גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[אנלוגי]

LM002 - חלום רטוב. רוצה כזה. עכשיו. אפילו שניים. לא אכפת לי שזה לא יתן לי כלום.

 

RCZ - האמת שאני אוהב את איך שהיא נראית, חבל שהיא ממש לא מתנהגת בהתאם. סה״כ נחמדה, אבל הגימיק עובר מהר ואתה נשאר עם פיג׳ו שאפילו לא מרגישה כמו פיג׳ו. תנו לי 306 בכל יום נתון מבחינת הנאה מנהיגה.

 

גיבוב ניו זילנד, דוד תעריך:

 

טסתי לאוסטרליה. עוד נגיע לניו זילנד, אל דאגה. כל השנה האחרונה של הצבא פינטזתי על אוסטרליה. בזמן ששאר החבר׳ה חלמו להיות דולפין בהודו או לדמם מהאף בקולומביה, אני רציתי אוסטרליה. גם ידעתי בדיוק איך - בטרמפים. ואכן, חצי שנה אחרי השחרור, אחרי קריעת תחת בשדה אספתי את הסכום הדרוש וטסתי. לקחתי איתי לונלי פלנט כי אמרו שצריך, לא פתחתי אותו עד שנחתי בסידני. בנחיתה פתחתי כדי לחפש הוסטל, התברר שיש שני כרכים לאוסטרליה, שלי זה לצד השני... נתתי אותו לאיזה מטיילת, והלכתי לחפש הוסטל. מצאתי לוח בשדה עם פליירים של אכסניות, אחת הציעה בירה חינם עם ההגעה. חצי שעה אח״כ גביתי את הבירה שלי. ככה התחיל הכל.

 

שלושה ימים מאוחר יותר, הצטיידתי באוהל, לקחתי אוטובוס שמגיע לקצה העיר, עוד קצת ברגל - והנה אני על הכביש המהיר צפונה, בידי שלט שכתוב עליו ״Please״. בתיק יש לי מפה ובראש יעד - פורט דאגלאס, בקצה החוף המערבי. לוח זמנים - אין. חריגות מהמסלול - בוודאי, הרי אין מסלול. עולה על טרמפ ונוסע לאן שלוקחים אותי, או עד מתי שנמאס לי לנסוע. מכאן התחיל חודש מטורף לחלוטין, שאולי עוד יסופר כאן. אחרי חודש חבר טוב שרצה להיות דולפין בהודו שלח מייל שהוא באוסטרליה. אני כבר הגעתי לטאונסוויל, טסתי לאדלייד, קנינו רכב ונכנסנו למדבר. חלק שני מטורף, שבו עוד אולי יסופר.

 

שלושה חודשים פאסט פורוורד, חזרה בסידני. כסף כבר אין, אבל יש כמה חבר׳ה שבאו מהארץ. שוכרים דירה, אני מתחיל לעבוד כדי שיהיה מה לאכול. ולשתות. ולעשן. טבק כמובן. יש לי כרטיס הלוך חזור לאוסטרליה ביד, השתמשתי בהלוך. יש חזור. אני מוצא עצמי עם כמה מאות דולרים ביד, אחרי שאפילו קניתי מינידיסק שהחליף את הווקמן. תקופה טובה. בקיצור, כמה מאות דולרים במזומן, אפס בבנק, ונמאס לי לעבוד בשיפוצים בשביל לשתות עוד בירה. לא בא לי לחזור עדיין. נכנס לסוכנות הנסיעות הקרובה וקונה הלוך ושוב לניו זילנד, תוך מחשבה שבמקרה הכי גרוע עוד שבוע אני חזרה על מטוס בדרך לארץ.

 

יש לי נחיתה רכה, חברים של ההורים שגרים לא רחוק מאוקלנד. ניו זילנדים שהם הכירו כשעבדו יחד באוסטרליה 30 שנה קודם ואיכשהו שמרו על קשר. הבן שלהם בא לעבוד אצלנו במשק לפני המון שנים, אני זוכר אותו כמתנדב כשהייתי ילד. עכשיו אני בא לעשות אותו דבר. בערך. מסתבר שהחווה שלהם, כבשים כמובן, כבר לא פעילה מסחרית ואין ממש עבודה, ובטח לא סיבה לשלם לי. לא מפריע לי כלל, אני נהנה מאוד מלעבוד בחווה, תיקונים קלים, קצת רעיית כבשים עם כלבים מדהימים. מבקע בולי עץ לקראת החורף, ובין לבין מטייל בשטח החווה, יושב ליד המפל (יש להם מפל! שלהם! טבעי לגמרי. אין דברים כאלה) ושומע מוזיקה. אחרי איזה שבוע שבועיים, אני יושב בפאב עם הבן שלהם (זה שהיה מתנדב אצלנו), כמה חבר׳ה שלו מצטרפים, שותים וצוחקים כרגיל. אחד מהם שיפוצניק, גלן קוראים לו. הוא שואל אם בא לי לעבוד איתו. אני כמובן מסכים. הרחבה - אולי בעתיד, גם היו בעבר. חפשו תחת הערך גלן.

 

שבוע שבועיים עוברים, יש לי כמה דולרים ביד, ועונת התפוחים עומדת להתחיל קצת יותר דרומה. אני נפרד מגלן וכל החבר׳ה, ושוב נעמד על הכביש עם השלט. כן כן, אותו אחד. כמה ימים לוקח לי להגיע לאיזור התפוחים, מצטרף לחבר׳ה שעובדים ומתחיל לדלל. ביום הראשון אני עובד לאט יחסית, חושב טוב טוב מה להוריד ומה להשאיר, עושה עבודה מדוייקת. בערב בעל החווה טוען שזה לא טוב, לא מספיק מדולל ואני צריך לחשוב יותר ולעבוד יותר מהר. ביום השני אני מעיף תפוחים לכל עבר, כמובן לא מתוך נזק אבל עם הרבה יותר הספק. הוא בוחן את העצים ומבסוט רצח. חצי דולר לעץ אני מקבל. מאה דולר פלוס אני עושה ליום. הרבה עצים.

 

בערבים אני קופץ עם האנגלים לדוג. קופצים למבשלה הקרובה, ממלאים היישר מהברז בירה לבקבוקי ליטר וחצי, שמים בצידנית עם קרח. המטרה - לגמור את הבירה לפני שיש דגים שימלאו את הצידנית. זה עובד בד״כ, למרות שזה לא קל - הדגים פשוט עפים מהמים. ולא תגידו שאנחנו איזה דייגי על, כולנו טירונים מוחלטים בעניין. יושבים על מזח עם גליל חוט דיג וקרסים, אפילו בלי חכה. מוציאים דגים עצומים, רובם Red Snapper, טעימים להפליא. חוזרים לאכסניה, שם יש הרבה חבר׳ה שעובדים בשדות מסביב. כל אחד מביא משהו מהשדה, מבשלים יחד ואוכלים בשולחן ארוך. הקוריאניות מבשלות את הדגים שלנו בד״כ, הן פשוט עושות את זה נהדר. שם אני פוגש את ג׳ולייט, זו שהראתה לי שאפשר להתרגל לשיערות בבית שחי. איזו תקופה!

 

אני, חיידק הנדודים מציק לי. אוסף מספיק כסף לטייל קצת, ושוב על הכביש עם השלט, על החוף המערבי לכיוון צפון. אני עם ראסטות הזנחה, וכובע אוסטרלי מסמורטט. בחור רחב ולא בדיוק לבן, מה שאומר שעוצרים לי לא מעט מאורים, הילידים המקומיים, שבטוחים שאני אחד משלהם. חבר׳ה מפחידים במבט שטחי, אבל נשמות טובות. אני כבר עם אנגלית זורמת לגמרי ובמבטא מקומי. את כל הסמול טוק הראשון אני עובר בקלילות, בלי שחושדים בי בכלל שאני תייר. רק אחרי כמה דקות שואלים בחשש ״אתה לא מקומי נכון״? מופתעים כל פעם מחדש. אני מבסוט עד הגג. זוג מאורי אחד הזמין אותי אליהם הביתה, כמובן שנעניתי בשמחה. אחת החוויות הכי חזקות שהיו לי בחיים. גם על זה ארחיב אולי יום אחד. דוד, תזכיר לי את מרת׳ה ורא.

 

אני ממשיך באותו הלך רוח מאוסטרליה - טרמפ לאן שמסתדר, עד שנמאס לי או עד שמורידים אותי. נוסע לפעמים שעות, לפעמים דקות. לפעמים ישן קילומטר מאיפה שיצאתי, לפעמים 200. אני מבקש המלצות מכל מי שעוצר לי ומממש אותן. מגיע לכל מיני חורים, בקושי פוגש תיירים. מנהל שיחות נפש, מוזמן לבתים של אנשים, הראש בעננים. יום אחד אני יוצא מאיזה חוף עם מעיינות חמים, שגם אליו הגעתי בעקבות המלצה. על הכביש הקטן בקושי יש תנועה. מגיע טנדר חד קבינה, בפנים זוג על ילדה קטנה, ובארגז הפתוח ילדה בלונדינית. הם עוצרים, שואלים לאן. אני אומר לאן שאתם ממליצים. יאללה עלה מאחורה. עולה. מקשקש עם ילדה בת עשר על החיים, וקצת עם הזוג דרך החלון. כמה אפשר לבטוח באנשים כדי לעצור ליצור כמוני? זה פשוט מדהים. מגיעים אליהם הביתה, אוכלים צהריים. הגבר שואל אם בא לי לראות את החווה שלו שנמצאת על ההר. ברור. אנחנו עולים בדרך עפר, חווה שמשקיפה על האוקיינוס. אין דברים כאלה, פשוט אין. אני מסתובב מוקסם. הוא שואל אם אני רוצה לעבוד. ברור. אני עובד כמה ימים בחווה, מרסס עשבים ומסדר קצת. בערבים אוכל עם המשפחה החביבה הזו. מבטיח לחזור עוד כמה חודשים לקטיף הקיווי. לא מקיים, לא באשמתי.

 

יש לי עוד כ"כ הרבה סיפורים, זה לא נגמר. זה באמת רק קצה הקרחון, ובקיצור מקוצר. חלק א׳, אפילו הקדמה. אני לא זוכר את שמות המקומות, צר לי, זה לא עניין אותי כלל. יש ביקוש לעוד? אני אשתדל. יש לי בולונז על האש ובא לי נורא מקלחת. ועכשיו גם בא לי נורא לפתוח את האלבום, אבל אני מתאפק. זה בכנות יגרום לי לבכות.

[rupni]

אנלוגי אתה עושה צחוק, זה ראשי פרקים לא גיבוב.

 

עוד דבר שהורג אותי בסבתא שלי (שתיהן) זה חוסר האונים, זה הורג אותי, בהמשך למזגנים, בשלט של המזגן יש כל מיני פונקציות והיא לא יודעת מה זה כל אחד (אף פעם לא היה מזגן עם שלט, היה רק מזגן קיר נמוך מהישנים שצריך לחכות 5 דקות בין הדלקה לכיבוי) אז במקום לפתוח את הספר ולקרוא היא מבקשת מהטכנאי שיסביר לה (אני לא מספיק כנראה) וכותבת את זה.

[locomotive]

זה גיבוב!

סחה אנלוג.

[אנלוגי]

לך אתה תסכם ארבעה חודשים שכל יום בהם יכול למלא גיבוב בפני עצמו. אני נזכר תוך כדי כתיבה בעוד דברים אז מקצר. שכחתי את אחד הגדולים:

 

עומד בצד הכביש, מנגן מפוחית. סתם, זה אהוד. מחכה לטרמפ. מסתובב עם הגב לכביש כדי להשתין, תוך כדי שאני מנער אני קולט צ׳קלקה. שוטר עוצר לידי, מסתבר שזה לא חוקי להשתין בצד הדרך. אני מתנצל כמובן, הוא מבין שאני תייר. מאיפה? ישראל. באמת? עבדתי שם פעם באיזה מושב. איזה מושב? מה אתה אומר! גדלתי חמש דקות משם, בטח שאני מכיר את המשפחה שעבדת אצלה.

הוא מתרגש עד אימים, ומזמין אותי אליו הביתה. יושבים על המרפסת, שותים בירות. הוא עדיין על מדים, באמצע משמרת. אחרי כמה בירות הוא אומר שהוא חייב לחזור לתחנה, נכנסים לניידת. אני שואל אותו בחיוך איך הוא נוהג אחרי ששתה. הוא מתפקע מצחוק ואומר שזה לא נקרא לשתות.

 

מה שאולי לא עבר בגיבוב הקודם, כי לא כתבתי, זה שהניו זילנדים ברובם אנשים תמימים וטובי לב. לפחות אלה שאני פגשתי. טוב להם בחיים, הם לא מעריכים עד כמה ומשתעממים. אין בהם רוע, אין להם אויבים ואפילו לא חיות מסוכנות. אין שם שום דבר ארסי או טורף פרוע. לא יקרה לך כלום. הם מקבלים דמי אבטלה די בקלות ולא ממש אוהבים לעבוד, צודקים. למה לעבוד כשאפשר להנות מהחיים? הגדיל לעשות איזה מייקל אחד שפגשתי על הר מונגונוי, שסיפר לי שהוא עבד עד שהיה לו מספיק כסף לקנות יאכטה קטנה (זה לא כזה יקר שם). אח״כ הוא חתם אבטלה והתחיל להפליג מסביב למדינה. כשטענתי שהמדינה קטנה וההרפתקאה שלו תיגמר די מהר הוא ענה: מה פתאום? אני מפליג כבר שנה והתחלתי את ההקפה השלישית... עוצר כל פעם במקום אחר, מעביר שם כמה זמן שבא לו וממשיך הלאה. בן 27 ומצא את יעודו בחיים מבחינתו. אחד משתייני הבירה הטובים יותר שפגשתי, וזה לא שלא הייתה לו תחרות מכובדת. דביל עם תעודות, פילוסוף שלא יודע כמה הוא יודע.

 

ישראלים שהייתי פוגש מדי פעם היו מקטרים שהניו זילנדים אנשים טפשים ומשעממים. אני תמיד הייתי מתקן: לא טפשים, תמימים. הלוואי עלינו שיכולנו להרשות לעצמנו להיות ככה תמימים. אותם ישראלים גם טענו שלא צריך יותר מחודש בניו זילנד, שלושה שבועות באי הדרומי ואחד בצפוני ואפשר לראות הכל. וואלה מה אתם אומרים, שלושה חודשים באי הצפוני ואחד בדרומי (ואפילו לא בחלקו המעניין...) ולא ראיתי שבריר מבחינתי. רוצה לחזור, צריך לחזור, אחזור. אין שום ספק.

[David32]

נסעתי לסופר כדי לקנות מצרכים למרק עגבניות, עמדתי ליד העגלה וקראתי את הסיפורים של אנלוגי, כמה מטופש נראתי.

תודה אנלוגי!

ידעתי שאני לא אצא מהסופר עם פחות מ200 שקל, תמיד אני קונה דברים מוזרים ולפעמים אני קונה מצרכים שאני חושב שאבשל איתם משהו ובסוף אני מתעצל והם נזרקים לפח.

 

עכשיו צריך לנהוג הביתה עם שני קרטוני ביצים, תמיד אני מפחד עליהם, אני אוהב נהיגה אגרסיבית

[rupni]

זה היה גיבוב טוב, עכשיו פעם בשבוע קח נושא אחד (אחד מהסיפורים מהגיבוב הקודם) ותפתח אותו ותתקדם לדרגת מגובב מצטיין.

(הגיבוב הזה היה מצויין לא טוב, באמת ריתק אותי)

אגב dittohead מה זה המקל הזה שתקוע באמצע המקלדת ?

[David32]

סיגריה אלקטקונית לדעתי. ברווז המומחה בעניין

[Nightstalker]

בן כמה אתה?

 

26..

אבל מנטלית אני לפחות בן 60.

 

Dittohead התמכרות לקפה זה לא התמכרות עד שלא עוברת לך המחשבה של לקנות מכונה לבית לפחות שלוש ארבע פעמים ביום.

ו

[locomotive]

"אתה לא יכול תמיד לקבל את מה שאתה רוצה. אבל אם תשתדל תקבל את מה שאתה צריך".

 

המשפט הזה מסכם בפשטות פיכחת את מצב הרוח שלי כרגע.

[locomotive]

26..

אבל מנטלית אני לפחות בן 60.

ו

למה ככה? לא חבל?.

להגנתך יאמר ש60 זה ה50 החדש.

[הספגטי המעופף]

אנלוגי סחטיין, ניסית להוריד חוב לדוד אבל רק פתחת חובות לכל הגיבוב ואני מאמין שלכל אחד פה יש פרק אחר שיותר ירתק אותו לשמוע. אבל כמו תמיד בגיבוב הוא קודם כל בשבילך ושיבוא לך כמובן, ויבוא לך דינה, יבוא לך. עכשיו הבנתי למה התחברת ככה לג'ורג'י והדרכים שלו עם עליסה.

 

התמכרות לקפה זה שאתה יוצא בבוקר בלי לשתות וכל היום חושב "קפה קפה קפה קפה קפה", שאתה מסיים כוס ומקלל את עצמך שלא הכנת מראש עוד שתיים, מכונה? מילארדי אנשים התמכרו לקפה בלעדיה למרות שאם כבר מכור, עדיף איתה.

 

בלי לינק ללוקו

[rupni]

הגעתי לקבוצה של פשפשוק-רכב בפייסבוק, יש שם כמה דברים שאני לא מבין:

מה הקטע עם הרציניים ? איזה מישהו כתב מחיר ואחריו לרציניים, מה זה רציני ? אם אני לא רציני אז המחיר שונה ?

יש מישהו שעשתה תאונה וכנראה יש פגיעה בשלדה (בטח שיש, הרכב הורד מהכביש ורואים שנכנסו בה מאחורה הפגוש והדלת בגאז' נפגעו) אבל במודעה היא כותבת הורד מהכביש לא לשאול למה אין לו כלום.

עוד אחד מוכר 106 (או לאחלפה) פרטים בהודעה פרטית, מה הקטע שאנשים לא כותבים מחיר ? רוצה למכור סבבה תן מחיר מתאים לי אני לוקח לא מתאים להתראות.

[Nightstalker]

אנלוגי תודה על הסיפור, עשית לי חשק לצאת למסע!

שיר מעולה ספגטי!

 

ולוקו, אני זקן מנטלית לא בקטע רע, יותר כמו היפי זקן כזה.

[Dittohead]

זה היה גיבוב טוב, עכשיו פעם בשבוע קח נושא אחד (אחד מהסיפורים מהגיבוב הקודם) ותפתח אותו ותתקדם לדרגת מגובב מצטיין.

(הגיבוב הזה היה מצויין לא טוב, באמת ריתק אותי)

אגב dittohead מה זה המקל הזה שתקוע באמצע המקלדת ?

 

אכן סיגריה אלקטרונית, אני שנה ללא טבק.

 

26..

אבל מנטלית אני לפחות בן 60.

 

Dittohead התמכרות לקפה זה לא התמכרות עד שלא עוברת לך המחשבה של לקנות מכונה לבית לפחות שלוש ארבע פעמים ביום.

ו

 

אני לא מכור ברמות כאלה, אבל יש לי ציפייה לקפה-של-אחרי-האוכל. חשבתי על לקנות מכונה, אבל אין לי כוח וזה סתם יתפוס מקום על השיש כי אני בקושי בבית בשעות שבהן עדיין ניתן לשתות קפה.

[David32]

אני בקושי בבית בשעות שבהן עדיין ניתן לשתות קפה.

 

הזכיר לי את זה:

 

[video=youtube;-skZx5liyaM]