אבות, מתחברים לשלב הינקות? או מחכים שהשנה הראשונה תעבור?

[Yossim]

טוב אז יצא לי מספר פעמים לשתף את האנשים כאן בחוויות שלי כאבא.

לאחרונה שמתי לב שכמעט ואין לי זמן פנוי והבנתי שזה פחות או יותר תופס אותי אחרי שהבן הבכור שלי התחיל ללכת. אז החלטתי לעשות חשבון נפש על השנתיים הראשונות והגעתי למסקנה. שאני ושלב הינקות לא מתחברים, הרגשתי די מנותק, פחות או יותר עד שהתחיל ללכת.

לעיונכם ודעתכם.

http://www.daddy.co.il/%D7%A6%D7%A2%D7%93-%D7%A7%D7%98%D7%9F-%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%94%D7%9D-%D7%A6%D7%A2%D7%93-%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%9C%D7%90%D7%91%D7%94%D7%95%D7%AA/

[ExoduS]

בבכור גם לא התחברתי עד גיל עשרה חודשים-שנה בערך.

בקטנה דווקא הכל חוויה מגיל אפס.

כנראה הכל תלוי על איך מסתכלים על זה ויודעים למה לצפות.

[itaysamurai]

עם שני הבנים לקח 8-10 חודשים.

עם הראשון לא ממש ידעתי איך לעכל את העניין.

עם השני, הייתי עסוק עם הראשון...

[michaelbe6]

כל ילד מהשלושה שלי גרם להתאהבות מהיום הראשון.

בילד הראשון חשבתי שאין זמן לכלום חוץ מהילדה.

בילדה השניה הבנתי כמה זמן פנוי היה לי עם ילדה אחת.

בילד השלישי הכל זורם בצורה מדהימה ומסתבר שיש זמן להכל,עבודה, בית , משפחה, ילדים, אשה וחברים.

הכל עניין של סידור הזמן בצורה נכונה וקשר טוב,משתף ומתחלק עם בת הזוג.

[falou]

הילדה שלי התייבשה יום אחרי שנולדה (פאשלה של האחיות שלא שמו לב לטענות של זוגתי שהיא לא יונקת טוב).

זה אומר בדיקות שזה לא זיהום, 5 ימים במחלקת ילודים חדשים (איפה שהילודים שרק יצאו עכשיו ובמעקב צמוד) וקשיים בהנקה (כי לא התחילה סדיר), עם גישה חופשית של 24 שעות לתינוקת.

כמובן שהכל קרה ב-5 שעות שהלכתי הביתה לישון (הלידה היתה סיפור של 48 שעות), אז הקמתי אוהל בבית החולים (גם כי האמא היתה כבר מותשת) ולמעשה האכלתי, החלפתי חיתולים וטפלתי בעצמי מהיממה הראשונה.

 

אז קודם כל, לשרוץ 5 ימים בבית החרושת לבני אדם, במחלקה שאליה מגיעים כל הילודים החדשים, זו חוויה.

 

דבר שני, לא היתה לי שום גישה או הכנה לטיפול בתינוקות לפני זה (חוצמי קורס הכנה ללידה, שהיה חצי יותר קבוצת צחוקייה קטנה מקורס). בחיים לא טפלתי בתינוקות או בילדים קטנים לפני זה.

 

 

והמסקנה שלי מאז היא שאין כזה דבר "לא מתחבר".

כדי להתחבר למשהו, כל דבר, צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד בזה. מלשבת בצד לא מתחברים לכלום.

 

 

ואז אתה מוצא את עצמך בשתיים בלילה בתחתונים בסלון, מנגן בלדות של אלוויס ומצמיד בטן של תינוקת לצלעות, בתנוחה שמקלה על כאבי עיקול, כי רק אצלך זה עובד (פטנט שלימד אותי איש מכירות מבוגר בעבודה)... ואתה האמאמא של המחובר.

 

או כמו שאחותי הגדולה אומרת: "גידול ילדים זה לא 'זמן איכות', זה לעשות את הקילומטראז'".

 

זה שני הזוזים שלי.

[itaysamurai]

והמסקנה שלי מאז היא שאין כזה דבר "לא מתחבר".

כדי להתחבר למשהו, כל דבר, צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד בזה. מלשבת בצד לא מתחברים לכלום.

 

אם זה לגביך - סבבה.

לגבי אחרים זה לא תמיד נכון. "עבדתי" באבהות מ-day1 וזה שלפני שהבן הראשון נולד, לא רק שלא טיפלתי בילד אחר,

לא הרמתי אפילו ילדים אחרים מעולם. איתו עשיתי הכל חוץ מלהניק.

לחיבור הרגשי אין חוקים. כמה שתעשה, כמה שלא תעשה - אין לזה קשר.

כמובן שאשתי עשתה יותר וכמובן שיותר טוב וגם היא הודתה שזה לא בא במכה.

עריכה אחרונה ב-29 ליוני, 2015 על ידי itaysamurai

[falou]

שומדבר לא "בא טבעי" או "בא במכה", לא לגברים ולא לנשים.

זה נכון.

 

אני מודה, אין הרבה אינטראקציה עם תינוקות רכים. רב הזמן לא ניכר שהם מזהים אותך או מבדילים בינך לבין האחרים, אבל הם כן. אפשר לקלוט ניואנסים של זה.

אולי החיבור אצלי נוצר מתוך גם מתוך החוויה הראשונית של "מצב חירום".

 

בכל מקרה, אני זוכר גם החודשים הראשונים לטובה.

 

נ.ב. דווקא גידול חיות מחמד מאוד עוזר עם גידול ילדים בשלבים המוקדמים, כי כמו עם חיות, אתה צריך לחפש את סימני התקשורת שלהם, כי הם לא מדברים.

[Yossim]

שלא יתפרש לא נכון, בעשרה ימים הראשונים אישתי חששה לקלח או להחליף ועשיתי זאת לבד. מגיל לידה ועד היום ניתן לספור על יד אחת את הפעמים שהפסדתי טקס מקלחת ושינה. ומעל לכל אישתי קמה ב5 לעבודה ככה שאת הבוקר תמיד אנחנו פותחים לבד.

למרות הכל לא התחברתי לגילאי הינקות כלל, מאז שהוא התחיל ללכת, הכל השתנה.

[Liviur]

אני גם חושב שגיל ההליכה שבה עם הבעה ברורה משמעותית יותר של הרגשות - זה הגיל של הקליק גם אצלי.

 

אז הם אשכרה הופכים להיות אנשים קטנים.

(ודיבור זה בכלל פלא עולם שמיני).

[eyals05]

דווקא התחברתי כמעט במיידי.

נמרוד היום בן חודשיים ואני נהנה איתו בחופשת לידה

[Yossim]

דווקא התחברתי כמעט במיידי.

נמרוד היום בן חודשיים ואני נהנה איתו בחופשת לידה

אם קראת את הפוסט בטח הבנת שגם אני נהניתי, אבל זה הרגיש לי כמו טאמגוצי, ובגלל זה לא התחברתי בכלל. מהרגע שהוא התחיל ללכת על הסיפור קיבל תפנית.

[eyals05]

לא יודע מה יהיה כשהוא יתחיל ללכת כי הוא הראשון.

כרגע אני רק מתמוגג כשהוא מחייך באופן רצוני.

[fanman]

הילדה שלי התייבשה יום אחרי שנולדה (פאשלה של האחיות שלא שמו לב לטענות של זוגתי שהיא לא יונקת טוב).

זה אומר בדיקות שזה לא זיהום, 5 ימים במחלקת ילודים חדשים (איפה שהילודים שרק יצאו עכשיו ובמעקב צמוד) וקשיים בהנקה (כי לא התחילה סדיר), עם גישה חופשית של 24 שעות לתינוקת.

כמובן שהכל קרה ב-5 שעות שהלכתי הביתה לישון (הלידה היתה סיפור של 48 שעות), אז הקמתי אוהל בבית החולים (גם כי האמא היתה כבר מותשת) ולמעשה האכלתי, החלפתי חיתולים וטפלתי בעצמי מהיממה הראשונה.

 

אז קודם כל, לשרוץ 5 ימים בבית החרושת לבני אדם, במחלקה שאליה מגיעים כל הילודים החדשים, זו חוויה.

 

דבר שני, לא היתה לי שום גישה או הכנה לטיפול בתינוקות לפני זה (חוצמי קורס הכנה ללידה, שהיה חצי יותר קבוצת צחוקייה קטנה מקורס). בחיים לא טפלתי בתינוקות או בילדים קטנים לפני זה.

 

 

והמסקנה שלי מאז היא שאין כזה דבר "לא מתחבר".

כדי להתחבר למשהו, כל דבר, צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד בזה. מלשבת בצד לא מתחברים לכלום.

 

 

ואז אתה מוצא את עצמך בשתיים בלילה בתחתונים בסלון, מנגן בלדות של אלוויס ומצמיד בטן של תינוקת לצלעות, בתנוחה שמקלה על כאבי עיקול, כי רק אצלך זה עובד (פטנט שלימד אותי איש מכירות מבוגר בעבודה)... ואתה האמאמא של המחובר.

 

או כמו שאחותי הגדולה אומרת: "גידול ילדים זה לא 'זמן איכות', זה לעשות את הקילומטראז'".

 

זה שני הזוזים שלי.

 

אני כל כך מבין אותך.

אני כרגע מגיב כאן ועלי יש את הוד הקטנה שהיא רק בת שבוע אבל העולם כמעט "התהפך" למענה (אבל בקטנה):

ניתוח קיסרי בדיוק לפני 8 ימים (המשמעות היא 5 ימים בביה"ח לפני שיוצאים הביתה) יום שלישי הפעוט שהוא בן שנתיים הפחיד אותי עם 40 מעלות חום... נורופן ורופא במיידי והנחייה להפריד בין הילודה לבינו עד שיתברר מה יש לו (אם זה חיידק 48 שעות של אנטיביוטיקה והוא כבר לא מדבק,אם זה וירוס ,צריך 24 שעות בלי חום כדי להפגיש ביניהם ( קרי: להביא את התינוקת הביתה...)

יום חמישי ב12ביקורת לפעוט (משטח גרון מראה שאין חיידק כלומר וירוס -חרבנה !)אבל הרופאה רוצה לראות אותו שוב לקראת 3 כי הוא אפטי והיא יודעת שהוא פצצת אנרגיה..אבל... אני צריך להוציא את אשתי והתינוקת מיולדות...

מוציא אותן מבי"הח לוקח את הפעוט (שישן אצל סבתא) לרופאה והיא -אחרי סדרת בדיקות דם,סוכר ,לחץ דם,חום וכו' מודיעה לי "עכשיו לשניידר.

אני בדרך לשניידר מודיע לאשתי "כן,אתן נוסעות לאמא שלך בקיבוץ ".

הגעתי לשניידר ב3 ועשרה וב9 וחצי שיחררו אותנו : יש לו וירוס ,לא להפגיש אותו עם התינוקת ! צריך שלא יהיה לו חום לפחות 24 שעות.

כמובן שביום שישי הפעוט קם כמו חדש,כך גם בשבת וראשון. רק הבוקר הן חזרו.

מרגע שהן הגיעו אני לא יכול להניח אותה , אני נושם איתה כל נשימה ומאוהב כמו ילד בן טיפשעשרה.

אבל אני צפוי כי ככה היה לי גם עם השניים הקודמים.

[alfa_draco]

גם לתינוקות יש תכונות אופי ויש כאלה שמתחברים יותר מהר או מחצינים רגשות יותר מהר, יש כאלה שלוקח יותר זמן. הבכורה שלי היתה תינוקת "רצינית" כזאת, לקח קצת זמן להתחבר אליה והיה הרבה יותר קל כשהתחילה לדבר. אם לדייק, חיבור רגשי נוצר בשניה הראשונה שהחזקתי אותה אחרי הלידה, אבל ברמה הקצת יותר שכלית זה לקח זמן.

 

הקטנטנה שהיום בת חצי שנה, לעומת זאת, היא משהו אחר - מחייכת כל הזמן (מזה כמה חודשים ככה), חיוך אמיתי שיוצר חיבור מיידי, שולחת ידיים לחיבוק ברגע שאני נכנס הביתה או קם בבוקר. אני עדיין מצפה שתגדל קצת אבל לגמרי מסתדר עם השלב שהיא נמצאת בו עכשיו.

[eyali23]

אהבתי את התגובות ,אני זוכר כשבן בן שלי הגיח מהכ** של האמא שלו (סחבק כמובן עזר לילד) אמרתי לה דארלינג החיים שהיו לנו עד עכשיו לא יהיו אנחנו אחראיים לא רק על עצמנו אלא על מה שיצרו.

האמת הבן לי בן 5 ועדיין אני לא לפעמים לא מאמין שיש לי ילד.

אבל החיבור היה מיידי אנחנו חברים טובים האמת אני רק מתבאס שהוא קורא לי בשם הפרטי שלי יותר מידי ולא אבא.