מה מופיע בעטיפת אלבום הבכורה של Led Zeppelin?

[Buki]

באביב לפני 83 שנה תמה תקופת ספינות האוויר (צפלינים) האזרחיות, אחרי אירוע שמופיע בעטיפת אלבום הבכורה של לד זפלין.

 

* ספינת אוויר היא כלי טייס ממונע אשר משקלו קל יותר ממשקל האוויר, הוא צף באוויר בדומה לאונייה במים.

 

אחרי 5 שנות עבודה ב 1936 הושלמה בגרמניה בניה של ספינת האוויר הגדולה ביותר לאותה תקופה (ובכלל) שכונתה LZ129 Hindenburg, על שם קנצלר גרמניה פאול פון הינדנבורג שנפטר תקופה קצרה קודם לכן.

 

הינדנבורג היה מדהים בגודלו. אורכו 245 מטר, שזה רק כמה עשרות מטרים פחות מאורכה של טיטאניק. הוא היה צפלין קשיח זאת אומרת גוף בעל שלד אלומינים ששומר על צורתו גם ללא גז, בניגוד לגוף רך בצפלינים קטנים. 

הונע באמצעות 4 מנועי דיזל תעופתיים 16 צילינדרים של מרצדס, 900 כ"ס כל אחד. המנועים מוקמו מחוץ לגוף בחופות נפרדות. לכל חופה מוביל גשר שרות ולכל מנוע צמוד מכונאי מוטס שמשגיח על העבודה שלו. המנועים מפעילים פרופלורים מעץ בקוטר 6 מטר, דרך תמסורת הפחתה. מהירות עד 135 קמ"ש, במיכלים 60.000 ליטר סולר שמאפשרים טווח של 14.000 ק"מ.

 

תהליך הבניה:

 

 

כך הוא נראה.

 

על הסיפון היו 25 תאים לנוסעים עם 2 מקומות בכל אחד (בהמשך מספר הנוסעים הוגדל מ 50 ל 72), מסעדה, ספריה, מטבח וסאלון מפואר. רוב פרטי הריהוט והאיבזור היו עשויים מאלומינים כלי לחסוך במשקל.

צוות ספינת האוויר כלל 54 אנשים בהתחלה ועם הגדלת כמות הנוסעים נוספו עוד 6 אנשי צוות. 

 

בתוך אחד התאים:

 

בסאלון.

 

תאי הנוסעים מוקמו בחלקו התחתון של גוף הספינה, מעל תא הפיקוד הזה. לא היו בתאים חלונות.

 

לפי התכנון המקורי, הינדנבורג היה אמור להיות ממולא בגז הליום, גז בטוח ולא נפיץ. באותם שנים רק לארה"ב הייתה יכולת להפיק הליום ומתכנני הספנה בנו על כך שתהיה להם אפשרות לקנות את הגז מארה"ב,  אבל ארה"ב הטילו אמברגו. לא היו מוכנים למכור הליום לגרמניה כי כבר אז התחילו לחשוש מהמשטר הגרמני.

 

עקב כך ומחוסר ברירה הוסב הינדנבורג למילוי בגז מימן, גז דליק מאוד. 

שימוש במימן חייב יישום כללי בטיחות אש נוקשים - כל הנוסעים בעליה על הסיפון נדרשו להפקיד גפרורים, מצתים, סיגריות וכדומה, אנשי הצוות לבשו מדים מבד אנטיסטטי ונעלים עם סוליה מבודדת ועוד. 

יחד עם זאת, היה על הסיפון תא עישון אחד עם מצית חשמלי ובידוד אסבסט לקירות. בתא העישון נשמר לחץ גבוה במעט מהאטמוספרי על מנת לשלול כל אפשרות של חדירת מימן לתוך התא. 

 

הינדנבורג ביצע בהצלחה מספר רב של טיסות בתוך אירופה ומספר טיסות טרנסאטלנטיות לצפן ולדרום אמריקה, סה"כ 63 טיסות. טיסה מגרמניה לחוף המזרחי של ארה"ב ארכה כ 3 ימים, זמן שיא יחסית לשבועיים שהיה לוקח לאונייות לעשות את המסלול הזה. 

 

 

ב 3.5.1937 בפרנקפורט, 36 נוסעים,  רובם אנשי עסקים, עלו על סיפון הינדנבורג בדרכם לארה"ב. 

הקברניט היה מקס פרוס, טייס מנוסה בעל מספר רב של שעות טיסה על צפלינים עוד מתקופת מלחמת העולם הראשונה.

 

הטיסה הייתה אמורה לקחת כיומיים וחצי אבל מעל האוקיינוס האטלנטי נשבה רוח חזקה לכיוון מזרח שהורידה את המהירות והינדנבורג מעט איחר את הל"ז. פרוס היה לחוץ כי בדרך חזרה הוא היה צריך להטיס לאירופה אורחי VIP לטקס הכתרה של מלך בריטניה. איחור פירושו פגיעה במוניטין של החברה וירידה בהכנסות. עדיין בשל תנאי מזג האוויר הסוערים, כבר קרוב לחופי ארה"ב ב 6 למאי פרוס נאלץ לסטות מהמסלול המתוכנן.

 

אחרי זה הוא הנמיך טוס מעל מנהטן כדי לתת לנוסעים להנות מהנוף והמשיך לכיוון בסיס חייל האוויר בלייקהרסט, שם היה מגדל עגינה היעודי לו. הינדנבורג הגיע לאיזור הבסיס בשעה 16:00 אך כיוון שהסערה טרם הסתיימה לא קיבל אישור נחיתה. רק ב 18:12 התקבל האישור לנחות וצוות הצפלין החל לבצע תמרוני נחיתה שכללו סיבוב גדול על מנת למקם את גוף הספינה נכון מבחינת כיוון הרוח. שעה אחרי זה, ב 19:11 הידנבורג נעמד בגובה 180 מטר מעל מגדל העגינה

במקום נכחו מספר עיתונאים שהסריטו את הנחיתה, אחד מהם שידר אותה בשידור חי. 

 

ב 19:14 פרוס נותן פקודה להעביר את המנועים לרוורס על מנת לבלום את הספינה לגמרי, וקצין המשנה לאמן נותן פקודה לשחרר מימן על מנת לרדת נמוך יותר ולא לבזבז עוד זמן על תמרונים.

 

ב 19:21 בגובה 90 מטר הורדו חבלי הנחיתה. צוות קרקע של 250 איש היה אמור למשוך את הינדנבורג אל המגדל באמצעות החבלים האלו.

באותו רגע נשמע "בום", סביב גוף הספינה הופיעה "הילה" בצבע כחול שמהר מאוד שינתה את הצבע לכתום ותוך מספר שניות הופיעו להבות אש. לאחר עוד מספר שניות כל גוף הספינה הפך לכדור אש ואחרי 34 שנות הספינה התפרקה באוויר ונפלה על הקרקע כערמת ברזלים. 

 

 

 

כשהאש הגיעה לאיזור תאי הנוסעים, הצפלין היה בגובה 50 מטר, חלק מהנוסעים שברו חלונות וקפצו, חלק הסתגרו בתאים, חלק המתינו להזדמנות לקפוץ מגובה הגיוני יותר.

 

אנשי צוות קרקע ברחו תחילה למקום בטוח אבל מפקדיהם הורו להם לחזור לעזור לניצולים ולכבות את השריפה.

מתוך 97 נוסעים ואנשי צוות 62 ניצלו, כולל הקברניט פרוס. 

 

בהתחלה דובר על חבלה מכוונת אך בתחקיר שבוצע האפשרות הזו נשללה.

הסיבה להתפתחות הדלקה - דליפת מימן פנימה לחללים הטכניים בתוך גוף הספינה מאחד הבלונים שניזוק בתמרוני נחיתה הגסים יחסית.

 

שיחרור המימן בהוראת הקצין לאמן לא היה מנוגד להוראות. ההוראות אסרו על פעולה זו רק בעת סופת רעמים שהסתיימה נכון לשעת הנחיתה. אבל אחרי טיסה בסערה גוף הספינה נטען בחשמל סטטי שבדיוק נפרק לקרקע דרך חבלי הנחיתה ובמגע עם מימן גרם לאותה הילה כחולה ולהצתת המימן.

 

כאמור, כל האירוע הוסרט והועבר בשידור חי. 

 

החל מאותה נקודת זמן הפופלריות של הצפלינים ירדה לקרשים, שימוש בהם למטרות אזרחיות הופסק ושני צפילנים זהים להינדנבורג (אחד מוכן ואחד בתהליך בנייה), נגרטו.

 

תקופת הצפלינים הסתיימה. 

 

 

 

 

 

בעיר Friedrichshafen בגרמניה פועל מוזיאון הצפלינים שמוקדש בחלקו הגדול לאירוע הזה כולל פרגמנטים משוחזרים של הינדנבורג. לא ביקרתי, אולי מתישהו בעתיד. 

 

 

תמונות מהאינטרנט, קרדיט לצלמים. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[yohai71]

תודה בוקי. והנה ווידאו:

 

 

[yogev20]

תודה בוקי על האינפורמציה, תקליט שהיה אגב חלק גדול מילדותי. 

[flytomars]

סיפור מרתק, וגם לבריטים היה סיפור דומה כמה שנים לפני זה עם הR101.

שם זה אפילו היה יותר קטלני, ועם סיפור רקע מעניין - שר התעופה שזירז את הבניה כי חשק במשרת המשנה למלך אנגליה בהודו ובסוף נהרג בהתרסקות.

 

[farkash7]

גם אסון הR101 קיבל כבוד מלהקת רוק.

איירון מיידן באלבומם האחרון הקדישו לו שיר, יותר בלדת רוק, מהממת בעיני.

למעוניינים: Empire Of The Clouds

 

 

 

 

[flytomars]

אם כבר העלית את זה, אז יש אלבום כפול שמוקדש כולו לסיפור של הR101:

 

https://en.m.wikipedia.org/wiki/Curly's_Airships

 

בהשתתפות בין היתר- פיטר האמיל, ארתור בראון, פיט בראון (שמות שבטח לא יגידו הרבה למי שנולד אחרי 80 😛)

[gsi16v]

מרתק!

Sent from my Redmi Note 7 using Tapatalk

[שביט]

בגיל 16 או 17, ראיתי את הסרט "הינדנבורג". את רוב הסרט הרצתי מהר, עד לקטע של הפיצוץ, וכל מה שהיה אחריו. 

בסרט שולבו קטעי ארכיון מהאירוע, ומה שהכי צימרר אותי, כצפוי, היה הקריין שפרץ בבכי תוך כדי השידור.

 

לד זפלין הוקמה לאחר שה"יארדבירדס", שבה היה חבר ג'ימי פייג' הגיטריסט, התפרקה, ובתחילת דרכה נקראה "היארדבירדס החדשים". 

בתחילת ימיה נאמר עליה על ידי אחד המבקרים ש"היא תיפול יותר מהר מצפלין מעופרת". החברים אהבו את השם "לד זפלין", והשאר, כמאמר הקלישאה, היסטוריה.

 

עריכה אחרונה ב-21 למרץ, 2020 על ידי שביט

[Buki]

 

סיפור מרתק, וגם לבריטים היה סיפור דומה כמה שנים לפני זה עם הR101.     

 היו עוד כמה תאונות צפלינים אבל במקרה של הינדנבורג השרפה צולמה, הוסרטה ושודרה בשידור חי, זה מה שחיסל את הענף סופית. מאותה נקודת זמן התמקדו בפיתוח מטוסים עם טווח גדול.

 

מלחמת העולם שבאה מספר שנים אחר כל נתנה בוסט נוסף לפיתוח המטוסים מכיוון שצפלין הוא כלי מלחמה פגיע ומוגבל ביותר.

 

 

 

 

 

 

 

[קורן בן אשר]

לפני מספר חודשים הזדמן לי לבקר בלייקהרסט. בין השאר הלכתי לבקר עם מארחיי באתר ההתרסקות. עמדנו בשדה הפתוח והריק, כמה מאות מטרים מערבית להנגר מס. 1 הנראה בתמונות לעיל. מפתיע כמה מעט האתר השתנה ביחס לתמונות משנות השלושים. מארחיי ציינו בעצב שבעבר הייתה שם אנדרטה, אבל כעת לא נותר בשטח דבר. לא צילמתי כי מדובר בבסיס צבאי ולא רציתי להסתבך, וכמו כן כאמור לא היה מה לצלם. רק בדיעבד, כשבדקתי אצל דוד גוגל, הסתבר שהאנדרטה אכן קיימת, ולמעשה עמדנו ממש לא רחוק ממנה; היא פשוט שטוחה לחלוטין בגובה פני הקרקע, ולא רואים אותה אלא אם כן יודעים מה לחפש (לא היה שום שילוט).

[Buki]

ראיתי את תמונת האנדרטה הזו כשחיפשתי תמונות לסקירה.

 

 

 

[קורן בן אשר]

כן, בדיוק זה. עמדנו לכל היותר מאתיים מטרים משם, והשתוממנו שאין לא אנדרטה ולא שלט ולא שום סימן...

[SlowRide]

מהחלון הזה אינדיאנה ג'ונס זרק את הנאצי!

 

[Buki]

האמת לא זכרתי את הסרט...

 

אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון, 1989. 

בדיוק באתי לשים את אותו הקטע.

 

 

 

 

[amosbmw]

תודה רבה על הסיפור.

אני ממש אוהב את לד זפלין, וגם אני מחזיק מעצמי מבין דבר או שניים בתולדות התעופה. אבל לבושתי אודה שלא הכרתי את הפרטים של הסיפור.

ידעתי שהיו 36 הרוגים אבל בכלל לא ידעתי שלפני כן השלימה כמה טיסות בהצלחה ושהיו ניצולים.