הורות גברית- מושג אמיתי, או שאני הורה סוג ב׳?

[Yossim]

טוב אז אני קצת לא יודע מאיפה להתחיל, אז אני יוסי בן 26 מירושלים, לפני כמעט שנה הפכתי להיות אבא.

אמרו לי תמיד שמגיע הילד כל החיים משתנים, אבל בתכלס לא ידעתי כמה, ואז ביום אחד בהיר אתה מגלה שאישתך בהריון ומתחילות המון שאלות ומחשבות... איזה רכב צריך? איזה כסא בטיחות צריך? מה הזכויות שלי בטור אבא? ומלבד קארזפורום, אני מוצא את עצמי פעם אחרי פעם כל פעם באתרים שפונים לנשים, תכנים שכתובים על ידי נשים, תשובות לשאלות מזוית נשית ושואל את עצמי האם אני הורה סוג ב׳?

לאחרונה די קיבלתי על זה חותמת, שנכנסתי עם הילד שלי לחדר מיון ילדים ושאלו אותי איפה אמא שלו ולמה הגעתי לבד, ושאלתי את עצמי אם אני הורה סוג ב׳? לא מבין את הקטע הזה, או שאני בכלל הוזה והורות גברית זה רק בראש שלי.

אז הייאוש הוביל אותי לנסות לפתוח פלטפורמה שאבות מספרים על הורות מהחוויות שלהם וכיצד הם רואים את המציאות, ככה החלטתי להקים בלוג או אתר כל אחד והמושגים שלו.

אז האתר כבר חודש באוויר וחבר פורום בחר לעזור קצת והיום לדוגמה עלה פוסט שלו בעקבות דיון פה על רכישת רכב חדש במימון (http://wp.me/p4IgOJ-74) - כל הזכויות שמורות לשי המקסים.

 

אז מה אתם אומרים, הורות גברית זה מושג אמיתי? או שמה הורות זה דבר נשי מטבעו ואני סתם בא לשנות סדרי עולם?

[Derish]

~

התשובה הקצרה לשאלתך - כן, זה מושג אמיתי, אבל לא בישראל.

 

בפוסט שפרסמת אתה נוגע בשתי נקודות חשובות שמאפיינות מאד לחברה הישראלית. הראשונה הוא התסכול הכלכלי והצורך ב"שופוני" שמובילים לחיים בקרדיט, השניה רלוונטית יותר לשאלתך:

 

חיים בעלה פינק אותה בניסן ג'וק מהניילונים

 

המשפט הזה אומר הכל. עד כמה שהישראלים אוהבים לראות עצמם מתקדמים טכנולוגית, לצערי במישור החברתי המדינה הזאת תקועה עדיין עמוק במאה ה-19. אין פה שוויון אמיתי בין גברים לנשים והלך הרוח הוא שהאישה מטפלת בבית ובילדים והגבר מביא את הפרנסה ו"מפנק" את שאר בני הבית בכסף כראות עיניו. זה אולי נשמע קצת מוזר בשביל 2014, אבל ככה גדלים הגברים הצעירים (השירות הצבאי לא בדיוק עוזר ליישר את העקמת הזאת), ככה גדלות הנשים הצעירות, ואת התוצאה אנו רואים בכל מקום ובכל אספקט של החיים פה. אז כן, ילדים זה עדיין הדומיין של הנשים, כי ברוב מערכות הנישואים של היום (להוציא זוגות מודרניים ופרוגרסיביים במיוחד) עדיין אין שוויון מלא בנטל או שותפות אמיתית. מה שיש זה במקרה הטוב חלוקת משימות שבנויה על יכולת הפרנסה של הגבר מול כישורי כלכלת הבית והנכונות לסקס של האישה.

 

מספיק לבלות כמה שנים במערב אירופה או בחלקים מסויימים של ארה"ב בשביל להבין שאפשר גם אחרת. אפשר לנהל משק בית בשותפות מלאה עם שני הורים עובדים, שלא לדבר על כך שאפשר גם לחיות יחד בלי ילדים או חלילה מבלי להתחתן. אפשר לא להחליף אוטו כל שלוש שנים מבלי לסבול מרגשי נחיתות. אפשר לתעדף את צרכיך האישיים באופן אבסולוטי ולא יחסי (כלומר מה יש אצל השכן). אבל כל הדברים האלה רחוקים שנות אור מישראל - כאן סדרי העדיפויות שונים, ומסיבות היסטוריות שכל סוציולוג מתחיל יוכל להסביר לך, החיים בנויים אחרת.

 

עכשיו כנראה יבואו כל האבות המתוסכלים של הפורום (בראשות michaelbe6) וינסו לעשות לי דה-לגיטימציה בטענה שאני רווק ללא ילדים ולכן לא יודע על מה אני מדבר. אני גם צופה שימוש בביטויים כמו "אין מה לעשות" ו"ככה זה", נראה אם צדקתי... מה שחשוב לזכור לגבי האנשים שכותבים פה זה שהם לא מייצגים באמת את כל צבעי הקשת של החברה הישראלית. החברים כאן ברובם משכילים יחסית (לאו דווקא בפן האקדמי של המילה) ולכן מנהלים את חייהם באופן קצת יותר פרוגרסיבי. מרבית עם ישראל מנהל חיים הרבה יותר פשוטים עם ערכים הרבה יותר שמרניים ואופייניים למדינה קטנה במזרח התיכון. כי בשורה התחתונה זה מה שאנחנו, הילדים הכי חכמים בכיתה הטיפולית, גם אם היינו רוצים לחשוב אחרת ולראות את עצמנו חלק מהעולם הגדול.

 

 

נ.ב. טוב שיש חברים כמו "מוטי".

[edan82]

וואדים,

 

נראה לי שאתה קצת נתקעת במאה ה-19, יש מצב אפילו במאה ה-18.

 

מי שקורא את דברייך חושב שבישראל שנת 2014 עדיין האישה יושבת במערה עם הילדים בעוד הבעל הולך לצוד ארוחת ערב- אתה כל כך רחוק מלהיות בכיוון.

אני לא אתן לך את התא המשפחתי שלי כדוגמא וגם לא את התאים המשפחתיים של חברי פה, שהרי אנחנו ״נאורים״, ראינו את האור שעדיין לא הגיע לישראל.

אתן לך דוגמא דווקא משלושת החברים הקרובים שלי בארץ הקודש, שלושתם נשואים עם ילדים וכולם עובדים ומפתחים קריירה כל אחד בתחומו, כולל הנשים כמובן.

אותו דבר לגבי 2 אחי הגדולים ומשפחותיהם.

לא ברור לי מהיכן אתה מביא את הדעות הפרה-היסטוריות האלה אבל אני ממליץ לך להתחבר מדי פעם למציאות הכלכלית בישראל שדואגת לכך שאם האישה לא תעבוד הם לא יסגרו את החודש ועלולים לפנות אותם מהמערה.

 

נכון, יש תאים משפחתיים בהם האישה נשארת בבית לגדל את הילדים והבעל מביא פרנסה, אבל זה בדרך כלל מתקיים אצל משפחות אמידות מאוד בהן המשכורת של הבעל מאפשרת שמצב כזה יתקיים, כלומר שהוא יהיה המפרנס היחיד ועם יכולת לספק חיים ברווחה כלכלית.

 

לגבי העקיצה למיכאל וליתר ההורים ה״מתוסכלים״- אני יכול רק לאחל לך שיהיו לך ילדים ושתצטרף למועדון המתוסכלים, אין מועדון טוב ומתגמל יותר מזה.

[sperial]

אני צריך לצאת מהבית כך לא אכתוב ארכות. רק לגבי חדר המיון - מדובר בשאלה משפטית: הסכמה לטיפול רפואי חייבת להנתן על ידי שני ההורים, כך שמבחינת המיון גם אמא וגם אבא צריכים להיות נוכחים.

[Fazer]

אבל אני ממליץ לך להתחבר מדי פעם למציאות הכלכלית בישראל שדואגת לכך שאם האישה לא תעבוד הם לא יסגרו את החודש ועלולים לפנות אותם מהמערה.

 

אני מסכים איתך חלקית. נכון שבישראל נשים עובדות ותורמות להכנסה המשפחתית ויש שותפות מלאה במישור הזה אבל למרות זאת, וזה כך אצל רוב הזוגות שאני מכיר, הילדים הם בכל זאת יותר בדומיין הנשי מאשר בדומיין הגברי. מספיק לראות את כמות התכתובות והחלפת החוויות/מתכונים/רשמים על גנים/קיטורים/בקשות שרצות ברשתות "נשיות" כמו מאמאזון, לעומת העוני התוכני במקבילות גבריות כדי להבין שגם ב 2014 הבית והילדים הם עדיין תחום נשי מובהק. גם אצלינו היא זו שקובעת להם תורים לרופא, היא זו שבחרה את הגן ופועלת מול ההורים האחרים בגן ומול הגננות, וכו'.

 

בעיני, אגב, בתור אב מאוד מעורב לשניים, זה לחלוטין בסדר. שיוויון בין נשים לגברים לא אומר (בעיני) ש"יום אני מוריד את הפח ויום את", אלא שכל אחד מבני הזוג עושה את מה שיותר מדבר אליו וקרוב לליבו, וכך נוצרת חלוקה טבעית - היא קובעת לילדים תור לרופא, עושה חיפושים באינטרנט על "תפרחת הממליגה המצויה", וחופרת שעות לחברות שלה על "מה זה אומר שהקקי יצא בצבע חום-דובדבני עם מרקם גרגירי ונגיעות עשבי תיבול", ואני מתקין את המושבים באוטו, מתקן את האיזופיקס, ומסדר לה את האוטו כדי שהילדים לא יסעו במשהו שדומה למכוניות אספקת ציוד לגנים.

 

רק לגבי חדר המיון - מדובר בשאלה משפטית: הסכמה לטיפול רפואי חייבת להנתן על ידי שני ההורים

 

אני לא משוכנע שאתה צודק - היינו מספר פעמים עם הילד הגדול (להלן: הבאנדיט) בחדר מיון, ואף פעם לא ביקשו משנינו לחתום על משהו, לפעמים אני חתמתי ולפעמים היא, תלוי מי היה עסוק עם הבאנדיט באותו הרגע ולמי היתה יד פנויה.

 

חיים בעלה פינק אותה בניסן ג'וק מהניילונים... תאמין לי, המציצה שקיבלתי משרית על ההפתעה הזו שווה הכל…

 

כל הטקסט הזה בכלל לא מדבר על הורות, הוא מדבר על זוגיות, ועל זוגיות רכושנית שבה הגבר "מפנק" את אשתו במשהו חומרי (הרי זה כל מה שנשים רוצות - תיק חדש, אוטו חדש), ובתמורה הוא מקבל "מציצה" (אפשר להחליף את "מציצה" בכל מעשה מיני אחר). אני קצת מרחם על זוגות שנתקעו בצורת ההתיחסות הזו של חפץ תמורת אקט מיני. כשזוגתי קונה לעצמה דברים, או כשאני קונה לה משהו (וגם את רכישת האוטו שלה "טכנית" אני ביצעתי) אז אנחנו מתפנקים באוטו חדש כי אנחנו רוצים אוטו חדש, ובלי קשר ל"מציצה" כזו או אחרת.

 

הגישה בטקסט בעיני ילדותית ומבוססת על תרבות ה"שופוני" שדריש דיבר עליה ומאוד נפוצה בארץ ("לשכן שלי יש לנד קרוזר חדש, אני חייב משהו יותר גדול/מפואר/מרשים"), ודוחה אותי באותה מידה שהיא נפוצה.

 

טוב אז מה אתם אומרים, הורות גברית זה מושג אמיתי? או שמה הורות זה דבר נשי מטבעו ואני סתם בא לשנות סדרי עולם?

 

ולשאלתך: בהחלט יש צד גברי להורות, אותי ההורות שינתה מאוד (בעיקר מאז שהילד הגדול שלי התחיל לתקשר בצורה אפקטיבית) ואני חושב שיש גם חשיבות גדולה מאוד עבור הילדים שהאבא יהיה נוכח ודומיננטי בגידול שלהם, אבל יש גם דומיננטיות נשית בנושא, שאצלינו מתבטא בכל שהיא זו שקוראת עוד ועוד ספרי הדרכה, חופרת בפורומים, חופרת על מה קורה אם החום שלהם עולה מ 37.7 ל 37.8 (אני: תגידי לי כשהחום יגיע ל 40 וניסע לחדר מיון), לבחור גן X ולא גן Y בגלל שמגישים שם שניצלים של מאמא עוף ולא שניצלים של מאמא טבע (אני: כל עוד זה לא בצד השני של העיר תבחרי מה שמרגיש לך נוח), וכו'.

[AmitGo]

כנאמר: " אבא זה כמו אמא, רק שלאבא נותנים כבוד".

[Derish]

מי שקורא את דברייך חושב שבישראל שנת 2014 עדיין האישה יושבת במערה עם הילדים בעוד הבעל הולך לצוד ארוחת ערב- אתה כל כך רחוק מלהיות בכיוון. אני לא אתן לך את התא המשפחתי שלי כדוגמא וגם לא את התאים המשפחתיים של חברי פה, שהרי אנחנו ״נאורים״, ראינו את האור שעדיין לא הגיע לישראל.

אתן לך דוגמא דווקא משלושת החברים הקרובים שלי... 2 אחי הגדולים ומשפחותיהם.

 

הדוגמאות שלך לא רלוונטיות, כי אתה מדבר על אצמך ועל חבריך, שאת כולם אני כולל תחת ההגדרה הזאת של "נאורים". כן, קיבלתם חינוך מתקדם יותר, אתם מחוברים לאינטרנט ומטיילים בעולם ורואים איך חיים אנשים במקומות אחרים, וכתוצאה גם התאים המשפחתיים שלכם לא מייצגים את המשפחה הישראלית הממוצעת. אני לא מדבר רק עליך אישית, אלא על 2-3 מעגלים הלאה.

 

המצב עם המערה וארוחת הערב לא כ"כ רחוק מהמציאות. זה המצב אצל חלק גדול מאד של האוכלוסיה שאנשים כמוך פשוט לא באים איתם במגע, או לפחות לא מכירים את סיפורם. אלה נותני השירות - המוסכניקים, הקופאים בסופר, עוזרת הבית, הספר והנגר. זאת ישראל האמיתית, ולדעתי זה דווקא אתה שלא מחובר אליה.

 

אני לא מדבר על מצב של מפרנס יחיד, ברור שברוב המשפחות גם האישה עובדת. הבעיה היא שהבעל הוא עדיין המפרנס העיקרי ברוב המקרים, בעוד שהאישה עובדת "בקטנה", על בסיס זמן פנוי בין הגן/בי"ס לקניות ולשאר ענייני כלכלת הבית וגידול הילדים שהם עבודתה האמיתית. ככה ישראל בנויה נכון להיום, וגם למי שרוצה לחיות אחרת אין תשתיות - הגנים ובתי הספר נסגרים מוקדם, כך שמי שאין לו סבא/סבתא/מטפלת בהישג יד חייב להתאים את עצמו ליום עבודה קצר. ברוב המקרים זה לא מאפשר עבודה "אמיתית" ואז יוצא שאו שהנשים גולשות לעבודה שאינה דורשת השכלה (ומשלמת בהתאם) או שהן עובדות יום קצר במקום נורמלי ונחשבות "נכות" מבחינת המעסיק והקולגות (כי אחרי ארבע הן כבר לא במשרד, כמו פטוריסטים בצבא). תראה איך בנויה מערכת החינוך של בלגיה למשל ותבין ששם כל המשק מכוון כך שיאפשר חיי משפחה נורמליים. כאן בארץ נראה לפעמים שהעבודה היא המטרה ולא האמצעי, העומס הממוצע גדול ולא מאפשר לשני בני הזוג להשתתף במשק הבית באופן שווה.

 

לפני שאתה מציג לי את עצמך וחבריך כ"ישראלים טיפוסיים" תשאל את עצמך את השאלות הבאות: כשאתם יוצאים לנסיעה משפחתית - מי נוהג, האישה או הבעל? מי מבשל בבית ומי עושה כביסה/גיהוץ? מי מטפל באוטו או לוקח אותו למוסך? אם הילד חולה בבוקר, למי יש סיכוי טוב יותר להישאר איתו או להתעכב בדרך לעבודה בשביל לקחת אותו לרופא? אלה רק כמה שאלות מייצגות, אבל הכיוון ברור...

 

מהיכרות איתך ועם אנשים כמוך, אני די בטוח שאם צריך אתה תדע גם להכין אוכל, גם לכבס ולגהץ וגם אישתך תדע לנהוג במרצדס אם תרצה. איך אתם מחלקים את זה ביניכם זה כבר סיפור אחר, אבל לשניכם יש את היכולת הבסיסית. תאר לעצמך שבישראל 2014 (זאת עם המערה) זה בכלל לא טריוויאלי. נשים רבות מרגישות שאינן יכולות להשאיר את הילדים עם האבא כשהן צריכות לנסוע לשבוע, גברים רבים לא יודעים לכלכל את עצמם בצורה נאותה ולהכין אוכל... ממש ככה! וזה מה שמוביל למצב שבו הגבר הוא המפרנס, האישה היא המתחזקת את משק הבית, ומדי פעם הוא "מפנק" אותה במכונית חדשה והיא אותו בסקס או צ'ופרים אחרים. אני לא הייתי יכול לחיות ככה, סביר להניח שגם אתם לא, אבל בישראל זה עניין שבשגרה, ולא רק בין המובטלים אלא גם בין העשירים מאד. הכל תלוי מאיזה רקע הגעת ואיזה חינוך קיבלת.

[Fazer]

תשאל את עצמך את השאלות הבאות: כשאתם יוצאים לנסיעה משפחתית - מי נוהג, האישה או הבעל? מי מבשל בבית ומי עושה כביסה/גיהוץ? מי מטפל באוטו או לוקח אותו למוסך?

 

למרות שבגדול אני כאמור מסכים איתך, אני חייב להעיר שאין קשר בין זה לבין שיוויון - לפחות כמו שאני מגדיר שיוויון: אני נוהג כי זוגתי פחות אוהבת לנהוג, והיא עושה כביסה כי אני פחות אוהב לעשות כביסה. כמו שכתבתי קודם, שיוויון זוגי לא חייב לקיים A==B הוא בהחלט יכול לקיים A עושה X ובאותו הזמן B עושה Y.

[Night Driver]

דריש, אני אגיב לא מהסביבה החברתית שלי אלא מהסביבה היותר רחבה שכוללת אוכלוסייה קצת פחות "נאורה" (המרכאות הן כי אני ממש לא חושב שמי שחושב אחרת ממני הוא פחות "נאור").

 

חוץ מאחד אצל כולם האישה גם עובדת (והוא גם היחיד שאשתו מבקשת ממנו רשות לעשות משהו), באסיפות ההורים אצל הבנות שלי נוכחות האבות לא נופלת מנוכחות האימהות, בפעילויות בבית הספר יש מספר דומה של אבות ואימהות ובמיון דווקא שולט רוב של אבות (גם מהפעמים שהייתי שם וגם אימא שלי מתנדבת בבית החולים ורואה אותם).

 

הסיבה לכך ששאלות בנושא הורות הן הרבה יותר נפוצות בפורומים נשיים היא שגברים מטבעם שואלים פחות ויותר אנשים של ננסה ונסתדר. אם הפורום הזה היה פורום נשי עמוס השרת היה צריך 20 עוזרים.

 

עריכה: אצלנו אני זה שנוהג כי ממילא אצטרך לנווט אז מה יעזור לי שהיא תנהג?

[sperial]

ואדים - כאשר תהיה בזוגיות ובודאי במצב של הורות תראה ש-Fazer צודק. בני האדם לא נולדו שווים, לכל אחד אופי שונה, יכולות שונות, חינוך שונה וכו'. בסופו של דבר כל זוג מוצא את חלוקת התפקידים שלו בבית, וזה כולל את חלוקת התפקידים בטיפול בילדים. חלוקת תפקידים זה לא רק מי שוטף את הרצפה (אשתי) ומי מנקה את השירותים (אני), אלא גם מי מחליט איזה חולצה לקנות (אשתי) ואיזה מכונית לקנות (אני, אבל לפי הדרישות של אשתי). גם כל מיני פעולות כפי שציינת בפוסט שלך מחולקות לפי הרבה יותר גורמים חוץ מאשר "אבא או אמא" - למשל גמישות שעות העבודה או יכולות ואהבה לתחומים מסויימים. זה יורד לרזולוציות נמוכות מאד, למשל - בטיול בחו"ל היכולת של אשתי לנווט מחוץ לעיר אפסית, אבל בתוך העיר היא מעיפה מבט ומובילה אותי בכיוון הנכון, ואני בדיוק להפך.

 

Fazer - לגבי טיפולים רפואיים אין לי ספק שמבחינת החוק היבש אני צודק, עורכי הדין כאן יוכלו להסביר משהו על "אפוטרופסות משותפת" או מונחים דומים. כמובן שבמציאות יתכן שהילד יגיע לרופא עם אמא כאשר אבא במשמרת, או עם אבא כאשר אמא בחו"ל. יש סיבוך נוסף כאשר מדובר במתבגרים, ולגביהם יש הנחיות מפורשות של משרד הבריאות בתחומים מסויימים (כמו אספקת אמצעי מניעה או ביצוע הפלות בנערות, או בדיקות HIV) או הנחיות יותר גמישות לגבי טיפולים רפואיים שבני נוער "נוהגים לבצע עצמאית". זה דומה גם לנושא הפעולות הבנקאיות שמאופשרות לבני נוער בהדרגה בין גיל 14 ל-18.

[Oshri]

דריש, מה שיפה אצלך שאתה יודע לקחת את מה שמתאים לתיאוריה שלך.

אתה לוקח את החלקים הפחות נאורים מהחברה הישראלית,

אלה שגם בד"כ ברמה סוציו אקונומית נמוכה יותר,

ומשווה אותם לאירופה או ארה"ב, אבל לחלקים העליונים

של החברה שם. סע לארהב או לאירופה לשכונות ולאנשים

הפחות אמידים, תראה לי את הנאורות והשוויון שם.

לכן החברים של עידן לא מתאימים לך לדעה, אבל

משפחה של בבונים מנתניה כן.

תשווה תפוחים לתפוחים, וגם שם, לא את הרקובים

למובחרים, אלא אותה "סחורה".

[michaelbe6]

אני אתעלה על עצמי ולא אגרר לפן האישי.

אני כן יכול להגיד שההחלטה האם להיות אבא פעיל ודומיננטי בחיי הילדים תלוי אך ורק באב.

להיות הורה פעיל זאת עבודה קשה ומתישה והיא לא נגמרת ביום אחד , חלק מהאבות, גם כאלו שאני מכיר באופן אישי, בוחרים במודע שלא להיות אקטיביים בחיי הילדים ולהשאיר את העבודה הזאת לאשה מסיבותיהם הם ולכן כלפי חוץ זה נראה שהאשה היא עם הילדים והגבר הוא המפרנס העיקרי שטוחן שעות בעבודה.

אני באופן אישי בחרתי להיות אקטיבי ודומיננטי בחיי הילדים על חשבון קריירה, אשתי מפרנסת כמוני והעול של גידול הילדים, הפרנסה ומטלות הבית מתחלק באופן דיי שווה בין שנינו ולדעתי ה אישית, התוצאות של חינוך הילדים , המשמעת , הבגרות והנינוחות וכל מה שנלווה להקמת תא משפחתי רגוע ונעים הם תוצאה ישירה של החלטה זאת( שכמובן אשתי שותפה מלאה להחלטה ), בנוסף לזה היחסים ביני לבין בת זוגתי רגועים, נינוחים והרמוניים לחלוטין על כל ההחלטות שקשורות לתא המשפחתי ושמשפיעות עליו, ההוכחה הטובה ביותר לכך הוא ציפייה(עוד חודש וחצי) לילד שלישי , ילד שנעשה בהמון אהבה, רצון והבנה שאנחנו בדרך הנכונה בהרחבת השפחה.

אני אחזור על מה שרשמתי קודם,אדם שיבחר להיות אבא ובעל סוג ב' יקבל את הפידבק חזרה מהסביבה, אדם שיבחר להיות אבא ובעל סוג א', אבל אמיתי , במעשים יקבל את ההשקעה בריבית דריבית.

[Derish]

~

כמו שאמרתי בהודעה השניה - אין לי השגות על חלוקת התפקידים, כל אחד מחלק איך שבא לו וזה לא מענייני. הבעיה שלי היא עם גברים שלא יכולים לבשל/לכבס/לנקות ונשים שמרגישות מוגבלות בנהיגה ובפעולות "גבריות" נוספות. יש הבדל בין בני זוג שעוזרים זה לזה לבין כאלה שתלויים זה בזה להישרדות, ובמצב שאליו אני מתייחס יש תלות הדדית וחוסר איזון מובנה.

 

נהג לילה - לא יודע מה קורה באשקלון, אבל הנה שתי דוגמאות מנתניה (עם כל הסטיגמות) ומכפר סבא (דווקא משכונה טובה ועשירה יחסית):

 

1. הספר הנתנייתי שלי, בחור מרוקאי מסורתי בתחילת שנות ה-30, התחתן לא מזמן. השאלה הראשונה של כל באי המספרה ששמעו על האירוע: "נו איך היא, מבשלת?"

 

2. בעל הבית שלי ואשתו, ממוצא מזרחי גם כן, בשנות ה-40 עם שתי בנות מתבגרות, גרים בקוטג' של 2-3 מלש"ח. לא מזמן הבעל "פינק" את אשתו בקיה ספורטאז' חדשה, ככה הלך וקנה בלי נסיעת מבחן או התייעצות מוקדמת איתה. מצד שני, לפני חודש הוא הראה לי איזשהו חלק באופנוע הים שלו שנשבר והיבואן דרש תמורתו 1400 ש"י לפני עבודה. תוך רבע שעה מצאתי את החלק באתר אינטרנט אמריקאי והזמנתי אותו תמורת 226.50 שקלים, האדון לא ידע מאיפה זה נחת עליו.

 

יש לי גם דוגמאות כאלה מאשכנזים, אבל זה לא העניין ולא אלאה כרגע את הקוראים בנושא הזה. המשותף לשני המקרים הנ"ל - שתי המשפחות האלה חיות את החיים הקטנים שלהן בישראל, לא פוזלות יותר מדי לחו"ל ולא שואפות ללמוד שום דבר מהעולם הגדול. האנשים האלה מונחים ע"י הערכים המסורתיים שהוקנו להם בילדותם וזה גם מה שהם מעבירים לילדים שלהם. ככה הבורות מונצחת והנורמות המיושנות נשארות.

 

אושרי - תבין אותי נכון, גם בספרד למשל הכרתי הרבה אנשים כאלה, זה לא משהו בלעדי לישראל ה"חשוכה". העניין הוא שבספרד יש השפעות גם משאר אירופה ואילו ישראל היא מדינה מבודדת וסגורה למדי. לכן ההשפעות המעטות שיש פה מגיעות דווקא מהשכנות הערביות והמסורתיות יותר, ומי שיותר "נאור" ולומד את הנורמות החברתיות מהאמריקאים והאירופאיים נמצא כאן במיעוט יחסי (כי זה דורש ידיעה טובה של אנגלית ומנטליות אחרת באופן כללי).

[Oshri]

זה לא קשור לבידוד או לא, אלא בעיקר לסביבה של

האנשים, לחינוך שלהם, ובהרבה מקרים לרמה הכלכלית.

בסביבה שלי, הרוב המוחלט של הגברים מעורב בגידול

הילדים, החינוך שלהם, וחולקים בנטל עם בת הזוג.

סע דרומה מהסביבה שלנו, ותראה מציאות שונה לגמרי.

לגבי העניין של תפקידים יותר גבריים או נשיים בבית, את

החלוקה כמו שציין ספריאל, מגבשים עם הזמן, לפי מה שכל

אחד טוב יותר ואוהב יותר או פחות לעשות, ומה לעשות,

יש דברים שנשים טובות יותר והפוך.

[Yossim]

וואו, שהלכתי לישון וכתבתי את הפוסט הזה לא ידעתי שבבוקר יווצר דיון כלכך ענייני, אמרתי לכם שזה המקום היחיד שאבות משתפים את הרגשותיהם.

רוב הדיון הוסת פה לשאלה של שוויון בין המינים, אז לאחרונה כתבתי על כך פוסט, סתם כדי להסביר איך התא המשפחתי שלי עובד ומה המצב בחברה (http://wp.me/s4IgOJ-hashtag).

הטענות פה נכונות אך לעיתים מוקצנות, נשים בכל העולם עדיין לא נמצאות בעמדה של שוויון מלא, אך ישראל עדיין נמצאת לעיתים שנות אור לעומת מקבילותיה באירופה, שהתחלתי לכתוב את האתר נחשפתי לכמה ההורות גברית פורחת באירופה, אבל גם כאן עולה השאלה מאילו שכבות הם מגיעים, האם עדיין בשכבות הנמוכות הגבר הוא איש עבודה בזמן שהאישה מגדלת ילדים ואז אנחנו לא כלכך שונים.

 

כתבתי על כך בפוסט אבל אסביר, ניהול תא משפחתי שוויוני בישראל הוא לא טריוויאלי, הוא דורש המון רצון עצמי מצד ההורים להיות כזה. אישתי בחרה להיות לוחמת בצבא, בחרה להתקדם אקדמית ומקצועית אך לצד זה לא מוותר על לאסוף את הילד מהגן כדי לתפקד כאמא ועל כן יוצאת ב5 בבוקר מהבית. העובדה שהיא יוצאת ממשבצת ההורה הקבועה מאפשרת לי לעשות תפקידים שחלקכם פה יחסתם לנשים בעת הצורך ומצד שני להנות מהילד שלי כל בוקר (http://wp.me/p4IgOJ-1V).

 

בנוגע לבית חולים, לא באו אליי בגישה של איפה אמא כדי לחתום, הילד בן 10 חודשים וזה לא היה לצורך ניתוח או דברים בסגנון, גם מהצורה בה נאמרו הדברים ראיתי את הזלזול על כך שאני עם בני ולא אישתי.

 

ואלו שרושמים פה על ההבדלים בין אירופה לישראל, תרימו את הכפפה ותכתבו על כך פוסט, נעלה אותו לאתר כי רק הנאורים שבנינו מגיעים לקארזפורום.