החיים בישראל לעומת החיים בגולה (פוצל משרשור ה-Evo)

[רועי5]

מסכים עם כל מה שכתבת פרט לחלק מהתיאורים על הבריאות שם.

גם יקר יותר , וגם תנסה לבטח את עצמך אם עברת את גיל 30 ,

מה לעשות לא לכולם שם את הסכום הנכבד לפני שחסכו אותו.

בשביל להתקבל לביטוח בריאות בארה"ב אתה צריך לעבור בדיקות מטורפות.

מי שניסה יודע על מה אני מדבר..

הם שוללים אנשים כמעט עלכל דבר (ולא, אני ממש לא מדבר על מחלות חשוכות מרפה - לא עלינו).

 

רק תיקון או תוספת קטנה. מערכת הבריאות האמריקאית היא פרטית לחלוטין ולהוציא מקרים נדירים מאוד של תשלום עבור טיפולים על ידי המדינה, כמו לזקנים העומדים בקריטריונים מסוימים או מי שנפגעו בעת שרות צבאי או אחר, תשלום הוצאות רפואיות נעשה באמצעות חברות ביטוח. בכדי להבטיח תחולה רחבה ככל האפשר של ביטוח בריאות, נושאים המעבידים בהוצאות הביטוח של עובדיהם כמו גם משפחתם וזו חובה חוקית. הבעיה נמצאת כמובן בקרב הלא מועסקים או משקי הבית העצמאיים, ולאלו אין פתרון. הצרה היא שמי שנפלט ממעגל העבודה, אינו יכול לעמוד בתשלום הפוליסות הללו וממילא נוטה לחלות יותר מאלו המועסקים. צרה נוספת היא זכותם של המבטחים לדחות מבוטחים, מה שכמובן מאפשר להן לבטח קהל בריא יותר ולהגדיל באופן הזה את רוחיהן. המערכת הזו חולה מאין כמוה, היא אנטי סוציאלית, אכזרית מאוד ומסתכלת על שורת הרווח יותר מאשר על בריאותם של המבוטחים, אלא שזהו טיבו של הקפיטליזם. התיקון שהצליח אובמה להעביר לפני זמן לא רב, משנה את המצב הזה, לטובה כמובן, אבל צריך לבחון היטב את ההתנגדות הכל כך עזה לתיקון בכדי להבין עד כמה החברה האמריקאית מנוכרת ובזה לחלש ולנצרך.

[Cerebral Cortex]

בנצי,

בראש ובראשונה, תכניס את זה טוב טוב לראש. מדינת ישראל קולטת עלייה כי היא רוצה להגדיל את מספר היהודים שחיים כאן וכמובן להגדיל את מס התושבים. זוהי אחת הסיבות מדוע ישראל היא מדינה סוציאלית המעודדת ילודה. אז נכון, כמובן שיותר אזרחים בעתיד זה הכנסה גבוהה יותר ממיסים ומה בדיוק רע בזה?

 

בנצי, ספר לכל הישראלים איך מחייבים באמריקה על ארנונה? בעצם אולי כדאי שאני אספר. בישראל הארנונה נקבעת לפי גודל הנכס. זאת אומרת יש לך 30 מטר ריבוע תשלם X שקלים. יש לך 120 מטר ריבוע תשלם Y שקלים. עד כאן לפי דעתי זה הוגן.

 

איך מחייבים אותך בארנונה באמריקה? לפי שווי הנכס. מה זאת אומרת? ברור כשמש שבית בגודל 120 מטר ישלם יותר ארנונה מבית של 30 מטר עד כאן אין בעייה. הבעייה מתחילה שאתה קונה בית אומלל בגודל 30 מטר לדוגמה. הבית הזה סליחה על הביטוי נראה מבפנים ומבחוץ כמו דיר חזירים. הארנונה שלך תהיה X. שיפצת את הבית, צבעת אותו, הוספת קרמיקה עשית אותו בית חדש לגמרי אבל עדיין וזה חשוב לדעת, הבית הוא עדיין 30 מטר ריבוע. לא עשית שום הרחבה לבית אלא רק שיפצת אותו. מה קרה לערך של הבית? עלה נכון? מה קרה לארנונה של הבית? תנחשו טוב טוב, נכון גם היא עלתה.

 

עוד קטע, העירייה שולחת פקח מטעמה בכדי לבדוק את הבית מדיי פעם לפעם בכדי להעריך את גובה המיסים. הפקח רוצה לראות את הבית מבפנים. במידה ואתה מסרב אין שום בעייה. הפקח לא יכול להכריח אותך להכניס אותו לביתך. אבל מאוד כדאי שתעשה זאת, אחרת הוא ירשום שיש לך בבית גאקוזי, מפלי מים, בריכות ואלוהים יודע מה. דבר שיקפיץ לך את הארנונה.

 

הנה שאלה לישראלים. נגיד שיש לך בישראל בית 200 מטר בנוי על 3 דונם אדמה. כמה ארנונה תשלמו? לפי ה 200 מטר בנוי או לפי 3 הדונם שיש לכם? אני יודע שיש מיסים למינהל מקרקעי ישראל מיסי חכירה. אני מדבר כאן על ארנונה. אז נכון, תשלמו לפי ה 200 מטר הבנויים.

מה קורה באמריקה? איך משלמים? לפי ה 200 מטר בנוי או לפי ה 3 דונם? בגלל שערך הנכס מושפע מכך שהוא בנוי על 3 דונם אדמה בסופו של דבר הארנונה תהיה מחושבת משיקלול העובדה שהנכס שווה יותר בגלל שהוא נמצא על שטח של 3 דונם.

 

רוצים לדעת עוד? מה קורה בישראל לאדם שקנה בית ושילם על הבית במלואו. הבית רשום על שמו בטאבו. מה קורה לכזה אדם שחייב נגיד כסף לעירייה על ארנונה? העירייה יכולה לעקל לו את המשכורת וכל מיני כספים מחשבון הבנק שלו. העירייה יכולה לעקל לו רהיטים וכיוצא בזה. אבל לא העירייה ולא אף אחד אחר יכולים להעיף אותו מהבית ולגרום לו לגור ברחוב. שוב פעם, כל עוד הבית שולם במלואו ואין שום חוב עליו לבנק או למישהו אחר.

 

מה קורה באמריקה? ההיפך בדיוק. אני לא אחפור יותר מדיי אבל בקצרה כן. בעל הבית יכול להיזרק מביתו לאחר תהליך מסויים שלוקח בדרך כלל שנתיים.

 

אגב, כל הדברים לגבי שיטת חיוב הארנונה נכונים למדינת ניו ג'רזי ופנסלבניה. ייתכן שבמדינות אחרות זה שונה.

[500Abarth]

רק תיקון או תוספת קטנה. מערכת הבריאות האמריקאית היא פרטית לחלוטין ולהוציא מקרים נדירים מאוד של תשלום עבור טיפולים על ידי המדינה, כמו לזקנים העומדים בקריטריונים מסוימים או מי שנפגעו בעת שרות צבאי או אחר, תשלום הוצאות רפואיות נעשה באמצעות חברות ביטוח. בכדי להבטיח תחולה רחבה ככל האפשר של ביטוח בריאות, נושאים המעבידים בהוצאות הביטוח של עובדיהם כמו גם משפחתם וזו חובה חוקית. הבעיה נמצאת כמובן בקרב הלא מועסקים או משקי הבית העצמאיים, ולאלו אין פתרון. הצרה היא שמי שנפלט ממעגל העבודה, אינו יכול לעמוד בתשלום הפוליסות הללו וממילא נוטה לחלות יותר מאלו המועסקים. צרה נוספת היא זכותם של המבטחים לדחות מבוטחים, מה שכמובן מאפשר להן לבטח קהל בריא יותר ולהגדיל באופן הזה את רוחיהן. המערכת הזו חולה מאין כמוה, היא אנטי סוציאלית, אכזרית מאוד ומסתכלת על שורת הרווח יותר מאשר על בריאותם של המבוטחים, אלא שזהו טיבו של הקפיטליזם. התיקון שהצליח אובמה להעביר לפני זמן לא רב, משנה את המצב הזה, לטובה כמובן, אבל צריך לבחון היטב את ההתנגדות הכל כך עזה לתיקון בכדי להבין עד כמה החברה האמריקאית מנוכרת ובזה לחלש ולנצרך.

 

לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר. +1

זו בדיוק הכוונה,

כשאין לך כסף בארצות הברית - המצב שלך לא טוב עד מסוכן אפילו.

החיים אף פעם לא מובטחים, פעם אחת אתה למעלה, פעם אחת למטה.

ברור שכל אדם בר דעת לא יגרום לעצמו במודע דרך סלולה לתחתית התהום, אבל פה לפחות אתה יודע שישנה רשת הביטחון.

[ברווז]

 

 

עזוב, לכל אחד יש את קופת השרצים שלו, לפולנים יש על הראש 50 שנות קומוניזם שרוקנו אותם מכל דבר בעל ערך.

 

כמה עולה פה שמפו ד"ר פישר? 19-20 ש"ח (במקרה הזול)? למה 20 ש"ח? למה הפולני מייצר ומוכר ב 7 ש"ח?

 

 

 

2 השורות שהשארתי קשורות אחת לשנייה. בגלל המצב הזה, כח העבודה בפולין הוא דיי זול, יחסית לכח העבודה פה בארץ-לפי הבנתי. האם יצא לך לראות איך מייצרים שמפו מדגם (אי כלשהו באחת מארצות העולם) למשל?

יש לך מושג כמה עובדים (כן, עובדים, לא מכונות) מעורבים בעניין? ומהי העלות של הנושא למפעל, שצריך לצאת רווחי בסוף היום?

אם היו עוברים למיכון, גם זה כבר לא היה מוריד את המחיר, כי אם קנו את זה בעבר ב-X, יקנו גם עכשיו ב-X או אפילו Y-"הרי אף אחד לא צריך לדעת שהורדנו את העלויות".

[בנצי]

8000 החזר חודשי עבור הלוואה של 1140000 דולר, מיליון מאה וארבעים אלף דולר.

 

היא מרוויחה מספיק כסף כדי לשלם את המשכנתא, מה גם שבאיזור הנ"ל להשכיר בית שכזה עולה אותו הדבר.

 

מחירי המוצרים פה מעולים, אני רואה הכל לפי ראיה של שכר מינימום, אני חייתי מ1600 דולר בחודש בתחילת דרכי פה, לפעמים גם פחות ועדיין המקרר שלי היה מלא, היה לי גג מעל הראש והייתי מאושר.

 

כשאני הולך לסופר ואני מסתכל על מחירים אני תמיד חושב כמה זמן צריך לעבוד בכדי לרכוש מוצר מסויים, סיגריות שוות ערך לחצי שעת עבודה בלוס אנג'לס, מגש פיצה בדומינוס - חצי שעת עבודה לפי שכר מינימום.

 

ירקות ופירות אפשר למצוא גם ברשת החנויות 99סנט, למשפחות של מהגרים וגם למשפחות רגילות המקום מהווה אופציה נהדרת לרכישת דברים לבית, להבדיל ממדיניות ההכל בדולר ומעלה, ברשת הזאת הכל הוא 99 סנט או פחות, פאונד עגבניות -99 סנט.

ספידסטיק - 99 סנט, קולגייט- 99 סנט, 4 גלילי נייר טואלט - 99 סנט, 4 פחיות פפסי - 99 סנט ואני יכול להמשיך... אפילו פחית ריח לרכב של קליפורניה עולה 99 סנט.

 

כאן זוג שמרוויח מינימום ומכניס 2500- 3000 דולר בחודש יכול לשכור דירה, להחזיק רכב או 2 ועדיין להנות.

 

property tax משולם לפי גודל הנכס, אם תשפץ את האמבטיה או את השירותים לא תעלה את הפרופרטי טקס שלך, אם תעשה תוספת בניה הסיפור הוא שונה, תוספת של פחות מ500 סקוור פיט תגרור תוספת חד פעמית של SCHOOL TAX במקומות מסויימים ותוספת קטנה של פרופרטי טקס, בד"כ למי שיש כסף לעשות תוספת בנייה יש גם כסף לשלם מיסים ויש בזה גם היגיון.

לכל מדינה ולכל מחוז חוקים משלו ותמיד יש טריקים ע"מ לחסוך כסף.

 

אני אסכם את זה בקצרה, הדבר הכי אהוב עליי פה זה הגודל, אני יכול לנסוע ולנסוע, והנה עכשיו יום שישי, שעה 16:11, סיימתי לנקות את הבריכה, לגזום את העצים ולכסח את הדשא, אמא שלי באה לביקור מהארץ היא יושבת בחוץ עם אבא שלי, שותים משהו בגינה, עוד שעתיים אני אוסף חבר שמגיע אליי מניו יורק ואנחנו נוסעים כולנו ללאס ווגאס, יומיים בווגאס ומשם ניסע לוויומינג, משם נסע לסקרמנטו, סאן פרנסיסקו ובחזרה לפה.

אמא שלי פה כבר שבוע וחצי, סוף סוף היא מבקרת אותי ואני מבסוט כי היא רגועה עכשיו, היא רואה שאני בסדר, שאני עובד, גר בבית יפה, אוכל טוב ומבסוט מאוד, היא ראתה איזה בחור רגוע נהייתי וזה באמת עושה לי טוב.

עכשיו מה הפואנטה ? אבא שלי בן 65, 26 שנה בארה"ב, הוא רוצה לחזור לישראל, להזדקן בישראל.

אמא שלי אמרה לו שהוא מטומטם ושלפה 101 סיבות למה אין מה לעשות בישראל ולמה חבל על הזמן שלו.

והיא צודקת, אני יודע שאם אבא שלי יחזור לישראל הוא יגמור את עצמו צ'יק צ'ק.

[Derish]

בדיוק לפני שבועיים ציינתי 3 שנים בחו"ל, וזה בערך השלב שבו נשבר הZין מלהגיב בדיונים כאלה, לכן הפעם אני אהיה קצר ותכליתי.

 

איפה שאני גר, איפה שאני חי יותר נכון, כי אני חי, ממש חי.

 

זאת מהות העניין, ושאר הרציונלים מתגמדים בהשוואה.

 

גרתי בישראל 18 שנים, ועכשיו אני חי באירופה. מגבלת השפה והבדלי המנטליות עם ספרד גורמים לי למצות רק חלק מהפוטנציאל פה,

לכן כיום אני עובד בכיוונים גאוגרפיים אחרים ע"מ לשפר את החיים שלי. בכל מקרה, חזרה לישראל לא עומדת על הפרק מבחינתי, למעט

אולי בתור קטע קישור לתקופה קצרה.

 

קצרה היריעה מלהסביר בדיוק למה, ובנצי עושה עבודה מעולה בתחום הזה, אז אני אשאיר לו את הבמה.

 

הבעיה של המון ישראלים עם אמריקה היא המנטליות הישראלית.

 

לא רק עם אמריקה, ככה זה בכל מקום שהישראלים מגיעים אליו.

 

אני מכיר לא מעט אנשים שחזרו עם הזנב בין הרגליים וגם כאלה שחוששים לחזור מעצם ה"השפלה" המצפה להם מכך שהודו בכשלון.

 

זה בגלל שהאנשים שהצליחו בד"כ לא חוזרים, וגם לא מדברים על זה יותר מדי. אינסטינקט ה"שופוני" שלהם דועך עם השנים.

 

אולי צריכים עוד שואה כדי ללמוד.

 

כל עוד בארץ אין הפרדה בין דת למדינה (וכל מה שנובע מזה), אני לא יכול להתייחס ברצינות לטענות בדבר גזענות או אנטישמיות.

נכון להיום, ישראל היא אחת המדינות היותר גזעניות שאני מכיר, ובשלב זה אני כבר מכיר לא מעט.

[edan82]

מראש מתנצל, זה הולך להיות ארוך..

 

ליאור ,

 

גרתי באמריקה (ב 4 מדינות שונות ) 3 שנים זה ממש אבל ממש לא כמו שאתה מתאר תאמין לי שמפחיד יותר להסתובב בתל אביב בלילה או ביפו מאשר בדאון טאון ל.א (או מקסיקו הקטנה ) , בווגאס בצפון שדרת ווגאס , השדרה הכי גדולה בעיר , יש את כל בתי הקזינו הישנים אלו שרואים בסרטים של שנות השמונים ועוני ואבטלה וכמובן פשיעה עדיין זה לא כמו שמספרים או חושבים זה לא כזה נורא מאוד בטוח ברחובות אמריקה המשטרה שמה פשוט שולטת ביד רמה

 

בדיוק, בגלל זה אני פוחד ללכת לבד ברחוב בלילה, והאוטו שלי תמיד נעול, אני לא מיישיר מבט עשאני הולך וחס וחלילה לא מדבר עברית במקומות ציבוריים. כאילו ברצינות, איפה אתה חי?

 

שנת 2009, תערוכה בווגאס, קולגה שלי שניהל בזמנו את סניף החברה בלוס אנג'לס פוגש לקוח שחייב לחברה כסף (לקוח אמריקאי), כשהוא פונה אליו בצורה ידידותית ושואל אותו אודות תשלום החוב הלקוח עונה "רוצה את הכסף שלך ? בוא, צא מהבוט' ובוא נצא לרחוב, אני אראה לך את הכסף שלך" בצורה שלא משתמעת לשני פנים.

 

עדיין שנת 2009, אותו קולגה, נוסע לאחר שעות העבודה באחד מרחובות ל.א ונעצר ברמזור במקרה במקביל לרכב של לקוח שלו שחייב כסף, שוב הוא פונה ללקוח ושואל אודות תשלום החוב, הלקוח לא עונה, רק שולף אקדח, מנופף בו ואומר לקולגה שלי "סע, סע!".

 

על כנופיות של קולומביאנים וארגנטינאים שמעתם ?

 

אז, יש כאלה בארה"ב, בעיקר איזור ל.א, גם המשטרה מכירה אותם ולרוב לא מתעסקת איתם, פשוט דואגת להתריע על כך לאנשים מהענף שלנו שפשוט לא יצאו לרחוב עם סחורה או כסף (הישראלים כבר דואגים להעביר בינהם התרעות בנוסח "הקולומביאנים ברחוב,אל תצאו"), לא מעט ישראלים שלא נשמעו להתרעות האלה אכלו יופי של שודים ופציעות.

 

אני לא כותב את זה כי "הכי טוב בארץ", אבל בואו לא נצייר את ארה"ב כ"בית הבטוח", אומנם יש פה אנשים שמגזימים בתיאורי הפשיעה, אבל יש בארה"ב לא מעט סיפורים שלא שומעים עליהם בארץ.

אני יודע שמשכורת נטו של 30 אלף דולר ופחות לא מביאים אותך רחוק בימינו.

 

בהנחה ואתה מתכוון ל-30K שנתי, ברור שזה לא מביא אותך לאף מקום, יתרה מכך, בשביל 2500$ בחודש (30K שנתי) אפילו בצחוק אל תהגר אלא אם אתה הולך להשתכר ברמה כזאת רק בתקופה ראשונית עד שתמצא את ההזדמנות האמיתית לעשות כסף.

 

פשוט גועל נפש לראות את כל ה"מתחסדים" שהם גיבורים ללכת ולחיות את החיים שלהם בארה"ב, הם לא יודעים באיזה סרט הם חיים העיקר בארץ הם מצהירים שהציעו להם לעבוד בארה"ב בעבודה משהו פצצה משכורת בשמיים והחיים שם דבש. שיוצא לי לטוס לשם פעם-פעמיים ברבעון למטרות עסקים ושיש לי דירה שם, מסתובב בקניונים הגדולים ומגלה את אותם 'הגיבורים גדולים' שאמרו שהציעו להם עבודה פצצה עומדים בדוכנים של חברת 'ים המלח' מוכרים ומתחננים בפני אנשים שיקנו את המוצרים, מה שבארץ היו מתביישים לעשות שם הם עושים כי אין להם ברירה חושבים שיש להם איזה אקזיט ביד שיכולים למכור לאמריקאי הטיפש.

אני לא מתפלא למה היום יש פחות חשיבות ללכת ולשרת בצבא במיוחד ביחידות הקרביות, בתור אחד ששירת בקרבי אני חייב להגיד אחרי מה שאותם 'גיבורים גדולים' כותבים שאין להם בעיה לרדת מהארץ, אז חברה אף אחד לא מחזיק אותכם בכוח ואתם מוזמנים לעוף מפה. אבל אחרי שתחיו שם ותבינו שלא הכל באמת "אמריקה" תבינו שעשיתם טעות אבל תמיד יש יוצאים מהכלל שמצליחים אבל הם מעטים מאוד, ותחזרו לארץ ותמשיכו בחייכם הרגילים אבל העיקר תגידו שניסיתם אבל זה פשוט צביעות. העיקר אם ילך טוב ויפה תשארו שם, אבל ברגע שלא יהיה לכם טוב תחזרו כמו ברווזים למדינה היחידה שלכם מדינת ישראל אז חברה בשתי מילים תתביישו לכם חיילים מקריבים את החיים שלהם ואתם מדברים ככה.

 

אל תכתוב שטויות ידידי, אף אחד כאן לא גיבור גדול וממש לא צריך להיות כזה בשביל לעבור לגור בחו"ל, פשוט צריך את הרצון ואת ה"אומץ" לעשות את המהלך ואם יש לך מראש עבודה מסודרת (לא עגלות...) אז עוד יותר טוב, זה הכל.

אותם חבר'ה שאתה רואה בקניונים מוכרים מוצרי ים המלח זה לא חבר'ה שעשו "רילוקיישן", זה חבר'ה שטסו לעבוד ולטייל (גם אם זה נמשך שנה).

אין שום טעות בלעבור לגור בחו"ל ואין לזה קשר לירידה בגיוס לקרבי (למרות שדווקא יש כיום עליה בביקוש ליחידות קרביות אבל לא משנה), אני שירתתי ביחידה קרבית,גם הייתי מפקד (השתחררתי כסגן,רובאי 12 מספיק טוב?), ציוני לגמרי (את יום העצמאות האחרון חגגתי עם חברים ישראלים עם דגלי ישראלים ענקיים שתלינו, בכל יום זכרון אני מגיע לטקסים,מעודכן בחדשות ואקטואליה בארץ יותר מרוב הישראלים).

אל תערבב בשר וחלב.

 

אין לי במה להתבייש אפילו לרגע, חצי שנה אחרי שעברתי תאונת דרכים קשה במהלך פעילות מבצעית (נכה צה"ל) בשירות מילואים וצה"ל פחד לגייס אותי שוב למילואים- לקחתי חופשה ללא תשלום מהעבודה שלי והתנדבתי למילואים ביחידה שלי למרות שעדיין סבלתי מכאבים נוראיים בעקבות אותה תאונה.

 

המפולת התרחשה בגלל הרבה סיבות לאו דווקא המשכנתאות. ועובדה שהרבה שווקים נפגעו ולא רק האמריקאי.

 

המפולת התרחשה בעיקר בגלל המשכנתאות וגם בעקבות שיטת האשראי המטומטמת הנהוגה בארה"ב, הפגיעה הכלל עולמית היתה בעקבות מה שקרה בארה"ב, כשהכלכלה מספר 1 בעולם מתרסקת, כל הספקים והיצרנים שלה נפגעים.

.

 

יש כאן המון תגובות שלא משקפות את המציאות, סטייל "לי יש את ההכי טוב".

הנה נקודת המבט שלי, בתור אחד שמתגורר בחו"ל כבר 4.5 שנים במקום לא פופולרי כמו ארה"ב:

 

יש בישראל המון דברים טובים, יש לנו ארץ יפיפיה, זה אחד המקומות היחידים בעולם שבנסיעה של 7 שעות את עובר מקיצוניות של מדבר וים והרים (אילת למשל) למטרופולין (תל אביב), להרים ירוקים (איזור הצפון) ולאתר מושלג (חרמון).

יש בישראל אחלה מזג אויר שבעולם (ומי שחושב שחם ומגעיל בארץ בקיץ מוזמן להגיע להונג קונג, כרטיס הטיסה עליו, הקפה- עלי).

יש לנו כלכלה כל כך חזקה ויציבה שהמשבר שפקד את העולם ב-2008/9 חלף מעליה בלי נזקים משמעותיים לעומת שאר העולם, יש לנו תעשיה טכנולוגית מהמובילות בעולם, אנחנו מדינה בגודל של יריקה ועדיין יכולים לסייע לכל העולם ואישתו כשקורים אסונות (רעידת אדמה בטורקיה והאיטי, צונאמי ביפן וכו').

יש נכונות בלתי רגילה של חברות זרות לקשור קשרים עסקיים עם חברות ישראליות, הרבה פעמים זה קורה למרות שאין אפילו קשרים דיפלומטיים עם מדינות מסויימות (מדינות ערב, לבנון ועוד).

ב-63 שנה שהמדינה קיימת הגענו להישגים שהרבה מדינות שקיימות זמן ארוך מאיתנו לא יגיעו אליהם לעולם.

 

יחד עם זאת, יש לנו צורך להגן על עצמנו וזה עולה לנו המון כסף שמושג ברובו מתשלומי מיסים, זה לא נכתב כהצדקה למיסוי הגבוה, זה נכתב כסיבה, הבעיה היא שזה יוצר פער גדול בין רמת השכר ליוקר המחייה ועל זה רוב האנשים מתלוננים, גם כאן בטופיק הזה (הרי פשיעה יש בכל מקום, נוער דפוק (בחלקו) יש גם בכל מקום, ממשל דפוק יש גם בכל מקום).

 

ומה יש בהונג קונג ?

 

שוק פתוח שמעודד יזמות (רוצה להקים חברה ? אין בעיה, שלם 2500 שקלים ומחר החברה שלך כבר פעילה, אפס בירוקרטיה).

מיסוי נמוך (מס הכנסה למשל משולם שנתי על בסיס מה שאתה מדווח, כ-15% בממוצע).

חיים די נוחים, תחבורה ציבורית מאוד יעילה וזולה, נקיון ברמה שלא קיימת בהרבה מקומות בעולם.

 

החסרונות שלה מבחינתי כישראלי שגר כאן- אציין שוב את המזג האויר הזוועתי להחריד בהונג קונג (ורק מי שהיה כאן בקיץ ידע על מה אני מדבר), מאוד קטנה גאוגרפית, יקרה למחייה ברמה קיצונית, עבודה הרבה יותר קשה מבארץ (זה דווקא לא נכתב בקטע של חסרון או תלונה, יותר במטרה שתבינו שבחו"ל אין עצי כסף, רוצה להשתכר טוב ? אתה כנראה הולך לעבוד יותר קשה ממה שהיית עובד בארץ).

 

והחסרון העיקרי הוא שבשביל להיות פה אני "מוותר" על המשפחה והחברים בארץ,וזה לא דבר מובן מאליו.

 

למה באתי לפה ?

 

תתפלאו, לא בגלל המיסים בארץ או הרצון להרפתקאה, הגעתי לפה כי איפשהו כבר מגיל 16 ידעתי שאני הולך להיות לוחם וקצין קרבי בצה"ל (ואכן הייתי) וכבר אז ידעתי שביום שאשתחרר מצה"ל אחפש את ההזדמנות הראשונה שלי לעבור לחו"ל.

משהו במגורים בחו"ל קסם לי, אולי זה בגלל שלפני כן מעולם לא הייתי בחו"ל (כן, הפעם הראשונה שעליתי על מטוס בדרך לחו"ל היתה היום שעברתי להתגורר כאן).

בגיל 22 היתה לי הזדמנות ראשונה לעבור, וויתרתי עליה מסיבות אישיות, בגיל 24 הגיעה ההזדמנות השנייה ואותה חיבקתי ב-2 ידיים ומאז אני כאן.

 

זה לא היה בגלל כסף למרות שהיום אני משתכר יפה ובאמת יכול להרשות לעצמי רמת מחייה שאפילו בחלומות לא הייתי יכול לאפשר לעצמי בארץ בגיל 28.

 

תכניסו דברים לפרופורציות המתאימות, בהחלט אפשר לחיות בחו"ל יפה, אבל לא הכל ורוד בחו"ל בדיוק כמו שלא הכל שחור בארץ.

 

לסיום, משהו שאולי קשור ואולי לא:

 

אני תמיד מעריץ את "קברניטי הכלכלה" הישראלית, אני מדבר על אנשים כמו שרי אריסון, נוחי דנקנר וכו', אמנם יש הרבה שתמיד משתלחים באנשים האלה ומתלוננים על כך שכספם הגיע על גבם של אזרחי המדינה, אני לא נכנס לזה, אני מעריץ אותם כי אלה אנשים שכבר לא "ילדים" ויש להם מוסר עבודה שפשוט גורם לי להעריץ אותם.

אלה אנשים שבגילם עדיין קמים כל בוקר ב-6:30-7:00 לעבודה ומסיימים יום גדוש בשעות הערב המאוחרות, יושנים 4-5 שעות ומתעוררים ליום חדש, זה ממש לא מובן מאליו.

 

למה אני כותב את זה, כי לצערי, אחת המחלות של הישראלים (כמובן לא כהכללה, אני מדבר רק על חלק) שהם מאוד מפונקים ומחפשים קיצורי דרך, גם ב"מירוץ ההתעשרות".

 

אין קיצורי דרך, יש עבודה קשה.

[רועי5]

8000 החזר חודשי עבור הלוואה של 1140000 דולר, מיליון מאה וארבעים אלף דולר.

 

היא מרוויחה מספיק כסף כדי לשלם את המשכנתא, מה גם שבאיזור הנ"ל להשכיר בית שכזה עולה אותו הדבר.

 

מחירי המוצרים פה מעולים, אני רואה הכל לפי ראיה של שכר מינימום, אני חייתי מ1600 דולר בחודש בתחילת דרכי פה, לפעמים גם פחות ועדיין המקרר שלי היה מלא, היה לי גג מעל הראש והייתי מאושר.

 

כשאני הולך לסופר ואני מסתכל על מחירים אני תמיד חושב כמה זמן צריך לעבוד בכדי לרכוש מוצר מסויים, סיגריות שוות ערך לחצי שעת עבודה בלוס אנג'לס, מגש פיצה בדומינוס - חצי שעת עבודה לפי שכר מינימום.

 

ירקות ופירות אפשר למצוא גם ברשת החנויות 99סנט, למשפחות של מהגרים וגם למשפחות רגילות המקום מהווה אופציה נהדרת לרכישת דברים לבית, להבדיל ממדיניות ההכל בדולר ומעלה, ברשת הזאת הכל הוא 99 סנט או פחות, פאונד עגבניות -99 סנט.

ספידסטיק - 99 סנט, קולגייט- 99 סנט, 4 גלילי נייר טואלט - 99 סנט, 4 פחיות פפסי - 99 סנט ואני יכול להמשיך... אפילו פחית ריח לרכב של קליפורניה עולה 99 סנט.

 

כאן זוג שמרוויח מינימום ומכניס 2500- 3000 דולר בחודש יכול לשכור דירה, להחזיק רכב או 2 ועדיין להנות.

 

property tax משולם לפי גודל הנכס, אם תשפץ את האמבטיה או את השירותים לא תעלה את הפרופרטי טקס שלך, אם תעשה תוספת בניה הסיפור הוא שונה, תוספת של פחות מ500 סקוור פיט תגרור תוספת חד פעמית של SCHOOL TAX במקומות מסויימים ותוספת קטנה של פרופרטי טקס, בד"כ למי שיש כסף לעשות תוספת בנייה יש גם כסף לשלם מיסים ויש בזה גם היגיון.

לכל מדינה ולכל מחוז חוקים משלו ותמיד יש טריקים ע"מ לחסוך כסף.

 

אני אסכם את זה בקצרה, הדבר הכי אהוב עליי פה זה הגודל, אני יכול לנסוע ולנסוע, והנה עכשיו יום שישי, שעה 16:11, סיימתי לנקות את הבריכה, לגזום את העצים ולכסח את הדשא, אמא שלי באה לביקור מהארץ היא יושבת בחוץ עם אבא שלי, שותים משהו בגינה, עוד שעתיים אני אוסף חבר שמגיע אליי מניו יורק ואנחנו נוסעים כולנו ללאס ווגאס, יומיים בווגאס ומשם ניסע לוויומינג, משם נסע לסקרמנטו, סאן פרנסיסקו ובחזרה לפה.

אמא שלי פה כבר שבוע וחצי, סוף סוף היא מבקרת אותי ואני מבסוט כי היא רגועה עכשיו, היא רואה שאני בסדר, שאני עובד, גר בבית יפה, אוכל טוב ומבסוט מאוד, היא ראתה איזה בחור רגוע נהייתי וזה באמת עושה לי טוב.

עכשיו מה הפואנטה ? אבא שלי בן 65, 26 שנה בארה"ב, הוא רוצה לחזור לישראל, להזדקן בישראל.

אמא שלי אמרה לו שהוא מטומטם ושלפה 101 סיבות למה אין מה לעשות בישראל ולמה חבל על הזמן שלו.

והיא צודקת, אני יודע שאם אבא שלי יחזור לישראל הוא יגמור את עצמו צ'יק צ'ק.

כל שאנחנו עושים כאן הוא ריקוד במעגל מסביב לאמת אחת פשוטה ובסיסית. החברה האמריקאית היא קפיטליסטית במהותה ותפיסתה והיתה כך מאז ומעולם. לכן המילה סוציאליזם שם נשמעת כמו קללה ואם אתה רוצה ללעוג או להקטין מישהו הכינוי ליברל יעשה את העבודה טוב מכל כינוי או ביטוי אחר. מי שזקוק לסעד מהחברה נתפס בראש וראשונה כטפיל שאשם בלעדית במצבו וכל עזרה שתנתן לו היא סוג של זריקת מטבע לקבצן. גם מי שמשלם 8K לחודש כהחזר הלוואה או משכנתא ועושה זאת בלי לחץ ודאגה כי קל לו, עלול חלילה למצוא עצמו יום אחד בלי אותה יכולת, בגלל שאיבד את עבודתו או נקלע למצוקה כלכלית אחרת, ובארה"ב זה קל מאוד בשל העדר כמעט טוטאלי של רשת בטחון סוציאלי. במקרה כזה נעלמים להם החיים הטובים כבמגע קסם, יחד עם הבית היפה כמובן. קל מאוד להתפעל מהחיים היפים שם כשאתה צעיר בריא ועשיר, קצת פחות שאתה מבוגר נטול יכולת השתכרות ובריא מעט פחות.

[roee]

כל שאנחנו עושים כאן הוא ריקוד במעגל מסביב לאמת אחת פשוטה ובסיסית. החברה האמריקאית היא קפיטליסטית במהותה ותפיסתה והיתה כך מאז ומעולם. לכן המילה סוציאליזם שם נשמעת כמו קללה ואם אתה רוצה ללעוג או להקטין מישהו הכינוי ליברל יעשה את העבודה טוב מכל כינוי או ביטוי אחר. מי שזקוק לסעד מהחברה נתפס בראש וראשונה כטפיל שאשם בלעדית במצבו וכל עזרה שתנתן לו היא סוג של זריקת מטבע לקבצן. גם מי שמשלם 8K לחודש כהחזר הלוואה או משכנתא ועושה זאת בלי לחץ ודאגה כי קל לו, עלול חלילה למצוא עצמו יום אחד בלי אותה יכולת, בגלל שאיבד את עבודתו או נקלע למצוקה כלכלית אחרת, ובארה"ב זה קל מאוד בשל העדר כמעט טוטאלי של רשת בטחון סוציאלי. במקרה כזה נעלמים להם החיים הטובים כבמגע קסם, יחד עם הבית היפה כמובן. קל מאוד להתפעל מהחיים היפים שם כשאתה צעיר בריא ועשיר, קצת פחות שאתה מבוגר נטול יכולת השתכרות ובריא מעט פחות.

 

הכל נכון - ואיפה הבעיה עם זה? יש מספיק מדינות סוציאליסטיות. מדינה אחת שבה הדברים עובדים כפי שהטבע רצה זה לא כזה גרוע.

ובכל זאת, ההוצאה הגדולה ביותר מהתקציב האמריקאי היא תוכניות Medicare וMedicaid - קשה לומר שהם מתנערים לחלוטין מהזקנים והחלשים.

רשת הבטחון הסוציאלי עליה אתה מדבר עובדת רק בסוג מסויים מאוד של מדינות, בעלות אוכלוסיה הומוגנית - הכי רחוק מארה"ב שאפשר - ועולה הרבה כסף למשלם המיסים. מאותה סיבה שהמדיניות הסוציאליסטיות נכשלת בישראל מחדש בכל יום, היא גם לא תעבוד שם. המערכת הזו עובדת רק כאשר יש אוכלוסיה אחידה יחסית עם חינוך דומה ומוסר עבודה דומה, ולא כשמגזרים שלמים רואים עצמם כמקופחים ומוזנחים עם מוסר עבודה אפסי. זה קיים כאן, זה קיים גם שם.

 

בכל מקרה, יש צדק מסויים בשיטה האמריקאית.

 

ולסיום, אמרת שפר:

 

"How to annoy a liberal: Work hard, earn well, be happy"

[ישה]

בנצי שזה קיצור של בן ציון כותב לנו על פלאי אמריקה כאשר הוא תפס בחורה "עניה" שלוקחת משכנתא של מיליון דולר + והכנסתה צריכה להיות בסביבות -300-200K דולר לשנה, ומזה רוצה להשליך על החיים הטובים באמריקה.

 

רק משכנתא 96000 דולר.

 

אני מניח כי קייט יכולה לכתוב דברים דומים על אנגליה.

 

ואני מניח כי אותה כתבה על פלאי ישראל יכולה להיכתב על ידי אחד שגר בעיירת פיתוח בארץ = הרצליה פיתוח או גר לא עלינו בכפר = כפר שמריהו.

 

אבל הם עניים , כי הוא מטפל בבריכה והוא קוצר את הדשא לבד.

 

אז תפסיק לדיין לנו את המוח.

 

ואביך הוא אחד מיני רבים שבאים לכאן לעשות את שנותיהם האחרונות כן ירבו עד מאה ועשרים כי...

 

בפנסיה הדולרית שלו הוא יכול לקנות כאן הרבה יותר מאשר בארה"ב. בדוק.

[רועי5]

מדיניות עם אוריינטציה סוציאלית אינה נכשלת כל יום בישראל, היא פשוט הולכת ונעלמת בגלי הפרטה חסרי הגיון כלכלי וחברתי. מדיניות סוציאלית נאותה בהחלט מוסיפה נטל על מערכות חברתיות, אבל מדובר בנטל "בריא", בעל הצדקה מוסרית, חברתית וגם כלכלית. ישנן לא מעט מדינות, למעשה מרביתה של אירופה המערבית, ודאי סקנדינביה, שמנהלות משטר מאוד מפותח ומתקדם מבחינת קיומה של רשת סוציאלית ובהצלחה לא מבוטלת. שים אל לב שהכלכלה שגרמה למשבר האחרון היא הכלכלה האמריקאית, דווקא בשל ההפקרות הטוטאלית אליה היגיעו שווקי ההשקעות ונירות הערך שם ומדיניות המשכנתאות חסרת השליטה והרסן שזכתה לעידוד מסיבי של ההנהגה הקודמת. מדינות סוציאליסטיות עם פיקוח ממשלתי הדוק יותר על מדיניות חברתית וכלכלית, ניזוקו הרבה פחות, אבל זכרוננו כרגיל קצר וסלקטיבי ואנחנו זוכרים הרבה יותר טוב את טעמה של הקצפת.

[roee]

מדיניות עם אוריינטציה סוציאלית אינה נכשלת כל יום בישראל, היא פשוט הולכת ונעלמת בגלי הפרטה חסרי הגיון כלכלי וחברתי. מדיניות סוציאלית נאותה בהחלט מוסיפה נטל על מערכות חברתיות, אבל מדובר בנטל "בריא", בעל הצדקה מוסרית, חברתית וגם כלכלית. ישנן לא מעט מדינות, למעשה מרביתה של אירופה המערבית, ודאי סקנדינביה, שמנהלות משטר מאוד מפותח ומתקדם מבחינת קיומה של רשת סוציאלית ובהצלחה לא מבוטלת.

 

שים לב למה שכתבתי על אוכלוסיה הומוגנית. כשיש לך בסיס אוכלוסיה פחות-או-יותר אחיד עם מוסר עבודה דומה, חינוך דומה וערכים דומים, קל יותר להפעיל מערכת סוציאליסטית תומכת כזו מאשר כאשר יש לך מיעוטים שלא מרגישים הזדהות לאומית ולכן רואים את ניצול המדינה כעניין לגיטימי. בדוק בבקשה מה אחוז מקבלי הקצבאות מביטוח לאומי בקרב ערבים וחרדים כאן, שחורים והיספנים בארה"ב.

ואתה יודע מה? זה עדיין לא מספיק. מלבד מדינות כמו נורבגיה להן אוצרות טבע עצומים שמנוהלים בחוכמה, הרשתות הסוציאליות מתפרקות בכל מקום.

 

שים אל לב שהכלכלה שגרמה למשבר האחרון היא הכלכלה האמריקאית, דווקא בשל ההפקרות הטוטאלית אליה היגיעו שווקי ההשקעות ונירות הערך שם ומדיניות המשכנתאות חסרת השליטה והרסן שזכתה לעידוד מסיבי של ההנהגה הקודמת. מדינות סוציאליסטיות עם פיקוח ממשלתי הדוק יותר על מדיניות חברתית וכלכלית, ניזוקו הרבה פחות, אבל זכרוננו כרגיל קצר וסלקטיבי ואנחנו זוכרים הרבה יותר טוב את טעמה של הקצפת.

 

אותה מדיניות נועדה לתת הזדמנות לדיור למעוטי יכולת ולמעשה הונהגה על ידי הדמוקרטים. פאני מיי נוסדה על ידי הדמוקרטים ב1938 על מנת לספק נזילות לשווקי המשכנתאות, וב1999 ממשל קלינטון הפעיל עליה לחץ על מנת לספק משכנתאות למעוטי יכולת גם עם בטחונות מפוקפקים. להלן וויקי:

 

n 1999, Fannie Mae came under pressure from the Clinton administration to expand mortgage loans to low and moderate income borrowers by increasing the ratios of their loan portfolios in distressed inner city areas designated in the CRA of 1977.[17] Because of the increased ratio requirements, institutions in the primary mortgage market pressed Fannie Mae to ease credit requirements on the mortgages it was willing to purchase, enabling them to make loans to subprime borrowers at interest rates higher than conventional loans. Shareholders also pressured Fannie Mae to maintain its record profits.[17]

 

זה שבנקאים תאבי בצע ניצלו את כשל השוק הזה לא צריך להפתיע אף אחד. כשהממשלה יוצרת חור, לא צריך להתפלא שפיננסיירים ממלאים אותו.

 

אני בספק אם בעולם של היום, כלכלה עם אוריינטציה סוציאליסטית היא דבר אפשרי. משברי חוב משפיעים באופן ישיר על רצון הממשלות להוציא כסף ותוכניות חברתיות יהיו מהראשונות שסובלות. בארה"ב עצמה, יש ביקורת רבה על כך שדור הבייבי בומרס מממן את אורח החיים שלו ואת הפנסיות השמנות שלו ואת הטיפולים הרפואיים המסובסדים שלו באמצעות חוב שיחזירו, בריבית דריבית, הצעירים של מחר ומחרתיים. אז מה עושים? עוד מיסים? מדפיסים עוד דולרים?

[ברווז]

בואו ונגיד את זה כך:

אני לא יודע מה עדיף.

אבל אני כן יודע כמה אני סובל כאן.

ברגע שתהיה האפשרות (ואני מטומטם שלא קפצתי על האפשרות שהייתה לי לפני כעשור ומשהו) לנסות את מזלי בחו"ל, אני תופס אותה עם 2 ידיים, שם לה סמרטוט עם כלורופורם על האף, ובורח איתה.

אם זו תהיה החלטה נכונה, רק הזמן יגיד. בינתיים, הזמן אמר את דברו, וההחלטה שלא לעבור, פשוט - איך נאמר את זה בעדינות- שמה עליי "mouth gag", הביאה וואזלין וכמה צעצועים, והתחילה "לעשות את שלה".

בחור צעיר ללא השכלה גבוהה לא יכול להתקדם בארץ למשהו שנקרא "לחיות", נקודה. המיטב שאני יכול לקוות לו זה לשרוד. וגם זה רק אם אני אקריב כמה דברים רציניים, וגם אז זה יהיה רק עם מגורים בשכירות לשארית חיי, על לקנות דירה (מישהו אמר "בית"?) אני לא מדבר-לא אפשרי.

[bagira]

שמעו, אתם נכנסים לחפירות בילתי נלאות וחסרות תכלית ותוכלת.

 

כן, במקומות רבים בחו"ל יש הרבה מגרעות, יש הרבה בעיות, בכל מקום יש את הבעיות שלו.

 

נכון, באמריקה אין לך ביטוח בריאות אם אתה מובטל ובארץ אם אתה ניצול שואה אז האפוטרופוס הראשי גנב לך את כל הכסף ואתה חי חיי עוני.

 

כל מהות הדיון הזה בראשיתה הייתה אחרת לגמרי, ההנחה שאני קבעתי היא:

 

אם אתה בעל מקצוע טוב ומבוקש ואדם חרוץ ונורמטיבי, בארצות נבחרות באירופה+אוסטרליה+קנדה +מספר מדינות נבחרות אחרות אתה חיי בצורה הרבה יותר רגועה, נוחה, ברווחה, חוסך כסף, עובד פחות ומשקיע הרבה יותר באיכות ורמת החיים.

 

אם על זה יש מי שמערער, אז עיקר מה שיש לי להגיד לו זה "שאין לו מושג על מה הוא מדבר"!

[edan82]

אין מה לערער על מה שכתבת, אני רק לא מסכים עם האימרה "לעבוד פחות", בשביל להגיע לתוצאה שאתה מתאר אתה כנראה הולך לעבוד קשה, גם בחו"ל אין הנחות.