תהיות לגבי התכנית "משפחה חורגת" (אלון גל)

[nitch]

הזכאות לבגרות היא 48% בגיל 18. אני תוהה כמה משלימים אחר כך. התחושה שלי היא שלא מעט.

 

בכל אופן, לא כולם צריכים תעודת בגרות. הכשרה במקצועות כמו קירור, מקצועות המתכת למיניהם ושאר שירותים יכלה לעזור להם ולחברה הרבה יותר.

[sperial]

הזכאות לבגרות היא בלוף. הבעיה אינה כמה זכאים לבגרות, אלא מה יעשו כל הלא זכאים, וגם חלק נכבד מהזכאים לבגרות לא איכותית. את המסלולים המיועדים להם המדינה חיסלה בשם השוויון, במקום לפתח אותם בשם ההתאמה האישית וצורכי המשק.

מצד שני - כתה עיונית היא דבר זול, סדנה למיכאניקה או חשמל היא עניין יקר.

[Nakamichi]

נכון מאוד, וזו בדיוק הסיבה שפתחתי שרשור כמו זה על חשיבות צריכת הדלק בעלויות החודשיות. אנשים קונים מכונית חדשה בעשרות ומאות אלפי שקלים והם היסטריים לגבי צריכת הדלק כי "מחיר הדלק רק עולה" - אבל הם שוכחים את שאר ההוצאות.

 

באותה הצורה הם קונים את החלב המועשר בסופר כי "זה רק 3 שקלים יותר" או את המוצר הממותג על פני מוצר הבית של הרשת, אפילו שהוא 20% יקר יותר. אח"כ הם מתפלאים בקופה למה הקניות יצאו 800 שקל. קצת מחשבה והייתם יכולים לסגור עניין ב-600. ואם הייתם נוסעים עוד שני ק"מ עד לסניף הזול יותר, הייתם חוסכים אפילו יותר.

אנשים יושבים בבתי קפה, שותים ב-13 שקלים, אוכלים איזה טוסט ב-50 שקלים ואח"כ מתפלאים שנגמר הכסף.

אנשים חיים ממשכורת למשכורת ולא מבינים איך הכסף נעלם, "הרי בקושי הוצאתי". זה בדיוק כמו שאנשים שמנים אומרים "אבל בקושי אכלתי" ומעריכים את מכסת הקלוריות היומית שלהם בערך בחצי ממה שהם באמת אכלו.

 

הבעיה היא שזה לא רק עניין של שינוי גישה. זה משהו שטבוע בנו עוד מלידתנו. "זאת המחלה שלנו" כמו שרזמל היה אומר.

במצב של אי וודאות, אנחנו כמעט תמיד נוטים להעריך לטובתנו. כשמדובר בהרבה סכומים קטנים אנחנו נוטים לשכוח שהם מצטברים לסכום גדול. זה הטבע של המין האנושי להגיד "יהיה בסדר" - ממש לא רק עניין ישראלי. תראו מה קרה לארה"ב במשבר הסאב-פריים. תראו מה קורה היום למדינות מערביות באירופה. בעידן הנוכחי יש כל כך הרבה מידע מסביבנו שאנחנו צריכים לקלוט ולהפנים כדי לשרוד, שרובנו פשוט מוותרים מראש על כל הסיפור וחוזרים ל"יהיה בסדר" הידוע.

 

הלוואי והמצב היה כל כך פשוט...

 

כמה דברים שאתה מתעלם מהם בנוחות:

1. הפרשי מחיר בין מותגים ללא מותגים - ההפרש הוא לא רק במחיר אלא לא פעם גם יש הבדל באיכות. השבוע בדיוק קניתי נייר טואלט של מגה במקום הרגיל שאני קונה. חצי חבילה תלך לפח כי זה מתפורר שאתה מנגב את התחת. אז מה? חסכתי 20%. אבל זה חרא של מוצר (תרתי משמע). ויש לי עוד 1001 דוגמאות.

 

2. כוס קפה וטוסט במסעדה - כן. אפשר לא ללכת לבתי קפה ומסעדות. ולגבי הבחור שהצליח לחסוך לחברים שלו כסף בזה שהוא גילה להם שאפשר לשתות קפה בבית, שמעו - זה אבסורד קצת בעיניי. אם המצב הכלכלי שלכם בקרשים ואתם לא יכולים לעמוד בהוצאות - ברור שלא תלכו ותאכלו כל יום בחוץ. אבל מצד שני צריך להבין שהמטרה של רוב האנשים היא לא רק לחסוך כמה שיותר כסף, אלא גם קצת להנות בחיים ומה לעשות שלצאת לבלות עולה כסף.

 

את רוני אני לא מבין כבר עוד מהת'רד של "המצב הכלכלי שלנו מצויין", יש פה בעיה קשה של מחשבה שהיא קצת צרה.

תשאל את כל מי שעשה רילוקיישן זמני או קבוע לחו"ל למה הוא עשה זאת ותבין מייד שהסיבה היא כלכלית נטו.

אתה יכול לקבל שמה משכורת. לחיות רמת חיים סבירה ולחסוך.

זה היה ככה גם פעם בארץ.

אחרי זה עלו המחירים - אז קיבלת משכורת וחיית רמת חיים סבירה, אבל לא חסכת.

היום גם זה אי אפשר. מקבל משכורת. הכל הולך להוצאות שוטפות. אין חיים. אז אתם מתגאים בזה שהבנתם שאם יושבים בבית ושותים ואוכלים בבית וקונים מותגי הבית - זה עולה פחות. שיבושם לכם.

אני מאמין שמגיע לנו יותר.

אני לא מאמין שמשכורת של 20-30 ש"ח לשעה היא משכורת הוגנת.

אנשים קורעים את התחת ומגיעים למשכורות של 6-7 בחודש. שכר דירה של דירה ממוצעת באיזור ממוצע הוא 4 אלף. נשארת עם 3000 למים, חשמל, ארנונה, אוכל, הוצאות על הרכב, טלפון ולא יודע מה עוד הם עושקים אותנו.

 

הרי זה ברור שבמצב הזה נמוג החלום לקנות אי פעם בית. אז את הקצת שמצליחים לחסוך, אם בכלל - מפנים למעט מותרות כמו חופשה (וכן, זה לגיטימי לרצות לצאת לחופשה) או בילוי מדי פעם וכו'.

[Keyser]

שמע, במותג הבית (מה שנקרא) יש נפילות, אבל יש גם מציאות. אני מרשה לעצמי לנחש שיש יותר מציאות מנפילות. בשופרסל נגיד, נכון להיום רק שני מוצרים היו נפילה: קורנפלקס ונקניקיות. כל השאר סבבה, ואפילו הרבה יותר טוב מהמותגים המקומיים (אסם ושות.). תציץ על מקום היצור, בד״כ זה נותן אינדיקציה לגבי טיב המוצר.

 

ובעניין האשכול: אני משתדל לעקוב אחרי הוצאות / הכנסות במחברת שייעדתי לזה ומשתדל לשמור על עצמי בתחום ה״ירוק״. זה לא תמיד מצליח, אבל כשאני נכנס למינוס -לא עלינו - אני יודע לא להתפרע עם הוצאות לא הכרחיות.

[sperial]

גם לי היו שנים בהן הייתי חלק מהזמן במינוס, אבל:

1. היה מדובר בתקופות לחוצות במיוחד - שילוב של לידת ילד ורכישת דירה.

2. כמעט לא היה מצב שבו הייתי במאזן חיובי לפחות חלק מהחודש, כלומר לא נתתי לאוברדארפט לגלוש לממדים בלתי נשלטים.

3. תמיד עקבתי מקרוב אחר המתרחש בחשבון הבנק שלי - עד 1998 באמצעות ביקור שבועי בעמדת מידע, מ-1998 (בערך) באמצעות שירותי המידע המקוונים של הבנקים, בהתאם להתפתחותם וזמינותם. כיום אני בודק את חשבון הבנק ותחזית חיוב כרטיסי האשראי על בסיס כמעט יום-יומי, מה שמאפשר שליטה מוחלטת בהוצאות ואיתור הוצאות בעייתיות באופן מיידי.

[ישה]

בעוונותי ואל תספרו להנהלה אני גם משתתף בפורום שעוסק במשכנתאות בתפוז.

 

הרכישה הכי גדולה של הבן אדם בחייו נעשית בצורה כאילו קונים חולצה בבסטה בשוק , ואח"כ הולכים לבנק , שמחים שהבנק מאשר להם משכנתא שתחילתה בתשלום אופטי נמוך וסופה כפול ויותר, שעל כל שקל אתה מחזיר שניים ומשעבדים עצמם לבנק ל 30 שנה.

 

במקום לימודי תורה שבע"פ שילמדו כלכלת משפחה .

[Keyser]

זה באמת משהו שמטריף אותי. על כל שטות דוחפים לתלמידי בית ספר ״מערך שיעור״, אבל כשמדובר על דברים חשובים, אז אין תקציב / זמן / המורה ביומיים חופש. מילא מתמטיקה ואנגלית, שנחשבים ל׳ה׳מקצועות בתיכון, חייבים להעביר שעורים (אפילו פעם בשבועיים) על התנהלות כלכלית כאזרח - חסכונות, משכנתאות, מה זה תיק השקעות וכו׳. אולי יוצאים מהמערכת אנשים שיודעים פיסק אנגלית ומתמטיקה (נניח) אבל חסר להם יידע חשוב אף יותר להתנהלות בחיים עצמם.

[davemustaine87]

ואם להכנס לתאוריות קונספרטיביות,אני אגיד שזה בדיוק מה שרוצים בשילטון.ככה הם רוצים את האזרח הממוצע- שיהיה חכם מספיק בשביל לפתח את הכלכלה, אבל שיהיה טיפש מספיק בשביל להכנס לבורות כאלה ואחרים מלכתחילה.

[Keyser]

נו באמת, אתה חושב שבhome ec בארה״ב מלמדים משהו מועיל?

[sronis]

הלוואי והמצב היה כל כך פשוט...

 

כמה דברים שאתה מתעלם מהם בנוחות:

1. הפרשי מחיר בין מותגים ללא מותגים - ההפרש הוא לא רק במחיר אלא לא פעם גם יש הבדל באיכות. השבוע בדיוק קניתי נייר טואלט של מגה במקום הרגיל שאני קונה. חצי חבילה תלך לפח כי זה מתפורר שאתה מנגב את התחת. אז מה? חסכתי 20%. אבל זה חרא של מוצר (תרתי משמע). ויש לי עוד 1001 דוגמאות.

 

2. כוס קפה וטוסט במסעדה - כן. אפשר לא ללכת לבתי קפה ומסעדות. ולגבי הבחור שהצליח לחסוך לחברים שלו כסף בזה שהוא גילה להם שאפשר לשתות קפה בבית, שמעו - זה אבסורד קצת בעיניי. אם המצב הכלכלי שלכם בקרשים ואתם לא יכולים לעמוד בהוצאות - ברור שלא תלכו ותאכלו כל יום בחוץ. אבל מצד שני צריך להבין שהמטרה של רוב האנשים היא לא רק לחסוך כמה שיותר כסף, אלא גם קצת להנות בחיים ומה לעשות שלצאת לבלות עולה כסף.

 

את רוני אני לא מבין כבר עוד מהת'רד של "המצב הכלכלי שלנו מצויין", יש פה בעיה קשה של מחשבה שהיא קצת צרה.

 

1. נכון, לפעמים יש הבדל באיכות, אבל לא תמיד. צרכנות נבונה לא תקנה אוטומטית את המוצר היקר יותר, אלא להפך - את הזול יותר ורק אם הוא לא טוב, לעבור ליקר.

2. נכון, לצאת לבלות עולה כסף, אבל (לצורך הדוגמה, כן?) אם מצבך הכלכלי דחוק ובכל זאת אתה רוצה לצאת לסרט, אז אל תקנה גם פופקורן ושתיה ותכפיל את מחיר הכרטיס...

 

בנוגע לת'רד "המצב הכלכלי שלנו מצוין" - אז קודם כל צריך להבין שזה לא נכתב בצורה לגמרי ישירה אלא גם בתור ביקורת - אנחנו מתלוננים אבל ממשיכים להוציא כסף. מעבר לזה - הת'רד הזה כבר כל כך התפתח לכיוונים אחרים שכבר אין לי שליטה עליו

[redroze]

מעבר לזה - הת'רד הזה כבר כל כך התפתח לכיוונים אחרים שכבר אין לי שליטה עליו

 

אז בשביל מה נתנו לך את הגישה לכפתור המחיקה/עריכה

[locomotive]

הייתה עצה טובה שהוצגה באחת התכניות מהעונות הראשונות :

לחלק את הוצאות הבית לפי קטגוריות (מלבד הוראות קבע בחשבון)

אלו שבמזומן :

דלק,מזון,ביגוד,בילויים וכיוצא בזה.

לבצע משיכת כספים חד פעמית עבורם ולמיין את הכסף למעטפות לפי נושא,

כך יש שליטה גבוהה על התנהלות המזומנים ובצורה כזו היא גם משמשת כלי להתמודדות עם דחיית סיפוקים.

 

התנהלתי כך תקופה ארוכה והגעתי ממצב מינוס לפלוס ולראשונה בחיי גם פתחתי תכנית חסכון.

[sronis]

אני מוצא את זה הרבה יותר נוח לשלם דווקא באשראי. ואני יודע שהרבה אנשים לא ממליצים על השיטה הזאת כי זה גורם לך להוציא יותר כסף (אתה לא רואה את השטרות עוזבים את הידיים) אבל בשבילי זה מנגנון בקרה מצוין: בסוף החודש אני רואה את הפילוח המדויק של ההוצאות לפי נושאים בחשבון הבנק שלי (יש לבנק הפועלים כלי כזה ברשת) ויכול לעקוב אחרי הכל, בלי להצטרך לרשום כל הוצאה במזומן לאורך החודש.

 

בונוס נוסף (עבור אלו המוציאים הרבה) - איסוף נקודות (משתלם בעיקר עבור מיילים בכרטיסים מסוימים) והטבות כאלו ואחרות באשראי.

[locomotive]

אני מוצא את זה הרבה יותר נוח לשלם דווקא באשראי. quote]

 

בזכות מה שרשמתי בהודעה מס' 27 ,היום אני מתנהל רק באשראי.

למען האמת אני מחזיק מס' כרטיסים ומתנהל איתם בצורה חכמה,

מה שציינתי בהודעה הקודמת היה מעיין "טירונות בכלכלת בית".

 

יתרון נוסף לשימוש באשראי:

-התמודדות עם כל עיניין המחירים כגון 5.99 ,67.95- שימוש באשראי הוא מדוייק גם בעבור סכומים שעסקים מעגלים לטובתם.

[בנצי]

אני משתמש בDEBIT, כרטיס שפשוט לוקח כסף ישירות מהחשבון, כמו שרוני כתב, עוזר לי לעקוב אחרי ההוצאות, ככה בסוף החודש אני רואה שהרכב עולה לי כמעט $2K בחודש ואני נכנס לדיכאון אבל זה שווה את התענוג.

 

אני ממליץ לאנשים לפתוח את הראש וללמוד, זה אף פעם לא מזיק, אני מקדיש מספר לילות בשבוע ללמידה, ניהול עצמי, ניהול כלכלי, הרגשה טובה.

 

אני נאמן לBRIAN TRACY

 

http://www.youtube.com/watch?v=RILoZ0Vx4Xc דרך יוטיוב

 

ואפשר למצוא את ההמשך ביו טיוב.

 

ומי שרוצה ממש להכנס לעומק, נפוליאון היל....

 

http://www.youtube.com/watch?v=9d8RAVenH7A&playnext=1&list=PLBA6E8F15D79D92B7&feature=results_video דרך יוטיוב