הורות גברית- מושג אמיתי, או שאני הורה סוג ב׳?

[Yossim]

+1

למזל בחיים יש משקל גדול יותר ממה שמיוחס לו. מי שמפנים את זה יתנהל בהתאם.

 

 

ועניין נוסף:

 

יש דברים שהם כמו ביצת קינדר. אתה קונה שוקולד אבל יש שם עוד משהו. יש אפילו מי שמצפה להפתעה הזו.

תיבת ההודעות הפרטיות בפורום היא סוג של הפתעה. מקבלים פניות כאלו ואחרות.

נוצר קשר ביני לבין yossim. לא מכירים עד היום. אבל נגיעה בנקודה בעיתוי מתאים גרם לי לכתוב 2 פוסטים למענו. בכיף גדול!

מאחל לו הצלחה וחושב שיש פה לא מעט אנשים שיש להם דברים מרתקים להוסיף לדיון ולזוויות שונות שלו. כמובן גם לבלוג עצמו.

שי, תודה רבה על המילים החמות, אני שמח שיצא לי להכיר אדם מדהים כמוך ואני יותר משמח שהנושא יצר דיון מרתק. אני מקבל את כל הדעות השונות ומבין מהיכן הן באות, ישראל הטרגונית מאוד והרבה תלוי בסביבה בה אתה חי. הקטע הוא שבמציאות הישראלית כדי לחיות הורים+2 באיכות חיים טובה צריך או אמא שמקריבה את הקריירה שלה למען גבר שחי קריירה על חשבון הבית, או שיתוף פעולה של שתי אנשים עובדים ותמרון מושלם.

[שביט]

bar72, אתה נותן לי דוגמא שבה ה"אבא" הוא המפרנס היחיד, אבל הוא לא סתם שכיר אלא הקים סטארט אפ ודפק אקזיט של 4 מליון דולר אחרי שנתיים... יופי איך כתבת? מש"ל? אז בדיוק- מה שמשנה הוא תחום העיסוק וגובה המשכורת.

רוב האנשים לא יושבים על חבית נפט, ואם אחד מהם יישאר בבית והשני יעבוד, גם אם זה בפול פאוור ובמלוא המרץ, הוא יקבל קדחת... גם אם הוא הייטקיסט ב-ורינט (עשיתם מכל ההייטקיסטים מליאנים ).

 

מודה- לא מכיר הרבה נשים שיוצאות לרילוקיישן, ולמרות זאת אני נמנע מלכתוב "האבא יצא לרילוקיישן והאמא נשארת עם הילדים". לא נראה לי לעניין. מאותה הסיבה, אגב, אני לא מתעסק ב"כמה אני מרוויח וכמה אשתי מרוויחה" אלא בכמה כסף נכנס למשק הבית בכל חודש. ציון העובדה בהודעתי הראשונה שמשכורתה של אשתי גבוהה יותר נכתב כהלצה, ואדרבא- ממחיש את העובדה שזה לא מעניין אותי, ובטח שלא מפדח אותי, כמו רבים שדיסקסתי איתם על הנושא.

[edan82]

שביט אני אסביר:

בחברה שלנו (ובכלל, לא רק בישראל, למרות שכאן זה בולט יותר מאשר באירופה או ארה"ב) בדרך כלל נשים מרוויחות פחות, מקודמות פחות, ומגיעות פחות למשרות ניהוליות (אלא אם הן מוותרות על הורות, למשל). זו עובדה. כמה נשים אתה מכיר שהקימו סטרט-אפ? שנמכר? אין. אז הגברים יוצאים להקים חברה, האישה הופכת בפועל לכמעט חד-הורית, ובסוף מגיע הכסף (או שלא, אני מדבר על המקרים שכן). ברור שלגבי שני שכירים "רגילים" (נניח עובדי מדינה, אוניברסיטאות, כו') המצב שונה.

ולגבי הנושא השני - כמה עובדות אתה מכיר (להבדיל מעובדים) שעשו רילוקיישן? בכל המקרים שאני מכיר, העובדים עברו לארה"ב/אחר, והאישה נשארה בבית עם הילדים [ובצדק - גם מדינה זרה וגם בלי תמיכת הורה?]. מש"ל.

 

אני חושב שוב שהפערים בין נשים וגברים בתחום התעסוקה\קריירה בהחלט קיימים, אבל לרוב מסיבות שלאו דווקא קשורות לאפליה זו או אחרת.

יש כמה גורמים שחוברים אחד לשני ובולמים קריירה אצל נשים:

1.אחוז גבוה של נשים (ביחס לגברים) לא ישקלו רילוקיישן מסיבות רגשיות- קשורות מאוד לאמא, לחברות וכו׳.

2. שעון ביולוגי מתקתק- יש מדינות בחו״ל בהן הקהילה היהודית מצומצמת ויש קושי אמיתי למצוא שידוך (עבור מי שחשוב לו בית יהודי), גברים פחות מייחסים לכך חשיבות, אצל נשים זה קטע קריטי.

3.לרוב כדי להיות מפרנס עיקרי בחו״ל אתה צריך להחזיק במשרה די תובענית, היא עשוייה לכלול שעות עבודה רבות, נסיעות עבודה בתדירות זו או אחרת ועוד שלל מרכיבים שגורמים לכך שאתה מבלה הרבה פחות בבית, גברים לרוב יותר פתוחים לכך, נשים פחות וכשהן משנות סטטוס לנשואה+ ילדים זה בכלל נהיה קשה.

4. פחות בלת״מים- אשה נכנסת להריון, גבר לא, מנקודת מבט של מעסיק ששולח עובד לחו״ל במשרה בעלת חשיבות זה גורם מרתיע (במקרה יש לי אשת מכירות בכירה שהודיעה לי לפני חודש שהיא בהריון, אני שמח עבורה אבל מבחינת טיימינג זה נופל לי ממש לא טוב- העסק גם ככה לא מדהים ובדיוק בתקופה שמתחיל להתעורר- היא תיהיה בחופשה למשך חודשיים וחצי).

5. גורם נוסף להתחשב בו- מדינות בעלות סיכון, עם גברים יותר קל לעבוד במדינות בעלות סיכון בטחוני\בטיחותי, הם פחות נרתעים, במקרה של נשים- מעסיק אחראי שדואג לשלום עובדיו יתקל בפאנצ׳רים.

דוגמא- הייתי צריך לשלוח תכשיט להודו לפני כ-4 חודשים, מצב אידיאלי זה לתת לאשת מכירות שלי לענוד את התכשיט, טיסה להודו ומסירת התכשיט וחזרה להונג קונג.

התכשיט הזה עד עכשיו תקוע לי בכספת כי אני לא יכול שגבר יענוד אותו (מיד יעכבו אותו במכס) ומצד שני אני לא מוכן לסכן את שלומן של העובדות שלי במדינה שיש המון מקרי אונס\רצח של נשים, יש לי אחריות לבטיחות שלהם וזה מעל הכל.

 

חבר את כל הגורמים האלה יחד ותבין למה נשים לא ממהרות לפתח קריירה בחו״ל ולמה מצד שנים המעסיקים יעדיפו לתת משרות מפתח בחו״ל לגברים.

 

גם אישתי אגב, למרות היותה עם ראש פתוח בנושא קריירה, עדיין יש לה חסמים מסויימים בעבודה- עד עכשיו היא נמנעה מלבצע נסיעות עבודה כי לא רצתה להיות בלי הילדים, היא מנסה לתמרן את יום העבודה שלה כך שתספיק לבלות במהלכו עם הילדים לפרק זמן קצר (והמצפון שלה הורג אותה כשזה לא קורה) אבל לשמחתי אלה חסמים שכבר משתחררים, בין היתר כי היא מציבה לעצמה יעדים מאוד מאתגרים ומבינה שהדרך היחידה להשיג את היעדים זה לעשות וויתורים בטווח המיידי.

 

לגבי מה שרשמו על עובדי שגרירות והתנאים שלהם, תוספת שלי זה שהתנאים ורמת החיים של עובדי שגרירות מאוד תלויים במדינה בה הם חיים.

יש לי זוג חברים שהאישה היתה קונסולית בכמה מדינות וביצעה תפקיד בהונג קונג למשך כשנה וקצת עד לפני כחודשיים שהם עברו לתחנה הבאה בתאילנד.

המעבר הזה שידרג להם מאוד את רמת החיים, מדירה צפופה באיזור מרוחק המעבר איפשר להם לשכור דירה מאוד מרווחת ובמיקום מרכזי ויוקרתי, יכולת החיסכון החודשי שלהם השתפרה וכן הלאה.

להיות עובד מדינה בתחנה בחו״ל עם יוקר מחייה גבוה ולהיות באותה פוזיציה במדינה בעלת יוקר מחיה נמוך- עולמות שונים.

 

לגבי נשים שיושבות בבית ולא עובדות, כאמור אני לא חושב שזו רק פונקציה של יכולת כלכלית שמאפשרת זאת, זה גם עניין של אופי\מנטליות ולא פעם סתם פוזה.

יש לא מעט נשים שיאבדו את הצפון אם לא ימצאו בתוך מסגרת תעסוקתית, מעבר לערך הכלכלי שבדבר יום העבודה גם נותן להם קצת ״להתנתק״ מהשגרה עם הילדים שהיא מאוד לא קלה כשלעצמה, ילדים הם מקור לאושר לטעמי אבל בהחלט יש פעמים שהורה יכול לאבד סבלנות להתעסקות סביבם, יום עבודה מחוץ לבית קצת משחרר את הלחץ הזה אבל פה תפקיד האב משחק תפקיד חשוב- יוצא לי לפעמים לחזור מיום עבודה ותוך דקה וחצי אני קולט אם אישתי איבדה את הסבלנות עם הילדים, כשאני מזהה את זה אני לרוב מכין לה קפה ושולח אותה להתאוורר במרפסת על כוס קפה וסיגריה בזמן שאני לוקח את המושכות.

אותו כנ״ל כשלי נשרף הפתיל, היא משחררת אותי ותופסת את המושכות.

אין משחקי ״אבל פעם שעברה אני עשיתי ועכשיו תורך״, אנחנו אומנם בונים איזה סדר כללי מאוד לגבי מתי יש לה פס (שבת בבוקר יש לה יקיצה טבעית, אני מתעורר עם הילדים) ומתי אני משוחרר (הבקרים באמצע השבוע, לצערי אני לא טיפוס של בוקר והסבלנות שלי לא קיימת) וכן הלאה, אבל כאמור, הכל בקווים כללים עם גמישות מלאה במטרה להקל אחד על השני.

 

שביט, סיבוב על הרכב קשישים שלי בשמחה, רק תקווה (או שלא) שהבנץ עדיין תיהיה אצלי עד שתגיע....

עריכה אחרונה ב-23 ליולי, 2014 על ידי edan82

[m3x7r3m3]

כמה נשים אתה מכיר שהקימו סטרט-אפ? שנמכר? אין. אז הגברים יוצאים להקים חברה,

 

הסיבה למיעוט סטארט אפיסטיות היא שבבסמ"ח (או ממר"ם לפני כן) וההכשרות המקבילות של חיל המודיעין (8200 ושות') יש מיעוט של בנות, יש מחסור אמיתי של בנות, וזה כשיש הגבלות על בנים (פרופיל 64 ומטה / משפחה שכולה / בן יחיד וכו') לעומת בנות (אין הגבלה, רוצה - נבחנת).

הבנות פשוט מגיעות במספרים הרבה יותר נמוכים למבחני הכניסה, ואז כמובן פחות בנות מתחילות את הקורס, ופחות מסיימות אותו מאשר בנים.

לאורך כל התהליך יש פחות בנות בתחום.

 

ואז נסתכל על האקזיטיסטים, רובם המוחלט בוגרי קורס תכנות או מודיעין (8200 ושות'), אז מראש יש הרבה פחות נשים עם ההכשרה המתאימה.

 

אגב זו בעיה מוכרת בתחומי הפיתוח, אני יכול להגיד שבקבוצה שאאליה אני שייך בחברה, יש בסביבות 25-30 עובדים, מתוכם יש 4 נשים, אחת במשרת סטודנט, אחת במשרת QA, אחת במשרת פיתוח ואחת במשרת ראש צוות. סה"כ 13%-16%.

יש ראש צוות אחת שהיא אישה מתוך 6 צוותים,סה"כ 16%.

יש בחברה גם אחת שהגיעה להיות ראש קבוצה (מתוך 5 קבוצות), זה בתחום הפיתוח.

[wa11a]

הסיבה למיעוט סטארט אפיסטיות היא שבבסמ"ח (או ממר"ם לפני כן) וההכשרות המקבילות של חיל המודיעין (8200 ושות') יש מיעוט של בנות, יש מחסור אמיתי של בנות, וזה כשיש הגבלות על בנים (פרופיל 64 ומטה / משפחה שכולה / בן יחיד וכו') לעומת בנות (אין הגבלה, רוצה - נבחנת).

הבנות פשוט מגיעות במספרים הרבה יותר נמוכים למבחני הכניסה, ואז כמובן פחות בנות מתחילות את הקורס, ופחות מסיימות אותו מאשר בנים.

לאורך כל התהליך יש פחות בנות בתחום.

 

ואז נסתכל על האקזיטיסטים, רובם המוחלט בוגרי קורס תכנות או מודיעין (8200 ושות'), אז מראש יש הרבה פחות נשים עם ההכשרה המתאימה.

 

אגב זו בעיה מוכרת בתחומי הפיתוח, אני יכול להגיד שבקבוצה שאאליה אני שייך בחברה, יש בסביבות 25-30 עובדים, מתוכם יש 4 נשים, אחת במשרת סטודנט, אחת במשרת QA, אחת במשרת פיתוח ואחת במשרת ראש צוות. סה"כ 13%-16%.

יש ראש צוות אחת שהיא אישה מתוך 6 צוותים,סה"כ 16%.

יש בחברה גם אחת שהגיעה להיות ראש קבוצה (מתוך 5 קבוצות), זה בתחום הפיתוח.

אני רק אגיב על החלק של 8200,

מה שכתבת נכון לגבי מקומות כמו בסמ"ח, אך 8200(ויחידות מודיעיניות אחרות) בוחנות ללא קשר לפרופיל ות"ש.

מבחינת קבלת חיילים זה קודם כל טייס(שכמובן בוחן את כולם אם הם מתאימים) ואח"כ 8200 (שגם בוחנת את כל מי שמתאים).

סתם לראיה לי יש פרופיל 97 ואני ב- 8200.

[m3x7r3m3]

צודק, עניין ההגבלות רלוונטי רק לבסמ"ח, אך בכל זאת מספר הבנות גם ב-8200 נמוך, תקן אותי אם אני טועה.

[שביט]

על כל 8 בנות יש 200 בנים (לא פיזית יא חולים שכמוכם)

[Yossim]

לכל אלו שדנו במיקום האישה במשפחה והסיבות הגורמות לכך, ניסיתי מעט לחפש לכך הוכחות בהיסטוריה ואף כתבתי על כך פוסט (http://wp.me/s4IgOJ-hashtag), כל מי שיקרא את הפוסט יבין שאנחנו חיים בחברה מתיוגת, זאת אומר שבלי להרגיש בכלל גברים ונשים נכנסים לתוך קטגוריות שלאוו דווקא מחויבות במציאות. הבעיה היא לא בעיה ישראלית אלא בעיה כלל עולמית וניתן לראות כי נשים עדיין מקבלות הערכת חסר בשוק העבודה עקב הנחה שהתחילה עוד מיימי שחר ההיסטוריה שנשים לוקחות אחריות על גידול הילדים, אממה דובר פה רבות על ההבדלים של החברה הישראלית וכאן נכנס החלק של הדת היהודית שבעיקרה ממצבת את האישה כנחותה באיזשהו אופן, כאשר בתלמוד מצויין שהגבר מחוייב לפרנס את אישתו ואין לה מעמד כלכלי עצמאי.

 

זאת אומרת שהמציאות בחברה המודרנית עדיין לא מייצבת את המגדרים כשווים, והמצב קיצוני עוד יותר בחברה הישראלית וניתן לשייך חלק מכך לדת.

 

הסיבה שפתחתי את השרשור, וגם עסקתי בכך בבלוג היא העובדה כי המיצוב הנוכחי של בני הזוג כפי שכביכול נהוג בחברה פוגע באישה בהרבה תחומים (זה למקום אחר), אבל פוגע בגבר בחלק ההורות, כביכול על הגבר נופלת האחריות העיקרית ברווחה הכלכלית ונוסף על כך אנחנו מתוייגים כהורים סוג ב׳, כי מה לעשות והתרבות מתמקדת תמיד באמהות.

 

על סמך כל הדברים שכתבתי החלטתי להתקומם, המצב האבסורד הזה שפוגע בנשים לא מעט (וכמו שאמרתי זה לא לכאן) פוגע בי אישית בטור גבר ברצון להיות הורה פעיל שלוקח חלק ארי בגידול ילדיו. העניין הוא שלחלק מהגברים זה בכלל לא מפריע ומקובל עליהם לחלוטין וראינו כאלה בשרשור וזה בסדר מבחינתי, הרי לא מעט חברים שלי נשארים שעות נוספות בעבודה כדי לא לקחת חלק בטקס האמבטיה וההשכבה לישון המפורסם.

 

לפני שאני נכנס לשאלה עבור כמה ממכם התופעה מפריעה אני רוצה לחפור עוד יותר בחברה הישראלית, לראות עניי זוג עם 2 ילדים סביב גילאי ה30 שרוצה לחיות בצורה בריאה וטובה כלומר מעמד ביניים קלאסי צריך להרוויח בין 15-20 אלף ש״ח נטו (שיאיר לפיד אמר את זה, צעקו עליו, אז תחסכו את זה ממני), עכשיו יש 2 דרכים לעשות כן, האחת גבר שמביא הביתה 10-14 נטו בעוד האישה משלימה את היתר, או לחלופין שתי בני זוג שמכניסים נניח באופן שוויוני 8-9 נטו. המצב הראשון מביא לכך שהגבר הופך להיות הורה סוג ב׳ כי הוא לא מספיק שם, הוא לא לוקח חלק ארי בגידול הילדים כמו האישה, המצב השני יכול להביא להורות שווינית אבל שוב אנחנו חוזרים לקשיים של נשים בשוק העבודה מה שלעיתים בכוח מוביל לאופציה הראשונה.

 

אז לי התופעה נורא מפריעה, ובגלל שאני עדיין צעיר ואנחנו עדיין נופלים לאופציה ב׳, רציתי לדעת למי מכם עוד זה מפריע?

[hans]

שוב, אתה מתעלם מההבדל הגנטי המובנה

שלאף אחד אין יכולת להשפיע עליו

והוא לא קשור לתיוגים של חברה ולא מושפע מהחברה.

אצל הגברים יש y אחד ואצל הנשים יש שני x.

אלה כרומוזומים המשפיעים על מבנה המוח, בנוסף לאלף ואחת השפעות אחרות בגוף.

נתון קבוע. עובדה בלתי ניתנת לערעור.

 

גם אם תגדל גברים ונשים בנפרד במדגרות של חלליות של חייזרים ממינים שונים,

עדיין באופן סטטיסטי מובהק הנשים יגיבו אחרת לבכי של תינוק. זה צ-ר-ו-ב במוח בגלל הגנים.

 

כל מי שיש לו יותר מילד אחד מגלה שיש כזה דבר אופי מובנה

שלא קשור בכלל לאיך שאתה מגדל או מחנך. אפשר רק לעזור ולכוון ולתעל

אבל לא ניתן לשנות אופי בסיסי. הצ'יפ צרוב.

 

עריכה:

וכמובן שאני מעודד כל אב שהוא להיות מעורב בגידול הילדים

אבל שלא ינסה להיות אימא, בדיוק כמו שלא כדאי לו לנסות להיות ציפור.

מספיק שיהיה הוא עצמו ויבלה עם הילד מתי שאפשר.

זה רק עוזר לילד, כשהוא גדל בסביבה של אנשים שלא מנסים להתחפש למשהו אחר...

עריכה אחרונה ב-24 ליולי, 2014 על ידי hans

[Yossim]

לא אומר לרגע שאני והיא זהים או שאני יכול להחליף אותה האיזשהי צורה. העניין הוא שכל אחת התמקד במה שהוא טוב ולעבוד בסינרגיה שוויונית. כמו שאמרו פה, יש מי שטוב בלבשל ויש מי שרגיש יותר לבכי הילדים אבל המטרה היא שהדברים שקשורים לילדים לא יהיו נטל של האמא בלבד.

[hans]

כשאתה מנסח את זה ככה אני מסכים במאה אחוז.

זה גם מה שאני רואה בסביבתי הקרובה, אגב,

הרוב המכריע של האבות מעורב בגידול הילדים.

זה סימן שאני חי בבועה?

[michaelbe6]

זה סימן שמראה שרק מי שבעל משפחה ובעל ילדים יכול להיות חשוף באמת להיקף של מעורבות הדדית בין בני זוג, לקחת סטטיסטיקה מספר שכונתי מרוקאי או משכן בלבד זה לא באמת פונקציה לכלום ולא אומר כלום.

גם אצלי כאשר אני מסתכל במבט על, על הורים מ-2 גנים שונים של הבנות , ומהמשפחה הקרובה והרחוקה ומחברים ושכנים, הרוב נמצאים במקום של חלוקת נטל ומעורבות הדדית מי יותר ומי פחות.