עיוות דין - הרשעה בנהיגה העולה על המותר למרות חוסר הסבירות

[kompy]

1.הנאשם הובא לפני לדין על כך, שנהג את רכבו, במועד ובמקום הנקובים בכתב האישום, במהירות של 106 קמ"ש, במקום שבו המהירות המותרת, היא 50 קמ"ש. בישיבת ההקראה כפר הנאשם באישום.

 

2.בישיבת ההוכחות העידו עורך הדו"ח והנאשם.

 

3.לאחר שהאזנתי לעדויותיהם של עורך הדו"ח ושל הנאשם וכן, לסיכומי הצדדים להכרעת הדין מתברר, כי המחלוקת בין גירסת התביעה, לבין גירסת ההגנה, היא בשאלת סבירותה של האפשרות, שהנאשם נסע, במהירות שבה נמדד וזאת בהתייחס לנתונים נוספים, כפי שיבואר להלן.

 

4.המחלוקת בין הצדדים נגזרת ממס' נתונים, שהתבררו במהלך שמיעת ההוכחות. מתברר, כי הנאשם נמדד כשהוא נוסע במהירות של 106 קמ"ש, ממרחק של 138.5 מטר. בתשובה לשאלות שנשאל עורך הדו"ח, על ידי הסניגור ולאחר מכן, על ידי בית המשפט מתברר, כי מהרגע שנמדד רכבו של הנאשם נוסע לעבר מפעיל הממל"ז, חלפו כשנייה עד שתיים, עד אשר הניח עורך הדו"ח, שהפעיל את הממל"ז, את המכשיר מידיו ויצא לאותת לנאשם לעצור. אין מחלוקת, כי במהירות של 106 קמ"ש, בכל שניה עובר רכב, מרחק של כ-30 מטר. מכיוון שעורך הדו"ח לא ציין, שהנאשם עצר בחריקת בלמים וכן לא ציין היכן עצר, יש מקום להניח, שעצר עצירה רגילה, בסמוך לשוטר. כך לפחות עולים הדברים מתוך העדויות.

 

5.לגירסת ההגנה, כאשר נפחית 60 מטר מ- 138.5 מטר, ניוותר עם מרחק של 78.5 מטר. במרחק זה, היה הנאשם כאשר אותת לו עורך הדו"ח באמצעות פנס לעצור. ממרחק זה יש להפחית, על פי המקובל, את זמן תגובת הנאשם וזמן תגובת מערכת הבלימה של הרכב. מדובר בערך בשניה וחצי נוספים, כאשר מביאים בחשבון, את זמן תגובת נהג בשעת לילה. בשניה וחצי יעבור הרכב במהירות שבה נמדד, כ-45 מטר נוספים. לפיכך, התוצאה היא שהנאשם עצר בסופו של דבר, בתחום של 33 מטרים, מעת שהרכב החל בבלימה. לפיכך גורסת ההגנה, כי יש לזכות את הנאשם, שהרי אין מקום להעלות על הדעת, שהנאשם יספיק לעצור את הרכב, בתחום המרחק של 33 מטרים.

 

6.הנתונים, כפי שהועלו על ידי ההגנה, אינם בלתי הגיוניים. נתונים אלה מחושבים על פי טבלאות ידועות ומקובלות. ברם, הם מוטים במידת מה, לזכותו של הנאשם. עם זאת, אני דוחה את הטענה שאין זה סביר, שהנאשם נסע במהירות שנמדד, מהמרחק שנמדד והספיק לעצור את רכבו, בסמוך לשוטר. שוכנעתי, כי השוטר שהפעיל את הממל"ז, היה מיומן להפעילו. מאופן מתן עדותו בבית המשפט התרשמתי באופן חיובי מאוד, מאישיותו ומהגינותו וברי לי, כי הנאשם נסע במהירות שנמדד.

 

7.אחר שדחיתי את טענת הנאשם, לפיה יש חוסר סבירות בנתונים שפורטו לעיל ולאחר שהזהרתי את עצמי, שאני סומך על עדות יחידה, אני מוצא את הנאשם אשם, בעבירה שבכתב האישום.

 

בית משפט לתעבורה ת"א - יפו

תאריך: 17/02/2004

בפני: כב' השופט שלמה איזקסון

 

 

עמית

[~TB~]

לא הבנתי איך לאחר כל ההוכחות שניתנו שם, הוא עדיין יצא אשם. מה הייתה הטענה לכך שהוא הוציא אותו בכ"ז אשם?

[kompy]

לא הבנתי איך לאחר כל ההוכחות שניתנו שם, הוא עדיין יצא אשם. מה הייתה הטענה לכך שהוא הוציא אותו בכ"ז אשם?

 

טענת השופט:

".הנתונים, כפי שהועלו על ידי ההגנה, אינם בלתי הגיוניים. נתונים אלה מחושבים על פי טבלאות ידועות ומקובלות. ברם, הם מוטים במידת מה, לזכותו של הנאשם."

 

החישובים בוצעו לטובת הנאשם, נלקחו מקס' הזמנים, באם ילקחו המינימום הנדרש יווצר מצב שבו הנאשם כן היה מסוגל לעצור ללא עצירה פתאומית.

 

עמית

[LiranAr]

בקיצור השוטר פסק לטובת השוטר / תביעה מכיוון שהשוטר הציג את דבריו

באופן "חייכני " ומכיוון שהוא חושב שהוא ישר ומיומן להפעיל את הממל"ז

בעוד שלפי טבלאות חישוב מוגדרות מראש אין סיכוי שהאיש היה יכול לעצור

במרחק העצירה המוזכר ( 33 מטרים) אחרי כל החישובים.

 

לדעתי משהו פה מסריח , שהשופט טוען מצד אחד שהנתונים שהוצגו על ידי

ההגנה אינם בלתי הגיונים והם מחושבים על פי טבלאות ידועות ומקובלות ( אם כך

מקובלות גם על השופט..)

מצד שני השופט נתן את פסק הדין כי הוא "סבר" שהשוטר הפעיל את הממל"ז

בהגינות , וכמובן בגלל "העניים היפות של השוטר"

 

נו ברור לא? עוד כסף למדינה ...

 

מסוכן.

[YNV]

על זה נאמר "לא נתן לעובדות לבלבל אותו".

יש טבלאות, יש הגיון, אבל חיוך של שוטר כנראה מעל לשכל הישר

לך תבנה מדינה....

 

יניב

[HFturbo]

להזכירכם, אי שם בשנת 1987/8 כמדומני פורסמה בעיתון אוטו כתבה שבה נכלל הסיפור המדהים הבא:

 

לטענת המשטרה, הנאשם נתפס נוסע במהירות של 183 קמ"ש בכביש הערבה כאשר הוא נוהג ברכבו המשפחתי מסוג סובארו 1300GL אוט' (!!!)

בפרשת ההגנה העלה בא כוח הנהג את מהנדס היבואן הרשמי של סובארו לעדות.

המהנדס, העיד בשבועה בפני בית המשפט כי המהירות המקסימאלית של הרכב היא 145 קמ"ש.

 

נחשו מה קרה....

 

צדקתם - הנאשם הורשע

ברוכים הבאים לעולם המופלא של דיני התעבורה במדינת ישראל....

[wil]

להזכירכם, אי שם בשנת 1987/8 כמדומני פורסמה בעיתון אוטו כתבה שבה נכלל הסיפור המדהים הבא:

 

לטענת המשטרה, הנאשם נתפס נוסע במהירות של 183 קמ"ש בכביש הערבה כאשר הוא נוהג ברכבו המשפחתי מסוג סובארו 1300GL אוט' (!!!)

בפרשת ההגנה העלה בא כוח הנהג את מהנדס היבואן הרשמי של סובארו לעדות.

המהנדס, העיד בשבועה בפני בית המשפט כי המהירות המקסימאלית של הרכב היא 145 קמ"ש.

 

נחשו מה קרה....

 

צדקתם - הנאשם הורשע

ברוכים הבאים לעולם המופלא של דיני התעבורה במדינת ישראל....

 

אולי מדובר בסובארו GL משופרת מהתחת?

בוכנות אוברסייז, קרבורטור מוגדל, קמשפט חם, אגזוז פתוח ושיפורים אווירודינמיים - וקצת ירידה - לא יביאו אותו ל-183?

[RS6]

7.אחר שדחיתי את טענת הנאשם, לפיה יש חוסר סבירות בנתונים שפורטו לעיל ולאחר שהזהרתי את עצמי, שאני סומך על עדות יחידה, אני מוצא את הנאשם אשם, בעבירה שבכתב האישום

 

רגע, אז השופט לא אמור לפסוק לטובת הנאשם מחמת הספק?

 

למה הוא מציין את העובדה שהוא מזהיר את עצמו?

האם זה מתבטא בעונש? ואם כבר, מה העונש?

 

 

כנראה לשופט היקר יש סטייה למדים של כוחות הביטחון,

ובמקרה הזה, אני משער שהשוטר היה תכול עיניים וזהוב שיער,

שעורר לכבוד השופט צמרמורת וזרימת דם מוגברת לאיזורים אלה או אחרים.

והאזיקים, אוי....