תהיות פילוסופיות על....המוות

[SlowRide]

*קשוט, לא קשות.

הכוונה בזה היא שקודם תשתפר בעצמך לפני שאתה מעיר על אותו דבר רע למישהו אחר.

עריכה אחרונה ב-18 לאוקטובר, 2016 על ידי SlowRide

[iceco]

תודה רבה על ההארה, החכמתי!

 

Sent from my Nexus 6 using Tapatalk

[Dark Muse]

היי מאזניה!

בתור אתאיסט אקזיסטנציאליסטי בעצמי, אני מניח שלא אחדש לך כלום. בעיניי החיים הם סבל. לא במשמעות הרעה של המילה, אלא כמצב קיומי. אנחנו כולנו חיים בתוך הספירה האינדיבידואלית שלנו ואף אחד לא מסוגל להרגיש את הכאב או הסבל של האחר. הקיום הוא קשה. זה לא אומר שאי אפשר למצוא את החיבור המזדהה במהלך החיים, מה שכמובן מפיג משמעותית את הסבל הזה, כמו אהבה לאישה, לילדים ואפילו לחברים או תחביב, משהו שיגרום לאדם להשתחרר מכבלי הבדידות שבקיום.

 

יש שיחשבו שזו אמירה פסימית, אך אין כך הדבר. כמו שהשמיים כחולים כשהשמש זורחת והעצים ירוקים, כך הסבל היא עובדה קיומית. יש אומנם אנשים אופטימים שאינם מרגישים זאת וחולקים על כך, בעיניי זו תודעה כוזבת של אלו שמסתירים זאת, במודע או שלא. כמובן שלא כל אחד חייב להסכים לכך, אולי אני זה שטועה, אבל כך אני רואה את הדברים. כמו שציינת בפוסט - המוות הוא התחנה הסופית שלנו כבני אדם והאמת, כמעט של כל יצור חי על הפלנטה (מלבד איזו מדוזה הנקראת Turritopsis Dohrni לדעת חוקרים).

 

אני לא רואה במוות דבר טוב. היצר של כל החי בעולם הוא לשרוד ולהתרבות. אנחנו שורדים את חיינו כדי להתרבות ולהעביר את המטען הגנטי שלנו לצאצאינו שימשיכו את מה שהפסקנו. כבני אדם עם תודעה, הדבר הזה גורם לכך שאלו שיחיו אחרינו הם אלו שממשיכים את דרכנו, אבל העובדה הזו היא רק ברמה הביולוגית. ברמה התודעתית, אנחנו נחדל מלהתקיים. אלו שמאמינים בדת במשאלת לב לדעתי, מקווים שיש חיים אחרי המוות, גלגולי נשמות והמשך חיים בעולמות עליונים - כמובן שכל טענה מופלאה דורשת הוכחות מופלאות, שכרגע אין בנמצא.

 

אז כן, חלק מהסבל בחיים זה למות, זו המחשבה שיום אחד הכל יחדול מלהתקיים. זו המחשבה שאין לשום דבר מכל אחד ואחד כאן משמעות בחייו מבחינת היקום, ורובנו ניעלם כאילו לא היינו. אנחנו מסתכלים על הדברים הארציים כדבר היקר לנו מכל, כי אין לנו משהו אחר להיאחז בו - אבל זה דווקא אולי המשמעות. אנחנו חיים, ובזמן הקצר שאנחנו חיים, צריך לחיות במיצוי עצמי מלא, חיים מלאים מלאי סקרנות וידע ולהגשים את ההנאות שהחיים מאפשרים לנו כבני אדם (וזה משתנה מאדם לאדם). עצם העובדה שכל אחד מאיתנו זכה לפקוח את עיניו ולראות את היקום במלואו, ולחוות רגשות וחוויות, זוהי הזכות האמיתית - גם אם אין לזה משמעות מבחינה קוסמית.

 

אגב, לדעתי יש חיי נצח, לפחות במובן מסוים שלהם. אם תסתכל למשל על אנשים כמו איינשטיין, כמו הרמב"ם, כמו ג'ון לוק. אנשים שהשאירו את מחשבתם על הכתב והיא עוברת במשך מאות שנים, המצאות וגילויים שאנו חיים על פיהם ואלו שקידמו את האנושות. האנשים הללו עדין חיים במחשבותינו של החיים, כפי שאתה כסבא רבא, כנראה תמשיך לחיות ולהיות בניני ניניך שיחיו, לפחות עד שכדור הארץ יתכלה על ידי השמש שתמות (אלא אם כן, כפי שייחל קארל סייגן, נשייט אל הכוכבים).

עריכה אחרונה ב-18 לאוקטובר, 2016 על ידי Dark Muse

[mazinya]

Dark Muse, על זה וודי אלן אמר, ואני מסכים עם המשפט הזה:

 

I don't want to achieve immortality through my work; I want to achieve immortality through not dying. I don't want to live on in the hearts of my countrymen; I want to live on in my apartment.

[edan82]

לצדיקים גן עדן , לחבר'ה גיהינום.

 

אני לא צדיק אבל משתדל להיות,בנאדם טוב בכללי.

 

Having said that,

 

אני לא בטוח שהייתי בוחר בגן עדן על פני גיהנום, משום מה האלטרנטיבה נשמעת קצת יותר מעניינת, אקשן, בחורות, משהו לעשן.

 

האקלים שם אמנם קצת בעייתי אבל אם אני מסתדר עם ה-27 מעלות ו-80% לחות בליווי גשם זלעפות שיש לי פה כרגע אז אני מניח שגם לאקלים הבעייתי בגיהנום אפשר להתרגל, חוץ מזה שיהיה די משעשע לשבת בגיהנום עם עוד כמה גופות על איזו בירה ולהגיד "פשוט גיהנום החום הזה"....

 

 

אז אני נזכר שאני לא מאמין בכל הקונספט של גלגול נשמות וחיים שלאחר המוות ויותר מאמין בקונספט שכשמישהו מת אז הוא פשוט מת, נקבר, ואז יש איזו נמלה או תולעת שצועקת לכולם "חבר'ה, הרווחנו בשרית!".

[yehuda-k]

וודי אלן אומר:

 

Woody Allen says:

“I'm not afraid of death; I just don't want to be there when it happens.”

 

I don't want to achieve immortality through my work; I want to achieve immortality through not dying. I don't want to live on in the hearts of my countrymen; I want to live on in my apartment.”

 

“I believe there is something out there watching us. Unfortunately, it's the government.”

 

“Life is full of misery, loneliness, and suffering - and it's all over much too soon.”

 

“I just can't listen to any more Wagner, you know...I'm starting to get the urge to conquer Poland.”

 

You can live to be a hundred if you give up all the things that make you want to live to be a hundred.”

 

[mazinya]

אני אדם מאוד הגיוני וכחלק מזה הגיוני שיש דברים שאנחנו עדיין לא מבינים ועדיין לא יודעים איך לעכל ואיך לתפוס. בניגוד ליצורים שפועלים מתוך אינסטינקט בלבד (כמו נמלה) לך ולכלב שלך יש תודעה. ברמה שונה אבל יש. מה מרכיב קוגניציה? אין למדע מושג. אבל אני מאמין שזה יותר מורכב מאשר מעפר באנו ולעפר נשוב. נחיה ונראה (או נמות ונראה). בכל אופן קוגניציה זה דבר מורכב מאין כמותו ועצם העובדה שאתה מסוגל לכתוב דברים אלו ומסוגל לבחור בין ללמד את בתך דת או להיות אתאיסטית, זה מראה שאנו לא סתם אוסף של תאים. ואם כבר, מה דעתך על חייזרים? קיימים או לא? מה רמת המודעות שלהם? מה רמת האינטליגנציה שלהם? אין הסברים מוחשיים מוכחים.

 

אני מסכים עם מה שאתה אומר. ולמרות זאת, אני לא חושב שזה שאנחנו לא יודעים מה מרכיב קוגניציה מרמז שאולי יש משהו מעבר. אני חושב שפשוט אבולוציונית התפתחנו בצורה שמאפשרת לנו כמו שאמרת לשבת ולכתוב ולדבר על הדברים האלה. אני לפעמים חושב איך יכול להיות שלכל חלק בגוף יש תפקיד שנועד לעשות משהו כדי לאפשר לנו להמשיך לחיות, שאנחנו כאלה מפותחים מבחינת קוגניציה, ובסופו של דבר, לשום דבר מזה אין באמת משמעות ברגע האמת.

 

הרי כמו שאמרתי, גם אם אני חי את החיים, מסיבות, טיולים אין סוף, קונה לעצמי את המכונית שתמיד חלמתי עליה, יאכטה מטורפת וכו' וכו', זה לא שכשאני מת אני יכול לחשוב לעצמי "יא אללה, איזה כיף שעשיתי את כל זה. מזל שעכשיו יש לי זכרונות טובים להעביר איתם את הנצח הזה שנקרא מוות". ברגע שמתים, לשום דבר מזה פשוט אין שום משמעות. אולי רגע לפני שאני עוצם עיניים וחושב על זה אני יכול לחייך, אבל ברגע שנעצמו העיניים, נגמר הסיפור וביי ביי לכל הזכרונות.

[gsi16v]

אני מאמין שהדת הומצאה כי לאנשים קשה היה לקבל את העובדה שהם לא יחיו לנצח ולכן המציאו סיפורים של על תחיה מחדש ועולם שאחרי.

למה לך להאמין, כבר ידוע מדוע הומצאו הדתות, זה בגדול:

לך הרבה שנים אחורה עוד לפני הדת הכי עתיקה, מה בעצם היה? היו שבטים או כפרים קטנים, לכל שבט היתה התרבות שלו ובמרוצת השנים היו שבטים שלהם נוצר מנהיג.

אותו מנהיג היה גוף מרכזי בשבט וגם הנהיג בו חוקים, עם הזמן שבט כזה גודל ונהיה כפר או אפילו ממלכה קטנה.

באותם ימים לא היו אמצעי תקשורת ולכן בממלכה כבר על כמה אנשים אפשר לשלוט עם חוק וסדר? 1000? 10000? ואז נולד הרעיון להמציא אל/דת/גוף קדוש ולהנחיל אמונה שהוא זה שקבע את החוקים וכולם צריכים להאמין בו כי אחרת הוא "יטפל" בהם.

כך ממלכה יכולה לגדול ל"עם" עם מנהיג ואמונה במשהו גדול יותר וזו דרך שבה ניתן לשלוט על מאות ומיליוני אנשים שגדלו עם האמונה הזו.

 

 

Sent from my SM-G900F using Tapatalk

[EliC25]

היו לי את המחשבות על "איזה באסה למות ולפספס..." כשהייתי בערך בן חמש, אולי בדיוק גיליתי מה זה מוות, לא יודע. וכמובן אז הכל היה בפרופורציה של ילד בן חמש (אני אפסיד פרקים של תוכנית טלוייזיה ).

לדעתי אתה סתם מטריד את עצמך ברגשות סתמיים, הרי אם תמות כפי שאמרת, לא תרגיש כלום ולא תהיה קיים יותר, כאישיות כאדם וכגוף.

תספיק מה שתספיק בחיים האלו וזה הכל.

 

Sent from my SM-J700F using Tapatalk

[יוסי פרנקוס]

אותי המוות עצמו לא מפחיד.

פעם לא הייתי, עכשיו אני פה, בעתיד שוב לא אהיה.

 

מה שמפחיד זה למות בצורה כואבת ונוראית, ומה שנשאר אחר כך, המשפחה וכל זה.

 

מה שכן, אחרי 100 שנה גם זה לא משנה כי גם הם ימותו, וככה גם כל מה שעשית בחיים.

 

אין משמעות לכלום.

[vadim6385]

מה שמפחיד זה למות בצורה כואבת ונוראית.

 

האמת שזה מה שמפחיד גם אותי.

 

מה אם לא אמות, ואשאר נכה להרבה זמן?

[ALÞћÃ]

מה שכן, אחרי 100 שנה גם זה לא משנה כי גם הם ימותו

 

לכן אני די מסמפט את המשפט "מה שאנו מותירים מאחור אינו חשוב כמו איך שחיינו".

קרתה הטעות הנוראית והגעתם לעולם? תשתדלו להפיק מזה את המיטב, עבורכם.

עריכה אחרונה ב-20 לאוקטובר, 2016 על ידי ALÞћÃ

[DrorZi]

השאלה העיקרית שמטרידה אותי (אם בכלל) זה פשוט "מה תאריך התפוגה שלי?" כל כך הרבה תוכניות אפשר לעשות או לבטל אם היתי יודע את זה...

 

והחתימה שלי פה כבר הרבה זמן עוד הרבה לפני השרשור הזה!

 

בנוסף אגיד בהומור:

The fact that there is a highway to hell and only a stairway to heaven says a lot about the traffic trends.

(לצערי לא משפט מקורי שלי)

[gimlison]

יש כל כך הרבה לומר בנושא הזה. כבר 3000 שנה גדולי הפילוסופים כתבו וכותבים בנושא המוות והקיום האנושי: אקזיסטנציאליזם - למי שאוהב מילים מסובכות.

פות"ש, הבנתי שפתחת את השרשור רק כדי לשתף ולחלוק הרגשות, אבל אם אתה או מישהו פה באמת רוצה להתעמק ולנסות להבין גישות שונות לנושא - ואני קצת התעמקתי, ממש קצת - הוא חייב לקרוא ספרים. פתיחת שרשור בפורום לא תביא לאיזושהי הבנה או הכרה של גישות שונות (וברור לי מה היא מטרת השרשור. אני פשוט מוסיף רק למי שמתעניין), וכשאני אומר גישות שונות אני מתכוון להכול וכולם: מפילוסופים דתיים ענקיים כמו הרמב"ם שלנו ואקווינס של הנוצרים, אבן רושד ואבן סינא של המוסלמים, פילוסופים הינדיים למיניהם ובודהה, היוונים העתיקים כמו אריסטו וחבר מרעיו, ועד החילוניים כמו הצרפתים המודרניים ושל ימי הנאורות, הגרמנים של הרומנטיקה ועוד ועוד רבים וטובים. מי שרוצה יש מלא ספרים בשפה ברורה ולא אקדמית וגבוהה מדי. צריך רק להתעניין, לחפש ולמצוא.

ואל תעשו את הטעות של לקרוא בוויקיפדיה. שם זה נורא בצורה של דאטה, נתונים יבשים ומאוד משעמם, לטעמי. המלצה שלי למי שרוצה להתחיל דווקא משלנו, לקרוא כמה שיותר ספרים על הרמב"ם ועל ושל פרופ' ישעיהו לייבוביץ' (http://www.leibowitz.co.il/).

ספר מעולה על תורתו הפילוסופית-דתית-קיומית של הרמב"ם הוא של ד"ר מיכה גודמן: סודותיו של מורה נבוכים. בכלל, אצלי באופן אישי, כשאני קורא ספרים בנושאים כאלה, אני מרגיש שזה משהו משמעותי בשבילי, עושה לי טוב על הנפש ומספק, בניגוד לצפייה חסרת משמעות בטמבלוויזיה (או שוטטות בקארזפורום...).

אבל אם נסכם בגישה שלי למוות בכמה מילים אז הקטעים האלה יבטאו זאת טוב. יש משהו בגישה כזו:

 

ועוד דבר קטן שאולי יעלה נקודה למחשבה. כבר לא זוכר מי אמר זאת, אבל זה הלך כך בערך: על משולש שווה צלעות אתם קובלים, מתרעמים ונכנסים לדיכאון משום שכל צלעותיו שוות??!! אז מדוע על החיים שחלק בלתי נפרד מהם הוא המוות כן??

עריכה אחרונה ב-22 לאוקטובר, 2016 על ידי gimlison

[SlowRide]

בקיצור, לחיות יותר מפחיד מלמות.