גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[locomotive]

אתה אוכל אבוקדו לא בשל ואח"כ מתפלא...

ראש השנה 2013.

 

דניקס,

בהתחשב בשעות העבודה שלך/השכר החודשי, ושיגרת החיים שלך אני מציע לך להשאר שם.

יכלת להשתתף בבת מצווש כרגע-אתה רואה, תמיד יש יותר גרוע.

[Danix60]

אתה אוכל אבוקדו לא בשל ואח"כ מתפלא...

ראש השנה 2013.

 

דניקס,

בהתחשב בשעות העבודה שלך/השכר החודשי, ושיגרת החיים שלך אני מציע לך להשאר שם.

יכלת להשתתף בבת מצווש כרגע-אתה רואה, תמיד יש יותר גרוע.

 

אני מעריך את מה שכולכם אמרתם, אני באמת אתכנן לי איזה חופשה לשבוע בחו"ל ככל הנראה, כי שאני בארץ בחופשה זה לא בדיוק חופשה כי הלקוחות והבוס חופרים.

אחזור ואדבר עם הבוס ואציג לו את המצב שנהיה קשה לאחרונה ואני מקווה שיהיה בסדר, תודה רבה לכם, באמת מעריך את זה.

[בנצי]

כן אני מעניק שירות טלפוני מסור 03-7225072, להקיש 2. שיחה מקומית לבזק.

 

מה עוד יש לי לעשות במדבר???

 

 

[בנצי]

ואני מציע לעשות על האש אצלי.

יש גם גולדסטאר

 

וסרטי בורקס

[Danix60]

בנצי נראה מפתה מאוד !! שמור מקום.

[locomotive]

אני באמת אתכנן לי איזה חופשה לשבוע בחו"ל ככל הנראה, כי שאני בארץ בחופשה זה לא בדיוק חופשה כי הלקוחות והבוס חופרים.

אתה יודע, סוגרים את הטלפון, לא מדווחים בפייסבוק,

והרי לך חופשה גם בארץ.

[הספגטי המעופף]

אבל בנצי, הוא לא יצליח לעזוב את הגיבוב לשבוע.

 

גם אני הרבה זמן לא גובבתי, פתיחת שנת הלימודים האקדמית מוציאה ממני (שוב) את כל החשק לכתוב/לקרוא/לעבוד או כל דבר שהוא לא לשבת על המרפסת ולשתות בירה עם בלוז ברקע. זה לא חומרי הקריאה המרתקים או המרצים הנפלאים אלא פשוט מה שאני מכנה "העומס האנושי". כל הקמפוס מלא באנשים, והשנה יותר מתמיד, ללכת בשביל מבניין לבניין זה כמו לעבור נתיבים בפקק ברכב קטן וישן. הכיתות מלאות בצורה לא הגיונית (כן, יושבים על הרצפה לפעמים) וכל הזמן רעש, רעש, רעש. אין טיפה שקט. אפילו מעט מקומות המסתור שמצאתי בעבר כבר לא שקטים ודרכי ההימלטות התמלאו אף הן. לפחות בקרוב יגיע החורף וכל מה שמחוץ לבניינים יהיה שלי

אז אולי אני בכיין, ובטוח שאנטיפט אבל מה בסך הכל רציתי...קצת שקט.

וכמות הסמול-טוק המיותר ביום, השאלות שנשאלות לשם ה"נימוס" וזה שכבר אין דוכן בירה בכיכר.

 

עכשיו אני עם כוס קפה לפני היציאה, נפתחה קצת הגבבת, נראה כבר מה יהיה הלאה.

[Romek]

גם אני לא תמיד מצליח למצוא פינה של שקט לעצמי.

הבעיה, שזה קורה לי בבית שלי...

 

איפה, איפה אטמי האוזניים המחורבשים האלה?

אה...

נשאר ליד הרוטור והדרמל אצל הורים של אישתי.

 

שיט...

[Black Joker]

יש פה רועי צאן?

[ברווז]

אולי תמצא רועי חשבון, לא נראה לי שרועי צאן.

[Talgaz]

מחלטר בזמני הפנוי ברעיית כבשים אל המנגל.

[locomotive]

יש פה רועי צאן?

 

ה' רועי.

 

אופ-גיבוב, כבר כמה ימים שאני מזמזם את השיר הזה:

 

כל היום אני כמו משוגע

מתקשר אלייך את לא עונה

הנה עוד ערב אבוד

 

מסתכל על התקרה הלבנה

מתעלם מהשעון כל שעה

הנה עוד ערב אבוד

 

כל הלילה

מתהפך במיטה

כל הלילה

לא ישן לדקה

כל הלילה

סופר מאות של כבשים

את לא מטלפנת

 

מתקלח ורואה חדשות

מחמם איזה מרק קופסאות

הנה עוד ערב אבוד

 

לא יודע מה לעשות עם עצמי

אם לקום או להשאר לידי

הנה עוד ערב אבוד

 

כל הלילה

מתהפך במיטה

כל הלילה

לא ישן לדקה

כל הלילה

עובר על כל הפרטים

את לא מטלפנת

 

כל הלילה

מתהפך במיטה

כל הלילה

לא ישן לדקה

כל הלילה

סופר מאות של כבשים

את לא מטלפנת

 

את חייבת לנסות להתקשר

עוד שניה אני מתפורר

הנה עוד ערב אבוד

[m3x7r3m3]

Danix

בכל מקרה מגיע לך ימי חופשה ומחלה וכו'.

אתה מגיע למשרה מלאה? (מן הסתם אם היו לך רק ימים של 4-8 אז לא, אבל אמרת שיש ימים שאתה עושה 9 שעות עם הפסקה באמצע).

מה לגבי ימי שישי?

[בנצי]

אחח השקט, כל כך רציתי שקט, ברחתי מהעיר, ברחתי מעצמי, מההתנהלות היומיומית המוכרת, מהבטחון של המוכר. ברחתי, וכמו בת יענה, הקפתי את ראשי בחול.

והשקט? השקט הביא את התהיות, תהיות בקשר לעולם, העולם האמיתי, היום שלי, העולם שכולם רואים והעולם הפנימי.

 

שקט...

 

ובא לי לצעוק, לצעוק חזק אל האפילה, שהכוכבים יפלו, שהאדמה תרעד. בנבכי נשמתי אני מטייל, והדרך ארוכה ומעורפלת.

 

וככה אני כותב, המחברת מלאה, שירים למגירה, והמגירה? המגירה הפכה למזוודה, מזוודת נדודים.

 

האוזניות מנגנות לי שיר ישן, זכרון ילדות כך נדמה לי, תמימות, תמימות שברחה לה בין האצבעות, חלקלקה היא התמימות כמו שמן על מים.

אף אחד לא צלצל בפעמון, אף אחד לא טרח להודיע. שככה בבום אחד גדול מתבגרים.

 

ומה איתי? האם חיי הם התפרקות תמידית על זכרון אבוד, על רגע שכמעט ונשכח, והחיים הללו, החיים שיקרים לנו כ"כ שנהרוג בשבילם אבל גם מזלזל בהם באותה המידה.

האם הכל כ"כ אבסורדי שזה כואב בעצמות?

ומהי בדידות? מהי אהבה?

ולמה הקור שמביא איתו הלילה לא נעלם עם השמיכה העבה?

 

בחיי חיפשתי תשובות

חציתי ימים ויבשות

מרדף אין סופי אחר הלא נודע

המוות מעבר לפינה כך אמרו לי

אבל כמה פינות כבר יש במרובע?

את הקיבעון זנחתי ואת השיגעון אימצתי לחיקי.

חי בשם היאוש ומיואש מהחיים

 

 

סיפורי ילדותי היו מלאים בסוף טוב, אושר ועושר עד עצם היום הזה.

אני רוצה לכתוב ספר ילדים, ספר אמיתי שינפץ את האשליה המסריחה שאינה קשירה למציאות שלנו.

זה יהיה לקט סיפורים.

היה היה לפני שנים רבות ארמון מפואר על הר ירוק

בארמון חי המלך נרקומן

כולם אהבו את המלך נרקומן

כולם למעט המכשפה שגרה ביער הסמוך.

המלך היה בודד מאוד ארמונו הגדול הכיל את כל הטוב שבעולם אך למלך לא היה עם מי לחלוק את ארמונו.

ביום בהיר אחד החליט המלך שהגיע הזמן להתמסד, בשיערו שיבה מבצבצת.

יצא המלך אל הכפר, מחופש כאדם מן השורה, הרי מאוד קל לזהות נרקומן.

התהלך בין הדוכנים בשוק, בין החנויות, בין הבתים.

הייתה זאת אהבה ממבט ראשון, ברגע שעיניו נפלו על בת החלבן ליבו החסיר פעימה.

יפה הייתה בת החלבן, עורה הצח כשלג, עיניה גדולות טיפות, חיוכה, עצמות לחיה, צווארה הרך, כל אלה לא משכו את תשומת לבו של המלך נרקומן כמו זוג שדיה.

 

המלך חזר אל ארמונו ועוד באותו היום שלח את משרתיו אל החלבן, הביאו לי את החלבן, יש לי דיבור צפוף איתו.

 

החלבן הגיע מבוהל, נוטף זיעה, הנרקומן קיבל אותו בחיוך ממזרי, ספר לי על ילדתך מר אדון חלבן.

ילדתי? בתי היחידה?

כן מר אדון חלבן היקר.

מה הוא שמה?

שרמוטה השיב החלבן הזקן תוך כדי שהוא מסיר את כובע החלבנים הידוע מראשו בכדי לנגב את אגלי הזיעה המסריחה שהחלה לטפטף לו על המצח.

 

שרמוטה! צעק הנרקומן, שרמוטה, ענה לו מר אדון חלבן.

 

אני רוצה לשאת אותה לאישה, אני אעשה ממנה מלכה.

 

מר אדון חלבן התעלף.

 

ביום למחרת מר אדון חלבן סבל משלשולים.

ביום למחרת למחרת התעורר לו מר אדון חלבן מוקדם מן הרגיל, התגלח וביקש מהשרמוטה שתתגלח גם.

שימי על עצמך משהו יפה, אנחנו הולכים לפגוש את המלך נרקומן.

מה זה? את עושה צחוק? שרמוטה בת שרמוטה, לאן את חושבת שאת הולכת ככה? הבת שלי לא תצא מהבית לבושה כמו זונה, כל הקרסול שלך בחוץ!

החליפה בגדיהם, התגלחה בשנית ויצאה אל הארמון עם אביה

 

בהגיעם לארמון השערים נפתחו בתרועת חצוצרות, שטיח אדום כיבד את פניהם, כל נכבדי הכפר היו בארמון עם מתנות, הקצב החזיק סמלת נקניקיות משובחות, הסנדלר הביא זוג מהמם לשרמוטה, שמעון פרס הביא פרחים.

כולם רקדו, שמחו וחיכו לבואו של המלך נרקומן.

שרמוטה התרגשה כ"כ, דמעות בעיניה.

חלפה לה שעה, הנגנים כבר החלו להתעייף.

אך כולם היו בהיי, מר אדון חלבן מזג לשרמוטה עוד כוס של יין, הריקודים המשיכו אל תוך הלילה

והמשיכו.

הבוקר הגיע וכולם ישנים ברחבה

צרחה קטעה את הדממה.

שרמוטה שהתעוררה לפני כולם הבינה שהמלך נרקומן לא יצא את חדרו כלל.

היא התגלעה אל חדרו ונקשה שלוש פעמים.

טוק טוק טוק.

בעין מענה החליטה להיכנס אל חדרו של המלך נרקומן.

המלך נרקומן שככל הנראה התרגש מהמאורע, מת ממנת יתר.

מותו נקבע במקום.

 

הממלכה קרסה, ושרמוטה נשארה שרמוטה.

 

לא אושר ועושר, לא עצם היום הזה.

סיפור שמתאים לימינו, היום כשכל ילד פוץ כבר יודע לתפעל מחשב, אי אפשר למכור לילדים לוקשים. כל ילד בר דעת יודע ששלגיה הייתה משתמשת עם סטיה מינית קשה לכיוון גמדים ואורגיות.

זהבה ושלושת הדובים... נו באמת, הסיפור המוכר זאת הגרסא שהם סיפרו לשופט. הגיע הזמן שהצד של זהבה יצא לאור.

 

סינדרלה? ילדה מסכנה שאכלה טריפ רע, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהיא נסעה לנשף בדלעת?

 

פינוקיו?

סבא ג'פטו.... סבא של מי? לפי הסיפור הוא זקן ערירי שאהב לשייף לעצמו את המקל.

הכניס ילד לוואן עם הבטחות שווא שהוא יהפוך אותו לילד אמיתי עם הוא ישמור סוד.

הוא בטח גם נתן לו סוכריה על מקל.

 

בת הים הקטנה?

 

מישהו ממש עיוות את סיפור תולדות העיר בת-ים.

בת-ים הקטנה, זה ימכור יותר.

 

 

דיסני.... היום זה לא יעבוד.

[Danix60]

Danix

בכל מקרה מגיע לך ימי חופשה ומחלה וכו'.

אתה מגיע למשרה מלאה? (מן הסתם אם היו לך רק ימים של 4-8 אז לא, אבל אמרת שיש ימים שאתה עושה 9 שעות עם הפסקה באמצע).

מה לגבי ימי שישי?

 

ימי שישי אני עובד 6 שעות.

שעות העבודה שלי הם 4-8 אבל יש ימים שאני מתחיל ב1 ומסיים ב8 ללא הפסקה, מן הסתם שיש הפסקת גיבוב פה ושם.

בחודש יוצא איזה 6-8 ימים בהם אני עובד מ1-8 .