קושי עם בת זוג: האם יש עילה לפרידה?

[bobi]

בהצלחה בפרויקט.

אבל תחשוב טוב אם בשיחה איתה באמת נגעת בכל הבעיות המהותיות שמפריעות לך בה. כי אם תתעלם מהן הן לא יעלמו אלא רק ימשיכו לגדול ולהתבשל עד לפיצוץ הבא. ולא מדובר רק באם היא עובדת או לא, אלא בדברים יותר מהותיים, כמו שאתה מרגיש שהיא לא משקיעה רגשית בקשר כמוך ושאתה מרגיש שהיא לא נהנית להיות איתך, לפחות כמו שהיא נהנית ורוצה להיות ולבלות עם החברים שלה.

או שהיא מעירה לך הערות מעליבות ופוגעניות.

אתה לא צריך לפחד מזה, כי נראה שלה אין שום בעיה להעיר לך על כל דבר שאתה עושה שלא מוצא חן בעיניה.

[gbguy]

לגבי עניין הכסף: כשהיא הייתה בבית של ההורים בקיץ, היא חיה מכסף שהיה לה וכסף של האשראי. לפי מה שאני מבין ממנה היא רוצה לסדרת את העניין האשראי, ולחיות על כסף המזומן. בגלל זה היא יוצאת עם חברות פעם או פעמיים בחודש. דברתי איתה לפני שנה וסכמנו שהיא תעשה פרויקט פרח. הפרח היחידי הוא הפרח שאני מביא לה מדי פעם.

לגבי ההודעה של ואדים: כשהיא רצתה להיפרד ממני, היא אמרה לי. שכנעתי אותה לתת לי צ'אנס. עכשיו המצב הוא הפוך: אני צריך לתת צ'אנס. אחת הסיבות שחשבתי שכן כדאי להיפרד, בגלל שהיא מפחדת. אבל היא כ"כ נעלבה והאמינה בזוגיות שלנו, היא לא הבינה מאיפה זה הגיע לה.

בגלל זה אני מרגיש שאני חייב לתת תנאים ברורים להמשך מערכת היחסים, אחרת אנחנו נסתובב בין הזנות של שנינו.

[itsik170]

נשמע שאתה רק מחפש תירוצים כדי להשאר.

כל עוד אין לכם רכוש רציני עדיף שתיפרדו.

 

ועוד משהו קטן, תעשו לעצמכם טובה ואל תתנו להורים להתערב יותר מדי ואל תתביישו לתת להם ברקסים מתי שלדעתכם הם מגזימים.

 

ואם אתה צריך ייעוץ על זוגיות, אני גם כרגע גר בבאר שבע ונמצא כמעט באותו מצב, אבל יש הבדל קטן ביני לבינך - אני נמצא בהליך גירושין.

[malcishua]

בלי לפגוע, לא בטוח שמה שהוא צריך במצבו זה יעוץ ממישהו שנמצא בהליך גירושין.

[אליה]

ההפך, זה שהוא בהליך גירושין מצביע על כך שהוא החכים בזמן האחרון...

[pooh-bear]

זהירות! חפירה...

 

מאוד קשה לנתח סיטואציה מורכבת כל כך מכמה פוסטים בפורום. אני אנסה להסתכן ולהציע פה איזו תאוריה, אבל יכול מאוד להיות שהמצב בשטח שונה לגמרי. ובכל זאת:

 

אתה מתאר תהליך די סטנדרטי שיועצי זוגיות היו כנראה קוראים לו "כתיבה מחדש של החוזה הזוגי", או במילים פשוטות, מה כל צד במערכת היחסים מצפה לתת ומה הוא מצפה לקבל בתמורה.

 

נראה שהדברים התחילו להשתבש כשעברתם לגור בב"ש, ובעצם ביצעתם שינוי מאוד גדול במערכת היחסים שלכם בלי לדון בו בכלל, כמו שכמעט כולם עושים. אם אני מבין נכון, לפני המעבר לא גרתם ביחד ולא חלקתם אחריות משותפת. אחרי המעבר אתם מנסים לחלוק את חייכם מבחינה כלכלית, ובנוסף להתמודד עם עומס לא פשוט שנקרא לימודים אקדמאיים.

 

לכל אחד יש ציפיות מסוימות לאיך הזוגיות שלו תיראה, שנובעות ממערכות היחסים שהוא מכיר, בייחוד של הוריו אבל גם אחרות, אמיתיות או בדיוניות (מסרטים, טלוויזיה וכו'). רובנו המכריע לא מדבר עם הצד השני על מה הוא מצפה לתת ולקבל, אבל מאוד מתאכזב כשהוא נותן את מה שהוא מצפה לתת ולא מקבל בחזרה את מה שהוא ציפה לקבל. הניחוש שלי (ושוב, הוא יכול להיות מאוד לא מדויק) הוא שנקודת המחלוקת העיקרית בעינייך היא כספית. אתה בעצם מממן את רוב (או כל) הצרכים של שניכם, ומצפה ממנה לפחות להשתתף, אם לא לשלם חצי מההוצאות (לא שזו ציפיה לא סבירה, רק חשוב לשים את זה על השולחן באופן גלוי). מהצד השני, לא שמענו פה את בת הזוג שלך, אז קשה מאוד לנחש מה עמדתה בעניין הזה, איך היא מגדירה את מה שהיא נותנת ואת מה שהיא מצפה לקבל.

 

מה שקרה פה הוא שאתה לכאורה וויתרת על השתתפות (זמנית) שלה בתשלום ההוצאות, ואתה מרגיש שאתה נותן יותר ממה שאתה מקבל. זה יכול להוביל אותך (ולרוב באמת מוביל) להיות ביקורתי יותר, או לדרוש תמורה בצורה אחרת. מכאן נפתח מעגל קסמים פשוט - הביקורת שלך פוגעת בה ומובילה אותה להפחית את המינון של הקשר, אתה רק הופך לביקורתי יותר (כי אתה ממשיך לתת יותר ומקבל פחות ופחות) וחוזר חלילה.

 

אי אפשר לדעתי באמת לייעץ בצורה מדויקת על סמך האינפורמציה שיש פה. יכול להיות שחברה שלך היא באמת ילדה מפונקת שמתכננת לחיות על חשבונך ומגיעה ממערכת יחסים (של הוריה למשל) שבה זה נחשב תקין ואפילו רצוי. מצד שני, יכול להיות שהלימודים באמת קשים לה ואין לה כרגע את היכולת והכח לעבוד, וברגע שהיא תסיים אותם היא תעבוד כמו פנתרה. רק אתה יכול להעריך מה יקרה, ואם באמת מתחשק לך לממן אותה עד סוף הלימודים. (אני אישית לדוגמא כמעט ולא עבדתי במהלך לימודי התואר הראשון, ועדיין היה לי קשה נורא. מצד שני, מאז אני עובד כמעט רצוף כבר הרבה מאוד שנים, גם תוך כדי לומדים לתואר שני. זה לא תמיד עניין של עצלנות).

 

מה שלדעתי מאוד חסר לכם (כמו שכבר נאמר לפניי) זו תקשורת פתוחה ולא שיפוטית - אבל זה בסדר - אין כמעט מערכת יחסים שבה זה לא חסר. אם אתה מעוניין בקשר, אתם צריכים לנסות ולנהל שיחה פתוחה, עם כמה שפחות האשמות, שבה כל צד ינסה להגיד מה הוא מצפה שיקרה, מה מפריע לו במצב הנוכחי ואיך אפשר לדעתו לשפר את מה שיש. אם אין לך אפשרות לנהל שיחה כזו (לא מיד עכשיו, אבל עוד מעט כשהעניינים קצת ירגעו) או שאחרי שיחה כזו אתה עדיין מרגיש "מנוצל", לדעתי אתה צריך לשקול טוב טוב אם מתאים לך להשאר. אם אתה מרגיש שלפחות חלק (לא קטן) מהבעיות הובהרו ולובנו, אולי שווה לך להמשיך אבל להגדיר (לעצמך! לא לה) מה מבחינתך יהיה סביר (במונחים של לקבל ולתת), ולראות שאתה גם מצליח לקבל מה שאתה מצפה לו וגם מצליח להיות מרוצה מההגדרות שלך. בכל מצב אחר, אתה נכנס שוב לאותו מעגל קסמים, שבמקרה הטוב יגרור אותך לזוגיות גרועה, ובמקרה הרע יגרור אותך לגירושים לא קלים עוד כמה שנים עם ילד או שניים, בית ומשכנתא. אם אתה מרגיש שאתה בדרך לשם - עדיף לצאת לפני, לטובת שניכם (והילדים העתידיים, או לא, שלכם).

 

לגבי המשפחות - אני מבין שאתה לא דובר רוסית. נצל את ההזדמנות ללמוד כמה מילים ומשפטים ברוסית, אולי זה יעשה פלאים לתקשורת שלך עם ההורים שלה (ואם לא, לא תפסיד כלום). עם אמא שלך אתה באמת תצטרך ללמוד לשים לה גבולות, למרות שזה תהליך מאוד לא נעים ורצוי לעשות אותו בעדינות המקסימלית האפשרית, וגם חברה שלך תצטרך ללמוד להתרגל לכל מה שלא תצליח להציב עבורו גבולות. ההתחשבות חייבת לבוא משני הצדדים (ויפה שעה אחת קודם).

 

עוד מילה לגבי לתת ולקבל - אל תנסה לעשות חישוב מתמטי של מה אמור לקנות לך הכסף שאתה משקיע, או כל דבר אחר. אף פעם אין חלוקה מדויקת של המטלות. לכל זוג יש את "החוזה הזוגי" שלו, ומה שחשוב ששני הצדדים לא ירגישו מנוצלים. זה לא אומר בהכרח שכל צד תורם בדיוק חצי מההוצאות, ועושה נניח חצי מעבודות הבית ומטפל בילדים חצי מהזמן. מה שאני מנסה להגיד זה שתנסה להבין, שיכול להיות שבשביל חברה שלך הלימודים יכולים להיות נורא קשים, ובאמת מבחינתה כמעט בלתי אפשרי לעבוד כרגע. אולי היא יכולה לפצות על זה בצורה מסוימת (להקל עליך בדברים אחרים כרגע, או לעבוד אחרי הלימודים ולתת לך לפתח את המיזם שלך, למשל) ואולי לא, אולי זה מספיק לך ואולי לא. חשוב שתבינו ביחד מה מפריע לכל אחד ומה אפשר לעשות (או לא) בנידון. אל תתייחס למה שאתה חושב כאמת המוחלטת - תנסה להבין שהיא (כנראה) רואה דברים אחרת ממך, וזה לאו דוקא פחות נכון מהדרך שבה אתה רואה דברים (תקשורת פתוחה ולא שיפוטית כבר אמרנו?). מצד שני, חשוב שתצליחו להגיע להסכמה מסוימת. אין שני אנשים שמסכימים על הכל, אבל אם יש חוסר הסכמה גורף זה דורש חשיבה מחודשת.

 

ואולי הכי חשוב - אל תשכח שהמטרה במערכת יחסים היא לא להיות מרוצה מחלוקת המטלות. זו רק הדרך. המטרה היא להיות מרוצה המחיים לצד בת הזוג שלך, שאולי יום אחד תהיה האמא של הילדים שלך. שניכם צריכים להרגיש טוב בקשר, להנות ממנו, "לגדול" ממנו (עד כמה שזה נשמע פלצני) ולדעת שאתם יכולים לסמוך על מי שאתם חיים איתו. כדי להגיע לשם צריך ששני הצדדים לא ירגישו "פראיירים", אבל זה כאמור לא מספיק, זו רק נקודת פתיחה טובה.

[bobi]

לדעתי הבעיה היא שנראה ששניכם בוחרים להתעלם מהפיל שבחדר. ואתם מסיתים את הדיון בינכם אל המקומות הנוחים שקל לדבר עליהם כמו כסף ולהאשים את אמא שלך.

אבל אתם מתעלמים מחלק מהדברים שנראה לי שהם יותר מהותיים ושאיתם פתחת את הדיון. שאתה מרגיש שמבחינה רגשית היא לא שם, שהיא נהנית יותר להיות ולבלות עם החברים שלה ולא איתך ושהיא התבאסה לחזור לחיות איתך אחרי הטיול והעדיפה להישאר אצל ההורים, שכשאתה מנסה ליזום סקס היא נרתעת ומרוחקת וכתבת שהיא אמרה שהיא מרגישה שאתם יותר שותפים מאשר חברים, אבל לא נראה שפתחתם את זה עד הסוף ושאתה לא נתת את הצד שלך בהרגשה שהיא מרוחקת ולא רוצה לבלות איתך.

לגבי עבודה וכסף בעתיד לא נראה לי שאתה צריך לדאוג, אם היא תהיה מהנדסת בסוף היא תסתדר וגם נראה שלא חסרים לה חיי חברה, אבל אם אין בינכם הרגשת שותפות לחיים ואתם רוצים לבלות זמן ביחד למרות הכל (למרות הלחץ, ההורים והבעיות הכלכליות), אז איזה עתיד יש לקשר הזה ולמה שהוא ישתפר?

[gbguy]

לדעתי הבעיה היא שנראה ששניכם בוחרים להתעלם מהפיל שבחדר. ואתם מסיתים את הדיון בינכם אל המקומות הנוחים שקל לדבר עליהם כמו כסף ולהאשים את אמא שלך.

אבל אתם מתעלמים מחלק מהדברים שנראה לי שהם יותר מהותיים ושאיתם פתחת את הדיון. שאתה מרגיש שמבחינה רגשית היא לא שם, שהיא נהנית יותר להיות ולבלות עם החברים שלה ולא איתך ושהיא התבאסה לחזור לחיות איתך אחרי הטיול והעדיפה להישאר אצל ההורים, שכשאתה מנסה ליזום סקס היא נרתעת ומרוחקת וכתבת שהיא אמרה שהיא מרגישה שאתם יותר שותפים מאשר חברים, אבל לא נראה שפתחתם את זה עד הסוף ושאתה לא נתת את הצד שלך בהרגשה שהיא מרוחקת ולא רוצה לבלות איתך.

לגבי עבודה וכסף בעתיד לא נראה לי שאתה צריך לדאוג, אם היא תהיה מהנדסת בסוף היא תסתדר וגם נראה שלא חסרים לה חיי חברה, אבל אם אין בינכם הרגשת שותפות לחיים ואתם רוצים לבלות זמן ביחד למרות הכל (למרות הלחץ, ההורים והבעיות הכלכליות), אז איזה עתיד יש לקשר הזה ולמה שהוא ישתפר?

לא נכון.

כמעט כל יום כששנינו בבית, יש לנו שיחות טובות, צוחקים על חיינו כסטודנטים, המצאנו לנו הומור מסוים בגלל חיינו. אנחנו כן מסתדרים, אפילו מאוד.

אין לי ספק שהבעיה התקשורת שלנו בזמן האחרון האא "פחד" לפגוע אחד בשני ושומרים את זה בבטן. כשזה יוצא, אז מתפוצץ (בעיקר בתקופה האחרונה). יש כאן עוד נקודה מעניינת: יתכן שאכן הוא הביקורתי משנינו, כי כל המריבות הגיעו ממני בהתקווה לזוגיות טובה יותר, כלומר כל פעם שאני רב אני חושב איך לתת לה תחושה יותר טובה -> מנסה לעשות מהלך -> נכשל -> מריבה. היא לעומת זאת, חיה רגיל: צוחקת, מחייכת, לומדת, ואוהבת.

[itsik170]

בלי לפגוע, לא בטוח שמה שהוא צריך במצבו זה יעוץ ממישהו שנמצא בהליך גירושין.

 

גם אני עברתי לבאר שבע עם אשתי כדי לסיים את התואר (למדתי באילת והיה לי קורס אחד לסיום התואר אז העדפתי כבר להגיע לשיעורים בבאר שבע).

גם אצלי היה צרות, האישה התלוננה על מגורים, עירבה את אמא שלה יותר מדי, עשו אמבוש על אמא שלי, ניסיתי הכל כדי לנסות לשקם - אבל מבחינת אשתי היא בסדר וכל העולם דפוק (היא גם ניסתה לנטרל אותי מחברים).

ביום אחד פשוט נמאס לי מהחיים איתה, לקחתי מזוודה ועברתי להורים בקריית גת (למזלנו הדירה שלנו היא 3 חדרים אז גם שהייתי בהית התחלנו לישון בחדרים נפרדים) במקביל הלכתי לרבנות להתחיל תהליך גירושין והשאר היסטוריה.

אני מודה שזאת היתה התלבטות לא קלה להחליט לפרק את החבילה, אבל זה בא אחרי המון מחשבה.

[bobi]

אוקיי, אז סורי כנראה שלא הבנתי אותך נכון.

כי אלו חלק מהדברים שפתחת איתם את השרשור ושגם אמרת אחרי זה.

אולי באמת אם תצליחו להרגע מבחינה כלכלית ולפתור חלק מהבעיות עם ההורים, ירד הלחץ מהדברים הקטנים שעולים על העצבים וזה יסתדר.

[malcishua]

גם אני עברתי לבאר שבע עם אשתי כדי לסיים את התואר (למדתי באילת והיה לי קורס אחד לסיום התואר אז העדפתי כבר להגיע לשיעורים בבאר שבע).

גם אצלי היה צרות, האישה התלוננה על מגורים, עירבה את אמא שלה יותר מדי, עשו אמבוש על אמא שלי, ניסיתי הכל כדי לנסות לשקם - אבל מבחינת אשתי היא בסדר וכל העולם דפוק (היא גם ניסתה לנטרל אותי מחברים).

ביום אחד פשוט נמאס לי מהחיים איתה, לקחתי מזוודה ועברתי להורים בקריית גת (למזלנו הדירה שלנו היא 3 חדרים אז גם שהייתי בהית התחלנו לישון בחדרים נפרדים) במקביל הלכתי לרבנות להתחיל תהליך גירושין והשאר היסטוריה.

אני מודה שזאת היתה התלבטות לא קלה להחליט לפרק את החבילה, אבל זה בא אחרי המון מחשבה.

שוב, ממש לא התכוונתי לפגוע ואני מתנצל אם נפגעת. נשמע שבמקרה שלך עשית החלטה מושכלת שבאה מתוך מחשבה ולא אינסטינקט.

[arik100]

הממ בוא נראה מה יש לנו פה

 

חוסר בטחון עצמי שלך - אתה טוען שהיא גם חסרת בטחון עצמי

חוסר שליטה בחיים שלך עד כדי מצב שאמא שלך מנתבת לך את החיים בשלט רחוק

אין חברים או לפחות לא כאלה שאתה בקשר קבוע ואתה יוצא איתם

 

אני אישית רואה את זה ככה, אתה מספק לה בטחון כלכלי - ארנק - סקס מדי פעם כשהיא ממש חרמנית, ומיטה חמה - תרתי משמע.

היא מספקת לך מראית עין של קשר משמעותי כלפי חוץ, קצת סקס מדי פעם חום והכוונה בשיעורים (או ככה לפחות טענת).

 

אני מצטער על הבוטות אבל מרגיש לי שאתה חסר ביצים ועלה נידף ברוח. בחורה אשר הייתה מסרבת לצאת איתי בטענה שאין לה כסף והיא יוצאת עם חברות שלה - זה ישר עילה לפרידה.

 

אני ממש ממש לא מבין איך אתה דעתך נוחה עם זה

[gbguy]

כי אתה מוציא את זה מפורפורציות:

אם אקבע שאני אצא איתה, היא כן תרצה. אבל לה יש הרגשה שזה צריך להיות הדדי היציאות. כלומר מבחינתי כל שבועיים שאנו בב"ש, מבחינתי כל שבועיים לשבת במסעדה ולהנות. היא לא מעוניינת בזה, היא רוצה בבית בשביל לחסוך את הכסף של האשראי.

אבל יום למחרת אנחנו יוצאים לקניון ומטיילים שם. מבחינתי זו לא יצאה, אולי מבחינתה.

בנוסף יכול להיות שהגזמתי שהיא יוצאת על שבועיים. כשהיא באמת יצאה פעם בשבועיים, אז גם אנחנו היינו יוצאים הרבה למסעדות.

אולי אני בכלל מרחם עלי מפחד שלא אמצא לעצמי מחליף לדירה הזאת. הרי זו לא תקופה שבה סטודנטים מחפשים. לפי המצב היום, לקראת הקיץ נפרד.

 

לגבי אמא שלי: אני לא מדבר איתה הרבה. אני כן מתיעץ איתה כשאני מעוניין.

כאשר ההורים שלי הגיעו, הם היו מגיעים עם אוכל במטרה להקל עלינו בעניין האוכל השבועי (האוכל היה מגיע ונשאר). היינו מסיימים לאכול ומחכים שאמא תסיים לאכול. כשהיא מסיימת לאכול, היא אומרת בטון של פקודה בסגנון יאללה לקפל את העניינים. זה למשל משהו שהחברה הייתה מתעצבנת ואני לא ראיתי.

היה ניסיון של אמא שלי להביא משפחה מורחבת לבית, ואף פעם זה לא צלח. פעם אחת היא רצתה להביא את חברים שלה, אני בהתחלה הייתי בעד ולאחר מכן התנגדתי ואמרתי שאין מספיק מקום לכולם. אמא התחילה להתכתב איתי וירדה על החברה. התעצבנתי ואפילו אמרתי ליד חברה משהו בסגנון "איזה גועל", ולא רציתי להגיד לחברה בדיוק מה שהיא אמרה. מדברים כאלה היא מתעצבנת.

כשאמרתי לאמא שלי שאני מעוניין להיפרד כי אני מרגיש שרק אני מחזיק את המערכת היחסים הזו, היא כמובן ירדה על החברה שלי, ובנוסף רצתה לשדח לי כבר מישהי. אני הייתי בשוק ומזועזע.

אני לא מאמין לאמירה שאמא שלי מפעילה אותי בשלט רחוק, אבל בעבר זה נעה הגיוני. היום זה ממש לא קורה.

עריכה אחרונה ב-4 לינואר, 2017 על ידי gbguy

[gbguy]

היא יצאה עם חברות באותו זמן שאמרה שאין כסף לצאת איתך? או שהפסיקה לצאת גם איתן?

רק פעם אחת מתחילת השנה האקדמית היא יצאה עם חברות. הבעיה בכסף התחילה בשנה הזאת (לפני כן הכל היה).

לכן היא הפסיקה לצאת גם איתן.

[MadCat_LE]

אוקיי, סבבה.

אני מבין אותה שהיא לא רוצה "לצאת" לסוג היציאות שגורמות למזומנים להיעלם במהירות. יציאות יכולות להיות גם הליכה בפארק עם סרט ופופקורן בבית לאחר מכן, או דברים אחרים שלא כוללים עשרות או מאות שקלים על אוכל יקר ושתיה חריפה. לאנשים מסויימים אפילו ישיבה למשחק שחמט זה מתאים. העיקר - זמן בשביל שניכם, ללא קישקושים על צרות החיים.

אגב, לא כולם מסוגלים לעבוד בשנה-שנתיים הראשונות של התואר. אני יודע שאני לא, משלל סיבות. בסך הכל נשמע ששניכם נכנסתם למערבולת שקצת גדולה עליכם כרגע.

אשאל כמה דברים:

1) האם זה אפשרי כספית שהיא תסיים את השנה השניה בשקט או שאתם *חייבים* הכנסה שלה בקיץ?

2) איך אתה מסתדר עם הלימודים? מצליח לך? אתה מרוצה מקצב ההתקדמות בתואר?

3) עד כמה העבודה פוגעת לך בלימודים?

 

הערה בצד - לפעמים גם אצל משפחות (נשואים+ילדים) מחליטים לחזור ללימודים. זה קשה אבל זו החלטה משפחתית בשביל עתיד טוב - גם אם זה אומר פחות כסף כרגע. השאלה היא אם אפשר להחזיק מעמד כך או שלוקחים הלוואות לסגירת המינוס.