רכב עם זכרונות ילדותכם

[avizaz]

ללא ספק הונדה אקורד 95, טיולים אין סופים עם אבא שלי ברכב על, הקדים את זמנו,והגיע למהירויות שרכבים שאני נוהג בהם כיום לא מגיעים אליהם.

 

עד לא מזמן הוא היה בגדר מימוש חלום, ואפילו עשיתי עליו נסיעת מבחן, לא אכזב בדיוק כמו הרב של אבא שלי, אבל משיקולים כלכליים זה לא יצא לפועל.

 

יום יבוא ואקנה אותו.

[bigfoot7375nadav]

שירשור שמחזיר נשכחות...

לסבא שלי היתה חיפושית בדיוק בצבע הזה, והיא הרחיקה לכת לכל פינה בישראל כשסבא וסבתא מקדימה ואחותי ואני מאחור יושבים עם צידנית.

 

לאבא שלי היתה אופל קדט אבל בצבע בז'.

אני לא אשכח את הבוקר הראשון שאבא שלי יצא לעבודה עם הרכב.

הוא חזר אחרי בערך 5 דקות, הוא נעמד בדלת מקפץ מרגל אחת לשניה, עושה פרצוף של "מה אבא שלי יעשה לי אם ידע", ומלמל "דפקתי את האוטו".

[tzvipper]

יש כזו בארץ, יובאה כרכב אספנות לפני כשנה לערך.

זו ZAZ, מכונית אוקראינית שהתבססה על הפרינץ 4 הגרמנית.

היה סיפור מענין מאחורי פיתוח המנוע שלה שהיה בהתחלה מיועד לדגם של זפורוז'ץ שמבוסס על פיאט 500. בהתחלה רצו לקחת מנוע שהוא העתק בוקסר של החיפושית, היו שני סוכנויות הנדסה שעסקו בפיתוח של המנוע, בסוכנות השניה לקחו מנוע של חיפושית והפכו אותו למנוע V. ככה נוצר מנוע V4 בשביל הזפורוז'ץ. למנוע הזה ביו בעיות התחממות קשות בגלל קירור לקוי, בגלל מקדם התפשטות עשו בוכנות ממתכת רכה.

המנוע הזה בגירסת 30 כ"ס נדד לזפורוז'ץ 968 המדובר, בנוסף הייתה גירסא משופרת של מנוע עם 40סוסים - זה היה הזופורוז'ץ ה"חזק". היה ניתן להזות את הגיסאות על ידי מיקום האגזוז, לגירסא החלשה היה אגזוז בצד אחד (נדמה לי שמאל) ולגירסא החזקה בצד השני (ימין כניראה - או להיפך).

היו כל מיני סדרות ניסויים שלקחו קרבורטור של ז'יגולי, לרכבים האלה היה הספק משופר של 45סוסים, אבל הם אכלו את הציריות בצורה מטורפת. כזה זפורוז'ץ משופר היה לדוד שלי, כל סוף שבוע היה במוסך הבית (גראז') כי החלקים לא החזיקו טוב את המנוע המשופר.

מנוע של זפורוז'ץ היה הרועש ביותר באירופה לתופתו, אני זוכר פעם בכביש בין עירוני אבא שלי נסע על 80, אני בתור ילד חשבתי שזו מהירות מטופת כי רעש של המנוע היה מאוד חזק.

בגלל הרעש הבלתי נסבל אנשים עשו שיפורים ובידוד לרעש על ידי כל מיני כיסויים וצבע מבודד רעש מיוחד.

קניית רכב חדש בברה"מ היה טקס יוצא דופן. זה היה סימן טוב אם הרכב החדש מניע ונוסע בכוחות עצמו. את הרכב הסיעו לגרז' הבית ושם ביצעו לו הכנות לנסיעה: טיפול, כיסוי בחומרים מונעי חלודה את התחתית (כדי להרכב לא יתפורר אחרי 6 שנים מחלודה) ועוד. מדריך משתמש לרכב היה יותר מסתם הוראות תפעול: זה היה מדריך תיקון הוא היינס, עם הוראות פירוק והרכבה וכד'.

היה אחרי כל זה מאוד משונה לקנות את הרכב בארץ, רכב חדש ומוכן לשימוש.

 

תהליך קנייה גם היה מעניין. לא באים לסוכנות וקונים את הרכב. נרשמים לתור מטעם אירגון כלשהו (למקומות עבודה הקצו כמות רכבים מסויימת) וממתינים כמה שנים טובות לרכב. כאשר מגיע היום המאושר ובדואר מכתב הזמנה לסוכנות רכב. באים לסוכנות ומשלמים מאט שוחד לפקידת קבלה שם כדי שהיא תאפשר לבחור צבע מבין 2~3 רכבים שעומדים שם.

מי שלא היה במקומות עבודה או אירגונים שהיה להם תור לרכבים - היה נאלץ לקנות רכב משומש. לרוב רכב משומש עלה הרבה יותר מרכב חדש, בדרך כלל פי 2~3 ואפילו פי 4 לרכב כימעט חדש.

 

אחרי שכבר יש את הרכב צריך להתחיל לאגור חלפים לתיקונים האפשריים. מבקרים בחנויות חלפים, מכירים חברים שיש להם גישה לחלפים ולאט לאט אוגרים חלפים. אם משהו נשבר ואין חלקף יכולים לקחת חודשים עם רכב מושבת עד שיהיה ניתן להחזירו לכביש.

[shlomi6280]

רנו אקפרס מודל 93. רכב שאבי קיבל מהעבודה אבל בפועל היה כבן בית וחבר המשפחה.

עד כמה שזה נשמע הזוי, אני זוכר את היום הזה שקיבלנו את האוטו, זה היה בשנת 96,

הייתי בן 3, ואמא שלי הראתה לי את האוטו מהחלון של הבית, זה הרגע הראשון שראיתי את האוטו הזה.

האוטו הזה הגיע אלינו עם 80K ק''מ עד ליום שבו הוא נעלם לי מהעיניים, ב- 2003 ולאחר 360K-370K ק''מ.

 

האוטו הזה עבר לי ברוב הילדות.

נסענו איתו לכל מקום בארץ, הרכב הזה היה מאוד מאוד אמין, בניגוד לכל דעה רווחת על רכב ממוצא צרפתי.

 

הרכב הזה היה מאוד מאוד מושקע ומטופל בהמון המון אהבה.

אני זוכר את ימי שישי כשאני ואבי היינו שוטפים את האוטו, היינו יוצאים ממכונת השטיפה,

ואבי היה מחלק לנו את התפקידים- אני מנקה את הפח והוא את החלונות.

כמה אהבה האוטו הזה קיבל. עברנו איתו הכל.

היום אין לי מושג איפה האוטו הזה נמצא, אני זוכר אפילו את הלוחית רישוי שלה בעל פה,

אם מישהו מתישהו נתקל באוטו הזה אני ממש אשמח לקבל קצת מידע עליו- 28-081-06.

 

מאז החליפו לנו את הרנו הזו לסקודה וואן פלוס- אוטו שדיי אהבתי אבל הוא עשה לנו המון צרות, מאוד סבלנו ממנו,

המנוע היה מתחמם באופן שיטתי, מערכת הקירור, שהיתה אמורה לפעול גם לאחר כיבוי המנוע כנראה לא כבתה גם לאחר 3 שעות

וגמרה לנו את המצבר וכשקלטנו את זה כבר היינו צריכים חילוץ, רק חבל שזה היה כשחזרנו מבת המצווה של אחותי.

 

מאז החליפו לנו לפורד קונקט 2004 ששירתה אותנו נאמנה מאוד, דייהטסו סיריון 2007, פיאט דובלו 2008 שלא הכי אהבתי,

רכב קופצני ומרעיש מאוד ואחריה הגיע אלינו הקנגו שנמצאת איתנו עד היום ומקבלת את הכי הרבה אהבה שרכב קיבל אצלינו איי פעם.

[elibaba]

 

כזו בדיוק, רק בצבע תכלת פולקסווגן הידוע ובלי שום אבזור.

עד שזכיתי לנהוג עליה היא כבר היתה טרנטה כהוגן.

[נדב50]

פורד אנגליה 61 ,רישוי51167 ,היתה של דוד שלי כי לאבי לא היה בזמנו רכב .

הרכב שירת אותו 20 שנה ונמכר לחבר שלי ונסע עד שנת 89 ,ואז נמסר למישהו שהבטיח לשפץ ולא שיפץ.

בסוף ראיתי אותו במזבלה בבת ים, חבל היה אוטו מיוחד.

[UniqueZ]

פיג'ו 405 96'

[GOLF GTI MK4]

אופל קדט ברלינה, שנת 79 צהובה ומיוחדת עם המערכת רדיו בלבד. מזכיר לי הקפצה ע"י ההורים כל בוקר עם שוקו עמיד (שעדיין מחלקים בצבא) ולחמניה לגן .

אךךך איזה רכב כל פעם שיוצא לראות בודדות אספנות כאלו על הכביש אני מתרגש מחדש!!!!!!!!

[ג'וני בוי]

היו כמה: פולקסווגן LT עם מושב מוגבה באמצע (מעל המנוע), בישל לי ת'תחת טוב טוב בזמן

שאני והסלקל שלי מוקמנו עליו, לא חגורים ;

אסקורט MK2 סטיישן 3 דלתות;

סובארו 1.3DL 83 כחול מטאלי, הגיעה אלינו חדשה, עליה כבר ממש עשיתי סטאז' (נהיגה על הברכיים של אבא,

בדיקה פיזית למצת סיגריות לראות אם הוא באמת חם [שנים פיארה לי את האצבע כוויה ספיראלית]) וכו'.

 

אני לא בטוח שהיה סלקל כשה-LT היה. אבל כן זוכר שהוא היה פחנוע לתפארת שבישל את התחת לנהג, קירטע והשמיע רעשים של חמור אסמטי אבל גם היה סוס עבודה עם נפח העמסה שלא היה מבייש אף משאית

[אנלוגי]

הראשונה היא פיג'ו 504 שזכורה לי מאוד במעומעם.

אבל הזיכרונות המשמעותיים ביותר שייכים לוולבו 240 שנת 80' או 81' בצבע בז', איתה כיסינו את כל הארץ. אני זוכר היטב בעיקר את הישיבה נגד כיוון הנסיעה בספסל האחורי והנפנופים לנהג ברכב שמאחורינו. היות שאבי מאוד אהב לטייל בשטח וג'יפ לא היה הוולבו נקראה לדגל. המקומות שהיא הגיעה אליהם! עד היום אבי מתחלחל כשהוא נזכר מה עשה למסכנה. בהמשך היה CJ, ואחריו עוד אחד, וה-240 יכלה סוף סוף לנוח ולהישאר על האספלט. היא גם הייתה הרכב הראשון שנהגתי בו, ויותר לא אומר מילה. את הוולבו החליף פורד אירוסטאר, את ה-CJ החליף היילקס. אלה היו הרכבים הראשונים עליהם נהגתי ברישיון, כך שלהם גם שמור מקום חם בלב (אפילו לאירוסטאר המזעזע).

[vday]

סובארו DL 1.4 שנת '78 הרכב הראשון שבסוף היה שלי (מ 85) ושירת אותי עד 92 אחלה רכב

[ceyal]

הזכרון הראשון שלי מהרכב הזה הוא מהמוסך על ליפט

.

האמת שיותר משנסענו בו, הוא היה במוסך. אני לא זוכר נסיעה אחת שהטרנטה הגרמנית הזאת לא התחמם, לא שבר ציריות וסיים אותה בפעם אחת.

 

היה איזשהו "המוסך של פנחס" בירושלים ברח' שטראוס שאבא שלי היה חבר של כבוד שם.

 

 

הרכב הבא היה סוסיתא סטיישן משנת 1975 שאבא קיבל בתור עובד דואר ישראל.

הרכב היה אצלנו שבוע בחודש (היה סבב בין אנשי המחלקה) ואיזה אושר זה היה...חורשים את הארץ מבקרים את כל המשפחה וגם נוסעים לים. גם בחורף.

 

הבא בתור - כשדואר ישראל הפכו לבזק - סיטרואן C15.

אחד הרכבים המדהימים שראיתי בימי חיי.

מה הוא לא עבר?

10 נוסעים (8 בארגז ו 2 מקדימה), נסיעות בשטח, בחוף הים, העמסה על הגגון של חצי בית כשעברנו דירה ומה לא.

מזגן? פחחח זה לחלשים . מאוורר 6 אינטש שהוברג ללוח השעונים היה אמור להספיק.

 

שירת אותנו מ 1986 ועד 1993 אז הוחלף ב C15R - שהיו 1400 סמ"ק במקום 1100, 5 הילוכים במקום 4 (שגם זה סיפור בפני עצמו - אבא שלי לא ידע שיש 5 הילוכים עד שבנסיעה אחת מחוץ לעיר שאלתי אותו למה הוא לא מעביר להילוך 5:roll:)

 

 

ב1999 הוחלף לברלינגו אבל זה כבר לא מעניין..

[Asaf-R]

 

סיאט מלאגה 87'.

בתור ילד נורא התגאיתי בכיתוב System Porsche .

 

[landy]

הרכב הראשון שהיה שלי - גאסטי 1.2 GLI 1993 חדש עם ניילונים והשנתון הראשון עם הזרקה. פינה חמה בלב גם לסובארו DL של שנות השמונים שהיתה להורי ועליה נהגתי בתור נהג חדש.

[Benni Haspel]

שתי מכוניות זכורות לי משמעותית מהילדות. השניה שבהן היא חלום שהתגשם.

להורי היו כמה מכוניות אבל השלישית שאני זוכר היא פורד "קרסטליין" משנת 1949. היא משמעותית כי כילד כבר אחזתי בהגה שלה (בנסיעה!) עד היום כשאני רואה כזאת באירוע ענתיקות בארה"ב, הלב מחסיר פעימה.

 

 

 

 

השניה היא הפורד פלקון . הופיעה בחיי בשנת 1960 כשהייתי בן 12. זאת היתה אהבה ממבט ראשון שלא תמה עד היום. היה "ברור" לי שהוריי יקנו כזאת אבל להם היה ברור משהו אחר. האהבה למכונית לא פסקה ואחרי כמעט 50 שנה הגשמתי חלום. הנה היא. (לידה המוסטנג שלי. עוד חלום שהתגשם)