תהיות פילוסופיות על....המוות

[mazinya]

יש מצב שיוצאת פה חפירה, אז איתכם הסליחה מראש אם החלטתם להתעמק ולקרוא.

 

אני מניח שזה מגיע בגילאים שונים. אצלי זה הגיע לפני שנה בהיותי בן 35. זה התחיל כשקולגה בעבודה חגגה יומולדת 60+ ואמרה לי שמפחיד לחשוב שבגיל הזה כבר יש יותר עבר מאשר עתיד. ואז זה די היכה בי. זה לא שלא חשבתי על זה לפני זה, אבל לא באינטנסיביות שאני חושב על זה עכשיו.

 

אז קודם אומר שכל מה שאגיד זה מה שאני מאמין בו וכמובן שאין כוונה לפגוע במי שחושב אחרת ממני.

אז אני אתאיסט. לא מאמין בחיים שאחרי, לא גן עדן, לא גהנום, לא בתולות ולא מנוסות יותר. כן מאמין שכמו שבאנו ככה אנחנו הולכים. אין שום דבר אחרי. איבדתי 3 כלבים ואני לא מאמין שהם עכשיו בגן עדן לכלבים משחקים כולם ביחד (עד כמה שהייתי רוצה שבאמת יקרה) ולא מאמין שכשאמות אפגוש את כל אלה שאהבתי והלכו ולא מאמין שהם שם למעלה מסתכלים עלי ושומרים עלי. עדיין כנראה אפשהו עמוק עמוק בפנים כן יש תקווה שאולי אולי אולי יש איזשהו סוג של המשכיות שבה כל מה שמרכיב את המודע שלי כן ממשיך להתקיים. שאנחנו יותר מאשר תוצרת של תגובות כימיות שבמהלך ביליוני שנים הביאו אותנו למצב שאנחנו בו היום, אבל זה רק 1% בודד של אמונה. אבל כן מקנא באלה שמאמינים בזה ולכן אין להם את המחשבות שיש לי.

 

אני רציונאלי וברור לי שכשאמות כל מה שמרכיב "אותי" (או עצמי, איך שתרצו לקרוא לזה) כבר לא יהיה קיים. אני לא אהיה מודע לזה שזה לא קיים כמו שאני לא מודע לזה שכשאני ישן אז אני באמת ישן. לא יהיו מחשבות על הדברים האלה ואני לא חושב שאהיה תקוע באיזה כלא סגור בחלל אינסופי ואחשוב על דברים בסגנון "אוי שיט, איזה באסה שאני עכשיו מת. ממש מבאס ובא לי לחזור". המוות יהיה מבאס לכל מי שנשאר אחרי שהלכתי ולי לא ממש יזיז שאני מת, כי לא יהיה "אני" כדי להבין את זה.

 

 

אני לא חושב שהמוות הוא רע. משהו הוא רע אם הוא פוגע בי ומכאיב לי. המוות לא עושה את זה. אבל המוות רע מכיוון שהוא מונע ממני את המשך החיים. ופה בדיוק החשש שלי והנקודה שרציתי להגיע אליה. או אם נהיה יותר מדויקים, אז הבאסה הממש ממש גדולה.

גם אם אני מודע לכל העניין שכשאני מת אני לא באמת יכול לחוות שום דבר כמו באסה או געגועים או כל דבר אחר, כרגע אני חי, וכאדם עם מוח ומחשבות, המחשבה שיום אחד כל מה שנקרא "אני" יפסיק להיות קיים, די מבאסת לי את התחת ברמות. לא להיות מסוגל להריח, לטעום, לראות. להיות עם משפחה, חברים, שקיעה, ים, משחקי ספורט.

 

אני מאוד סקרן בנוגע לעתיד ומאוד הייתי רוצה לדעת לאן האנושות עוד יכולה להגיע ומה עוד נמציא. בכלל, כל העניין של טיסות לחלל ואולי התיישבות בכוכב אחר מאוד מרתקת אותי, והמחשבה שאפספס את כל זה מבאסת. שוב, הכל מבאס עכשיו כי ידוע לי שברגע שאעצום עיניים לתמיד, כל זה לא יעניין אותי. אבל כרגע המוח עובד איך שהוא רוצה.

 

יש שיגידו שלפני שנולדתי במשך מיליוני שנים לא הייתי חי וזה לא הזיז לי, ולכן המוות הוא אותו הדבר. זה נכון ולא נכון. כי לפני שהייתי חי לא ידעתי מה זה לחיות. זה כמו תינוק שמרגע שנולד אוכל את אותו הדבר בוקר צהריים וערב. הוא לא מכיר משהו אחר ולכן לא יודע מה הוא מפסיד. ברגע שנולדתי וחייתי אני כן יודע מה אני מפסיד ולכן זה מבאס.

 

יש שיגידו שזה מה יש, צריך לחיות את החיים ולהנות כל עוד אפשר. גם זה נכון. אבל בתכלס, נהנים, צוחקים, טסים, מבלים. האם משהו מכל זה הולך איתי? בוודאי שלא. ברגע שהלכתי, כל הזכרונות האלה שווים כלום ושום דבר.

 

 

והגענו לסוף...

 

כמו שראיתם, אני די מודע להכל ולדעתי די רציונאלי, ועדיין כבני אדם עם מוח ומחשבות, קשה להיפטר מהתחושה שיום יבוא, וכל מה שמרכיב אותי, המהות שלי, הזכרונות שלי, "האני", כל זה יעלם לתוך כלום ושום דבר.

 

אז אם ככה מה מטרת הפוסט הזה תשאלו? ובכן, קודם כל לשתף תחושות ומחשבות ואשמח לשמוע תגובות

 

תודה על ההקשבה למי ששרד

[nitch]

אני באותה אמונה כמו שלך, אבל חושב שאם אני לא ארגיש את ההחמצה אחרי שאני מת, אז מה זה משנה.

הייתה לי ה"זכות" לפני כמה חודשים לסבול מתסמינים שרמזו שיכול להיות שאני עומד למות בשנים הקרובות, ומוות מחורבן במיוחד.

כנראה אני בסדר, אבל עד שקיבלתי את התשובה המעודדת, הדבר היחיד שהטריד אותי היה מה יהיה על האנשים שתלויים בי.

 

יש לך אישה/בעל/ילדים?

[hans]

Interstellar

נוגע-לא-נוגע במה שהעלית

[phpclub]

אני דיי כמוך

כל מה שאמרת אני דיי מסכים איתו, אבל אני משתדל לעבוד בצורת "נעבור את הגשר כשנגיע אליו". בנתיים אני מתעסק בלבנות את החיים

ומקווה שאוכל לבנות לילדים שלי חיים קלים יותר מהחיים שלי (כמו שההורים שלי בנו לי חיים קלים יותר מהחיים שלהם)

 

אין טעם למחשבות האלה, כי זה יגיע בסופו של דבר, אי אפשר לדעת מתי, בנתיים פשוט חיים את החיים

כשיגמר, אז.. יגמר.

אבל לפחות תדע שיש לך דור המשך (בהנחה שיש לך ילדים)

אני יכול להגיד לך שהייתי ככה קרוב ללהיות בלי ילדים, ויש כאלה שלצערנו הם בלי ילדים (ולא מבחירה)

 

אני לפעמים קורע את התחת בעבודה, עובד עובד עובד ועובד, כשאני לא עובד אני מסדר את הבית, מקלח, מחליף חיתולים ומנקה אוכל על הרצפה, לא מצליח לקנות כלום כמעט לעצמי, נכנס לחשבון בנק וכמעט לא סוגר את החודש ושואל את עצמי "בשביל מה כל זה??"

 

אבל לפעמים יש את הנקודות האלה שאני פשוט רואה את הילדים, מחבק אותם כאילו אין מחר ומנשק אותם, ואני מבין שאין יותר חיים מזה.

[adidas1]

עם כמה שהייתי רוצה להאמין שאנחנו משאירים משהו אחרינו, ככל שחולף הזמן אני מפקפק בזה יותר ויותר. אני חושב שאנחנו בסה"כ אוסף של תאים, תאים שלא שונים מתאים של יצורים אחרים שחולקים איתנו את הכוכב זה, כלבים, חתולים, עטלפים וחיידקים. ההבדל בינינו להם חוץ משינויים בהגנום הוא שאנחנו פיתחנו תודעה. אולי במהלך השנים אנשים האמינו שתודעה=נשמה? אני אישית לא מאמין בזה. התפתחנו ליצור מורכב, לאוסף של תאים שמסוגל לחשוב ומסוגל להרהר על מותו שלו, מה שכנראה בעלי חיים אחרים לא מסוגלים לעשות, אחרת הם כבר היו עושים ביטוח פנסיוני, והם לא.

 

המוות לא ממש מטריד אותי, אני לא חושש מלהפסיד דברים או לראות לאן האנושות מתפתחת, בכל מקרה אני אהיה כמה מטרים מתחת לאדמה בלי תודעה, מחשבה או רצונות. מה שכן אעדיף להמנע ממנו זה מוות בייסורים, למרות ששמעתי שלפני המוות הגוף דואג שלא יהיה כאב, מצד שני, יש מוות איטי וכואב אז...

[haranza]

אני חושב שהבעיה הגדולה במוות, בעיקר כזה שלא מגיע כתוצאה ממוות טבעי. היא השאלה מה קורה עם המשפחה שלך- הורים ואחים ויותר מזה כשאתה נשוי- אישה וילדים. המחשבה שהם יצטרכו להתמודד עם המוות שלך היא היותר קשה מאשר המחשבה על עצמי, איך אני ארגיש\הבתולות יהיו יפות?. בהקשר הזה אני אוסיף שכשיש לך משפחה המחשבות על אובדן קרוב הן קשות יותר מהמוות שלך עצמך.

[mazinya]

אני באותה אמונה כמו שלך, אבל חושב שאם אני לא ארגיש את ההחמצה אחרי שאני מת, אז מה זה משנה.

הייתה לי ה"זכות" לפני כמה חודשים לסבול מתסמינים שרמזו שיכול להיות שאני עומד למות בשנים הקרובות, ומוות מחורבן במיוחד.

כנראה אני בסדר, אבל עד שקיבלתי את התשובה המעודדת, הדבר היחיד שהטריד אותי היה מה יהיה על האנשים שתלויים בי.

 

יש לך אישה/בעל/ילדים?

 

אישה ותינוקת בת 9 חודשים

[mazinya]

אני דיי כמוך

כל מה שאמרת אני דיי מסכים איתו, אבל אני משתדל לעבוד בצורת "נעבור את הגשר כשנגיע אליו". בנתיים אני מתעסק בלבנות את החיים

ומקווה שאוכל לבנות לילדים שלי חיים קלים יותר מהחיים שלי (כמו שההורים שלי בנו לי חיים קלים יותר מהחיים שלהם)

 

אין טעם למחשבות האלה, כי זה יגיע בסופו של דבר, אי אפשר לדעת מתי, בנתיים פשוט חיים את החיים

כשיגמר, אז.. יגמר.

אבל לפחות תדע שיש לך דור המשך (בהנחה שיש לך ילדים)

אני יכול להגיד לך שהייתי ככה קרוב ללהיות בלי ילדים, ויש כאלה שלצערנו הם בלי ילדים (ולא מבחירה)

 

אני לפעמים קורע את התחת בעבודה, עובד עובד עובד ועובד, כשאני לא עובד אני מסדר את הבית, מקלח, מחליף חיתולים ומנקה אוכל על הרצפה, לא מצליח לקנות כלום כמעט לעצמי, נכנס לחשבון בנק וכמעט לא סוגר את החודש ושואל את עצמי "בשביל מה כל זה??"

 

אבל לפעמים יש את הנקודות האלה שאני פשוט רואה את הילדים, מחבק אותם כאילו אין מחר ומנשק אותם, ואני מבין שאין יותר חיים מזה.

 

מסכים. גם אני הייתי קרוב ללהיות בלי ילדים, וכשאני מסתכל על התינוקת שלי זה הדבר הכי מדהים בעולם.

 

עם כמה שהייתי רוצה להאמין שאנחנו משאירים משהו אחרינו, ככל שחולף הזמן אני מפקפק בזה יותר ויותר. אני חושב שאנחנו בסה"כ אוסף של תאים, תאים שלא שונים מתאים של יצורים אחרים שחולקים איתנו את הכוכב זה, כלבים, חתולים, עטלפים וחיידקים. ההבדל בינינו להם חוץ משינויים בהגנום הוא שאנחנו פיתחנו תודעה. אולי במהלך השנים אנשים האמינו שתודעה=נשמה? אני אישית לא מאמין בזה. התפתחנו ליצור מורכב, לאוסף של תאים שמסוגל לחשוב ומסוגל להרהר על מותו שלו, מה שכנראה בעלי חיים אחרים לא מסוגלים לעשות, אחרת הם כבר היו עושים ביטוח פנסיוני, והם לא.

 

המוות לא ממש מטריד אותי, אני לא חושש מלהפסיד דברים או לראות לאן האנושות מתפתחת, בכל מקרה אני אהיה כמה מטרים מתחת לאדמה בלי תודעה, מחשבה או רצונות. מה שכן אעדיף להמנע ממנו זה מוות בייסורים, למרות ששמעתי שלפני המוות הגוף דואג שלא יהיה כאב, מצד שני, יש מוות איטי וכואב אז...

 

גם אני לא חושב שאני שונה מכלב או חתול או אפילו נמלה. ולכן אם לי יהיה עולם שאחרי אז למה שלהם לא יהיה? לאן הם הולכים? בדיוק כמונו. הולכים לכלום. אני מאמין שהדת הומצאה כי לאנשים קשה היה לקבל את העובדה שהם לא יחיו לנצח ולכן המציאו סיפורים של על תחיה מחדש ועולם שאחרי.

עריכה אחרונה ב-17 לאוקטובר, 2016 על ידי mazinya

[mazinya]

Interstellar

נוגע-לא-נוגע במה שהעלית

 

בדיוק סגנון הסרטים שאני אוהב וגורמים לי לתהות עוד יותר על כמה שאנחנו קטנים לעומת היקום האינסופי וגם לבאס אותי יותר על הדברים שאולי לא אזכה לראות

[SlowRide]

אם אתה מתבאס על כל דבר שלא תזכה לראות בחיים האלה, עדיף לקפוץ כבר מעכשיו

עדיף לחשוב בצורה חיובית יותר - בסופו של דבר הכל נגמר. תחשוב על זה קצת ותבין איזה דיכאון זה לחיות לנצח.

הדת הומצאה כדי לשלוט באנשים שיתנהגו לפי קוד מסויים, שלא כל אחד יעשה מה בא לו כי הכל חסר משמעות.

[Smiro]

אני אדם מאוד הגיוני וכחלק מזה הגיוני שיש דברים שאנחנו עדיין לא מבינים ועדיין לא יודעים איך לעכל ואיך לתפוס. בניגוד ליצורים שפועלים מתוך אינסטינקט בלבד (כמו נמלה) לך ולכלב שלך יש תודעה. ברמה שונה אבל יש. מה מרכיב קוגניציה? אין למדע מושג. אבל אני מאמין שזה יותר מורכב מאשר מעפר באנו ולעפר נשוב. נחיה ונראה (או נמות ונראה). בכל אופן קוגניציה זה דבר מורכב מאין כמותו ועצם העובדה שאתה מסוגל לכתוב דברים אלו ומסוגל לבחור בין ללמד את בתך דת או להיות אתאיסטית, זה מראה שאנו לא סתם אוסף של תאים. ואם כבר, מה דעתך על חייזרים? קיימים או לא? מה רמת המודעות שלהם? מה רמת האינטליגנציה שלהם? אין הסברים מוחשיים מוכחים.

[ExoduS]

הדבר הראשון שאתה חייב להבין הוא שאינך יותר מפליצה קוסמית.

הקיום שלך חסר משמעות לחלוטין וגם אם תמצא דרך להאכיל את כל הילדים באפריקה ותרופה לסרטן הוא עדיין יהיה כזה.

עכשיו, זוכר מה הרגשת לפני שנולדת, לא? יופי... ברוך הבא למוות.

אתה לא תגעגע לשקיעות, תקיעות, רכבים והמשפחה שלך כי אתה תחדל מלהתקיים.

מה שאתה מרגיש עכשיו זה הפחד מהרעיון של המוות, לעניות דעתי ברגע האמת חושבים אחרת.

נחזור לזה שכולנו פליצה קוסמית, בגלל שאנחנו חסרי משמעות לחלוטין גם למות זה סבבה וטבעי לגמרי, תחשוב על כמה יצורים חיים אתה הרגת בחייך.

ההבדל היחיד בינך לבין הנמלה שדרכת עליה היום הוא שהנמלה עדיין לא השכילה להבין שיש דבר כזה "סוף", בפועל, שניכם חדלתם מלהתקיים וליקום זה יזיז בדיוק באותה המידה.

תהנה מהחיים, תעשה משהו עם ה"הארה" הזו שאתה מבין שבסוף הכל נגמר, חיי את חייך כמו שאתה רוצה כי אין עוד הזדמנות ואל תתפס על הרעיון של המוות, זה לא בריא ולמען האמת זה די פשוט.

אתה נולד, חיי קצת ואז אתה מת.

חג שמח.

[mazinya]

הדבר הראשון שאתה חייב להבין הוא שאינך יותר מפליצה קוסמית.

הקיום שלך חסר משמעות לחלוטין וגם אם תמצא דרך להאכיל את כל הילדים באפריקה ותרופה לסרטן הוא עדיין יהיה כזה.

עכשיו, זוכר מה הרגשת לפני שנולדת, לא? יופי... ברוך הבא למוות.

אתה לא תגעגע לשקיעות, תקיעות, רכבים והמשפחה שלך כי אתה תחדל מלהתקיים.

מה שאתה מרגיש עכשיו זה הפחד מהרעיון של המוות, לעניות דעתי ברגע האמת חושבים אחרת.

נחזור לזה שכולנו פליצה קוסמית, בגלל שאנחנו חסרי משמעות לחלוטין גם למות זה סבבה וטבעי לגמרי, תחשוב על כמה יצורים חיים אתה הרגת בחייך.

ההבדל היחיד בינך לבין הנמלה שדרכת עליה היום הוא שהנמלה עדיין לא השכילה להבין שיש דבר כזה "סוף", בפועל, שניכם חדלתם מלהתקיים וליקום זה יזיז בדיוק באותה המידה.

תהנה מהחיים, תעשה משהו עם ה"הארה" הזו שאתה מבין שבסוף הכל נגמר, חיי את חייך כמו שאתה רוצה כי אין עוד הזדמנות ואל תתפס על הרעיון של המוות, זה לא בריא ולמען האמת זה די פשוט.

אתה נולד, חיי קצת ואז אתה מת.

חג שמח.

 

זה מה שאמרתי. המחשבה מטרידה אותי כרגע כשאני עדיין חי. המוח עדיין דופק ובועט וחושב: שיט, אולי בעתיד ימציאו דברים ממש ממש מגניבים ומכוניות מעופפות ואנא עארף מה עוד. ואולי באמת נתיישב על איזה כוכב ונגלה איך עוברים בקלות את מהירות האור. וואללה, אני רוצה לראות את כל הדברים האלה. אני רוצה לראות לאן עוד האנושות יכולה להתפתח ורוצה להמשיך ולראות את הילדים שלי ואישתי (אם עדין תחיה) אבל כן, אני יודע שברגע שיסגרו העיניים, כל זה לא יעניין לי את התחת כי לא יהיה לי מוח או תודעה שזה יעניין לה את התחת. וזה מה שמבאס אותי. ברור לי שאלה החיים וזה מה יש וכולם מתים בסוף וחבל להתעמק בזה. אכן, החשש הוא מהרעיון של המוות. ומאוד מקווה שברגע האמת ארגיש אחרת

עריכה אחרונה ב-17 לאוקטובר, 2016 על ידי mazinya

[אנלוגי]

במקום להתבאס, תשמח על מה שאתה כן חווה. תחזור רגע לגיל 6, חלמת על סמארטפונים ואינטרנט? אתה כל כך עסוק במה אתה הולך להפסיד, שאתה שוכח מה אתה מרוויח. תהיה מבסוט שאתה חי בעידן התפתחות טכנולוגית מטורף, ותתנחם בעובדה שעוד עשר שנים תחזור לשרשור הזה ולא תאמין מה יהיה לך בבית.

 

או שתנסה לחשוב ככה, או שתגמור עם זה כבר עכשיו, כי זה רק ילך ויהיה יותר גרוע. מי יודע, אתה יכול להתפגר שניה לפני שאתה עולה על המעבורת למאדים, לא עדיף לגמור עם זה כשזה עוד לא קיים?

[vadim6385]

אתה יכול להתפגר שניה לפני שאתה עולה על המעבורת למאדים, לא עדיף לגמור עם זה כשזה עוד לא קיים?

 

תזכורת לעצמי:

 

לפוצץ את המעבורת למאדים

 

אם אני לא טס, אף אחד לא טס