אופניים חשמליים - הורים איפה אתם?

[ecomicra]

שלום לכם.

ממש הייתי חייב לרשום פה, אולי זה לא קשור ישירות לרכבים, אך זה בכביש שלנו, ברחוב שלנו, וזה בעצם גם כלי תחבורה.

 

היום הייתי עד בפעם המי יודע כמה, למוות מייסר בעיניים.

 

ילדים קטנים, אני לא מאמין שגילם בכלל דו ספרתי, פשוט טסים (ט-ס-י-ם) עם האופניים הללו.

 

היום אחרי העבודה, כאשר החניתי את רכבי ילדון נסע בהם, אני לא מאמין שהוא יסע בפחות מ30 קמ״ש, הוא החליק ונפל.

 

המזל הגדול שלו שהוא נפל על הדשא.

נפצע, ירד דם.

 

אני שואל אותכם, נהגים והורים, איך נותנים לילדים האלה את הכלים האלה?

 

איך?

 

הם לא מודעים לזה שזה יכול להרוג אותם?

 

אני עדיין בשוק ופחדים ממה שראיתי.

ולומר לכם עוד משהו?

 

בכיתי.

 

כי דמיינתי מה היה קורה אם היה נופל על הכביש.

 

תאונה ב30-40 קמ״ש ברכב יכולה להיות קשה, ומאופניים?

 

פשוט עצוב.

עריכה אחרונה ב-10 לספטמבר, 2017 על ידי ecomicra

[gbguy]

כשגדלתי ביישוב קהילתי, מגיל 7 נסעתי על הכביש עם קסדה.

הפעם היחידה שנפלתי הוא כרוכב אופנים התנגש בי בסמטה על מדרכה.

הכל מתחיל ומסתיים בחינוך.

[saay222]

אין לי ילדים לשימחתי, אז רק אכתוב את מה שאני רואה מהצד.

 

אני מרגיש שגידול הילדים עבר תהליך של מיקור חוץ בזמן האחרון.

 

אם מישהו יגיד להורה שבמסגרת פעילות בית-סיפרית הילד רוכב על כלים ממונעים כשהוא משתחל בתוך תנועת רכבים במהירויות של 50 קמ"ש ועוד ללא קסדה, ההורים היו דואגים לצלוב את הצוות החינוכי, אבל משום מה ההורים מרשים לילדים שלהם לעשות את אותו הדבר במסגרת האישור שלהם (כמו מישהו שאומר "זה הילד שלי, אעשה בו כפי שארצה").

 

כנ"ל על הסעת ילדים ברכים פרטיים, בהסעות לבי"ס הם נזעקים על כל הפרת בטיחות, אבל הרכב הפרטי שלהם, הם מסיעים את הילדים שלהם כמו שק של תפוחי אדמה.

 

נהג הסעות ששכח ילד נצלב בעוד הורה ששכח את ילדו הולך הביתה.

 

לא יודע מה זה אומר על גידול הילדים במדינה הזאת.

 

כאמור, אין לי ילדים, ולא מתכנן שיהיו לי, אולי זה שונה שזה הילד שלך, אולי יש תחושה של קניין של חלק מההורים כלפי הילדים שלהם, לא יודע.

[ArikB]

היום בדרך לגינה עם הילדה מגיע מולי על המדרכה אבא, מחזיק בידיים תינוק קטן שעדיין לא הולך, ונוסע על... הוברבורד [emoji20] מצטער שלא צילמתי את זה.

[yohai71]

נו, זה ה"סמוך" הישראלי שהולך עם "יהיה בסדר" ולצידם גם "מה קרה?". אפשר להוסיף עוד לרשימה אבל הכוונה ברורה.

[קרמבו]

אני מדי פעם מסביר להורים לילדים על הכלים האלו שילד חדש תמיד אפשר לעשות, אבל הנהג שידרוג אותו ייסחב שנים בבירוקרטיה הישראלית ויסחב את זה לכל החיים.

 

 

Sent from my iPhone using Tapatalk

[57mmStroke]

בביקור האחרון בארץ חיכיתי לאוטובוס על ספסל במדרכה (ליד תחנת אוטובוס). הספסל היה מוצל, פניי היו אל עבר הכביש ( שכן משם יבוא האוטובוס בבוא העת) . כשראיתי האוטובוז קמתי ועשיתי צעד אחד אל עבר קצה המדרכה ומימין הגיע ועבר לידי במרחק של חוט שערה רוכב על אופניים חשמליות.

עוד רבע צעד והיה נכנס בי בשלושים קמש.

מזל שהמלאך השומר לא היה עסוק, מזל שלא היו איתי בנותיי הקטנות.

הזכרתי לעצמי שאני במדינה שבה אסור להחליף מידת צמיגים באוטו אבל מותר גם מותר אופניים חשמליים, על הכביש על המדרכה,

אולי יום יבוא ותהיה חקירה ונדע מי קיבל כסף וכמה כדי לאשר את התופעה המסוכנת הזו.

[פינדר]

אין לי ילדים לשימחתי, אז רק אכתוב את מה שאני רואה מהצד.

 

אני מרגיש שגידול הילדים עבר תהליך של מיקור חוץ בזמן האחרון.

 

אם מישהו יגיד להורה שבמסגרת פעילות בית-סיפרית הילד רוכב על כלים ממונעים כשהוא משתחל בתוך תנועת רכבים במהירויות של 50 קמ"ש ועוד ללא קסדה, ההורים היו דואגים לצלוב את הצוות החינוכי, אבל משום מה ההורים מרשים לילדים שלהם לעשות את אותו הדבר במסגרת האישור שלהם (כמו מישהו שאומר "זה הילד שלי, אעשה בו כפי שארצה").

 

כנ"ל על הסעת ילדים ברכים פרטיים, בהסעות לבי"ס הם נזעקים על כל הפרת בטיחות, אבל הרכב הפרטי שלהם, הם מסיעים את הילדים שלהם כמו שק של תפוחי אדמה.

 

נהג הסעות ששכח ילד נצלב בעוד הורה ששכח את ילדו הולך הביתה.

 

לא יודע מה זה אומר על גידול הילדים במדינה הזאת.

 

כאמור, אין לי ילדים, ולא מתכנן שיהיו לי, אולי זה שונה שזה הילד שלך, אולי יש תחושה של קניין של חלק מההורים כלפי הילדים שלהם, לא יודע.

אתה לא ממש בכיוון.

הורים שמתלוננים על כשלים בהסעות או בביה"ס, בד"כ גם מקפידים בעצמם על בטיחות.

הורים שלא מתעניינים מה קורה במסגרות, גם לא מקפידים על חינוך ילדיהם, לבטיחות ובכלל.

[zaf]

אוי, היו ימים.

בגיל 16 כשרציתי לעבור מאופניים לכלי ממונה אז הטוסטוס/טילון =אופניים עם מנוע עזר כהגדרתו בחוק, שלא השתנה מאז.

נדרשתי אז לרשיון , כזה שעבורו היה צריך חתימה מההורים על טופס בקשה לקבלת רשיון. אבא שלי התנגד למרות שסבא שלי כן רכב בזמנו על אופנוע. ואגב גם לאופניים היה רישוי, אבל עירוני ואת המספר שמו על ה"סיחים" של הגלגל.

 

אופניים עם מנוע חשמלי הינם בדיוק אותו הדבר, מכיוון שאין בחוק הגדרה לסוג ההינע - בנזין או אחר.

 

גם אז שידרגנו. את ההונדה ה"צהובה" ובעלת ההספק המוגבל לתוספת כח על מנת שתוכל להיות כמו ההונדה ה"שחורה" שהייתה מותרת רק מגיל 18 ומעלה.

עריכה אחרונה ב-11 לספטמבר, 2017 על ידי zaf

[sperial]

zaf - אכן כך, אם כי עד כמה שאני זוכר הרישוי היה של משרד התחבורה (רישוי עירוני היה לאופניים ללא מנוע). מספר הרישוי היה קבוע מאחורי המושב, ואיני זוכר אם היה גם מספר על חופת הגלגל הקדמי, כפי שהיה מקובל באופנועים וקטנועים בימי 6 הספרות. לא זכור לי מספר רישוי על הסילקים.

 

החוק הגדיר את נפח המנוע - אאל"ט 50 סמ"ק, וה"טילון""טוסטוס" אכן היה מוגבל במהירותו ה"הונדה" (ומתחרתה, ה"ג'ילרה") היו בעלי נפח מנוע חוקי אבל הרבה יותר חזקים ומהירים, אני חושב שהרשויות לא ידעו איך להתיחס אליהם. אבל הזן הזה נכחד.

 

לגבי ההגדרה של האופניים החשמליים כ"אופניים עם מנוע עזר" - אתה צודק לגמרי, ואני כותב זאת בפורום כבר כמה שנים. אבל מה לעשות, אני לא איש החוק.

עריכה אחרונה ב-11 לספטמבר, 2017 על ידי sperial