גשם.

[תומR]

יום שני. חמש בערב. אני מתחפף מהעבודה כמו טיל וטס הביתה.כבר בכניסה הביתה אני משחרר עניבה וחולצה וטס למקלחת. מתקלח בקרים. מתגלח מהר. שם ג'ל בשיער.

רץ לחדר. שם גופייה. תחתונים (בוקסר). מוציא מהארון את החליפה. יש לה ריח של ניקוי יבש. אין על ארמאני...

נאבק בחפתים שמסרבים לצאת מהקופסה.עונב את העניבה,שם סיכה מוזהבת .בדיקה אחרונה במראה. החלקה אחרונה לשערות וקדימה לאוטו. סוגר את הז'אקט.

טס כמו טיל לתל אביב. דייויד אינטרקונטיננטל. ועידת ישראל לעסקים.

מוציא תג כניסה ועובר את הבדיקות הביטחוניות.

נכנס ישר לאולם המרכזי. מדהים. בטלוויזיה לא הראו כמה זה מדהים. באר חופשי. אוכל חופשי.אני ישר מאתר לקוחות פוטנציאליים בקהל ,חלקם ותיקים וחלקם חדשים. את רוב הפרצופים אני מכיר ממדורי הכלכלה.

אני מראה התעניינות ערה להפליא דווקא בעשרות הדיילות שמסתובבות באירוע. האירוע הכי יוקרתי של השנה. סוכנויות הדיילות הכי יקרות. הדיילות הכי כוסיות. משוואה פשוטה. כמו תמונות-מותר להסתכל,אסור לגעת.אני דווקא לא מראה יותר מדי עיניין.כואב לי יותר על עשרות המפגינים הרעבים שעומדים בחוץ...מתיישב על הבאר . הייניקן,תודה.

 

בשמונה נכנס להרצאה. יושב קרוב לבמה ומעמיד פני מתעניין. אריק שרון נואם במרץ על פרוייקט זה או אחר - ואני לחוץ לפיפי.

 

עשר. יוצאים. אני עולה למלון לשבת עם לקוח שלי. קומה עליונה.

 

אני מדבר.הוא מדבר.אני מתווה קווים למחשבה.הוא גם.כסף גדול.

 

אני מסיים בשתים עשרה.מבקש לצאת למרפסת.

 

רגעים כאלה פשוט עושים לי את החיים לדבר כל כך כדאי.

 

קומה 18. אני לבד על המרפסת. קור אימים. אני מסתכל רחוק אל תוך הים. מעל לים משתוללת סופת ברקים. אני בוהה בסופה כמו ילד קטן. עשר דקות. הלקוח שלי כבר עזב-ואני עדיין שם. בקור עז,בקומה שמונה עשרה. משקיף לתוך הים.חושב.

 

אני מסתובב אחורה ובוהה בדמות שנשקפת אלי מדלתות הזכוכית . האיש הזה בחליפה. הזמן האחרון לא היה קל בשבילי בהרבה מובנים. יום אחד בן אדם קם בבוקר ומגלה שהוא כבר לא ילד. וזה לא קל.עשיתי הרבה דברים בחיים שלי שמעט אנשים יודעים עליהם.בזכותם אני מי שאני. הפכתי מילד מתוסבך לאדם חזק, מבוגר ושקול. אדם ששמו מבוטא ביראת כבוד. ועדיין יש בי כ"כ הרבה מהילד.אבל הרבה פחות. רגעים כאלה מכאיבים לי מאוד,כי לא קל להתבגר-גם לי. חברים טובים שלי,גם כאן, יודעים על כל מיני דברים שעשיתי בחיי ועל המסלול הלא שיגרתי שאני עברתי.

ועל זה שהיום אני חזק ויודע לאן אני הולך. ורק דבר אחד לא השתנה.

אני מסתכל למטה,לחניון ורואה את הדבר הזה. עומד לבד בחניון של מסגד חסן בק.

הפסיכולוגית הקטנה והלבנה שלי. כדור הרגעה על ארבע. התממשות של כל מה שקדוש בעיני.תמיד לדחוף עד הסוף.תמיד להיות קיצוני.תמיד להתגבר על הכל.עוצמה מרוכזת בחבילה קומפקטית ולבנה.

אני לא חושב בכלל פעמיים.

אני רץ למעליות. אני יורד לכניסה למלון. מוריד את הז'אקט. פותח את החפתים. משחרר את העניבה. שתיים עשרה וחצי בלילה. טיפטוף. מניע את האוטו. עומד לידו ומקפל את הז'אקט. שולף סווטשרט של ספארקו בצבע לבן. הסווטשרט מטונף ועומד בניגוד בולט למכנסיים ולנעליים. לא מזיז לי. מחכה לחצי סקאלה. מחכה לתרפיה שלי. עוד מעט מתפרקים.

יוצא מהחניון במשיכת הנדברקס. לרוחב. אין כאן כלב. רוח חזקה. משאית.

אני נוסע עם 2 חלונות פתוחים וחימום על מקסימום. עובר את המשאית. נותן לרסס של המים לפגוע לי בפנים.מקשיב לרעש המכאני שהמפלצת הזאת מייצרת. שלי יותר חזק. מוריד לשני. מפרפר.בשני אין אחיזה. את כל רחוב הירקון אני מעביר בפירפורים. ראשון שני . נותן לרעש המתכתי לחזור אלי מהקירות ומתענג על האוויר הקר. הרבה דברים משתנים, לא האוטו הזה.

לא משנה מה היה ומה יהיה. אני אהיה חזק, אני הייתי חלש. תמיד היא חיכתה לי בחנייה. שש שנים. תרפיה. ריפוי בעיסוק. תנו לי כל היום לפרק את המנוע הזה. ללחוץ על הגאז כאילו אין מחר.

אם הכיסא הזה היה יכול לספר סיפורים... כמה אגרסיות נכנסו לתוך הכיסא הזה. הידית יושבת לי ביד בדיוק כמו שאני אוהב. האוטו הזה הוא חלק ממני.

בחיים אני לא אמכור. חברים לא מוכרים. אני אשבית אותה לשנים,אני ארעב ללחם ואני לא אשבית את הדבר הזה.

תומר מאה ושש ראלי... ככה קוראים לי. אני מכיר כל בורג באוטו הזה. בזכות האוטו הזה אני מרגיש בוז כלפי כל מה שאינו מכונית ספורט.בוז כלפי כל מי שהתפשרו על משהו בחיים שלהם. אני יכול לצאת ברמזור ולדפוק מכות לבן אדם שנוהג על לאנטיס. לבן אדם שחיי את החיים הבינוניים והמסריחים שלו וחושב שזה המקסימום שיש וזהו.

לי יש תחום אחד בחיים שבו הלכתי עד הסוף. תמיד. וזו רק ההתחלה.

טס לחוצה ישראל. מבול. 2 חלונות פתוחים. תת היגוי. הראש רץ. איזה כוח!! איזו עוצמה!! גם בפנים וגם בחוץ. שום דבר לא יכול עלי.

כשאני יושב בכיסאות האלה,אני התגשמות אבסולוטית של כל השאיפות והחלומות שלי. אין לאוטו הזה תחליף. הערך הריגשי שלו כל כך גבוה. כבר שנים שלא הרגשתי כל כך נפלא. מאז שהייתי ילד. פתאום הכל מתחבר.

לחלק גדול אחראית קופסה קטנה ולבנה.

אני מעל להכל עכשיו. אני מעל לכסף,מעל להתחבטויות ותיסבוכות,מעל לעצמי. אני על מאתיים.

 

חוזר הביתה מזיע ושמח. כל כך שמח.

 

לא ישנתי הלילה.

 

החיים האלה הם דבר מדהים.

[WebWizard]

תומר.. ענק..

קשר כזה בין אדם למכונית, לא הרבה מסוגלים להבין..

[אייל]

מדהים.

 

אני עדיין חושב אבל שלכל בן אדם יש את המחיר שלו....

לא משנה כמה הערך הוא סנטימנטלי.

אם יציעו לך 50 מעל לא תמכור?

[David A]

קומה 18. אני לבד על המרפסת. קור אימים. אני מסתכל רחוק אל תוך הים. מעל לים משתוללת סופת ברקים. אני בוהה בסופה כמו ילד קטן. עשר דקות. הלקוח שלי כבר עזב-ואני עדיין שם. בקור עז,בקומה שמונה עשרה. משקיף לתוך הים

חושב

 

חשבתי שהיית צריך פיפי היה לך "חלון הזדמנויות" ופיספסת..

 

וחוץ מזה נהניתי לקרוא את מה שכתבת, כמו תמיד.

זה דיבר אליי

[יאשה והפיצפוצים]

לכל אחד יש מחיר , ברור....

 

מי שיגיד לא הוא שקרן !!!!!!

 

אבל הוא העביר את מה שאני מרגיש בצורה מצוינת כל כך , שרק מסבירה למה אין לי התפשרות ! לא נוחות , לא פינוק , לא מערכות עזר , לא כלום .

 

אני האוטו , או יותר נכון : אני האוטו....

 

וזו הסיבה שאני גם בגיל מאתיים אהיה עם משהו מטומטם..... ולא אחראי .

 

( בטח יהיה לי רכב אספנות..... איזה אריקה או סיירה.... )

[HeadSpiN]

וואו! תומר הסיפור מרגש סוחף ומהנה!

אתה צריך להתחיל להוציא סרטים,נהנתי יש קטע של דמעות קטע של שמחה קטע של אהבת המכונית קיצר מדהים!.

[אייל]

אני משום מה הייתי בטוח שבקטע של ה"לבד במרפסת" ייכנס קטע של גזים כלשהם...

השבתת שירותים של המלון, או משהו בסגנון

[Lior_Volcane]

בררררר......

 

גדול

 

[RedR]

:smilecol:

 

ענק ! .

[יובל]

אוי!! איזו כתיבה....

 

אין לי מילים

[.tommy g]

יופי של כתיבה!

 

מתי תתחיל לכתוב, אה?!

 

אני מעריך אנשים שמעריכים את הרכב שלהם. כאלה הפכו את הרכב שלהם לאחד מהם. כאלה שהרכב שלהם הוא הבייבי הקטנה שלו.

 

אני מעריך אותך, תומר.

[RedR]

אני משום מה הייתי בטוח שבקטע של ה"לבד במרפסת" ייכנס קטע של גזים כלשהם...

השבתת שירותים של המלון, או משהו בסגנון

 

מזכיר לי שלפני כמה שנים חזרתי מיציאה והייתי מת לחרבן .. אבל פשוט מת .. .והייתי חצי שעה מהבית בערך אז עצרתי ליד איזה מלון בתל אביב ,

רצתי לכניסה ... שאלתי איפה השירותים , השומר ראה שאין סיכוי שאני חוזר אחורה ופשוט עשיתי "השחטת רכוש " רצינית .

 

אבל בסוף יצאתי עם חיוך

[TheNightDevil]

...ממש מצויין...

[Alfa147]

קומה 18. אני לבד על המרפסת. קור אימים. אני מסתכל רחוק אל תוך הים. מעל לים משתוללת סופת ברקים. אני בוהה בסופה כמו ילד קטן. עשר דקות. הלקוח שלי כבר עזב-ואני עדיין שם. בקור עז,בקומה שמונה עשרה. משקיף לתוך הים

חושב

 

חשבתי שהיית צריך פיפי היה לך "חלון הזדמנויות" ופיספסת..

 

פעם הבאה שיטיל את מימיו על מסגד חסן בק

[אייל]

אני משום מה הייתי בטוח שבקטע של ה"לבד במרפסת" ייכנס קטע של גזים כלשהם...

השבתת שירותים של המלון, או משהו בסגנון

 

מזכיר לי שלפני כמה שנים חזרתי מיציאה והייתי מת לחרבן .. אבל פשוט מת .. .והייתי חצי שעה מהבית בערך אז עצרתי ליד איזה מלון בתל אביב ,

רצתי לכניסה ... שאלתי איפה השירותים , השומר ראה שאין סיכוי שאני חוזר אחורה ופשוט עשיתי "השחטת רכוש " רצינית .

 

אבל בסוף יצאתי עם חיוך

 

ממש "תופת בחדר האסלות"

אפשר לעשות מזה סרט שובר קופות