שאלה לגבי קניית רכב עם קילומטרז' גבוה.

[dvir10]

אני מחפש לקנות רכז דיזל משפחתי.

התקציב שלי נמוך יחסית 30-35 אלף.

 

הרכבים שאני רואה בתקציב הזה הם שנתון 14-16 עם 150+ אלף קילומטר.

לכמה קילומטרז יכול ואמור להגיע רכב כמו רנו מגאן סטיישן דיזל לדוגמא?

ריאלי לצפות ל350 אלף קילומטר בלי לעבור שיפוץ מנוע יקר?

הגיר יכול לשרוד כל כך הרבה?

כדאי לקנות רכב שעבר כל כך הרבה כביש או שזה מתכון לאסון ואני יוציא את כל החסכון במוסך?

 

שאלה נוספת, הרבה מהרכבים שאני רואה הם מכל מיני מגרשים כמו קארסנטר אוטוסנטר ושאר משחקי מילים שקשורים ברכב.

אני מבין מקריאה בפורום שזה אופציה אחרונה כי אליהם מגיעים כל הרכבים הכי שבורים שיש והם מוכרים ממולחים שעדיף להתרחק מהם.

מישהו חושב אחרת? כי יש להם היצע טוב של רכבים.

 

תודה לעונים.

[markb205]

לא שולל רכישה ממגרשים שמבצעים עיסקאות טרייד אין של יבואני הרכב. 

אוטוסנטר, קרסו טרייד, טריידמוביל, לובינסקי טרייד. 

אולי תקבל אחריות ותיקון ליקויים. 

רצוי רכב מבעלות פרטית ולא ליסינג, אבל כמעט ואין. 

[dvir10]

יש רכבים כאלה מיד פרטית אבל עם קילומטרז של סביב ה200 אלף.

במידה וכל הטיפולים בוצעו בזמן במוסך מורשה, והרכב מ-2016.

יש סכנה בקניה כזו?

מתי צריך לשפץ את המנוע?

[Buki]

המנוע אם טופל בזמן בשמנים ובנזלים הנכונים יכול להחזיק הרבה מעבר ל 200.000 אבל קח בחשבון החלפת מצמדים בגיר רובוטי (אם זה רנו מגאן) באיזור הק"מ הזה, היו פה הערכות מחיר של כ 8000 ש"ח להחלפת מצמדים. 

חוץ מזה כל הדברים הנלווים שמסביב למנוע - אלטרנטור, מדחס, סטרטר, אולי גם מזרקים, חלקי מתלה, תושבות מנוע, בולמים,ממשולשים ועוד ועוד מתישהו בטווח שבין 200 ל 300 יצטרכו החלפה. כל החלקים האלו לא מושפעים מאיכות הטיפול וגם ברכב מטופל הכי טוב שאפשר הם מתבלים. 

 

אנשים מסתכלים רק על המנוע אבל המנוע זה לא כל האוטו, מנוע יכול להחזיק גם 450 אלף ק"מ. יש בלאי של כל הדברים מסביב, רכב עם 200 אלף ק"מ גם אם הוא פרטי דיזל שטופל טוב הוא רכב עם פי 4 יותר בלאי מרכב אחר מאותה שנה עם ק"מ ממוצע. 

 

בגדול, ממליץ לקנות רכב בנזין חסכוני עם 40 - 50 אלף ק"מ מאותה שנה, אלא אם כן אתה מוצא איזה מציאה כמו דיזל פרטי עם ק"מ נמוך מאוד.

[Igalz]

אני כרגע עם רכב דיזל שלישי שקניתי עם קילומטראז מעל 220K.

הלקח שלי הוא שחשוב לרכוש רכב שבילה את מרבית הנסיעות שלו בכבישים בינעירוניים. זה נכון לכל רכב אבל בקילומטראז כזה זה חשוב שבעתיים.

 

את הרכב הראשון רכשתי מבחור שגר בקיבוץ בצפון, באיזור ללא פקקים. אפילו שידעתי שהרכב שימש בתור גרר אופנועים בחלק מהזמן, ואפילו שהרכב היה עם גיר AL4 הידוע לשימצה, עדיין הרכב התגלה כמוצלח למדי ושירת אותי בצורה נהדרת עד 350K ק"מ והוחלף מסיבות שלא לשירשור הזה.

את הרכב השני רכשתי מבחור מבת ים, נהג יחיד, יד ראשונה, קילומטראז נמוך מהראשון, כל הקלישאות, אבל הרכב נסע כל יום להרצליה דרך הפקקים של איילון. הרכב היה פח אשפה!! השקעתי ברכב לא מעט ועדיין לא הצלחתי להחזיר אותו למצב סביר. אחרי שנה העפתי אותו.

את השלישי רכשתי שוב ממוזיקאי מהצפון שנסע איתו בעיקר להופעות במרכז. גם הרכב הזה התגלה כרכישה מוצלחת. נכון להיום עברתי איתו 80K קמ ואין לי ספק שאני אעבור איתו עוד 80K נוספים. תוכל להתרשם מהחוויה ביומן שאני מנהל לרכב

 

[Buki]

הייתה לי ברלינגו שהייתה אצלי מ 0 עד 350 אלף ק"מ, היא נמכרה במצב שאפשר להגדיר כמעט חדש לחלוטין, נסיעות בינעירוניות כ 70%-80%. 

 

אבל היא קיבלה טיפול ותחזוקה שרכב רגיל בדרך כלל לא מקבל וכנראה שהיה צריך להחליף אינג'קטרים, 4 אינג'קטרים חדשים עולים בערך את אותו המחיר בו היא נמכרה, כ 9000-10000 ש"ח. 

 

אני עדיין נשאר עם אותה המלצה - מי שלא איש DIY שמטפל ברכב לבד ויודע לקנות חלפים בזול, לא לקנות רכב עם 200 אלף ק"מ.