גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[בנצי]

מעניין.
התכנון שלכם הוא בעצם לעבוד כמה שיותר קשה ולצבור נכסים מניבים על הדרך, על מנת להגיע לחופש כלכלי  ולצאת למעין "פנסיה" מוקדמת בגיל צעיר?

כשהיא פתחה את המפעל אמרתי לה שהיא צריכה להכין את עצמה ל3 שנים של הקרבה אבסולוטית.
אחרי שלוש שנים כשיש מכונה משומנת אפשר כבר להכשיר אנשים שיורידו לחץ ויקחו ממנה חלק מהאחריות, למען האמת לא ציפיתי לכזאת הצלחה.
ואני ממש ממש גאה בה, זאת מערכת יחסים מאוד מדרבנת ומאוד בוגרת ומבחינתי אחת ההנאות הגדולות בחיים היא השקעה באנשים מסביבי.

אז כן, הזמן עובר מהר כי עובדים כל הזמן, השטויות שאנחנו קונים זה זוטות, ויש לנו כללים מאוד ברורים ואפילו מעין תחרות אישית שבה אנחנו מתחרים מי חוסך יותר כל שבוע.

כשהכרנו לפני שלוש שנים אני הייתי שנה בתוך העסק שלי ועדיין לא נהנתי מהפירות, לראות אותי יוצא מהבית ב6:30 ולפעמים חוזר ב11 בלילה מאוד דירבן אותה, אני הייתי שם ובניתי לה תוכנית עבודה, הצבתי מטרות לטווח קצר ולטווח ארוך.
לא מדובר פה על חיים שלמים, וזה לא שאנחנו לא נהנים, כשיש זמן וכשעושים משהו אז עושים אותו בדרך הטובה ביותר.

אני גם לא מסתכל על המטרה כזוג, לי חשוב שהיא תצליח בעצמה בצורה עצמאית.

אין פה שום עניין של חומריות, הסיפוק שלי מגיע ממשמעת עצמית ועמידה ביעדים.

ואם הייתי רוצה לנקר עיניים לא הייתי קונה S class, שמשמשת אותי כרכב עבודה וגומעת כ50k בשנה.
זה המשרד שלי, טרום קורונה ביליתי 6-7 שעות ברכב מדי יום, וביליתי המון במושב האחורי, כל העבודה המשרדית נעשית שם, יש מקרר, מדפסת וwifi.
ובכנות אני אומר את זה, בסיכום השנתי הרכב הזה לא עולה לי אגורה, לא בתחזוקה, לא בדלק, כלום, נאדה.




טל"ח

לדעתי זו לא גישה בריאה וזה סוג של שקר שאנשים מספרים לעצמם, שהם יקרעו את התחת ויפרשו צעירים.
אני חושב שאם אתה מרגיל את עצמך לעבוד נון סטופ ולרדוף אחרי מטרות כל הזמן אתה תמשיך במגמה הזו עד היום האחרון שלך. לא משנה כמה מיליונים תצבור, אתה תנוח רק בקבר.
אם זה מתאים לך לבריאות, אני מעדיף איזון בריא בין עבודה לחיים.
 
 

על אותו משקל, להגיד שבינוני מינוס זאת שאיפה אישית.

אני מעדיף בסוף חיי להזכר בהישגים מאשר להזכר בחלומות.

טל"ח

[SlowRide]

בינוני ביחס למי?

יש אנשים שהחלומות שלהם יחשבו בעיניך לבינוניים.

יש אנשים שהחלומות שלך יחשבו בעיניהם לבינוניים. 

בגלל זה כל אחד צריך לעשות לפי מה שטוב לו.

הבעיה מתחילה שאנשים מתלוננים כשלא טוב להם אבל לא רוצים לעשות כלום בנידון.

עריכה אחרונה ב-28 לפברואר, 2021 על ידי SlowRide

[בנצי]

רק אל תנעלו את הגיבוב. מתוך עיקרון.
 
בבקשה, תודה.
 
 
בנצי מה היא מייצרת?
 

העסק העיקרי הוא מתפרה, התמחות בכריות נוי high end.

זה התפתח לייבוא ושיווק של בדים ללקוחות, שיווק של רוכסני YKK לבתי מלאכה ועוד.

כרגע נשקלת האפשרות של הקמת קו פרטי של הדפסת בלוק על פשתן בלגי ושיווק.

בפרוץ הקורונה כשהעסק שלי נסגר סיפקנו כ30 ק"מ של רצועות אלסטיות לייצור מסכות תוך 3 שבועות, שמרנו על המחיר הנמוך ביותר בשוק עם Same day shipping, בקושי היה לנו זמן לישון, אבל בשביל רווח נקי של $20k בשבוע אפשר לוותר על זמן אישי.




טל"ח

[David32]

מה יהיה עם הטל"ח בנצי

 

[m3x7r3m3]

הטל"ח חוזר, בשביל זה הח' בטל"ח

[Benor]

מעניין העסק נמצא בארה"ב?

הייתי בטוח שעסקים בסגנון (בדים, טקסטיל וכד') שמיקומם במערב ולא נמצאים במזרח הרחוק/מדינות מתפתחות  נוטים להיסגר או לשנות מיקום.   ראה דלתא  וכד'. 

לפני כשעה, SlowRide כתב:

בינוני ביחס למי?

יש אנשים שהחלומות שלהם יחשבו בעיניך לבינוניים.

יש אנשים שהחלומות שלך יחשבו בעיניהם לבינוניים. 

בגלל זה כל אחד צריך לעשות לפי מה שטוב לו.

הבעיה מתחילה שאנשים מתלוננים כשלא טוב להם אבל לא רוצים לעשות כלום בנידון.

לי גם רצה תיאוריה בראש שכמעט כל אחד רוצה להרגיש שהוא מישהו או משהו.

נכנסים לאיזו "דמות" ומשחקים את המשחק. 

[SlowRide]

אנשים בסך הכל רוצים להרגיש טוב עם עצמם.

 

[vadim6385]

אולי זה כי אני שכיר, ואם אהיה עצמאי מתישהו, זה ישתנה,

אבל 100 שעות בשבוע נשמע כמו איכות חיים די חרא,

לא משנה מה תקנה בכסף שהרווחת, לא נשאר לך זמן וכח להנות מהדברים האלה.

[Benor]

^אבל אם תחליט נניח שיש לך יעד מסוים להרוויח X , תעבוד מאוד קשה אבל אח"כ תיאורטית תוכל לרדת לחצי משרה ולחיות טוב/לא רע מהפירות שעמלת עליהם? 

[vadim6385]

אני כן.

 

אבל לפי מה שנוכחתי לדעת, כדי להרוויח טוב, צריך לעבוד הרבה. לא במובן של לטחון שעות, אבל כן במובן של לטחון עבודה.

[SlowRide]

סביר להניח שלא תעשה את זה כי ברגע שתעבוד פחות ההכנסה שלך תרד. זה לא עסק שאתה מקים בעבודה קשה והוא מתחיל לתת פירות אחרי כמה זמן. אתה שכיר. את ההשקעה שלך אתה מקבל כל חודש ולא כשיש רווחים.

[vadim6385]

אבל אם תשקיע יותר בלימודים/הכשרות/ניסיון, תיאורטית תוכל לעבוד פחות בשביל אותו כסף.

 

אבל בפועל זה לא יקרה. כשיהיה לך יותר ערך בתור עובד, יותר אנשים ירצו את העבודה שלך, ואומנם תרוויח יותר, אבל גם תעבוד יותר.

 

השאלה היא אם אתה בסדר עם העובדה שכשתגיע לדרים ג'וב שלך, תצטרך לעבוד עוד יותר.

[בנצי]

בינוני ביחס למי?
יש אנשים שהחלומות שלהם יחשבו בעיניך לבינוניים.
יש אנשים שהחלומות שלך יחשבו בעיניהם לבינוניים. 
בגלל זה כל אחד צריך לעשות לפי מה שטוב לו.
הבעיה מתחילה שאנשים מתלוננים כשלא טוב להם אבל לא רוצים לעשות כלום בנידון.

אני אף פעם לא התלוננתי שלא טוב לי, גם כשהיה לי רע, והיה, למי שזוכר הייתה תקופה שגם גרתי באוטו.

אני חושב שהנקודה פה, לפחות הנקודה שלי היא שאני שמח שלא מיהרתי עם ילדים ואני מעריך כל רגע ברכבת ההרים שנקראת חיי עד הלום.

בגיל 27 עברתי איזה משבר רציני, בת הזוג דאז נכנסה להריון והחליטה לעשות הפלה, אני רציתי את הילד, זה דפק אותי ופשוט עזבתי את הכל ועברתי למדבר, לא עבודה (שהכניסה הרבה כסף), לא חשיבה, כלום, בזבזתי את החסכונות והתחלתי לחפש את עצמי מחדש.
כשחזרתי ללוס אנג'לס להתחיל מאפס שכרתי דירה קטנה בהוליווד, היה לי מזרון מתנפח, כסאות גינה וטלווחיה על השיש של המטבח, wifi לקחתי מהשכנים.
זאת הייתה תקופה מאוד קשה, מצאתי את עצמי בלי כלום, כל ההוצאות שלי על כרטיסי אשראי, חצי שנה אחורה חשבתי שהגעתי לפיק.
זאת לא הייתה ההתחלה מחדש הראשונה שלי וזה הרגיש רע, די שנאתי את עצמי, הייתי מלא בכעס והוואקום שנוצר גרם לי לפקפק בעצמי בקטע מגעיל, מחשבות בסגנון של "תשלים עם העובדה שאתה כשלון" הגיע הזמן לוותר, ניסית, הגעת למקום מסויים ואתה לא שייך לשם.
הילדות בפנימייה שתמיד הייתה הדבר שמחשל אותי פתאום הגיחה עם המילים שיועצת השכבה אמרה לי "אתה בגיל 18 תהיה בכלא, אם תגיע לגיל הזה" עשתה עבודה נהדרת, זה תמיד דירבן אותי להצליח ולנופף אצבע משולשת אבל באותה תקופה תהיתי אם היא צדקה.

הייתי לבד, התנתקתי מהמשפחה שלי שלא הפסיקו להגיד לי לקחת איזו עבודה משעממת ולהכנס לשבלונה.

אז התחלתי לצאת לכל מיני מקומות נחשבים, לבד, מתקלח, מתלבש יפה, מחייך ויוצא מהבית, התחלתי לבלות הרבה באיזה בר/מועדון של מלון יוקרתי, עם תקציב לבירה אחת, חוש הומור חולני וגישה מאוד קלילה מצאתי את עצמי מהר מאוד מוקף באנשים חדשים, מוזמן למקומות ומחלק כרטיסי ביקור לכל אחד, התחלתי לעשות קצת כסף מה שעזר לממן סגנון חיים של בליין הוליוודי אבל בלי שום בטחון כלכלי, כסף בא כסף הולך, כל מה שעניין אותי זה הרגע, שנה וחצי של מסיבות בריכה, מסיבות הזויות ובילוי חברי עם הרבה סלבריטאים, אבל ידעתי שהכל זמני, במהלך התקופה הזאת חבר קרוב לקח אותי לארוחת ערב בOC, שם הכרתי חבר ילדות שלו והבחור הזה הוא הסיבה לכל הסיפור שאני כותב פה.

הרושם הראשוני היה די קריר, הוא לבש חליפה מדהימה, צחק, היה נחמד והכל אבל שום חיבור, ואז עברנו לבר של המלון והאלכוהול זרם והכל היה קליל וכייפי, את בלילה סיימנו אצלו בבית קצת שיכורים במרפסת ומהיר מאוד שיחה מטומטמת הפכה לשיחה מאוד עמוקה, עדיין לא הכרתי אותו, בית מדהים, יש לו רולס רויס ונהג, אבל ההכרות שטחית, אני קורא לזה מסיכה, עד לאותו רגע מדובר בזר, הכל חיובי, הכל מגניב וזה, שלוש שעות עם בקבוק קוניאק ושנינו מתחבקים לפני שהולכים לישון.

פגשתי בן אדם מקסים, שדיבר איתי בגובה העיניים,
הוא הגיע ממשפחה של מהגרים הוא ואחיו גדלו בלי הרבה, שניהם קרעו את התחת, אחיו הגדול עבד בתחנת דלק בגיל צעיר, חסך, לקח הלוואה וקנה תחנת דלק, חסך וקנה עוד אחת ועוד אחת ובזמנו היו לו כ30 תחנות דלק, הוא עבד אצל אחיו בתחנת הדלק, למד משפטים, לא יצא, לא בילה הכל היה לימודים/עבודה, סיים תואר בתחילת שנות ה20 התחיל לעשות כסף וגם התחיל קצת להשתגע,
כנפגשנו הוא כבר היה במקום מאוד טוב, הוא למד המון ופתח משרד, חסך כסף וחיפש עו"ד צעיר שרוצה לצאת לדרך עצמאית, מצא מישהו, נכנס בתור שותף (לא פעיל) ונתן את הגב הכלכלי למשרד החדש, המשיך לפתח עוד משרד ועוד משרד, עד הוא הגיע לנקודה שהוא שותף באיזה עשרה משרדים, מרוויח $250k בחודש ומרצה באוניברסיטה בהתנדבות כי יש הרבה סטודנטיות נאות.

התחלנו לבלות כל זמן פנוי ביחד, הוא היה שולח את הרולס לאסוף אותי בשישי ולהחזיר אותי בראשון, הוא גם היה האדם היחיד שידע כל פיפס על מצבי הכלכלי, הוא רצה לתת לי כסף לפתוח עסק וסירבתי, הוא מאוד אהב את זה, אחד הדברים שהטרידו הייתה העובדה שהוא מרגיש כי כל הסובבים אותו פשוט נהנים מהעושר שלו.

אני עבדתי פה ושם אבל החובות תפחו, תמיד סירבתי לכל הצעה של עזרה כלכלית כי כבוד וזה.

באחת השיחות שלנו, לפני שעזבתי את לוס אנג'לס
הוא אמר לי משפט אחד שגרם לי להיות פחות ביקורתי כלפי עצמי ובאמת הנחה אותי.

בשנות העשרה שלך אתה טיפש שחושב הוא יודע כל מה שצריך בשביל לכבוש את העולם.

בשנות ה20 שלך אתה לומד איך לעשות כסף.
(לא לומד איך לחסוך, לומד איך להרוויח, איך לבזבז)

בשנות ה30 שלך אתה לומד איך לבנות עושר (wealth)
איך לחסוך, להשקיע ומה המשמעות האמיתית של כסף.

בשנות הארבעים שלך אתה מתחיל להנות מכל מה שעשית ואם יש לך מזל אתה אומר את המשפט הזה למישהו בשנות ה20 שלו.


בזמנו זה היה מבדר, מגניב וקצת מעודד, כשהרגשתי חרא אמרתי לעצמי "שטויות, אתה עדיין לא בן 30".
וככה התגלגלתי לי עד שהגעתי לגיל 30.
ומכיוון שאני לא מעניין אף אחד וגם החלטתי לשתות קצת היום אני נהנה לכתוב את השטויות שלי, אעצור פה, רק תזכירו לי בפעם הבאה שאני נופל על בקבוק קוניאק איפה עצרתי כדי שאדע מאיפה להמשיך.

ד"א בפעם התשעים.:
בהמשך לדיון על ילדים בגיל צעיר, החבר הזה התחתן לפני 4 שנים, יש לו ילדה בת שנתיים והם מצפים לילד נוסף , הוא בן 48 אשתו בת 36 והוא צמוד לילדה, הוא עובד 3-4 ימים בשבוע ואני שמח שהוא מאושר, לא בפן החומרי, יש לו אישה נהדרת ומשפחה שממלאת אותו.

טל"ח

[David32]

לפני 36 דקות, vadim6385 כתב:

אבל 100 שעות בשבוע נשמע כמו איכות חיים די חרא,

 

זה חרא וזה לא ססטיינבילי לאורך זמן.

 

[בנצי]

מעניין העסק נמצא בארה"ב?
הייתי בטוח שעסקים בסגנון (בדים, טקסטיל וכד') שמיקומם במערב ולא נמצאים במזרח הרחוק/מדינות מתפתחות  נוטים להיסגר או לשנות מיקום.   ראה דלתא  וכד'. 
לי גם רצה תיאוריה בראש שכמעט כל אחד רוצה להרגיש שהוא מישהו או משהו.
נכנסים לאיזו "דמות" ומשחקים את המשחק. 

ייצור המוני עובר למערב, ייצור איכותי נעשה פה.

יש שוק מאוד נרחב לכריות נוי, מדובר בכריות ספה שנמכרות במעל ל$150 ליחידה, יש אנשים שמוכנים לשלם הרבה כסף בשביל כרית שעשוי מmudcloth אפריקאי שעולה לנו $60 דולר לחתיכה, את החלק האחורי מרכיבים מבד אירופאי שיכול להגיע ל90 דולר למטר רץ, והנה יש לך כרית שהייצור שלה עולה 180 דולר.

הרווח הוא הסכום הקטן בעלות, מסתכם ב10-12 לחתיכה, אבל כשסוג אחד מוכר 3000 חתיכות בחודש זה משתלם.

טל"ח