות רציניות.

 

פשוט יש עדיין את הסטיגמה של "טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי זה למשוגעים שצריך לשים עליהם כותונת ולזרוק אותם לחדר עם קירות מרופדים", שגם אני חוטא בה.

סטיגמה. באמת? זה מה שמפריע לך?

מי שלא ניסה, לא מבין מה זה. מי שמבין מה זה, יודע שהסטיגמה שגוייה לחלוטין.

אבל נעזוב את זה (עוד לא ניסיתי, אז לא יודע להגיד מניסיון אישי אלא ממה שהבנתי מאותו\ה אחד\ת שעבר\ה את זה).

אתה לא רוצה שיתייחסו אליך בהתאם לסטיגמה? אל תספר לאף אחד. זהו! נגמר! זה כל מה שצריך.

יודע מה? מי שישנה את היחס שלו אליך "בתאם לסטיגמה", כנראה לא צריך להיות חלק מהחיים שלך. אנשים שבאמת אכפת להם ממך, לא רק שלא ישנו את היחס אלא ידרבנו אותך ללכת ולטפל בעצמך.

ואם הבעייה עם הסטיגמה היא היחס שלך לעצמך, אז קח בחשבון שכבר רע לך גם ככה. אנשים שרע להם הולכים לרופא כדי שיעבור להם. אם המחיר של זה הוא שתצחק על עצמך שעכשיו יש לך קבלות, זה שווה את זה.

 

אני מכיר מישהו שהלך לפסיכולוג בעקבות גירושים שטילטלו אותו. הוא מעיד שזו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשה בחייו.

אני מכיר מישהו שמטופל בעקבות פוסט טראומה מהצבא. גם הוא מעיד שזו הייתה ההחלטה הכי טובה בחייו.

 

במקרה הגרוע ביותר, יבוזבז לך קצת זמן חופשי.

במקרה הטוב ביותר, תקבל כלים חדשים ועצמתיים להתמודדות עצמית.

במקרה הביניים, יש תרופות שיעזרו.

 

כבר קבעת תור?

בהצלחה איש!

[ניקו פ.]

זה המחקר הראשון בעמוד. זה שסרק 64 מחקרים בתחום.

 

האמירה "הכל תיאוריות" נכונה לגבי הכל. כולם יודעים שלוקח ל-SSRI כשלושה שבועות לפעול. לא יודעים בדיוק למה. הרי שפיתחו את ה-SSRI ידעו מה מנסים לעשות, אף אחד לא ידע מה תהיה התוצאה. חקר ההתנהגות הוא מרכיב מרכזי ביישום תרופות כאלו, והתוצאות לא באות לידי ביטוי בכלל האוכלוסיה.

אני בחיים לא הייתי ממליץ לקחת SSRI מרופא המשפחה, לדוגמא, שלא כחלק מטיפול נפשי שכולל מפגשים עם מטפל מומחה. ההשפעות של התרופות הללו הן מורכבות, לעיתים שליליות (תלוי תרופה/מינון/פרט), וחובה לבדוק אותן בהקשר האישי של חיי המטופל.

 

לא כל מי שלוקח SSRI חווה עיכוב בשפיכה, כמו שלא כל מי שלוקח SSRI הופך לחסר מוטיבציה. אבל זה קורה וצריך לשים לזה לב.

 

אני בעד שימוש ב-SSRI, כשזה מתאים וכחלק ממהלך כולל, אבל זו לא תרופת קסם נטולת תופעות לוואי וסיכונים.

 

מצוין, אקרא בסופ"ש. אשמח לראות על מה מדובר.

לגבי ssri, יודעים בדיוק למה זה לוקח 3-5 שבועות. אם תרצה אוכל להסביר. זה לא מורכב מדי פשוט לא רוצה לקחת לואדים את השרשור למקומות האלו.

לגבי השאר אני מסכים איתך ולא הבעתי מחלוקת על הסייפא.

 

Sent from my Redmi Note 4 using Tapatalk

[falou]

ב) האמת - כמה שזה נשמע פוגע ומעליב שזורקים לך "יש לך בעיה סטנדרטית", על משהו שלקח לך בערך 35 שנה לאזור אומץ בשביל לטפל בו, אבל הבנתי שדיכאון כרוני זה מצב מאוד נפוץ, יש את זה ל2-3 אחוז מהאוכלוסיה. ובשביל פסיכיאטר מישהו שבא אליו עם דיכאון זה כמו שתבוא לרופא משפחה עם כאב ראש וחום, והוא ירשום לך נוסידקס ושלושה ימי מחלה על אוטומט.

 

אני חושב שסטנדרטי זה טוב. ממש לא טוב להיות זה עם המצב הייחודי שאף אחד לא יודע איך לגשת אליו...

 

תראה, SSRI זה מעולה, אבל אני לא מבין איך מתייחסים לזה כמו שתיארת. כדי לקבוע שיש לך דיכאון, צריך בכל זאת קצת להכיר אותך. מצבך הנפשי הוא לא רק תוצר של פעילויות כימיות במוח שהן מנותקות מההוויה שלך (הן בעצם ההוויה שלך, אבל נעזוב פילוסופיה). מצבך האישי וההיסטוריה שלך (פסיכולוגיה, יענו), גם משחקים תפקיד.

 

מה שטוב ב-SSRI זה שהתרופה לא ממכרת ואפשר לרדת ממנה (רק בהדרגה!). תתחיל טיפול, תתייעץ, אם יומלץ SSRI, תנסה. לפעמים מחליפים סוג של SSRI, לפעמים מינון... תלמד מה זה עושה לך, עם המטפל (פסיכולוג/פסיכיאטר, אחד שהוא גם וגם...). אפשר תמיד, במסגרת הטיפול, לרדת מהתרופה, לראות מה קורה. כאמור, אין מה לדאוג, זה לא ממכר. רק לא להתייחס לתרופה לבדה כזבנג וגמרנו.

[ברווז]

אני חושב שסטנדרטי זה טוב.

תלוי מה הסטנדרטים שלך.

בוא ונאמר, שבאותה נקודת זמן שבה ניגשתי, התגובה שלו הייתה לא פחות מרשלנות רפואית חמורה מאד.

[flytomars]

אני חושב שסטנדרטי זה טוב. ממש לא טוב להיות זה עם המצב הייחודי שאף אחד לא יודע איך לגשת אליו...

 

תראה, SSRI זה מעולה, אבל אני לא מבין איך מתייחסים לזה כמו שתיארת. כדי לקבוע שיש לך דיכאון, צריך בכל זאת קצת להכיר אותך. מצבך הנפשי הוא לא רק תוצר של פעילויות כימיות במוח שהן מנותקות מההוויה שלך (הן בעצם ההוויה שלך, אבל נעזוב פילוסופיה). מצבך האישי וההיסטוריה שלך (פסיכולוגיה, יענו), גם משחקים תפקיד.

 

מה שטוב ב-SSRI זה שהתרופה לא ממכרת ואפשר לרדת ממנה (רק בהדרגה!). תתחיל טיפול, תתייעץ, אם יומלץ SSRI, תנסה. לפעמים מחליפים סוג של SSRI, לפעמים מינון... תלמד מה זה עושה לך, עם המטפל (פסיכולוג/פסיכיאטר, אחד שהוא גם וגם...). אפשר תמיד, במסגרת הטיפול, לרדת מהתרופה, לראות מה קורה. כאמור, אין מה לדאוג, זה לא ממכר. רק לא להתייחס לתרופה לבדה כזבנג וגמרנו.

 

מחזק ומחדד- אני מכיר 2 אנשים שהפסיקו בפתאומיות ולא בהדרגה והתאבדו זמן קצר לאחר מכן.

אמנם זה אנקדוטלי אבל בשבילי זה מספיק חזק.

כמוכן שמעתי תאוריה (שאין לי שום מושג אם היא מגובה מחקרית, אז אני כותב אותה פה עם קמצוץ מלח) שהכדורים האלה יכולים להוציא אנשים מהפסיביות שבה הם נמצאים, ולפעמים הפסיביות הזו זה מה שמונע מהם לעשות מעשה שאין ממנו חזרה... אבל פה מדובר באנשים אובדניים ולא סתם מדוכאים.