הורות גברית- מושג אמיתי, או שאני הורה סוג ב׳?

[falou]

Derish, תמיד אפשר להכיר בחור\בחורה שהם באותו ראש. אתה יודע.

 

שכבר מוצא מישהי באותו ראש, תוך עשר דקות של קיטורים הוא אוכל אותו ולא משאיר זכר...

 

לעניין, מי צריך שיכירו בו כאבא או לא יכירו ומי מרים גבה ואת מי זה מעניין בכלל?!

אף אחד לא עוצר מאב להיות מעורב, ומי שרוצה עושה.

בתור משמורתן, זה פשוט הופך לחלק רגיל מהחיים ולגמרי לא משהו ששמים אליו לב ביומיום.

[Derish]

ואדים - שאלה לי אליך: עד כמה הרגשת בבית בברצלונה? ואיך זה בהשואה לנתניה, או פתח תקוה, או כל מקום שבו אתה יושב כעת?

נתחיל מזה שיש הבדל גדול בין ברצלונה העיר והפרברים בהם גרתי ועבדתי. בהשוואה לנתניה או כפ"ס הרגשתי שם הרבה יותר נינוח ו"בבית" מהיום הראשון, למרות שלא דיברתי את השפה ולא הייתי בקיא בתרבות המקומית. שגרת היומיום והאווירה מסביב היו הרבה יותר טבעיות בשבילי, כנראה בגלל שהן מאזנות היטב בין אירופה הנוקשה והמרובעת לבין מדינות הים התיכון והמנטליות המשוחררת שלהן. בתקופה שגרתי שם טיילתי לא מעט ברחבי היבשת ועם האוכל בא התאבון לגור גם בכמה מקומות נוספים - לשם כך חזרתי לארץ, פשוט משום שכלכלית זו הייתה הדרך היעילה ביותר להגיע ליעד.

 

ודרך אגב - היתה כאן התיחסות ל"רוסים". נדמה לי שזו הכללה די גסה, אבל איזו תחושה שיש לי, ואינה מגובה בשום נתונים סטטיסטיים, היא שאכן בקרב יוצאי ברה"מ לשעבר יש איזו נטיה להתבדלות, לשימור השפה, ולעתים אפילו להתנשאות. אני נותן שירות שהצריך הכשרה ברמה גבוהה מאד, והיו לי לא מעט מקרים שבהם לקוחות ממוצא רוסי התפלאו על כך שאיני דובר רוסית.

זו לא רק תחושה שלך, באמת יש הבנה די ברורה בקרב הקהילה הרוסית שהישראלי המצוי הוא די בבון, בעיקר לאור אינטראקציה רחבה עם אנשים מהסוג שתיארתי (בניגוד לישראלים פרוגרסיביים בפורמט של עידן, מיכאל ושות'). זה נובע מהתחושה שאין שום עמוד שדרה מוסרי, אין משמעת מינימלית, יש רק קומבינות ו"אחי" ואם אתה לא מסוגל לפתור בעיות "על כוס קפה" או שלא שירתת עם בן אחותו של בעל העסק בצבא אז אין לך שום סיכוי במדינה הזאת. מתנשא או לא, אני חייב לומר שאני בהחלט שותף לתחושה הזאת ועל סמך יותר מדי מקרים. מספיק להסתכל על התגובות שקיבלתי למקרה הפחחות שעברתי בשביל להבין על מה אני מדבר.

 

Derish, תמיד אפשר להכיר בחור\בחורה שהם באותו ראש. אתה יודע.

 

לצערי לא תמיד. גם מי שעושה קולות של "באותו ראש" מתקפל לעיתים קרובות כשזה מגיע לחלקים הפחות נעימים של המסע.

[fanman]

הורות גברית? בוודאי.

לחלוטין בלי קשר לחלוקת שאר התפקידים בבית אבל עם קשר לפרנסה ולמפרנסים.

כששני ההורים עובדים ושעות העבודה שלהם חופפות,הורות גברית היא החלטה אישית.

כשאחד ההורים עובד שעות רבות מהשני,רוב ההורות נשענת על ההורה הזמין.

לשימחתי העבודה שלי ושל אשתי מאד גמישה ותמיד אחד מאיתנו עם הילדים (גילאי שנה, ושמונה). עשיתי החלטה כשנולד בכורי ,להיות אבא צמוד ולשלם על כך מחיר כלכלי.

אבל מבחינתי,לקבל את החיוך הראשון והפעם הראשונה שהתינוק עמד ,המילה הראשונה ובכלל ההכרה שאני מחנך את הילדים יחד עם אשתי, כל זה לא יסולא בפז.

יש לי חבר שמעביד עצמו מהבוקר עד הערב כדי לא להיות עם הילדים - אין לו סבלנות אליהם.

אני מרחם עליו...

התקופה הזאת היא דוגמא טובה.

אני מושבת מעבודה כבר שבועיים בגלל המצב הביטחוני ואני כל הזמן עם הילדים ,לא יודע איך נסתדר עם חשבונות בחודש הבא אבל... לפני כמה דקות הרדמתי עם בקבוק את התינוק ועוד כמה דקות אני אתחיל במשחק "קרבות" כלשהו עם הגדול (שכרגע מאד לוחמני ורוצה לנצח את הדינוזאורים שמגיעים במנהרות מתחת לבית)

כולי אושר

(-:

 

אגב ,עד לפני 100-150 שנה, הבנים היו נצמדים לאבא בגיל 7-8 ומתחילים להיות "שוליה" בעבודה ,עד שלמדו את המקצוע של אבא. הבנות היו עושות אותו הדבר עם אמא בבית.

[Yossim]

ספריאל, אני לא פוסל על הסף, בכלל לא ואני מצטער אם זה נשמע ככה. אני פוסל מינוף מטורף שקורה בזמן האחרון.

[Derish]

יש לי חבר שמעביד עצמו מהבוקר עד הערב כדי לא להיות עם הילדים - אין לו סבלנות אליהם.

אני מרחם עליו...

למה לרחם עליו? לא כולם אוהבים להתעסק עם ילדים קטנים... אז מה?

מישהו מרחם עליך שאתה מחליף חתולים ושומע צרחות כל היום?

איש הישר בעיניו יעשה.

[sperial]

יוסי - זו כוונתי: הלואה שהדרך להחזירה מובטחת, אשר נלקחת למטרה חשובה. במקרה של רכב - כדי לרכוש רכב המתאים לצרכי משפחה שגדלה, וכמובן בהחזר חודשי סביר יחסית להכנסות המשפחה.

 

ואדים - בפוסט שלך תה מתלונן על הישראלים התחמנים. האם התקופה הקומוניסטית לא גרמה לחינוך תחמני אצל היושבים בארצות עם משטר כזה?

 

התחושה שלי היא שה"רוסים" מתיחסים למי שמוצאו אחר כאל "הילידים" במושבות בתקופה הקולוניאלית. לא אשכח שבתקופת הלימודים שלי עבדתי במקום שבו היתה מישהי מבוגרת (שנות ה-50 שלה) שלפחות 3 פעמים בשבוע היתה אומרת לי "אתה לא מתחתן עם שוורצע חייע!!". ודרך אגב - בסופו של דבר התחתנתי עם פרענקית, שיכולה ללמד הרבה אנשים "תרבותיים" התנהגות תרבותית וישרה מהי.

עריכה אחרונה ב-22 ליולי, 2014 על ידי sperial

[Derish]

~

דבילים יש בכל שפה ומכל מוצא, לא צריך להשליך מהם על שאר הקהילה. (אלא אם כן נתקלת במספיק מכל סוג ע"מ לבסס חוקיות)

 

ההבדל העיקרי בין ה"תחמנות" של תושבי מזרח אירופה (כל הגוש הקומוניסטי לשעבר, לא רק רוסים) לבין זו של עדות צפון אפריקה והמזה"ת הוא במניעים ההיסטוריים ובמטרה הסופית: נטען כי הקבוצה הראשונה סבלה במשך עשרות שנים ממחסור בכסף, כלים ושאר משאבים, לכן הם נאלצו לפתח טכניקות מעקף כדי להצליח במשימותיהם. הקבוצה השניה פשוט עצלנית כרונית ושואפת לא לעשות כלום, לכן חבריה מתחמנים בכל שלב ע"מ לעבוד כמה שפחות ולגבות על זה כמה שיותר (כסף, קרדיט, נקודות זכות אצל הבוס וכו').

 

זו תורת הגזע המקומית על רגל אחת, בלי קשר לדעתי האישית בעניין.

[sperial]

אני מקוה מאד שדעתך שונה ,כיון שהפסקה האחרונה גזענית להחריד.

[Yossim]

אני מרגיש שהשרשור קצת מאבד ממטרתו המקורית שלשמה הוא נפתח, וחייב להגיד בטור צאצא ליוצאי צפון אפריקה שמה שכתבת דריש זה גזענות לשמה. אני לא בא להרחיב את הדיון על כך ומקווה שהשרשור יחזור למטרה שלשמה הוא נפתח.

עריכה אחרונה ב-22 ליולי, 2014 על ידי Yossim

[Derish]

~

דעתי האישית היא שאנשים באופן כללי צריכים להתרבות ברשיון ולא באופן חופשי. אני לא חושב שזו זכות מולדת ולדעתי אם היה קצת פיקוח בנושא זה רק היה מועיל.

 

במילים אחרות - גזענות היא לא אחת הבעיות שלי, אני שונא את כולם באופן שווה.

[shayy]

למה לא לפשט עניינים. הבעיה שלך היא לא עם כולם - היא עם עצמך.

[שביט]

מרבית עם ישראל מנהל חיים הרבה יותר פשוטים עם ערכים הרבה יותר שמרניים ואופייניים למדינה קטנה במזרח התיכון

אני נוטה להסכים עם המשפט הזה. חלק לא קטן מהעם עדיין מתנהל במתכונת של "אבא- עבודה אמא - בית וילדים". בטח אצל אנשים בני 45 אבל גם בקרב הדור הצעיר יותר, אנשים בתחילת שנות ה30 שלהם.

זה מתבטא במקום העבודה של האם, היקף המשרה והמשכורת, ממשיך במי מטפל יותר בילדים ומסתיים בחלוקת העבודה במשק הבית.

למרות זאת, המגמה היא שינוי ועל זה אי אפשר להתווכח. היום רואים יותר אבות שמסתובבים לבד עם העגלה, אבות שיוצאים מוקדם לקחת את הילד מהגן ואני מכיר גם אבא אחד שהולך עם הילדה שלו לפעילויות בקניון

כמו כל תהליך, זהו תהליך ארוך והדרגתי. הדור וחצי שלנו (אנשים עד גיל 45 בערך) הוא הדור שעליו רואים את השינוי, ובדורות הבאים השינוי הזה לדעתי יהיה בולט יותר בקרב אחוז גבוה יותר מהאוכלוסיה.

שלושת החברים הקרובים שלי בארץ הקודש, שלושתם נשואים עם ילדים וכולם עובדים ומפתחים קריירה כל אחד בתחומו, כולל הנשים כמובן.

עידן, אתה נותן דוגמא של אנשים שמן הסתם דומים לך, כי בדר"כ אדם מתחבר לאנשים שדומים לו. גם אני יכול לחשוב על חברי הקרובים וחברותיה של אשתי- שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה, בחברה מסודרת, מטפחים לעצמם קריירה ומרוויחים שכר דומה (אשתי מרוויחה יותר ממני ). זה עדיין לא משליך על אלפי זוגות שמתנהלים בצורה קצת אחרת, מסורתית נקרא לזה, מי מרצון ומבחירה ומי מחוסר יכולת לצאת מהבועה הקטנה שבה הוא חי.

 

למה לרחם עליו? לא כולם אוהבים להתעסק עם ילדים קטנים... אז מה?

אני יכול רק לאחל לך שיהיו לך ילדים ושתצטרף למועדון המתוסכלים

אני כן מרחם על אדם שלא רוצה להיות עם ילדיו ובוחר להגיע הביתה בשעה שהם ישנים. אני מרחם על אדם שכנראה לא היה שלם עם ההחלטה לעשות ילדים ולא הבין מה המשמעות של זה.

גם אני מאחל לך ולכל אחד את האושר הזה בלהצטרף למועדון המתוסכלים.

עריכה אחרונה ב-22 ליולי, 2014 על ידי שביט

[liran123]

~

דבילים יש בכל שפה ומכל מוצא, לא צריך להשליך מהם על שאר הקהילה. (אלא אם כן נתקלת במספיק מכל סוג ע"מ לבסס חוקיות)

 

ההבדל העיקרי בין ה"תחמנות" של תושבי מזרח אירופה (כל הגוש הקומוניסטי לשעבר, לא רק רוסים) לבין זו של עדות צפון אפריקה והמזה"ת הוא במניעים ההיסטוריים ובמטרה הסופית: נטען כי הקבוצה הראשונה סבלה במשך עשרות שנים ממחסור בכסף, כלים ושאר משאבים, לכן הם נאלצו לפתח טכניקות מעקף כדי להצליח במשימותיהם. הקבוצה השניה פשוט עצלנית כרונית ושואפת לא לעשות כלום, לכן חבריה מתחמנים בכל שלב ע"מ לעבוד כמה שפחות ולגבות על זה כמה שיותר (כסף, קרדיט, נקודות זכות אצל הבוס וכו').

 

זו תורת הגזע המקומית על רגל אחת, בלי קשר לדעתי האישית בעניין.

 

זה לא "נטען" בשום מקום חוץ מבפוסט שלך, שמבוסס על הראיה צרת האופקים שלך.

[מרק10]

~

במילים אחרות - גזענות היא לא אחת הבעיות שלי, אני שונא את כולם באופן שווה.

גם אנחנו אוהבים אותך.

[Derish]

***הודעת הנהלה - אל תטרחו לענות לדריש. הוא כבר לא איתנו***

 

 

עריכה אחרונה ב-22 ליולי, 2014 על ידי Derish