גלעד שליט - הסיפור האמיתי

[אאוץ]

שום דבר לא מובטח, גם לא טנק מלא טובין ותקלין.

לפחות זה נותן אפשרות בחירה לגיבור שנפל בשבי.

כל השאר בעיניי לא יותר מאשר אגואיסטים.

[אאוץ]

הוא היה חייל פשוט לא קצין בדרג גבוה,כמה ועל הוא כבר ידע?

 

לא יודע מה הוא ידע ומה ערך המידע שהוא מסר, אבל אין לי ספק שהוא שפך הכל.

דבר אחד אני יודע שהוא ידע - את הסבל האדיר שגרם למדינה שלמה.

בכל זאת בחר בטובתו האישית, ושל הוריו הנפלאים. (בלי ציניות).

[falou]

תפקיד העיתונות בדמוקרטיה לבקר מדיניות, לבקר אנשי ציבור, אולי את מפקד הגזרה.

לא לתלות את הש"ג!

 

הקמפיין לשחרור שליט היה קמפיין אישי, לא ציבורי.

לכן מותר גם להטיח בו ביקורת אישית.

[RK]

לא יודע מה הוא ידע ומה ערך המידע שהוא מסר, אבל אין לי ספק שהוא שפך הכל.

 

אתה מבין שהנחת המוצא של גופי המודיעין באשר הם היא שהשבוי שפך את כל מה שידע? אין הרבה אנשים שיכולים לעמוד בשבי, גם לאחר שבוע שבי או כל אימון אחר. אנשים כמו אבי לניר ז"ל ודומיו הם היוצאים מן הכלל, לא הכלל.

[אאוץ]

ברור לי, מכיוון שהוא שרד שנים של שבי. הוא לא שרד כי הוא משכמו ומעלה.

[Eily]

הקמפיין לשחרור שליט היה קמפיין אישי, לא ציבורי.

לכן מותר גם להטיח בו ביקורת אישית.

 

בראשי הקמפיין - בהחלט!

בתקשורת - אדרבא!

אתה יכול אפילו לבקר את האב שביקש לקבל על עצמו תפקיד ציבורי.

לא את החייל עצמו!

שוב אני לא נגד התחקיר, אני נגד הנימה האישית גם של שני הרמבואים שמעליך שעדיין שטופים באתוס ציוני שהוא די אנכרוניסטי. זה לא שהחליטו להעניק לחייל את עיטור המופת, רק לשחרר אותו מהשבי בהיעדר אפשרות לפעולה צבאית.

נראה שיש אנשים שמעדיפים את נחשון וקסמן על פני פדוי שבי, זה האתוס הציוני האנכרוניסטי שאני מדבר עליו.

החייל לא היה בזמן מלחמה ולא הרגיש שגורל המדינה מוטל על כתיפיו הצרות.

אתם רוצים לתלות אותו?

הבנו שלא מדובר בקהלני או בצביקה גרינגולד, אלא גיבור מעידן אחר, אבל דחילק: ענת קם עשיתם ממנו!

[אאוץ]

אלי, אני מרגיש שהמגמה פה היא יותר ביקורת בונה כדי שנלמד מהמקרה בעתיד.

אז כן מותר למתוח ביקורת כדי להפיק לקחים, כנראה סובייקטיבים כי אנחנו עדיין לא השולחן הסודי של הרמטכ"ל.

[RK]

ברור לי, מכיוון שהוא שרד שנים של שבי. הוא לא שרד כי הוא משכמו ומעלה.

 

הוא שרד כי הוא קלף למיקוח, לא כי הוא תרם למודיעין הפלסטינאי. נראה לך שהיה לו איזשהו ערך כתורם מידע, גם אם לא היה מתעפץ בתדריכים? בחייך...

[אאוץ]

אתה מפספס במעט את כוונתי.

כוונתי היא שהוא, ע"פ הכתבה והתחקיר, לא עשה מעשה משמעותי שיכל למנוע את המקרה.

לא בתחקירים בידיי האוייב, ולא בהתחילת ההיסטוריה בירי על הטנק וכמה שעות לפני כן כשהוא וחבריו החליטו לנמנם מעט ולחלום על מקומות יותר נחמדים במקום לשמור עליי ועליך.

 

הוא יכל למנוע את חטיפתו, הוא יכל למנוע את הסבל של מדינה שלמה - ובזכות זה הוא חי היום ובנוחות אני מאמין.

הוא כן נידב מידע - לא משנה אם היה מידע מועיל או לא. הוא עשה הכל להישאר חי והצליח. זאת נקודתי.

[Eily]

אילי, אני מרגיש שהמגמה פה היא יותר ביקורת בונה כדי שנלמד מהמקרה בעתיד.

אז כן מותר למתוח ביקורת כדי להפיק לקחים, כנראה סובייקטיבים כי אנחנו עדיין לא השולחן הסודי של הרמטכ"ל.

 

כתבת דברים מאוד קשים כלפי החייל עצמו ולא ביקורת כלפי המערכת. לא אכנס לציטוטים אבל הדברים מאוד מקוממים אותי, כפי שאתה יכול להבין.

ואתה עוד עדין לעומת טוקבקי-פייסבוק שנתקלתי בהם בעקבות פרסום ממצאי התחקיר.

 

גם למתיחת ביקורת - יש צורת התבטאות נאותה!

גם יש הבדל בין דעות אישיות שנאמרות בשיחות סלון, לבין טוקבקים שהם בחזקת המרחב הציבורי.

[shais01]

מחשבה שהתפתחה בראשי תוך כדי קריאת הכתבה,

שליט למיטב זיכרוני בין הבודדים שהוחזרו משבי ערבי בחיים. כל השאר קיבלנו במקום חיים, קיבלנו מתים.

 

יש לי סברה שעל פניה, אותם חיילים חזרו מתים. הם לא שיתפו פעולה. הם לא ששו לנדב מידע. ולכן מתו. האוייב אינו סבלני או סובלני מאוד.

 

אתה טועה.

מרבית השבויים חזרו חיים.

אלו שמתו, לרוב מתו בשלבים הראשונים של נפילתם בשבי, בלינץ על ידי אזרחים או חיילים פשוטים. חלקם מתו במהלך השבי בשל פציעות איתן נפלו בשבי, ולמרות טיפול רפואי כזה או אחר שהשובים נתנו להם.

כעיקרון, מהרגע שהשבוי הגיע לידי דרג צבאי בכיר יחסית, הוא היה מוגן מלינץ וזכה לטיפול רפואי סביר כדי להחזיקו בחיים, שהרי שבוי חי שווה הרבה יותר, כמקור מידע וכקלף מיקוח משבוי מת.

זה לא אומר שלא היו ׳תאונות עבודה׳ במהלך החקירות, אבל זה לא היה נפוץ ובטח זו לא היתה כוונת השובים.

 

שי

[shais01]

אתה מבין שהנחת המוצא של גופי המודיעין באשר הם היא שהשבוי שפך את כל מה שידע? אין הרבה אנשים שיכולים לעמוד בשבי, גם לאחר שבוע שבי או כל אימון אחר. אנשים כמו אבי לניר ז"ל ודומיו הם היוצאים מן הכלל, לא הכלל.

 

גם אם אתה צודק וזו הנחת המוצא של המודיעין, הרבה פעמים אין מה לעשות איתה.

ברור שאם השבוי ידע על פעילות מבצעית קרובה, ינסו לשנותה כדי לשמר על גורם ההפתעה.

אבל אם הוא מסגיר מידע על מערכות נשק או אפילו תו״ל, אלו דברים שקשה עד בלתי אפשרי לשנות תוך כדי לחימה, ולכן ראוי שחייל הנופל בשבי יעשה כמיטב יכולתו להסגיר כמה שפחות. גם חייל זוטר כמו שליט ידע דברים על מערכת הנשק אותה תפעל (היה תותחן, לא?), ואולי על מערכות ההגנה של המרכבה, שאם הסגיר אותם (ואני מבין שכך עשה), היום הידע הזה נמצא ברשות חיזבאללה, סוריה ואיראן.

 

שי

[אאוץ]

כתבת דברים מאוד קשים כלפי החייל עצמו ולא ביקורת כלפי המערכת. לא אכנס לציטוטים אבל הדברים מאוד מקוממים אותי, כפי שאתה יכול להבין.

ואתה עוד עדין לעומת טוקבקי-פייסבוק שנתקלתי בהם בעקבות פרסום ממצאי התחקיר.

 

גם למתיחת ביקורת - יש צורת התבטאות נאותה!

גם יש הבדל בין דעות אישיות שנאמרות בשיחות סלון, לבין טוקבקים שהם בחזקת המרחב הציבורי.

 

איפה התבטאתי בצורה לא נאותה?

אכן דברים קשים נאמרו, כביקורת כלפיי החייל גלעד שליט, ולא רק.

 

אכן לפי דעתי מוטב לנו חייל (תושב ישראל) מת מאשר עוד הרבה מאוד תושבי ישראל מתים ויכול להיות שלמעשה זה מה שקורה.

דבריי יכולים להיות מקוממים ואני מבין זאת. אבל אין פה בוטות.

 

כשהולכים לצבא, במיוחד לקרבי. צריך להיות מוכנים נפשיים לחרף נפשנו למען ארצנו. זו גם הסיסמא, תקן אותי אם אני טועה.

 

מתיחת הביקורת, בין אם היא עדינה או בוטה בפייסבוק (לא שאני מצדיק), היא לא נעימה לעולם. לא הכל יכול להיות נעים.

 

הכרחית? לדעתי כן. כל חייל שקורא, כן ילמד משהו מסויים מהמקרה ואולי אם יפול בשבי גם הוא, חס ושלום, יידע לא להתנהג בפחדנות ולא יתן לפחד לשלוט בו עצמו ככל העת.

 

בכל דבר רע יש גם טוב.

[Eily]

אתה האתוס הציוני שמעדיף שהיו 3 הרוגים באותו קרב מאשר 2 הרוגים ופדוי שבי.

פדוי השבי לא בא לך טוב בזוית של העין.

 

תראה, גם אני הייתי מעדיף פעולה צבאית לשחרורו, כנראה שזו לא היתה אופציה מבצעית לפעולה כזאת, או שיקולים אחרים.

אתה מותח ביקורת על חייל ששרת להגנת המדינה, ורק לא נהג כמצופה ממנו תחת אש לאחר שמפקדיו לא פעלו לפי הנוהל.

איך אתה יודע איך אתה תתפקד תחת אש?

ואם תתפקד למופת, איך אתה מצפה מכל אחד שיתפקד אותו דבר?

 

אכן חייל נשבע "ואף להקריב את חיי", מקור השבועה הזאת הוא בימים של טרם הקמת המדינה. אני לא אומר שצריך לשנות את לשון השבועה כי זו הצהרה מאוד מרחיקת לכת אבל לא צריך לקחת את הנוסח הזה כלשונו.

לא היה בידי החייל מידע סודי ביותר, אסטרטגי שמסירתו מהווה נזק חמור ומתמשך לבטחון המדינה, על איזה חרקירי אתה מדבר?

[יבגניפ]

יש לי סברה שעל פניה, אותם חיילים חזרו מתים. הם לא שיתפו פעולה. הם לא ששו לנדב מידע. ולכן מתו. האוייב אינו סבלני או סובלני מאוד.

מהכתבה נשמע ששליט קישקש כל מה שביקשו על מנת להישמר ללא סבל או מוות "מיותרים".

 

עם כל הכבוד לחום והאהבה הישראלים, מאות אלפי מפגינים למען שיחרור שליט דאז. הוא אינו ראוי בעיניי שלי.

הוא מכר אותנו לטובתו שלו, ואח"כ ישראל מכרה את עצמה לטובתו שלו ולטובת פופלאריותה.

 

הוא אינו גיבור. הוא אפילו אינו חייל.

אני רק יודע שחייל אמיתי היה מעדיף למות למען ארצו שלו. ואני רוצה להאמין בכל כוחי שזה מה שהייתי בוחר בו.

 

אאוץ', במדינת ישראל אף אחד לא שואל ילד בן 18 אם הוא רוצה להיות גיבור או לא. אם אתה בן אדם הגון וישר, בעל פרופיל רפואי גבוהה מספיק ולא בן יחיד, אתה תמצא את עצמך ביחידת שדה. לא כולם רוצים למות, לכן הדרישה שלך לגבי מי שהולך לקרבי היא לא במקום: מי שמתנדב ליחידה כזו או אחרת, צריך בהחלט להבין שהוא כן בוחר לסכן את החיים שלו יותר (אגב, פעם אחרונה שמח"ט הצנחנים אמר משהו כזה - ההורים של המתגייסים עשו מזה חתיכת סיפור), אבל שליט לא התנדב לכלום. הוא בסך הכל לא התחמק.

אני לא חושב ששליט עשה איזה נזק בלתי הפיך למדינת ישראל ממה שהוא אולי סיפר לשובים שלו. מה הוא כבר יודע? איך מתפעלים טנק? נהלי שמירה? הוא השיא של החפשיות, אז לבוא אליו בטענות ורמיזות על זה שהוא כנראה שיתף מידע.. נו באמת.. כנראה שחיפוש בגוגל, או בפורום צבא ובטחון בפרש יכול ללמד אותך יותר על צהל ממה שידע או יודע שליט.

נכון, שליט הוא לא גיבור. אבל רוב האנשים הם לא גיבורים. בגלל זה גם בקרב עמק הבכא, אתה מכיר את אביגדור קהלני ולא את החפשים, שצעקו בקשר שהם לא רוצים למות. אני לא יודע לנתח מה גורם לאנשים לפעול במצבים כאלו באופן אוטומטי, אבל אולי לפעמים גם המפקד שנמצא בשטח ומסוגל להזיז את החיילים, עושה את ההבדל. לשליט לא היה כזה, מעבר לזה הוא לא שונה מהרבה אנשים אחרים שרוצים לחיות ולא למות, שלא ביקשו להיות גיבורים אף פעם ושנמצאים בצבא אך ורק כי יש חוק שירות חובה בישראל.

ברור לי שזה הורס את האתוס וברור לי שזה פחות מרשים מכל בני ה17, שמבלים ימים כלילות באימונים, כדי להתקבל לאיזו שייטת מטכל דימיונית (אגב - היו תורמים יותר למדינה אם היו הולכים ומחזקים את יחידות השדה, אבל זה נושא לדיון אחר) ורק חולמים על להיות גיבורים. עדיין, לא אנחנו נתנו לגלעד שליט את החיים ולא חושב שיש לי או לך הזכות לבוא למישהו בביקורת על זה שהוא העדיף להשאר חי. נכון, זה אולי תרם למדינה פחות, אבל אותי למדו, מאז שאני זוכר את עצמי, שאצלנו (בניגוד לאויב) מקדשים את החיים, ולא את המוות.