עברנו לדירה, מה עושים עם הרוטווילר?

[.liron.]

שלומות, לאחר ארבע שנים בבית פרטי, נפלה ההחלטה ( משיקולים שונים) ועברנו לדירה. לאור העבודה שלי ושל אשתי, נוצר מצב שאין מי שיוציא את הכלב בצורה מספקת. עזרה אין ככ ממשפחה, לארגן דוגי סיטר בעייתי הן מבחינה כלכלית והן לאור סוג הכלב. שוקלים מסירה. נראה שזו ההחלטה הנכונה עבורו( רואים שכרגע לא טוב לו). הפחד הגדול שיגיע למשפחה לא אחראית( המבין יבין). מה עושים? המלצות? הוא בן ארבע ועד לאחרונה היה בן בית בצורה מלאה.

 

Sent from my SM-G920F using Tapatalk

[Liviur]

זהירות תגובה עם שיפוטיות ודעה מסוימת לפניך:

 

שאלת תם בתור אבא ל2 ילדים צעירים ו3 כלבים לא צעירים (שגם העביר אותם יבשת) - למה למסור?

 

פייר - נראה לי שכל כלב שגדל איתך כל כך הרבה שנים - יעדיף אותך וטיולים בבוקר ובערב (ובנינו - בתור הורים אפשר להוציא אותו לפיפי בצהריים - כי משהו אוסף את הילד מהגן מוקדם נכון?) ולגור בדירה מאשר לעבור בית.

(נשים בצד את דעתי האישית שכלב מקומו בתוך הבית ולא בחצר - אז ההבדל לבית פרטי הוא בדיוק בעוד דקה של לרדת בשביל פיפי לעומת לפתוח את הדלת לחצר הפרטית)

 

יש כ״כ הרבה נטישות וכלבים שעוברים ״מיד ליד״ - במיוחד מבוגרים יותר - שנראה לי שזה ממש סיכון למצא לו בית (אלא אם אתה מכיר ב ד י ו ק לאן הוא הולך) שיגמר הסיפור בטוב.

זה בן משפחה לכל דבר והתחייבות שלקחת על עצמך כשאימצת אותו.

ברור שקורים דברים - ואין לי מושג מי אתה , במה אתה נתקל וכו - אבל אישית - הייתי עושה כל מאמץ כלשהוא עבור זה שהכלבים יהיו איתי (ודיי הוכחתי את זה - 3 דירות שכורות לפני הדירה שקניתי בארץ + מעבר לארה״ב לשכירות - ששלושה כלבים נשמעים הרבה מחוץ לנורמה המקובלת וזה בהחלט הגביל מאוד את האופציות שלי)

 

ליביו

[קאררה]

תגובה שיפוטית נוספת: למה אתה לא מוסר את הילדים ?

 

בבית שלנו הכלבה היא כמו ילדה, היא חלק מהמשפחה שלנו. גם אנחנו העברנו אותה יבשת אחת איתנו ואנחנו השבוע מעבירים אותה עוד יבשת איתנו. אם היו אומרים לנו שהיא לא טסה אנחנו לא טסים.

מבחינתי אם הייתי צריך לעבור דירה, ותנאי הדירה שאליה אני עובר לא מתאימים לכלבה אנחנו בוחרים דירה אחרת.

 

מצטער, אין לי איך לעזור לך מלבד להגיד לך לשמור עליה.

[.liron.]

הלוואי שהמצב היה כזה פשוט. בתור אחד שכל חייו יושן עם כלב, אני מבין את המשמעות ככה שלא זו צריכה להיות מהות השרשור. הכלב הוא כאמור בן בית מלידה. עם זאת, מי שמכיר את הגזע, הוא חייב מרחב ולהוציא אנרגיה( להבדיל מהרוב המוחלט של הכלבים ). המציאות של היום מקשה עלינו אפילו הוצאה של פעמיים ביום באופן מסודר. קיבלנו כלב עצוב( אבל היינו "גברים" ולא וויתרנו עליו), לא בטוח שזו האופציה הנכונה.

 

Sent from my SM-G920F using Tapatalk

[Nemesis]

שני טיולים נמרצים וארוכים, אחד בבוקר ואחד בערב צריכים לעשות את העבודה. למה למסור?

[Abergel]

לפני כחודשיים אחותי אימצה כלב עם בדיוק אותו סיפור כמו שלך, חיפשה במשך תקופה גולדן גזעי ופתאום נתקלה במודעה של מישהו שמוסר את הגולדן שלו (בן 4), היא ישר לקחה אותו אליה ואני הייתי זה שהיה צריך לאסוף אותו מהבנאדם ולהעביר אותו אליה.

באמת שנשבר לי הלב כשלקחתי את הכלב והוא ידע שזורקים אותו, חירבן בלי הפסקה מהלחץ ואפילו עצרתי לו כמה פעמים בדרך אליה ונתתי לו לעשות צרכים.

כמובן שהיה קשה בימים הראשונים כי הכלב לא יודע לאן הוא מגיע ולא כל כך מקשיב לך כי הוא לא מכיר אותך, אבל הוא התרגל ועכשיו יש לו משפחה חדשה.

בכל אופן אני בחיים לא הייתי מוותר על הכלב שלי גם אם זה אומר שהוא יצטרך לצאת פעמיים ביום במקום להיות בחצר, לדעתי זה בדיוק כמו למסור את אחת הילדות כי אין מי שיאסוף אותה מהגן.

[bobi]

לא משנה מה תעשה, אם תמסור את הכלב סביר להניח שתישאר אצלו שריטה רצינית כי הוא יודע שהבעלים שלו נטשו אותו. לנו גם יש כלב ושני חתולים ותנאי הכרחי לדירה חדשה היתה שהם יוכלו להסתדר איתה ושיהיה להם פארק שניתן יהיה לטייל איתם, כל דבר אחר לא בא בחשבון ולא משנה כמה הדירה היתה מהממת וזולה ורצינו אותה. תאכלס זה לעשות סיבוב קצר של איזה רבע שעה בבוקר רק בשביל הצרכים ואם זה דורש אז פשוט קמים יותר מוקדם, עוד אחד יותר ארוך של איזה חצי שעה כאשר חוזרים הביתה ועוד אחד לפני שהולכים לישון. אני בטוח שאם אתה אוהב את הכלב אתה תצליח לעשות את זה בשבילו ולא תיפגע ותשאיר אותו עם חרדת נטישה לכל החיים. מקסימום הדבר הנכון הוא לוותר על הדירה ולחפש משהו אחר.

עריכה אחרונה ב-16 לפברואר, 2017 על ידי bobi

[skull]

התמונה של הכלב מלקק את הילד בדיוק כמו בן משפחה, והמחשבה למסור אותו שוברת את הלב.

מאיפה אתה? אולי תמצא כמה אנשים מפה שיוכלו לצאת איתו לטיול עד שהעניינים יסתדרו.

[.liron.]

קודם כל, תודה לעונים. בד בבד נזכרתי מה הבעיה בהתייעצות בפורומים. מעבר לעובדה שמרבית המגיבים הציגו עצמם כאורנה בנאי 2, אף אחד לא ניסה אפילו להבין את שורש הבעיה. טיפ קטן לחיים- עדיף תמיד לשפוט לקו זכות. נחמד להגיד "תוציא פעמיים ביום, לא יקרה לך כלום ככה תהייה אחלה גבר ולא אפס שזורק כלבים ועושה להם טראומה". לדעתי, וזו דעתי בלבד, היה נכון לשאול איפה הבעיה בלהוציא שלוש פעמיים ביום? למה עברתם לבית משותף? איך הכלב מתנהג? וכו וכו. בקצרה - לא, גם אם אני לא אשן לא תמיד תהייה לי אופציה להוציא פעמיים ביום. וגם המעבר לדירה נכפה עלינו. בכללי, רוב הביקורות פה כבר העברתי על עצמי טרם העלתי את המילה מסירה על לשוני. מה נשאר כעת? עצות איפה לפרסם, דגשים לפני מסירה, טיפים וכו'. שוב תודה ובאמת כסתם ביקורת בונה ותו לא.

 

Sent from my SM-G920F using Tapatalk

[bobi]

ומי מוציא את הילד מהגן אחרי הצהרים או שומר עליו בבית?

גם לנו נולד ילד, אז אני לוקח אותו בעגלה לטיול עם הכלב.

[.liron.]

Skull- תבורך. כמובן שהאמור בתגובה שלי היה טרם פרסמת את ההודעה. לצערי כמו שזה נראה העניינים לא עתידים להשתנות בשנים הקרובות.

 

Sent from my SM-G920F using Tapatalk

[asaf999]

אם תחליט למסור אותו יתכן ואוכל למצוא לו בית חם, יש לי שכן שמגדל שני רוטווילרים בצורה ראויה להערכה. אני חושב שהוא ישמח לכלב שלישי.

[Giri Giri]

אם הבעיה היא מרחב, אז למרות שכמובן שעדיף לטייל איתו יותר מחצי שעה ביום, אבל הוא יכול לחיות גם בדירה רגילה, יש לי שכן עם כלב זהה.

כמי שכילד בן 15 התרוצץ עם לברדור בן שנה על אוטובוסים ברחבי הארץ כדי לעשות חיסונים, להוציא אישורים ולקנות כלוב מיוחד עבור מטוס לכלב על מנת להביא אותו לכאן ועוד סחב אותו איתו במטוס, אני לא מסוגל להבין דבר כזה! משום מה, בארץ הרבה אנשים חושבים שכלב זה צעצוע. יש לו רגשות והוא ממש בן בית, כלב גם לא נוטש את בעליו.

ולמען אלו שיקראו את השרשור בעתיד: תזכרו טוב טוב, שכלב מאד מגביל את החופש של בעליו, בדיוק כמו ילדים קטנים. הם לא עצמאיים, ולפני שאתם לוקחים אותו, תחשבו אם תהיו מסוגלים לטפל בו ולהעניק לו תשומת לב וטיפול.

[malcishua]

ניסיתי לנסח את התשובה הבאה כך שלא תשמע ביקורתית, אבל לא הצלחתי. מתנצל מראש. אם אתה לא טוב בלקבל ביקורת, אל תקרא את הטקסט הבא.

 

כשאתה אימצת את הכלב, לקחת על עצמך מחויבות (כמו ביום שהחלטת להביא ילד). המחויבות הזו משמעותה לא לגדל את הכלב רק כשנוח ונעים ויש חצר גדולה ולא צריך להוציא אותו פעמיים ביום, אלא גם במצבים פחות קלים. ההחלטה לעבור לדירה היא שלכם ונעשתה משיקולים שלכם, אבל אם לא הכנסתם את הכלב לשיקולים האלה המינימום שאתם יכולים לעשות עכשיו הוא להתאמץ כדי שהחיים שלו אתכם יהיו נוחים ככל האפשר.

 

זה אומר, אם צריך, שאחד מכם יקום חצי שעה-שעה מוקדם יותר בבוקר להוציא אותו והשני ילך לישון חצי שעה-שעה מאוחר יותר לאותה מטרה. זה אומר לברר איפה באיזור החדש יש גינות כלבים או גינות שמתאימות לכלב שלכם, ולתכנן לאן להוציא אותו כך שיוכל לשרוף אנרגיה בצורה הטובה ביותר. זה אומר גם אולי כן להתאמץ ולשכור דוג-סיטר, בחלק מימות השבוע, או למשל להצטרף לקבוצת כלבים שכונתית שבה אנשים עוזרים זה לזה עם הכלבים.

 

בכל מקרה, זה אומר לעשות מאמץ. כן, אין ברירה, לקחת על עצמך טיפול ביצור חי אחר שתלוי בך לחלוטין. אני בטוח שבשנים שהיה לך קל להחזיק אותו קיבלת ממנו המון, ואתה גם תמשיך לקבל, רק שעכשיו זה ידרוש יותר מאמץ. אין מה לעשות.

 

כתבת שאתה פוחד שיגיע למשפחה לא אחראית? זה הזמן שלך להפגין אחריות כלפי הכלב שלך.

[ליין מן]

כל התשובות נכונות כאשר לא יודעים את המצב..

הבחור כבר עבר את התלבטויות הללו, ומבקש עזרה ויעוץ כיצד למסור בצורה הטובה ביותר.

 

הוא רושם בעדינות.. כי המעבר לדירה נכפה עקב נסיבות שונות.

אפשר מצב בריאותי או כל בעיה חריפה אחרת.

וכאשר אנו רושמים כי הוא פוגע בכלב האהוב עליו.

במקום לעזור, אנו זורים עוד מלח על הפצעים.

 

לכן אנו יכולים להיות יותר מתחשבים לרשום דעה כביקורת בונה, ובמקביל גם רעיון או עזרה לבקשה.

ומי שאין לו אפשרות לעזור, יקרא אפשר ויכעס, אבל ממש לא חייבים לכתוב במטרה לחנך.

 

 

אייל.