החיים בישראל לעומת החיים בגולה (פוצל משרשור ה-Evo)

[roee]

אוניברסיטאות Ivy League עולות הרבה מאוד כסף, סביב 40 אלף דולר לשנה ויותר לשכר לימוד בלבד. עם זאת, הסיכויים שלך למצוא עבודה מכניסה אח"כ גדולים מהסיכויים שלך למצוא עבודה טובה כבוגר אוניברסיטה ישראלית. לא רק זה, אלא שיש לא מעט מילגות ומנגנון הלוואות הסטודנט הוא לא רע כלכך בהתחשב בפוטנציאל ההשתכרות.

עם זאת, יש לא מעט קולג'ים ואוניברסיטאות בהן שכר הלימוד נמוך יותר.

 

לגבי גני ילדים - אל תיקח את הגנים הכי יוקרתיים של מנהטן בתור דוגמא. גן טוב בארץ באיזור המרכז עולה סביב 3K ש"ח לחודש לילד, וגם באלו מתקיימות הגרלות.

 

לא שחינוך זה דבר זול בארה"ב אבל צריך לשמור על פרופורציות.

[edan82]

אותי מעניין משהו אחר , בנאדם שרוצה לעבור לחיות בחו"ל , הכיצד?

הבנתי שאפשרות אחת זה עבודה ששולחת אותך , ומה אם אין לי חברה ששולחת אותי לחו"ל? איך אני עושה את זה?

 

"פשוט מאוד":

 

אתה מתחיל לחפש דרך האינטרנט אנשים שגרים ביעד אליו אתה מתכנן להגיע ומתחיל לשאול אותם שאלות בסיסיות:

 

איך המקום מבחינת יוקר מחייה ?

 

אפשרויות עבודה?

 

מקומות עדיפים למגורים ?

 

עלויות שכירות באותם מקומות עדיפים ?

 

כמובן שיש עוד הרבה דברים, אבל זה הרעיון הכללי.

 

אני לא מסכים עם גישת "זרוק את עצמך למזוודה ועלה על המטוס"- זו דרך בדוקה לכך שתנחת במקום כלשהו, תקבל "סטירה" מהמקום ותחזור לארץ מהר מאוד, בקיצור, תלמד את המקום אליו אתה מתכנן להגיע כי יש מקומות שאפשר להגיע אליהם ללא עבודה מסודרת מראש ועם כמות מזומנים קטנה יחסית (ארה"ב למשל) ויש מקומות שלא תוכל לשרוד שם חודש ללא עבודה כי המעט כסף שיש לך "יישתה" מהר מאוד (הונג קונג למשל).

 

 

עידן,

 

אני קורא את ההודעות שלך עד למילה האחרונה ועדיין, לפחות בעניין הזה אני לא מסכים איתך.

 

יש לי מכרים באורלנדו, פלורידה, אשר גרים בשכונה קטנה ובטוחה עם שומר בכניסה, אשר בלי אישור, אתה לא יכול להכנס.

הבית שלהם הוא בית פרטי קטן עם לא מעט חדרים ולא מעט מרחב פנימי +גינה קטנה. קיימת בריכה משותפת לכל השכונה. ערך הנכס שלהם הינו בסביבות ה-35,000 דולרים.

 

אני מודע לעובדה שניתנת דוגמאות כאלו ואחרות זה קצת מעשה ילדותי, אבל עדיין, אני מנסה איכשהו להמחיש את הכוונה שלי.

 

אין שום דבר ילדותי בלתת דוגמאות, ככה לומדים.

 

בהנחה וביקרת את המכרים שלך והסביבה מתאימה לך וכו', למה אתה לא מנסה לעשות את המהלך ולעבור לשם ?

 

35K דולר זה סכום מאוד נמוך לנכס, יכול להיות שאתה יכול לרכוש נכס כזה ואפילו לקבל ויזת "השקעה" על סמך זה שרכשת נכס (אני לא בקיא בענייני ויזות לארה"ב אבל יש מקומות בעולם שאתה יכול לקבל ויזה על בסיס השקעה, כל מדינה והחוקים שלה).

[SurfHigh]

קראתי כמעט את כל השרשור ונראה לי שאנשים מפספסים פה משהו:

הרבה מתרכזים פה ברמת החיים ובעובדה ש"שם" תוכלו לקנות קורבט או בימר בשליש מחיר. זה נכון כנראה, אבל אני

לא מאמין שזה מה שעושה בנאדם מאושר. זה כנראה נותן לך סיפוק רגעי, אולי לכמה חודשים. ברגע שהתרגלת, זה כבר נראה

לך נורמלי, אתה מעריך את זה פחות ומחפש את הריגוש הבא.

לפי דעתי ההבדל הגדול בין אורח החיים כאן ל"שם" (כל אחד יחליף את השם במדינה המועדפת עליו) הוא בהתנהלות היומיומית.

הלחץ בארץ לא נובע דוקא מסיבות כלכליות. אני אתן דוגמא: לפני שנתיים טיילתי באיטליה. אני ואשתי החלטנו ליסוע לאורך אחד

האגמים. הכביש כולו הוא דו סטרי, נתיב לכל כיוון. זה היה ביום ראשון אחה"צ. מסתבר שנסנעו ליעד מאוד פופולרי, כי בכיוון הנגדי

היה פקק של אלפי מכוניות מלאות במשפחות שחזרו מהקמפינג של הסופ"ש. הפקק הזה נמשך לאורך 10-15 ק"מ ולאורך מספר עיירות.

לא שמענו צפירה אחת (איטליה, כן), אף אחד לא ניסה לעקוף מהשוליים, אף אחד לא הרים אורות כשהנהג ברכב מלפניו חלם.

זה משהו שלא קשור לרמת המחיה. לא חושב שבאיטליה רמת המחיה גבוהה יותר מבארץ, אבל יש להם סבלנות. בצהריים לוקחים

הפסקת צהריים והולכים הביתה להיות עם המשפחה, בסופ"ש מבלים באחד מאין ספור האגמים שיש להם בלי צפיפות, בלי להשאיר זבל

אחריהם. אתה מרגיש שלאנשים נוח והם לא רצים ממקום אחד לשני כדי לא להפסיד משהו.

כך שלדעתי כל העניין הזה לא קשור דוקא לרמת מחיה ועושר וכמה "קל" לעשות כסף ולחסוך.

[בנצי]

לא דיברתי על רמת החיים של העשירון העליון אלא דיברתי על האפשרות לטפס מעלה ברמת החיים באמצעות עבודה קשה.

פה אני מרגיש מתוגמל עבור זיעת אפי.

 

הלוואה לסטודנטים היא דבר רציני אך ההחזר החודשי נמוך מאוד, החברה שעליה דיברתי הגיעה ממשפחה ממוצעת, למדה רפואה באמצעות הלוואות סטודנטים ועבודה, היום יש לה החזר של 700 דולר בחודש, אבל זה בהתאם לתקופת הלימודים ולמשך ההלוואה, אל תשכח שרופא מרוויח פה טוב, אני מדבר איתך על 800 דולר נטו ליום עבודה והיא בסה"כ שנה בקייזר, בע"ה בשנה הבאה היא תקבל את השותפות והמשכורת תגדל לאיזור ה1000 דולר נטו ליום עבודה, היא הגיעה לזה כי היא קרעה את התחת.

לה יש איזה 22 שנות לימוד, אני לעומת זאת, 9 שנות לימוד, אבל אני עובד קשה ומבחינת פוטנציאל אני יכול לעשות משכורת זהה לשלה, היו לי שבועות שסגרתי 7000 דולר והיו שבועות שלא הכנסתי כסף, הכל תלוי בי.

 

החיים שלי בארץ לא היו קלים, כבר כתבתי על זה בעבר בקצרה, עבודה תמיד הייתה חלק מחיי ובארץ לא משנה כמה הרווחתי או כמה קשה עבדתי, תמיד הייתה תחושה של פספוס.

 

לגביי שכבות חלשות, אני יכול לרשום כמה עולה כל דבר בסיסי בחיי משפחה ממוצעת אל מול משכורת מינימום של זוג ואני רוצה להשוות את זה לחיים בישראל, אם מישהו מוכן לרשום לי כמה עולה דירה עם 2 חדרי שינה בבת-ים, כמה מכניס זוג שמרוויח מינימום וכמה עולה להחזיק רכב פשוט, משפחה שכזאת בישראל ויש הרבה כאלה חיה ממינוס למינוס, לא יכולה להרשות נופשים (אולי אילת פעם בשנה) וברמת העקרון נמצאים במעגל די בעייתי של הלוואות.

 

לעומת זה משפחה בשכונה לא רעה כמו אנסינו, משלמים 1350 דולר בחודש על דירה עם 2 חדרי שינה עם חניה פרטית, חדר כושר, בריכה וספא, ארנונה, חשמל וגז באיזור ה200 דולר בחודש, 1500 דולר על דיור, נוסיף עוד 65 דולר עבור כבלים ואינטרנט, 100 דולר עבור 2 מכשירי סלולר במסלול של דבר ללא הגבלה, 50 דולר ביטוח חודשי לרכב, מצרכים לבית באיזור ה250-400 דולר בחודש ויש לנו באיזור ה2250 דולר בחודש, לפני דלק, נגיד שהזוג מכניס ביחד 900 דולר בשבוע, יש לנו כמעט 4000 דולר בחודש, זה משאיר אותנו עם 1700 דולר עבור דלק, בילויים, חסכון ועוד כמה דברים.

 

אם אני מסתכל על הדרך שעשיתי פה ב3 שנים, התהפוכות שעברתי, מספר הפעמים שבחרתי לעבור ולהתחיל מחדש ואיפה שאני נמצא היום, באמת אני יודע שהשמיים הם הגבול.

[יבין]

Black Joker כתב:

המשרה בה הייתי, הייתה המשרה כמעט הכי נחותה בחנות. התפקיד שלי כלל, בין היתר, נתינת שירות לקוחות. עבדתי בעבודה הזו מעל לשנתיים, כאשר במהלך השנה האחרונה רק "בכיתי" לעצמי ולא הפסקתי להרהר מה אני עושה באותו מקום. שנה שלמה הצלחתי להחזיק בוקר בוקר, כאשר אני קם עם פרצוף עצוב, ע"מ ללכת ולהחזיק את עצמי (בכל זאת, יש חשבונות).

נתתי את כל כולי בעבודה וזה דבר, למען ההגינות, שלא הייתי רגיל אליו. חטפתי צעקות מאנשים על ימין ועל שמאל, עזרתי לאנשים שחשבו שהם מלכים ואני המשרת הנחות שלהם. בקיצור, שירות לקוחות ישראליים - לא צריך להרחיב יותר מזה.

די איששת את מה שחשבתי כאן. עם כל הכבוד למשרה אותה אתה מתאר, לא כל עבודה חייבת להוביל לקידום. בדיוק כמו

שמרבית השליחים בחנות הפיצה תמיד נשארים שליחים, כך גם מרבית המוכרים בחנות נשארים מוכרים. לא שיש בכך פסול,

אבל לקבוע את הקביעות שהעלת על בסיס שנתיים בתפקיד כזה, זה קצת מופרך ידידי. כדי להתקדם, צריך גם לבחור את

המסלול המתאים, כנראה ששם הייתה נקודת הכשלון. אף אחד, כמובן, לא מבטיח כי מסלול אחר יוביל אותך בהכרח למקום

הרצוי, אבל בהחלט ישנם סיכויים טובים יותר. בכל מקרה, מקווה שהדרך החדשה תהיה מוצלחת יותר .

 

Infinity כתב:

לא דיברתי סתם באוויר, כבר מגיל מאד צעיר הייתה לי זיקה גודלה למקצוע (זה התחיל מזה שהיו קוראים לי העו"ד של הכיתה), וגם אני כמוך חקרתי את הנושא לא מעט.

אבא שלי עו"ד כבר מזה 30 שנה, יש לו משרד די מצליח, וכשהוא בא ואומר לי שהמקצוע היום כבר ממש לא מה שהיה לפני כמה שנים אני לא יכול להתווכח איתו. להיות עו"ד טוב זה כבר לא ערובה להצלחה בתחום הזה, תאמין לי שיש המוני עורכי דין מוכשרים שעדיין לא מצליחים להתקיים בכבוד.

בין השופטים המותשים והתת רמה של רוב עורכי הדין, גם אם תעבוד קשה, כנראה שתצליח להתקיים (בקושי) מהמקצוע, אבל לא הרבה מעבר לזה.

אגב, גם אחותי כבר עו"ד מעל ל10 שנים, בוגרת אוניברסיטה ולא איזה מכללת שקר כלשהי, משתכרת משכורת לא רעה בכלל, אבל רכב חדש או דירה (בלי משכנתא ל30 שנה)עדיין נמצאים מעבר ליכולתה הכלכלית.

 

ממה שהבנתי מדבריך, אתה עדיין לא עו"ד אלא בדרך לשם, אני מאחל לך המון הצלחה בהמשך הדרך ואני מקווה בשבילך שתצליח להוכיח לי שעדיין אפשר לחיות מהמקצוע.

אכן, ההתמחות מתחילה עוד פחות מ-4 חודשים. ייתכן ונקודת המבט שלי נובעת מהאנשים עמם למדתי ומהמוסד ממנו

באתי, אבל משיחות המסדרון, מהקשרים ומבירור נתונים הקיימים ברשת, נראה לי שהמצב לא כזה גרוע. כמו בכל דבר,

נדרש לעבוד קשה ולא לרצות לקבל את כל הטוב שבעולם על ההתחלה.

 

Roee כתב:

אוניברסיטאות Ivy League עולות הרבה מאוד כסף, סביב 40 אלף דולר לשנה ויותר לשכר לימוד בלבד. עם זאת, הסיכויים שלך למצוא עבודה מכניסה אח"כ גדולים מהסיכויים שלך למצוא עבודה טובה כבוגר אוניברסיטה ישראלית. לא רק זה, אלא שיש לא מעט מילגות ומנגנון הלוואות הסטודנט הוא לא רע כלכך בהתחשב בפוטנציאל ההשתכרות.

עם זאת, יש לא מעט קולג'ים ואוניברסיטאות בהן שכר הלימוד נמוך יותר.

 

לגבי גני ילדים - אל תיקח את הגנים הכי יוקרתיים של מנהטן בתור דוגמא. גן טוב בארץ באיזור המרכז עולה סביב 3K ש"ח לחודש לילד, וגם באלו מתקיימות הגרלות.

 

לא שחינוך זה דבר זול בארה"ב אבל צריך לשמור על פרופורציות.

חביבי, כאן נפלת. אני נאלץ שלא להסכים איתך, מכיוון שיש פער תהומי בין החינוך בישראל ובארה"ב. פרופורציה לא ממש

קיימת. לפני שארוסתי ומשפחתה עלו לארץ, היא למדה שנה אחת ב-Cornell (מעין פיצוי על כך שהוריה עקרו אותה מארה"ב

והביאו אותה לכאן). שכר הלימוד, נכון ל-2003, עמד על 47,000$, סכום שלא כולל עלויות דיור, ספרים וכיו"ב (עוד כמה אלפי

דולרים בשנה). המשמעות הינה שבסיום התואר, אתה נמצא בבור של כ-200,000$. עכשיו, נכון הדבר שישנן עבודות מכניסות

יותר בארה"ב, אבל היחס שבין כמות מסיימי התארים לעבודות הוא ממש לא פרופורציונלי. לא מעט מחבריה, אשר כולם למדו

במוסדות העילית, משלמים שנים על גבי שנים את עלות התארים הללו (בניגוד לחבריה מה"שכונה", בה ההורים מכסים את עלות

התואר בצ'ק אחד או שניים). דודה שלי, למשל, שחיה ב-NYC ומעוניינת בחינוך טוב לבת שלה - 25,000$ לשנה בעבור

ילדה בת 7, וגם זה "בהנחה" מיוחדת. עוד דוגמאות לא חסר לי. חשקה נפשך במוסד קצת פחות מכובד? עדיין תשלם 10K$

במקרים רבים, ותזכה לפוטנציאל השתכרות נמוך יותר כבונוס (ראה ערך מכללת "שקר ובניו" בישראל).

 

עכשיו תשווה את זה לארץ - 3,000$ לשנת לימודים, כאשר לחלק לא מבוטל מהאוכלוסיה יש פקדון שמכסה כ-60% מעלות

התואר (ונעזוב את הדיון ב-3 שנים שהובילו לפקדון זה). לאנשים כאן יש את האפשרות לסגור תואר ב-45,000 ש"ח, כאשר

קיימת כמות מלגות לא מבוטלת. בארה"ב, לעומת זאת, מלגה איננה דבר של מה בכך ולא קל להשיגה. כאן, לכל אדם לו יש

צורך ממשי במלגה, ישנו מוסד או קרן מלגות שכנראה תוכל לעזור. אפילו במוסד בו אני לומד, מקום בו היית חושב שרק הזכרת

המילה "מלגה" צריכה להיות אסורה, אחוז ניכר מהסטודנטים מקבלים מלגות מכובדות ביותר. בפועל, הזמינות של חינוך ברמה

גבוהה בארץ טוב הרבה יותר מאשר בארה"ב ונגיש להרבה יותר אנשים.

[Black Joker]

אנחנו מתחילים לטחון פה מים...

 

הכל טוב ויפה, אך חשוב לזכור כי לפעמים חוויה אחת, מעצבת את אישיות הבן אדם ולא בהכרח ניסיון של שנים.

[אייל]

עכשיו תשווה את זה לארץ - 3,000$ לשנת לימודים, כאשר לחלק לא מבוטל מהאוכלוסיה יש פקדון שמכסה כ-60% מעלות

התואר (ונעזוב את הדיון ב-3 שנים שהובילו לפקדון זה). לאנשים כאן יש את האפשרות לסגור תואר ב-45,000 ש"ח, כאשר

קיימת כמות מלגות לא מבוטלת. בארה"ב, לעומת זאת, מלגה איננה דבר של מה בכך ולא קל להשיגה. כאן, לכל אדם לו יש

צורך ממשי במלגה, ישנו מוסד או קרן מלגות שכנראה תוכל לעזור. אפילו במוסד בו אני לומד, מקום בו היית חושב שרק הזכרת

המילה "מלגה" צריכה להיות אסורה, אחוז ניכר מהסטודנטים מקבלים מלגות מכובדות ביותר. בפועל, הזמינות של חינוך ברמה

גבוהה בארץ טוב הרבה יותר מאשר בארה"ב ונגיש להרבה יותר אנשים.

 

לא כולם משלמים בארץ 3000 דולר על שכר לימוד, יש מכללות שבלי בושה לוקחות 25-30K לשנת לימוד.

 

אני כיום עושה תואר בארץ במנהל עסקים (תואר שני) ותכלס הוא לא יתן לי יותר מדי, לעומת זאת חבר עם רקע זהה שעושה בארה"ב בוורטון אמנם משלם כסף גדול על זה, אבל הסכומים שהוא יקבל לאחר התואר הם אולי פי 4 או 5 ברמה השנתית ממה שאני מרוויח היום בהייטק.

 

לזה שלמד משאבי אנוש - זו לא המדינה אשמה, זו בחירת מסלול לא נכונה. עם הצטיינות יתרה בתואר לא נדרש אי אפשר ללכת למכולת (לצערי)

[יבין]

נתחיל את התגובה בכך שאני לומד באחד מהמוסדות שלוקחים "בלי בושה" 30K בשנה.

מבחינתי, אני מקביל את זה לכך שאם הייתי בארה"ב, לא הייתה לי שום בעיה לשלם את

ה45K$ הנדרשים כדי ללמוד במוסדות המובילים שם.

 

כמה נקודות שעדיף להבהיר מעכשיו, כדי שלא נגלוש סתם לפסים לא רצויים:

1. אני ממש לא משווה את הבינתחומי (בו אני לומד) לוורטון, הרווארד או ייל.

2. אני מוכן להודות בפה מלא כי הדירוג של אוניברסיטאות בארץ (העברית ותל אביב)

בתחום בו אני לומד טוב יותר מזה של הבינתחומי.

3. דירוג שמבוסס על מחקר של המרצים, שבא על חשבוני כסטודנט, מעניין לי את הב*צה.

4. איכות ההוראה בבינתחומי לא נופלת, ואף עולה על זו באוניברסיטאות בארץ.

 

בהנתן תנאים אלו, לי היה עדיף לשלם את הסכום ה"מופרך" שנדרש. למה?

1. כי לי חשוב האדם שאהיה בסוף התואר, ולא השם שכתוב על התעודה.

2. כי שופט בדיון לא בודק היכן אתה לומד ואם זה לא באוניברסיטה - מוריד

5 נקודות על ההתחלה.

3. כי מבחינה כלכלית יותר השתלם לי ללמוד כאן (עבודה שתמכה מאוד, ולוח

שעות שאפשר זאת, בניגוד לתל אביב)

 

לאור זאת - המוסד הזה היה הטוב ביותר לי, כן כן - עדיף על כל אוניברסיטה

בארץ, ולכן שמחתי לשלם את הסכום. בארה"ב, שיקולים דומים מובילים סטודנטים

ללמוד במוסדות הטובים ביותר. נראה לך שבהכרח איכות ההוראה במוסדות אלו

עדיפה ממוסדות מדינתיים? מנסיון, לא!

אני לא אומר שבממוצע זה לא כך, אבל אתה יכול לצאת מבריק גם במוסד פחות

נחשב. הקושי שם הוא שבניגוד לארץ (מצב שהולך ומשתפר ככל שעוברות השנים),

יש העדפה מובהקת ליוצאי המוסדות המובילים. כאן, עוד 10 שנים, כאשר חלק ניכר

מהשוק יהיה יוצאי מכללות, פער זה כבר יצטמצם משמעותית. זה אומר שהאנשים יהיו

פחות מוכשרים? לא! זה פשוט אומר שלראש חברה זו או אחרת לא יהיה רשום "העברית"

על דף הציונים אלא "הבינתחומי", "המכללה למנהל", או רחמנא ליצלן "קרית אונו" (טוב נו,

זהו חזון אחרית הימים).

 

לאחר חפירה זו - מי שבעל ציונים טובים, עובד קשה ומוכן להתאמץ - יש לו מקום באוניברסיטה

שגובה 3000$ בשנה. מי שלא - חבל, שיעבוד קשה יותר.

[אייל]

שוב שרשור מכללה נגד אוניברסיטה? לא חרגת קצת?

 

יופי של נאום

עושה רושם שאתה משתמש בו למטרות שכנוע לא בפעם הראשונה

 

אני לא חושב שאתה חייב הסברים לאף אחד , בחרת מה שלדעתך טוב עבורך.

 

עם זאת, כנראה שעוד לא הבנת שזה לא חשוב מה למדת בתואר אלא מאיפה קיבלת אותו. [ככה זה ברוב התחומים]

בקשר לאיכות ההוראה : כנראה שבמכללות היא טובה יותר כי המרצים שם הם מורים ולא חוקרים בעלי שם.

עם זאת, בתכלס -איכות ההוראה לא מעניינת אף אחד. לא באת כאן לעשות בחינות בגרות.

 

אגב - גם אם המצב היה הפוך מבחינת מחירים, הייתי בכל מקרה הולך לאוניברסיטה.

[יבין]

חס וחלילה, לא עוד שרשור לימודים, יש רק עוד חודש לסיום וכבר אין לי כוח .

חלק ניכר מהתגובה הייתה רק כחלק מהערת אגב, שהתאימה לעובדה שהייתי

בין שיעור אחד לשני. אני גם מוותר על נסיונות שכנוע, סתם באתי להוסיף קצת "צבע"

בנושא הספציפי. דווקא לגבי מה שאמרת אני חולק - זה הרבה יותר מה שאתה יודע

ולא מהיכן הגעת (ככה התקבלתי לעבודה, כשבדרך כיפכפתי מהנדסים מהטכניון

ומאוניברסיטת תל אביב, מבלי שהייתי יום אחד באקדמיה).

 

בכל אופן, מה שצריך להטריד אותך זה שחברך שהלך ללמוד בוורטון עשוי להרוויח

משמעותית יותר ממך, וממני, גם בלי התואר השני שלו. כמו שאתה אומר, בארה"ב

לתואר השני יש משקל משמעותי, בניגוד לתואר השני במנהע"ס בארץ, שלא באמת

נושא משקל כה רב.

[אייל]

זה לא משהו שאמור להדאיג אותי.

שירוויח ושיהיה לו לבריאות. אני אשמח בשבילו.

עיני אף פעם לא צרה .

 

תואר ראשון הוא עשה יחד איתי בת"א דרך אגב, משם אני מכיר אותו.

פשוט בתואר השני במנהל עסקים יש לנו תפיסה שונה, אני חושב שזה לא כזה תואר חשוב, הוא בונה על זה קריירה שלמה.

[יבין]

לא התכוונתי במובן שאתה אמור ל"הצר את עיניך" כלפיו, אלא במובן של

כל השרשור הזה - שהמצב שם טוב יותר מאשר כאן. לגביו, אם הוא מתכוון

לחיות שם, הוא דווקא צודק בגישה שלו - סטטיסטית, האופק המקצועי שלו

נראה ורוד הרבה יותר לאחר MBA מוורטון. לי ולך, כאן בארץ, אין הצדקה

לשלם כאלו סכומים (כך למשל, אני מתכנן את התואר השני בתל אביב, או

באוניברסיטה בחו"ל אם תתקבל מלגה ראויה, ולא בבינתחומי כי דווקא בתואר

השני אני לא רואה יתרון משמעותי למוסד,לעומת המחיר הגבוה).

[maxcher]

"פשוט מאוד":

 

אתה מתחיל לחפש דרך האינטרנט אנשים שגרים ביעד אליו אתה מתכנן להגיע ומתחיל לשאול אותם שאלות בסיסיות:

 

איך המקום מבחינת יוקר מחייה ?

 

אפשרויות עבודה?

 

מקומות עדיפים למגורים ?

 

עלויות שכירות באותם מקומות עדיפים ?

 

כמובן שיש עוד הרבה דברים, אבל זה הרעיון הכללי.

 

אני לא מסכים עם גישת "זרוק את עצמך למזוודה ועלה על המטוס"- זו דרך בדוקה לכך שתנחת במקום כלשהו, תקבל "סטירה" מהמקום ותחזור לארץ מהר מאוד, בקיצור, תלמד את המקום אליו אתה מתכנן להגיע כי יש מקומות שאפשר להגיע אליהם ללא עבודה מסודרת מראש ועם כמות מזומנים קטנה יחסית (ארה"ב למשל) ויש מקומות שלא תוכל לשרוד שם חודש ללא עבודה כי המעט כסף שיש לך "יישתה" מהר מאוד (הונג קונג למשל).

היי עידן , תודה על ההתייחסות.

לא תכננתי לארוז ולטוס , אבל מבחינת רשות ההגירה באותה מדינה , מבחינת פרוצדורות האם זה אפשרי בכלל? האם המדינות האלו לא מגבילות את ההגירה? לארה"ב אני לא מעוניין לעבור , לא מושך אותי ממש. אולי קנדה , או מדינה אירופאית כלשהי , אני זוכר שיש גם חבר פורום שגר בקולומביה , הונג קונג אני גם לא חושב כי לא נראה לי שאי פעם אסתדר עם השפה. אני תמיד חשבתי על זה , אמנם אני עדיין צעיר ועוד ללא תואר , אבל אם בעתיד יתאפשר לי לא אהסס ואעזוב את הארץ , אבל אף פעם לא הבנתי איך מתחילים עם זה.

[Super_T]

 

לזה שלמד משאבי אנוש - זו לא המדינה אשמה, זו בחירת מסלול לא נכונה. עם הצטיינות יתרה בתואר לא נדרש אי אפשר ללכת למכולת (לצערי)

 

אייל ידידי,

בעיני זו בדיוק הבעיה של המדינה, אין לגיטימציה לתואר כמו שלי כי ?? מה ??

תחום משאבי האנוש בארץ מלא באנשי מכירות ולא אנשי משאבי אנוש, כמעט כל חברות ההשמה הן חברות של אנשי מכירות שמפרסמות ברי"ש גליי שהן לא מחפשות אנשים עם תואר ראשון במשאבי אנוש אלא אנשים עם רקע מכירתי, כדי שיידחוף את המועמד למשרה ולא יתאים אותם כפי שצריך.

אני לא רואה סיבה שמיידענים (שיש כיום בכל חברה שמכבדת את עצמה) לא יצליחו למצוא עבודה, לא רואה סיבה שתואר ראשון בהנדסת חשמל יהיה טוב או מבוקש יותר מהתואר שאני עשיתי, אבל כנראה שאני נאיבי.

אני רוצה לחשוב שבמדינה מתוקנת (מדינות מערב אירופה למשל.. לא יודע.. מניח..) אדם אקדמאי עם תואר ראשון יוכל לעבוד במשרה מספקת ועם שכר הוגן ומתאים לכישוריו.

אבל זה רק אני ..

[אייל]

השאלה מה עדיף, להיות צודק ומובטל או להיות חכם ולעשות תואר במקצוע מבוקש.

 

ואתה לא ממש צודק בעניין אנשי המכירות, אני מכיר לא מעט מאלו שעובדים/עובדות בתחום משאבי אנוש.

יש שם לא מעט בוגרים ובוגרות פסיכולוגיה, הנדסה , תואר ראשון, שני , מנהל עסקים MBA במוסדות המובילים בארץ.