החיים בישראל לעומת החיים בגולה (פוצל משרשור ה-Evo)

[ישה]

בנצי יקר

 

תקרא את הודעתי ואולי תבין.

 

אתה מתאר אמריקה שקיימת לעשירון העליון שם, לכן כתבתי שגם העשירון העליון בישראל חי לו טוב . אלה שגרים בכפר שמריהו ובהרצליה פיתוח.

 

התיאור שלך והתיאור שלהם אינם מייצגים את החיים לא שם ולא כאן.

 

לכן כל הרצאותיך המלומדות לא מלמדות כלום. ולזה קראתי אל תדיין לנו את המוח.

 

מאחל לכם חיים מתוקים.

[Black Joker]

כמישהו שעדיין מחפש מקצוע ללמוד, אשמח אם תשתף אותי מאיזה מקצוע אפשר להתקיים בכבוד בארץ.

 

הייטקסטים - מאזדה 3 ודלקן זה לא החלום של כולם.

 

עם כל ה-exitים שהיו לאחרונה, לא מדובר רק במאזדה 3 .

[Alon_A]

אלון,

 

יש משהו בדברייך, אבל צריך להתסכל על כך שיש גם את ה"ישראלי היפה", כמו שאתה היית בסיפורך.

 

פשוט התנהגתי כמו בן-אדם, לא כמו חיה. ברגע שזה יהפוך לנורמה ולא לישראלי היפה, יהיה פה הרבה יותר טוב. נכון, יש כאן הרבה אנשים טובים, אבל אני חושב שיש יותר חארות.

 

בחיים אני לא אוכל לשתוק, כאשר אני אראה קבוצה מסויימת של אנשים צוחקים על אחד השונה מהם. גם אם אותה קבוצה תהייה קבוצה של בריונים, אני אעדיף לחטוף מכות מהם ולא לחטוף מכות מעצמי, אם אניח למקרה ואחשוב על כך בדיעבד.

 

אני חייב להודות, שבמקרים כאלה, היום, אני מעדיף לשמור על עצמי, לא שווה לחטוף בשביל כל דבר. מה שכן, אם הייתי בגודל של bmw ricer הייתי מרשה לעצמי יותר

 

אני לימדתי את עצמי לעזור לאנשים ללא שום רצון של הכרת תודה. לפעמים, אני עדיין מחכה לאותה המילה המיוחלת, אבל היא מגיעה.

 

2 דוגמאות מהזמן האחרון:

 

1. במהלך הליכה בעיר, אני מבחין באדם שדוחף את מכונתיו באמצע הכביש ואף אדם לא בא לעזור לו. ניגשתי אני ועזרתי לו לדחוף את המכונית לכל אורך הכביש. בתמורה ציפיתי לשמוע את המילה תודה, אז ציפיתי...

 

הייתי עושה אותו דבר כמוך, אני חושב שהרבה חברה מהפורום כאן היו גם ניגשים לעזור. אבל לי יש דווקא דוגמה הפוכה. באחת הנסיעות שלי בלילה לאוניברסיטה מהקריות (אני עולה בד"כ כל סופ"ש מהכביש החדש בנשר, כשאני לא עם האופל הקשישה) היה רכב בצד הכביש באחד המפרצים ולידו סימן מישהו עם הידיים לעצור. עצרתי, פתחתי מעט את החלון (במקרים כאלה אני קודם כל חשדן) ושאלתי מה קורה. הוא אמר שהרכב שלו נשרף והוא צריך עזרה לכבות אותו, היה לי בקבוק מים גדול בבגאז ובעזרתו כיבינו את המנוע (לא היה משהו רציני, התפוצץ לא צינור מים והמנוע מאוד התחמם). זו היתה משפחה דרוזית מאוספיה, האישה והילדים היו מאוד בלחץ אבל עצם העובדה שעצרנו והכל הסתדר הרגיע אותם. שאלנו אותם אם הם רוצים טרמפ לאוספיה אבל הם אמרו שכבר מישהו בדרך לקחת אותם. הנקודה היא שהוא אמר לי שהמון המון מכוניות עברו בלי לעצור ולשאול מה קורה.

 

היה די קל לראות שמדובר במשפחה ולא באיזה נסיון לעוקץ, וגם אם לא, אפשר לעצור ולשאול אם צריך עזרה, מקסימום לברוח עם הרכב.

 

ד"א, בענייני תודה הם יצאו גדולים, הם בעלי משתלה גדולה באוספיה והם הזמינו אותו לבוא אליהם ולקחת דברים, לא עשינו זאת אבל באמת היה נחמד.

 

 

2. ניגשתי למשאבה לשירות עצמי וראיתי שמשהו לא בסדר, התחלתי לתדלק, מבלי להקיש מספר אשראי. ז"א שהמשאבה, בשוגג, הייתה פתוחה. אני מאמין בדברים בחינם, אני עובד מספיק קשה בשבילהם. ניגשתי לקופאית וסיפרתי לה את הסיפור וביקשתי שתאפס את המשאבה, כדי שאוכל להעביר את כרטיס האשראי ולשלם על הדלק. מה היא ענתה לי? "חכה דקה, אני אעשה את זה". כן, גם הפעם רציתי לשמוע "תודה שהערת את תשומת ליבי", אז רציתי...

 

דווקא כאן נראה לי שהפיתוי "לדפוק" פעם אחת את חברות הדלק היה מנצח אצלי , אולי הפחד מזה שירדפו אחרי בטענה שגנבתי (הרי הכל מצולם בווידאו) היה גורם לי לדווח, אבל בסה"כ, שילכו להז**ין. אם היית מגלה שלחשבון הבנק שלך הועברו מליון דולר בטעות, ככה סתם, היית מדווח למישהו ? אני לא ! זה בדיוק אותו משקל כאן. כל עוד אני לא דופק מישהו אישית (לדוגמה מוצא ארנק של מישהו, או טלפון, ולא מחזיר) זה מעניין לי את הת*ת.

 

תגובותי בכחול.

[Black Joker]

ועוד איך הייתי מדווח, אתה נורמלי ? .

 

אם מיליון דולר עברו אל החשבון שלך, אז סימן שמישהו העביר אותם. אתה באמת חושב שהוא יוותר על סכום כזה ?

[יבין]

Infinity כתב:

 

כמישהו שעדיין מחפש מקצוע ללמוד, אשמח אם תשתף אותי מאיזה מקצוע אפשר להתקיים בכבוד בארץ.

 

עורכי דין - יש כבר כמו זבל, ואי אפשר להתקיים מהמקצוע.

ייתכן וזו התקווה בוקעת מגרוני (או מקלדתי), אבל מה שאתה אומר כאן זה שטויות (וסלח לי על המונח הגס).

כמעט כל תחום שבו תבחר לעסוק, אם לא תהיה טוב בו, לא תתקיים בכבוד. בין אם אתה בוחר להיות אינסטלטור,

מוסכניק, עו"ד או הייטקיסט. נראה לך שתחום ההייטק בארץ לא עמוס לעייפה? מכיוון וישלי רקע של כ-8 שנים

בתחום, אני מדבר מנסיון כאשר אני אומר שחלק מכובד מהעוסקים בתחום לא מרוויחים משכורות עתק. חברים

רבים שהתייעצו איתי לגבי לימודים בתחום לא יודעים לחבר 1+1, אבל יודעים שהם רוצים הייטק. אז נכון, אלו

הם האנשים שיבצעו עבודות QA למשך כל חייהם, ירוויחו משכורת סבירה מינוס לכמה שנים הבאות וימצאו את

עצמם בלי עבודה בשנות ה-40 לחייהם.

 

מדוע אמרתי תקווה? לאחר הרקע שלי בתחום ההייטק, החלטתי שזהו איננו התחום שבו אני רואה את עצמי עוסק

(על אף המשכורת היפה שהרווחתי, ועל אף הפוטנציאל העתידי שהיה מכובד ביותר לאור הרזומה) והחלטתי על

לימודי משפטים. האמן לי, בדקתי היטב את התחום, ואמנם המשכורות בהתחלה אינן באותו הטווח של ההייטק,

אבל לעו"ד צעיר במשרד טוב (וישנם לא מעט כאלו) המשכורת לא כזו איומה ובהחלט מאפשרת "קיום בכבוד".

אם תתמיד, תעבוד קשה וכן, תזכה במעט מזל (מה לעשות, צריך קייסים טובים ושופטים רחמנים) תזכה לקריירה

בעלת תוחלת ארוכה משמעותי מזו של ההייטקיסט הממוצע (ויותר רווחית, במקרים רבים).

 

Black Joker כתב:

קודם כל, אני שמח שעוקבים אחרי בפורום. אם בהתחלה כעסתי על כאלו תגובות, היום אני לוקח אותן כלא פחות ממחאות.

כל התגובות שכתבתי לאחרונה, נבעו בעיקרון מכעס ואכזבה מלא מעט אנשים. נמאס לי לקרוא את ההודעות האלו, שטוענות כי מעלים את מחירי הדלק, אז נלך ברגל וכדומה...ז"א, המערכת נכנסה בנו וניצחה אותנו.

אני מאמין בסיכונים, כיוון שבעבר הגעתי למצב שפשוט לא היה לי מה להפסיד, שום דבר. אני לא מתבייש וממש לא מתחרט על כך. אני יכול להרשות לעצמי היום רמת חיים, שבעבר לא יכלתי. אני אומנם לא בעשירון העליון, אבל אני גם לא מאלה, לשמחתי, שזקוקים לעזרה.

קשה לי עד מאוד להעביר את המחשבות שלי על נייר אינטרנטי, אבל העיקרון תמיד יהיה אותו העיקרון. גם אני נדהמתי מעליית המחירים בשנים האחרונות וגם אני תפסתי את עצמי ברגע מסויים, לא מבין מה קורה. לשמחתי, למדתי לקום על הרגליים ולדחוף את עצמי קדימה.

 

אני לא חף מטעויות וטעות אחת לא קטנה היא הלימודים

 

אני לא מסוגל להתקבל למקום עבודה, לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי ולאחר מכן לחכות עשרות שנים, ע"מ להתקבל לתפקיד בכיר. להגיד שלא ניסיתי זאת? ניסיתי. נתתי את כל הנשמה שלי ובסוף ראיתי אנשים מתקדמים בעקבות קשרים בלבד (אני לא מסכים עם זה, אבל אני מודע לכך שזה קיים). היום, למדתי להסתכל על כך באור חיובי, שיצאתי "מהעניין" הזה מהר.

אני ממזמן החלטתי שאני עובד בשביל עצמי ואני מאושר מכך. אני תמיד שמח להכיר שותפים חדשים ותמיד שמח לעבוד ביחד, אבל כאשר אני יודע שכל הרווחים הם שלי ושל השותפים שלי.

דרך אגב, גם היום אני עובד, לפעמים, בעבודות עם שכר מינימום, וזאת ע"מ ללמוד.

תשמע, ייתכן ובאמת יש לך כשרון יזמי ועצמאי ואם כך - בהצלחה (ברצינות). עם זאת, רוב האנשים פשוט

לא יכולים להחליט שהם הולכים להרוויח יותר וזהו זה. לא קמים בבוקר, מחליטים שהמשכורת תעמוד על 20%

תוספת, וממשיכים הלאה. מצד שני - גם לא צריך להתקבל למקום עבודה ולחכות "עשרות שנים" כדי להתקבל

לתפקיד בכיר. ניתן לעשות זאת גם ב-10 שנים, אם עובדים נכון. כבונוס, גישה זו מלווה בבטחון כלכלי משמעותי

לעומת המסלול העצמאי. בהנחה שאתה עדיין בתחילת-אמצע שנות ה-20 שלך, אתה אומר שניסית, אבל כמה מאמץ

והשקעה כבר נתת? מבלי לזלזל, באיזו משרה? שירות לקוחות או תמיכה טכנית? מה שאני מנסה לאמר זה שאין לך

עדיין את נסיון החיים לקבוע את הקביעות שאתה מעלה כאן (למען האמת, גם לי אין, אבל אני מודע לזה). בכל מקרה,

אני מאחל לך הצלחה בכל עסקיך, רק תדע שגם עסק עצמאי מצליח לא נבנה ביום אחד...

[Alon_A]

אני מדבר על מצב היפותטי, נניח טעות במערכת המידע של הבנק, לא העברת כסף שאתה יודע מי העביר. שילכו לחפש.

[יבין]

אלון - מצב דומה קרה לחברים.

ויזה זיכתה אותם בכמה עשרות אלפי שקלים בטעות. לא עזרו טלפונים ומכתבים, ויזה התעקשה

שהכסף שלהם. מה עשה הזוג הצעיר? הפקיד את הכסף בחשבון וצבר ריבית. לאחר כחצי שנה,

נזכרה חברת ויזה בכסף ודרשה לקבלו. התוצאה - רווח של כמה אלפי שקלים.

 

במידה והם היו מבזבזים את הכסף, המצב לא היה כל כך פשוט - אמנם, במקרה שלהם הם

הודיעו לויזה על הטעות וניסו להחזיר את הסכום ולכן ישנן מספר נקודות לטובתם, אך עדיין

מבחינה חוקית הם היו מחויבים להחזיר את הכסף. כך, אם באמת היית "זוכה" בהפקדה של

מליון דולר לחשבון, דע שבכל עת בעתיד (למעט התחשבות בתקופת ההתיישנות הרלוונטית)

ניתן לפנות אליך בדרישה לקבלת הסכום בחזרה.

[Alon_A]

גדול ! לא חשבתי שדברים כאלה באמת מתרחשים.

 

ברור שחוקית הם יכולים לקבל את הכסף בחזרה, אבל מה רע להנות מה"גל" של הריבית, בטח של מיליון

[`Infinity]

Infinity כתב:

 

ייתכן וזו התקווה בוקעת מגרוני (או מקלדתי), אבל מה שאתה אומר כאן זה שטויות (וסלח לי על המונח הגס).

כמעט כל תחום שבו תבחר לעסוק, אם לא טוב בו, לא תתקיים בכבוד. בין אם אתה בוחר להיות אינסטלטור,

מוסכניק, עו"ד או הייטקיסט. נראה לך שתחום ההייטק בארץ לא עמוס לעייפה? מכיוון וישלי רקע של כ-8 שנים

בתחום, אני מדבר מנסיון כאשר אני אומר שחלק מכובד מהעוסקים בתחום לא מרוויחים משכורות עתק. חברים

רבים שהתייעצו איתי לגבי לימודים בתחום לא יודעים לחבר 1+1, אבל יודעים שהם רוצים הייטק. אז נכון, אלו

הם האנשים שיבצעו עבודות QA למשך כל חייהם, ירוויחו משכורת סבירה מינוס לכמה שנים הבאות וימצאו את

עצמם בלי עבודה בשנות ה-40 לחייהם.

 

מדוע אמרתי תקווה? לאחר הרקע שלי בתחום ההייטק, החלטתי שזהו איננו התחום שבו אני רואה את עצמי עוסק

(על אף המשכורת היפה שהרווחתי, ועל אף הפוטנציאל העתידי שהיה מכובד ביותר לאור הרזומה) והחלטתי על

לימודי משפטים. האמן לי, בדקתי היטב את התחום, ואמנם המשכורות בהתחלה אינן באותו הטווח של ההייטק,

אבל לעו"ד צעיר במשרד טוב (וישנם לא מעט כאלו) המשכורת לא כזו איומה ובהחלט מאפשרת "קיום בכבוד".

אם תתמיד, תעבוד קשה וכן, תזכה במעט מזל (מה לעשות, צריך קייסים טובים ושופטים רחמנים) תזכה לקריירה

בעלת תוחלת ארוכה משמעותי מזו של ההייטקיסט הממוצע (ויותר רווחית, במקרים רבים).

 

 

לא דיברתי סתם באוויר, כבר מגיל מאד צעיר הייתה לי זיקה גודלה למקצוע (זה התחיל מזה שהיו קוראים לי העו"ד של הכיתה), וגם אני כמוך חקרתי את הנושא לא מעט.

אבא שלי עו"ד כבר מזה 30 שנה, יש לו משרד די מצליח, וכשהוא בא ואומר לי שהמקצוע היום כבר ממש לא מה שהיה לפני כמה שנים אני לא יכול להתווכח איתו. להיות עו"ד טוב זה כבר לא ערובה להצלחה בתחום הזה, תאמין לי שיש המוני עורכי דין מוכשרים שעדיין לא מצליחים להתקיים בכבוד.

בין השופטים המותשים והתת רמה של רוב עורכי הדין, גם אם תעבוד קשה, כנראה שתצליח להתקיים (בקושי) מהמקצוע, אבל לא הרבה מעבר לזה.

אגב, גם אחותי כבר עו"ד מעל ל10 שנים, בוגרת אוניברסיטה ולא איזה מכללת שקר כלשהי, משתכרת משכורת לא רעה בכלל, אבל רכב חדש או דירה (בלי משכנתא ל30 שנה)עדיין נמצאים מעבר ליכולתה הכלכלית.

 

ממה שהבנתי מדבריך, אתה עדיין לא עו"ד אלא בדרך לשם, אני מאחל לך המון הצלחה בהמשך הדרך ואני מקווה בשבילך שתצליח להוכיח לי שעדיין אפשר לחיות מהמקצוע.

[Black Joker]

 

Black Joker כתב:

תשמע, ייתכן ובאמת יש לך כשרון יזמי ועצמאי ואם כך - בהצלחה (ברצינות). עם זאת, רוב האנשים פשוט

לא יכולים להחליט שהם הולכים להרוויח יותר וזהו זה. לא קמים בבוקר, מחליטים שהמשכורת תעמוד על 20%

תוספת, וממשיכים הלאה. מצד שני - גם לא צריך להתקבל למקום עבודה ולחכות "עשרות שנים" כדי להתקבל

לתפקיד בכיר. ניתן לעשות זאת גם ב-10 שנים, אם עובדים נכון. כבונוס, גישה זו מלווה בבטחון כלכלי משמעותי

לעומת המסלול העצמאי. בהנחה שאתה עדיין בתחילת-אמצע שנות ה-20 שלך, אתה אומר שניסית, אבל כמה מאמץ

והשקעה כבר נתת? מבלי לזלזל, באיזו משרה? שירות לקוחות או תמיכה טכנית? מה שאני מנסה לאמר זה שאין לך

עדיין את נסיון החיים לקבוע את הקביעות שאתה מעלה כאן (למען האמת, גם לי אין, אבל אני מודע לזה). בכל מקרה,

אני מאחל לך הצלחה בכל עסקיך, רק תדע שגם עסק עצמאי מצליח לא נבנה ביום אחד...

 

את ההודעה כתבתי במשך כמה דקות. המחשבה כי אני מניח את הכל בצד ומתחיל דרך חדשה, לקחה לי כמה חודשים טובים.

 

המשרה בה הייתי, הייתה המשרה כמעט הכי נחותה בחנות. התפקיד שלי כלל, בין היתר, נתינת שירות לקוחות. עבדתי בעבודה הזו מעל לשנתיים, כאשר במהלך השנה האחרונה רק "בכיתי" לעצמי ולא הפסקתי להרהר מה אני עושה באותו מקום. שנה שלמה הצלחתי להחזיק בוקר בוקר, כאשר אני קם עם פרצוף עצוב, ע"מ ללכת ולהחזיק את עצמי (בכל זאת, יש חשבונות).

נתתי את כל כולי בעבודה וזה דבר, למען ההגינות, שלא הייתי רגיל אליו. חטפתי צעקות מאנשים על ימין ועל שמאל, עזרתי לאנשים שחשבו שהם מלכים ואני המשרת הנחות שלהם. בקיצור, שירות לקוחות ישראליים - לא צריך להרחיב יותר מזה.

 

אין לי ניסיון חיים של בן 40, אבל מה שאני כן יכול להגיד זה שעברתי חיים לא קלים. אם זה בתור נער, חייל או סתם אחד שמכבד את המשפט "חיה ותן לחיות".

אני מקווה שמובן לך כי אני לא מעוניין לפרט בפורום ציבורי, על אורך חיי . אני כן יכול לכתוב, שגדלתי במשפחה חד הורית וספגתי לא מעט ביקורות בחיים. לעזאזל, אני עדיין סופג.

 

לא צריך ניסיון חיים של עשרות שנים, ע"מ לכוון את עצמך לייעודך בחיים. אל תהפוך דבר פשוט למסובך אני הגעתי לנקודה שנשבר לי. רמת החיים שלי לא מספיקה לי, אני רוצה יותר. אני החלטתי שכל העולם בחוץ הוא מגרש המשחקים שלי ואני מתכוון לנצל אותו עד הסוף.

 

לא מדובר פה ב"עסק עצמאי", אך אני לא אפרט.

[maxcher]

אותי מעניין משהו אחר , בנאדם שרוצה לעבור לחיות בחו"ל , הכיצד?

הבנתי שאפשרות אחת זה עבודה ששולחת אותך , ומה אם אין לי חברה ששולחת אותי לחו"ל? איך אני עושה את זה?

[ברווז]

כמישהו שעדיין מחפש מקצוע ללמוד, אשמח אם תשתף אותי מאיזה מקצוע אפשר להתקיים בכבוד בארץ.

האמת, פעם חשבתי שאני יודע, אבל היום, אני חושב שעדיף שמישהו יגיד לי.

בתור בוגר מגמת כימייה בתיכון, מאד רציתי ללמוד כימייה. לצערי הרב, מאחר ואני כבר מבוגר מדיי בשביל ללמוד דברים חדשים ובשילוב עם עבודה מעצבנת מאד ומתישה כל היום מול מספר חולרות ומספרים כל היום, זה היה דיי בלתי אפשרי עבורי ללמוד. לא שלא ניסיתי. (קללה עסיסית) בתיכון הייתי תותח-על בזה, לא מבין מה השתנה כל כך.

לא חשוב.

הנקודה?

אתם לא תאמינו כמה משרות של מחסנאי (כן, מחסנאי פשוט) שהדרישות כוללות-תואר בכימיה...

כך שאני כבר לא יודע מה זה מקצוע טוב ומבוקש.

הבנתי שאפשרות אחת זה עבודה ששולחת אותך , ומה אם אין לי חברה ששולחת אותי לחו"ל? איך אני עושה את זה?

 

אתה מזכיר לי את זה. הקטע הרלוונטי עבורך מתחיל ב-0.23 שניות...

איך אתה עושה את זה?

מוציא ויזה ועובר להתגורר עם קרוב משפחה\חבר, תוך חיפוש עבודה בשוק המקומי.

או מוכר את עצמך (הכל-דירה, אוטו, ה-כ-ל), מוציא ויזה, עובר לגור במוטל עד שתמצא עבודה ובינתיים חי מהחסכונות של המכירה.

או זוכה בלוטו, מוציא ויזה, דיינרס, מאסטרקארד, אמריקן אקספרס ועוד ויזה אחת, ליתר ביטחון, ופשוט עובר.

[bagira]

באגירה, אאל"ט אתה עצמאי, בעל חנות לחיות "מיוחדות". האם לזה אתה קורא "מקצוע טוב ומבוקש"?

הרי אם תגיע לחו"ל ותנסה לפתוח שם עסק שכזה, התחרות שם תהיה קשה פי כמה מאשר פה, ולמצוא עבודה סבירה כשכיר (בהנחה שאין לך מקצוע או תואר) תהיה קרובה לבלתי אפשרית.

 

 

התפרצת לדלת פתוחה כי עצמאים באירופה וארה"ב חיים ברווחה כלכלית הרבה יותר גדולה מאשר פה.

 

שילוב של מס מופחת, כמעט כל הוצאה שלהם היא הוצאה מוכרת (כולל המשכנתא על הבית והעלות של המטפלת לתינוק ואפילו האבקת כביסה כי הרי הוא מכבס בבית את הבגדים שאיתם הוא הולך לעבודה), רמת חיים כללית הרבה יותר גבוהה שגורמת לאנשים להוציא כסף הרבה יותר בקלות ועוד.

 

 

יש לי קולגות עם חניויות באותו פורמט כמו שלי שאני מכיר על בסיס אישי בניס, פריז, מונפליה,מילאנו, מינכן, קלן, פרנקפורט, ציריך, מיאמי ויוסטון טכסס. רובם חיים ברמת חיים שבארץ נחשבת לגבוהה מאוד .

[אייל]

ממש מזכיר את נושא התקלות ברכבים.

צריך לשמוע גם זווית של כאלה שנכשלו בגדול בשביל לקבל את התמונה המלאה.

 

לדעתי אנשים צעירים שעוזבים את הארץ בלי מטרה מוגדרת, רק כדי להיות שכירים בארה"ב ולקנות המבורגר בחצי מחיר,

הם לא כאלה שחושבים לטווח הארוך אלא מחפשים לעשות קיצורי דרך בכל מה שקשור להשכלה וקריירה.

 

אם כבר ארה"ב הייתי נוסע ללמוד שם , להכנס למערכת העסקית שם ואז לפתוח משהו משלי או באמצעות תואר שני באחד המוסדות היוקרתיים, לנחות לתפקיד ניהולי שמכניס הרבה כסף.

 

מי שעוזב את הארץ בלי מקצוע, כשכיר במשרה לא יציבה או בחברה לא יציבה, עלול למצוא את עצמו בעוד שנתיים, חמש או עשר, בלי השכלה , בלי קריירה אבל עם שמפו ב2 שקל. (אני לא מאחל זאת לאף אחד)

 

את הסיפור על בת דודה שלי שנסעה אחרי הצבא למכור מוצרי ים המלח (בעגלות שרובן אם לא כולן - לא חוקיות ),ישבה חודשיים או אפילו יותר בכלא וקיבלה גירוש לכל החיים מארה"ב וקנס של עשרות אלפי דולרים שאין לה , אספר בפעם אחרת , לא בשעה כה מאוחרת.

[Super_T]

אני אשתדל להישאר מפוקס בתגובה שלי,

קראתי את רוב רובו של הת'רד הזה ואני חייב לומר שהוא עורר בי רגשות מעורבים.

 

בראש ובראשונה אציין שבפנים אני מוכן לתת את תעודת הזהות הכחולה שלי מיידית ברגע שתוצע לי אחת קנדית.

לגבי אמריקה עד לפני כמה חודשים , חייתי חיים שלמים עם רצון לגור שם, סדרת מפגשים ושיחות ארוכות מאוד ועמוקות מאוד עם חברה טובה שעושה בקרוב (ספטמבר) עלייה חזרה לארץ עם בעלה (יהודי אמריקאי ממשפחה אמידה למדיי) עזרו לי להבין שאת אמריקה אשמור לטיולים וכיופים..

 

יש המון דברים נכונים במה שנכתב והם טובים לשני הצדדים:

אלו המצודדים בהישארות בארץ, ואלו המצודדים בירידה מכאן.

 

אני טיילתי בארה"ב וניגשתי לאנשים מבלי להכיר נפש חיה ברחובות ניו-יורק (על כל איזוריה) ושאלתי איך להגיע למקומות, תמיד ענו לי לעניין והיו נחמדים אלי, כך היה בכל עיר ועיר שבה ביקרתי, חרשתי את ארה"ב מהמזרח אל המערב וגם קצת למעלה , תמיד היו נחמדים אלי.

אמנם הייתי שם ב1999 אבל עדיין, ההרגשה ששם הכל גדול יותר, יפה יותר, מרשים יותר, מוצלח יותר וכו' חרוטה בי עמוק עמוק ולעולם לא תגליד.

 

מצד שני ישנם דברים שרובכם כאן לא מכירים,

מעניין אותי לדעת מי מכם ניסה להיות סטודנט באוניברסיטה בארה"ב , מי מכם יודע מה היא "הלוואת סטודנט" (Student's Loan) ומהם הסכומים שעליהם מדובר, מי מכם יודע כמה זמן לוקח להחזיר אותה ?

אני לא אכביד עליכם בפרטים מיותרים ואומר לכם שרוב הסטודנטים בארה"ב שלא מגיעים מבית של הורים עמוסים בכסף (וזה רוב גדול) משלמים סכומי עתק על הלוואות הטודנט שלהם כמה שנים אחרי סיום הלימודים גם כאשר כבר יש להם עבודה מסודרת.

בואו נדבר קצת על בריאות, נכון, אובמה העביר שם איזה חוק "סוציאלי יותר" בהקשר הזה, עדיין, רוב התושבים באמריקה היו מתים לעבוד בחברות ממשלתיות ובכאלה הקשורות לממשלה או לצבא, יודעים למה? כי חוץ מהחברות הללו וחברות ההיי-טק הממש מצליחות, כמעט לאף אחד במדינה אין ביטוח בריאות שאפילו מתקרב למה שאתם מקבלים בארץ גם אם תעבדו בתחנת דלק. החברות הקרובות לצבא ולממשלה מתוגמלות עם ביטוח בריאות נהדר ועדיין גם אז על העובד לשלם איזה 150-200 דולר בחודש כדי לתחזק את הביטוח הזה ואם הוא כולל Dental Plan (ביטוח שיניים) זו הצלחה מסחררת, בואו לא ניכנס לכמה עולה להיכנס למיון בארה"ב ולקבל 2 אספירין , צילום רנטגן וברכת נסיעה טובה מהרופא אחרי שחבר נכנס בכם קצת חזק מידי במשחק הכדורסל השכונתי, נכון , גם בארץ ביקור בארץ במיון לא זול, אבל כאן יש התחייבות של קופ"ח שתפתור את זה (לרוב.. מקסימום הולכים למר"ם קודם), בארה"ב תשלמו את זה מהכיס וחסר לכם שלא.

המשכורות שם יכולות להיות נהדרות , אבל החינוך הטוב באמת יקר שם בצורה מחרידה, היה סרט מטורף ב"יש דוקו" לפני איזה חודשים שלושה כשהם עשו את רצועת שידורי ה"בייבי" שלהם, על זוגות שרוצים לרשום את התינוקות (כן, תינוקות) שלהם לגני ילדים מיוחדים שיקנו להם "השכלה" ו"ייתנו דגש מיוחד לנושא ההתפתחות שלהם" - זה בהשוואה כמובן לפעוטונים הפרטים הרגילים או כאלו ציבוריים בעיר ניו-יורק. רוב הזוגות שם היו עשירים בצורה מטורפת וגם הם נלחמו עד הרגע האחרון על המקום של הילדים שלהם בגן, השפלות, הגרלות, ימי מבחן לילד, מבחנים להורים, תשלום חודשי שווה ערך למשכורת טובה בארץ לחודש, ראיונות אישיים ושאר ירקות , וזה לגן שהוא אפילו לא גן חובה, אז תחשבו מה יהיה בבית הספר היסודי , התיכון והאוניברסיטה.

 

שיהיה ברור , אני האחרון שיבוא כאן ויראה ציונות ויגיד שהוא מרוצה מישראל,

אני בעל תואר ראשון בהצטיינות יתרה (ממוצע 96) אבל מכיוון שבחרתי במידענות ומשאבי אנוש כמה שמעניין אותי ללמוד ולא הנדסת חשמל/מחשבים/תכנה - אני דוחף כל חודש מחדש את התואר שלי לתחת ועובד כבר שנה וחצי ב"באג מחשבים". אני משלם כל חודש 90 ש"ח -/+ על הזכות לנסות ולשלוח קורות חיים ולחפש עבודה (40 ומשהוא שקלים לאתר אול-ג'ובז שלא עוזר לי בש*ט ועוד 50 ש"ח בערך על עיתון שישי כל שישי למהדורת הדרושים -אבל לא רק עבורה..) - לא מצאתי עבודה נורמלית שאוכל לומר שמכניסה לי משכורת שראויה לאדם עם השכלה כמו שלי ולגיל שלי (בן שלושים ביוני). המשכורת שלי היא בדיחה רעה ואני מוכר מצויין עובד באחד הסניפים החזקים בארץ של הרשת, למעשה ההחלטה שלי ללכת ללמוד לתואר ראשון , במיוחד כזה שמעניין אותי (מופרך הא? מה הקשר בין עניין ללימודים?) היתה אחת הגרועות בחיי.

חברים שלי עובדים במקומות כמו אינטל ו-HP ומרוויחים משכורות (שנראות לי) מטורפות של 15 ו-20 אלף ברוטו בחודש עם רכבים צמודים ולפטופים ופלאפונים מהעבודה רק כי הם בחרו ללמוד לתכנת או ללמוד את רזי עולם הרשתות והאינטרנט, אז אם אני אוהב טבע, ורוצה ללמוד תואר בשימור אתרים או ביולוגיה ימית, או לחילופין רוצה ללמוד פילוסופיה לתואר ראשון - כנראה שבישראל "הנאורה" של שנת 2011 , אין מקום לאנשים שכמותי , כי עבודה מכניסה כבר לא תהיה לי (ראו מוסף "ממון" בשישי האחרון).

על עניין המוטוריקה בארץ לא אדבר - זה פורום מכוניות ויש כאן פי 30 אנשים שיודעים פי 500 יותר ממני על כמה עגום המצב פה מהבחינה הזו ויסבירו את זה טוב ממני לכולנו. אם להסביר את זה בפשטות, ביום שאוכל לעבוד בחנות כמו ההיא ב"מהיר ועצבני" (חלק 1) שבה מסתובבים בקבוקי NOS בתצוגה, ולהרוויח את לחמי כמו בן-אדם ושזה יהיה חוקי (כמו גם כמובן אותם רכבים שבהם אתקין את הסחורה הנהדרת הזו) - יהיה שלום לישראל עם כל מדינות ערב ואני אוכל לצאת לנופש במלון 5 כוכבים על חוף הים של עזה/רפיח (אל תתפסו אותי במילה - הבנתם את הרעיון) בלי דאגות - במילים אחרות, הנינים שלי לא יראו את זה קורה..

 

אבל,

יש משהוא שמקבע אותך כאן, מעבר לפחד שעליו כתב BAGIRA (שאותו אני חולק גם ובטונות..), זו אותה הרגשה שעושה לך לא נעים בבטן ביום השואה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, זה אותו רעיון של להשאיר את ההורים וכל מה שיש לך פה בארץ (ובמקרה שלי זה בית ללא משכנתא, רכב סביר מינוס ומערכת סטריאו/קולנוע של החלומות שלי בסלון) ולקום לעקור את עצמך עם הרצון הבלתי נגמר להצליח שם רחוק.

זה אולי ילך ואולי לא, ואני ממש , אבל ממש מסכים עם כ--ל מי שרשם שבלי עבודה מסודרת שם אין טעם להעיז בכלל.

כמעט כל החברים הטובים שלי כבר לא גרים בארץ והולך להם נהדר - אבל כמעט כולם נסעו אל עבודות מסודרות מראש, ובלי לפגוע ברגשותיו של אף אחד מקוראי ההודעה והפורום בכלל, יש לדעתי קשר הדוק בין הרמה הסוציו-אקונומית שלך וההשכלה שלך לכמות האנשים שאתה מכיר מקרוב שיעזבו לחו"ל וישארו שם ויצליחו שם.

מעטים הם האנשים הלא משכילים ולא מסודרים (לפחות חלקית) מבחינה כלכלית שיעזבו לחו"ל ולא יחזרו לכאן בשלב כזה או אחר לאחר שנכשלו במשימתם לכבוש את אירופה\ארה"ב. יש להורים שלי כמה זוגות חברים כאלה ואני מכיר את הסיפורים היטב.

 

אז אני (לצערי) חושב (וגם מבין באיזשהוא מקום ש)אשאר פה ואצטרך להתרגל,

לזה שכנראה לעולם לא ארשה לעצמי לרכוש רכב ספורטיבי ישירות מהסוכנות וגם אם כן , אהיה יחסית מבוגר,

לזה שתמיד יהיה משהוא מעצבן שידליק אותי מחדש כמו החרדים לובשי השחורים ממאה שערים ובני-ברק והכסף שהולך אליהם ולהתנחלויות ושאר ירקות,

לזה שאשלם כאן יותר ואקבל פחות,

לזה שכל דבר שאינו הולך בד בבד עם השילוב (הנוראי) של דת ומדינה ודפוסי התנהגות ייתפס כאן כסוג של טאבו (להתחתן אזרחית ?? לאכול לא כשר ?? לא לצום ביום כיפור ?? לאכול חמץ בפסח ?? להתקעקע ??) ,

לעוד המון דברים שאין לי כוח לפרט כי אני עייף מידי וכבר 4 בבוקר מידי בשביל זה...

 

אני יהודי ע"פ הגדרת תעודת הזהות שלי , אבל לא מאמין באלוהים באשר הוא,

אני ישראלי ע"פ זה שנולדתי כאן ואני חי כאן, אבל מעדיף את קנדה פי מאתיים בפנים בפנים,

אני גם ריאלי ויודע שכנראה לא אעזוב ועל כן אני מנסה לעשות הכל על מנת שיהיה לי כאן טוב יותר, בטוח יותר, נעים יותר ונוח יותר, ואם זה אומר שרכב הספורט יחכה לגיל 40-50, אז הוא יחכה, ואם זה אומר לעשות מה שאני רוצה ולדעת שיהיו כאלה שיחשבו שאני כזה או אחר כי אין לי בעיה להתחתן אבל אזרחית ואני לא רוצה ילדים משלי ואוהב קעקועים וספורט אקסטרים וספורט מוטורי ושאר ירקות - אז שיהיה , אי אפשר לרצות את כולם.

 

אם תמצאו את האנשים שעושים לכם טוב כשהם לידכם ותהיו בחברתם ותשמרו על קשרים טובים איתם, זה ממש ממש לא משנה איפה תחיו - בישראל או בארה"ב או בפאקינג בנגלדש - יהיה לכם טוב.