גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[locomotive]

האם הקשר האבוציונלי שבין תינוק לשד אימו הוא הסיבה לכוח המשיכה הכמעט אובססיבי

של גבר (סטרייט ) לחזה נשי?

לא נשמע הגיוני, משמע תינוק שלא ינק יגדל לגבר ללא אובססיה לשדיים?

 

מעולם לא יצא לי להתעמק בנושא.

[razmel]

גם תינוקות בנות יונקות.

אבל- תינוק יונק, ששבע ורוצה להפסיק, מניד את ראשו הצידה שוב ושוב.

קשה לו להניד ראשו למטה או למעלה, וקל לו יותר להסית ראשו הצידה.

זו הסיבה שסימן מוסכם ל״לא״ / שלילה היא הטיית הראש לצדדים.

אמיתי.

 

שיעורי בית - מאין הנוהג להצדיע? ללחוץ יד ימין? להפגיש כוסות ״לחיים״, ולנהוג בצד ימין?

רמז - לכולם מכנה משותף מתקופה מסויימת בקרב אוכלוסיה מסוימת שאיננה עוד, אבל הנוהג נשאר.

[roeibf]

אבירים, לפני שהיו נכנסים לקרב, היו מרימים את מגן העיניים או הראש לאות "אני לא אפגע בך" או משהו כזה.

 

ש.ב.: מהיכן הגיע נוהג להשיק כוסות יין או כל משקה אחר לפני שתיה?

[יוסי פרנקוס]

יש סיבה אבולוציונית לזה שגברים אוהבים ציצי.

 

הסיבה היא שבימי אנשים המערות, לפני 250000 שנה, גברים שגרו במערות, פשוט אהבו ציצי.

[locomotive]

כוסות "לחיים":

בתקופת האבירים חששו מפני הרעלות,

בעת הפגשת כוסות, הנוזלים קופצים מהכוסות ומתערבבים-אקט של אמון.

 

פרנקוס, אני חולק עלייך בקשר לציצי.

לדעתי בתקופה שאתה מדבר עליה הציצי היה חסר חשיבות מבחינה מינית, נטו חלב.

לדעתי הציצי צבר תשוקה במאות השנים האחרונות(כשנשים קיבלו צורה עדינה יותר מזו הקדמונית ).

[razmel]

אבירים, לפני שהיו נכנסים לקרב, היו מרימים את מגן העיניים או הראש לאות "אני לא אפגע בך" או משהו כזה.

 

לא. היו מרימים את מגן הפנים כדי שהמפקד שמולם ידע מי החייל שמולו.

מה עם שאר השאלות ששאלתי?

[יוסי פרנקוס]

לא יודע, נראה לי שגם אם הייתי חי בתקופה עתיקה יותר, עדיין הייתי אוהב ציצי.

[locomotive]

רז,

אני מאמין שעניתי נכונה על שאלת הכוסות.

 

יוסי,

גם אני אוהב ציצי(לא כל ציצי, אבל זה כבר דיון אחר )

אני מנסה להבין למה אני אוהב אותם.

[razmel]

הכוסות נכון. הכל ממנהגי האבירים.

אז עכשיו למה לוחצים יד ימין במחווה לשלום, ולמה ההגה בצד ימין?

כבר הבנתם את העיקרון, תענו.

[יוסי פרנקוס]

כי הם שם.

[יוסי פרנקוס]

יד ימין כמחווה לשלום זה כי החרב ביד ימין אז אם אתה לוחץ את היד אתה לא יכול להגיע לחרב אז אתה לא תוקפני.

נוהגים בצד ימין מאותה סיבה, כי החרב תמיד לכיוון חוץ, אז אתה חייב ללכת בצד ימין.

[saay222]

פעם, לפני עידן הסיליקון, ציצי גדול משמעו בדר"כ אישה בריאה יותר.

 

כמו שהנשים בחרו את הגבר החזק שיגן עליהן מפני חיות טרף במערה ויכל לצוד מספיק אוכל, גם הגברים בחרו את הנשים שלהם לפי הסיכוי שיצאו ממנה ילדים בריאים.

[roeibf]

הכוסות נכון. הכל ממנהגי האבירים.

אז עכשיו למה לוחצים יד ימין במחווה לשלום, ולמה ההגה בצד ימין?

כבר הבנתם את העיקרון, תענו.

 

לפי שמועה ששמעתי ממזמן - זה כי היו מנגבים את הישבן עם יד שמאל לפני שנולד נייר הטואלט הראשון.

 

עריכה: אני אקח את זה לפסים תנ"כיים: בתורה כתוב כל הזמן "ימינך ה', ימין ה'", וכדומה. ככל הנראה בגלל שאנחנו יצורים שברא אותם ה', אנחנו מתנגהים כמוהו (לא לאכול אותי!)

[אנלוגי]

אתה יודע שאתה עבד של הפורום כללית וספציפית של הגיבוב כשחווית מקרה משעשע ואתה ישר מתכנן את ההודעה.

 

אני מתנצל מראש בפני מי שיפגע מהודעה זו. אם אתה חובש כיפה או יש לך רתיעה מיוחדת מכבשים גרמניות אנא דלג, זה לא יצחיק אותך.

 

ברצינות, אני אנסה להתגונן אח"כ וזה יהיה מכוער, ופרנקוס יהיה בצד שלי. גם קליפת מח. חבל.

 

 

תל אביב. דיזנגוף סנטר. ערב. אני מנסה לשרוף זמן עד שחבר שביקש ממני לחכות לו יתפנה מעיסוקיו הפחות חשובים בעליל, אבל למזלו אני ביום סבלני.

מחליט לאכול נקניקיה במזרע. היא עשויה מבשר כלשהו שאיני טורח לשאול על מקורו, אבל סומך עליהם שלא נשחטה שם פרה. או כבש. בטח לא עוף. מי שמכיר את מזרע בסנטר יודע שאין להם מקומות ישיבה. מי שלא - יודע עכשיו. שואל את המוכר האם בעלי השולחן שלידם יגרשו אותי אם אשב. הוא משיב שיש סיכוי כזה, ושולח אותי בכיוון כללי. אני הולך באותו כיוון, נקניקיה ביד אחת וכלום בשניה, היא פצועה. גם ככה אין לי עוד ציוד עלי.

 

כמה עשרות מטרים מאוחר יותר אני מגיע למעבר בין שני חלקי הסנטר, הגשר מעל הכביש. הוא מלא במקומות ישיבה שנועדו לסועדים. שניה לפני שאני מתיישב אני רואה שלט "איזור חלבי". על החתום - פיצה עגבניה הסמוכה, שעל אף היותה שייכת לתומכי חב"ד היא אחת החביבות עלי. מתוך כבוד לפיצה וגם לשומרי הכשרות אני מסתובב לצד השני, מצפה לראות "איזור בשרי". מה רבה הפתעתי כשאני רואה בדיוק את אותו שלט גם בצד השני. עומד עוד רגע להעריך את המצב, נקניקיה ביד. ז"א בלחמניה, חלאס עם האסוציאציות.

 

הערכת מצב זריזה - במעבר ישנם לפחות 40 מקומות ישיבה. על כולם מודבק שלט שנראה תוצרת בית לגמרי המכריז איזור חלבי, עם לוגו של פיצה עגבניה. בערך 13 אנשים יושבים (אני הולך על זיכרון, לא ספרתי). לא לוקח למוח שלי הרבה זמן לעבד את הנתונים ולייצר מסקנה - לא יכול להיות שהנהלת הסנטר נתנה את כל מקומות הישיבה בלי יוצא מן הכלל לפיצה עגבניה המחזיקה סניף קטן שגם ביום טוב לא מסוגל לספק מזון ל-40 איש בו זמנית, או יותר, מי סופר כשיש לו נקניקיה ביד.

 

מתיישב במושב הקיצוני ביותר, הכי רחוק מהפיצריה, ונותן ביס בנקניקיה. היא לא רעה בכלל. בערך בשליש הלחמניה אני עושה את הטעות ומביט הצידה. לידי יושב בחור חובש כיפה. הוא אומר לי בנימוס די מפתיע "זה איזור חלבי". אני משיב לו ברוח חצי לוחמנית "זו נקניקיה ממזרע, בשרי/חלבי זו הבעיה הקטנה שלך". הוא נשאר עם מבט מבולבל. פתאום האסימון נופל והוא דורש ממני לזוז. אני עונה בנימוס שהנזק כבר נעשה, ואם ממש בא לו הוא מוזמן לחכות שאסיים לאכול ולבוא איתי להנהלת הקניון, שם נברר את העניין לעומקו, ואם יתברר שטעיתי אתנצל מכל ליבי וגם אתרום לצדקה החביבה עליו. הוא לא מחייך. גם אני לא, הפה שלי מלא בנקניקיה. מתנהל קרב מוחות מטופש, במהלכו הוא נועץ בי מבט מלא תקווה שירד ברק מהשמיים ויכחיד אותי, ואילו אני מנסה להציץ למחשופים של הבחורות ברחוב מתחתי. אני מסיים לאכול, אוסף את הזבל שלי וזורק לפח. הוא נשאר לשבת.

 

רק עכשיו אני שם לב שהוא לא אכל כלום משך כל הזמן הזה, וכנראה גם לא לפני כן. אני הולך לדרכי שקוע בהרהורים על צדק אובייקטיבי, ומשתעשע ברעיון של לברר את עניין השתלטות הפיצריה על המרחב הציבורי. דלת היציאה מופיעה לפני לפני שאני מספיק לגלות איפה נמצאת הנהלת הקניון. אני מגלגל סיגריה בחוץ וממשיך להרהר ולבהות במחשופים.

 

תל אביב. דיזנגוף סנטר. ערב. אני מחליט שיותר חשוב בירה מצדק. הנה תמצית החילוניות החצי מתחשבת, חצי אפאטית, חצי לוחמנית, חצי שוכחת, וחסרת כל יכולת חישובית.

[urban.racer]

תל אביב. דיזנגוף סנטר. ערב. אני מחליט שיותר חשוב בירה מצדק. הנה תמצית החילוניות החצי מתחשבת, חצי אפאטית, חצי לוחמנית, חצי שוכחת, וחסרת כל יכולת חישובית.

 

לפני שאני מתייחס לציטוט, הכתיבה שלך מהנה בצורה יוצאת דופן!

 

עכשיו לעניינינו. לא זוכר אם זה היה בשיחה עם חבר או בקריאה של איזה ספר של איזשהו פילוסוף שאיני זוכר את שמו, דובר על הסיבה שבגללה אנשים בעיר "נאטמים" ונמצאים 24/7 עם משקפי שמש, אוזניות וכיום עם עידן הסלולר המתקדם, עם הפנים תחובות במסך. (החבר לצורך העניין, כי אני לא זוכר מי זה היה בדיוק) טען שהסביבה העירונית כמעט ומחייבת אותנו להאטם, כי אילולא עשינו כך, אנשים היו מוצפים בעומס חושי ורגשי שהיה סוחא אותם רגשית ומנטלית עד לנקודת שבירה. ולכן הוא התייחס למצב כתגובת מגננה של הגוף, ואילו העולם מודרני רק הדביק את הפער עם מוצרים שמתאימים למצב. אם לסכם, אני לא חושב שזה קשור באופן ישיר לחילוניות, אלא לאורבניות שלה נלווה אורך חיים חילוני.

 

אגב, שתי שאלות:

 

מה הביא את סוני להוציא את האוזניות לרחוב? זיהוי של המצב, או שמע האנשים אימצו את ההמצאה על מנת לתגבר את הניתוק מהסביבה?

 

שאלה השנייה היא, האם עקב המצב של הזרוע שלך למדת לגלגל ביד אחת, או שזה לא מגביל?