החיים בישראל לעומת החיים בגולה (פוצל משרשור ה-Evo)

[בנצי]

אשרי המאמין.

בוא דבר איתנו עוד 3-5-10 שנים נראה איפה תהיה בלי לימודים.

 

לי יש 9 שנות לימוד, אז מה?

 

אני חולה על אלא שחיים בסרט שהשכלה פירושה הצלחה, אני בחור חכם, הייתי ילד מחונן, במבחנים הייתי מוציא ציונים מצויינים בלי להתכונן כלל אבל לא היה לי תחת ללימודים. זה עושה אותי לבור? לא.

 

לי יש חוכמת רחוב, יש לי השכלה מקריאה מרובה ומעוד כמה דברים. אין לי תעודת בגרות ואין לי תעודה בכלל.

 

אם אני אכתוב איזה עבודות היו לי (גם בארץ) אולי אז אתה תבין שכריזמה, שכל ישר ומוטיבציה יכולים לקחת אותך גבוה.

 

הכרות אישית שלי עם המון בעלי עסקים משגשגים מוכיחה את הטענה הזאת, אני מכיר לא מעט אנשים שהונם נאמד ב8 ספרות ומעלה והם עם 8-10 שנות לימוד באמתחתם.

 

כמו יוסי, גם לי יש קו"ח מרשימים ביותר אך קשה לי להזכר מתי הייתי צריך להציג קורות חיים, בימנו מה שהכי חשוב זה קשרים, מי מכיר אותך ולהפך, ככה אתה בונה לעצמך שם שהולך לפניך, אני התפטרתי מהעבודה לפני חודשיים ואינני מעוניין להתחיל עבודה חדשה כרגע, במהלך החודשיים האחרונים קיבלתי מספר הצעות עבודה, בלי לחפש עבודה ובמספר תחומים, הצעות מפתות מאוד אך כרגע אני נאלץ לסרב. יש בזה משהו, כשמתקשר אליך מנכ"ל של חברה גדולה ומוכרת ואומר לך - שלום בן, שמעתי מX שעזבת את Y ואינך עובד כרגע, שמעתי עלייך כ"כ הרבה דברים ואני מעוניין שתגיע אליי לראיון עבודה. בלה בלה בלה...

 

ואני עובר כל ראיון עבודה ! נקודה.

[roee]

לי יש 9 שנות לימוד, אז מה?

 

אני חולה על אלא שחיים בסרט שהשכלה פירושה הצלחה, אני בחור חכם, הייתי ילד מחונן, במבחנים הייתי מוציא ציונים מצויינים בלי להתכונן כלל אבל לא היה לי תחת ללימודים. זה עושה אותי לבור? לא.

 

לי יש חוכמת רחוב, יש לי השכלה מקריאה מרובה ומעוד כמה דברים. אין לי תעודת בגרות ואין לי תעודה בכלל.

 

אם אני אכתוב איזה עבודות היו לי (גם בארץ) אולי אז אתה תבין שכריזמה, שכל ישר ומוטיבציה יכולים לקחת אותך גבוה.

 

הכרות אישית שלי עם המון בעלי עסקים משגשגים מוכיחה את הטענה הזאת, אני מכיר לא מעט אנשים שהונם נאמד ב8 ספרות ומעלה והם עם 8-10 שנות לימוד באמתחתם.

 

כמו יוסי, גם לי יש קו"ח מרשימים ביותר אך קשה לי להזכר מתי הייתי צריך להציג קורות חיים, בימנו מה שהכי חשוב זה קשרים, מי מכיר אותך ולהפך, ככה אתה בונה לעצמך שם שהולך לפניך, אני התפטרתי מהעבודה לפני חודשיים ואינני מעוניין להתחיל עבודה חדשה כרגע, במהלך החודשיים האחרונים קיבלתי מספר הצעות עבודה, בלי לחפש עבודה ובמספר תחומים, הצעות מפתות מאוד אך כרגע אני נאלץ לסרב. יש בזה משהו, כשמתקשר אליך מנכ"ל של חברה גדולה ומוכרת ואומר לך - שלום בן, שמעתי מX שעזבת את Y ואינך עובד כרגע, שמעתי עלייך כ"כ הרבה דברים ואני מעוניין שתגיע אליי לראיון עבודה. בלה בלה בלה...

 

ואני עובר כל ראיון עבודה ! נקודה.

 

בינינו, זה נכון, אבל זה לא משהו שצריך לחזור עליו ברבים. אני עם 10 שנות לימוד כפי שציינתי קודם, בלי בגרות או משהו קרוב לזה. אני עובד עם עשרות חברות בארץ, חברות ענק בחו"ל וכרגע ממש יש שלוש חברות שעומדות בתור בשביל שאני אעשה עבורן פרוייקטים (ואין לי זמן) - וזה תחום הנדסי נטו. אז לא, אין קשר בין השכלה פורמלית להצלחה (גם לא קשר רופף, ואם תבדוק דוקטורים וכו', אולי אפילו תגלה מיתאר הפוך).

 

מצד שני, עבור רוב האנשים צורת ההתנהלות הזו לא טובה ואין צורך לפתח תקוות שווא. מי שטוב, יצירתי ויודע לדחוף את עצמו ואת הסביבה קדימה, יסתדר בכל תרחיש. חלק מאלו יגלו שלימודים רק מאיטים אותם. כרגע הייתי מעדיף להכנס לכלא לשלוש שנים מאשר ללכת לאוניברסיטה ולעשות תואר בתחום שלי, אני בטוח אלמד ככה יותר.

אבל, אנשים קצת יותר נורמלים ממני וממך עשויים לראות בהצלחה של כאלו בלי תואר תירוץ לעצלנות והזנחה של הקריירה שלהם ולהשאר בלי כלום.

 

אז עצתי - לכו תלמדו, אבל אם מצאתם את עצמכם מצטיינים במשהו או עושים ביזנס במקום, אין לכם מה להצטער. העולם לא מתחיל ונגמר באקדמיה.

[יוסי פרנקוס]

בנצי, אתה לא דוגמה לכלום, ואת זה אני אומר מהיכרות אישית

 

אפשר לזרוק אותך באמצע זימבבואה ואתה תסתדר.

 

אני כרגע עושה תואר שני ואין לי מושג למה (כי חשבתי להישאר באקדמיה אבל כבר לא כל כך משוכנע).

זה רק מתסכל אותי ולוקח לי זמן יקר של עבודה.

אני בספק אם אני ארוויח יותר אחרי שייגמר התואר.

[Derish]

בתור אחד שבקושי סיים תיכון, אני תומך בהצהרה של בנצי, אך גם בהסתייגות של רועי.

 

מאידך, אני מכיר לא מעט אנשים שגם עם תואר שני עדיין תקועים בעבודה סתמית ולא מבינים למה.

יש פה שילוב של מזל ואינסטינקטים - מזל בשביל להיכנס לסיטואציה מסויימת, אינסטינקטים בשביל

להגיב אליה בצורה שקולה וחכמה, ללמוד מהתהליך ולצאת עם שיעור חשוב שיקדם אותך בהמשך.

 

ככה נבנית אישיות וככה נבנה מוניטין. אדם שמבלה שנים בסביבה מוגנת ומונוטונית לעולם לא ימצא

את עצמו עומד בפני סיטואציה קשה או מאתגרת, ולכן גם לא יתפתח. יש לי לא מעט קולגות כאלה

שהגיעו לחברה אחרי האוניברסיטה ונשארו שם ל-20 שנה הבאות. כמה מהם ניסו לעבור למחלקה

שלי (מכירות טכניות), ובד"כ לא שרדו יותר ממספר חודשים.

 

לבסוף, יש גם אנשים טמבלים שמשוכנעים שהכפלת המאמץ תוכל לפצות על חוסר יכולת בסיסית.

זה המקרה הכי עצוב, כי הסוף שלו ידוע, אבל קשה מאד לעצור אדם כזה או להסיטו מהמסלול.

[edan82]

בכל מקרה, אם הרושם היה של זלזול ופלצנות, קבל התנצלות, זאת לא היתה הכוונה, אלא רק לתת ניגוד ברור לדברים.

 

 

its ok, no worries, sorry for attacking you.

 

on thing i learn is that whenever someone tells you "be carefull of working in this field/industry/market"- in most cases its in order to avoid competiton.

 

[בנצי]

its ok, no worries, sorry for attacking you.

 

on thing i learn is that whenever someone tells you "be carefull of working in this field/industry/market"- in most cases its in order to avoid competiton.

 

בדיוק ככה, כשאני הגעתי לקליפורניה התחלתי מההתחלה ומתחתית שרשרת המזון, התחלתי לעבוד במסעדה, העבודה הכי מטומטמת שהייתה לי בחיים אבל עשיתי את זה כדי ללמוד מה הולך באיזור החדש לי.

 

היו מגיעים המון אנשים שעוסקים בבניה, מחנים מכונית יפה, פותחים חתיכת שולחן, שעון יקר על היד אבל תמיד אותה תשובה, עזוב אותך, השוק מת, אין עבודה, אין פרוייקטים, יותר מדי אנשים עוסקים בתחום. אותי זה רק דירבן, היה לקוח אחד שדיבר בכנות ואמר לי "הכל תלוי בך, מי שרוצה עבודה עובד וזה נכון בכל תחום", מיותר לציין שאחרי שלמדתי את העניינים עשיתי בחודש אחד יותר ממה שעשיתי 3 חודשים במסעדה.

 

לגביי ישראלים בחו"ל ולא שחלילה אני מתנשא או מלכלך אבל אני רואה הרבה ח'ברה צעירים שמגיעים, מתחילים בעבודה כמו שאני התחלתי (וזאת הפעם ה3 שאני עושה רילוקיישן באמריקה) ופשוט נשארים בעבודה הזאת כמה שנים. אני מדבר איתם ואומר להם, הלו, בשביל זה באתם? בשביל לעבוד במלצרות\גריל? ותמיד אני מבין שהכל נובע מפחד, אנשים פוחדים לעשות את הצעד של המעבר, מתחילים לעבוד בעבודה סתמית וחסרת כל ריגוש מנטלי ונשארים כי זה נוח לא לקחת סיכון, זה נוח להרוויח 500-600 דולר בשבוע ולשלם את החשבונות, להחזיק אוטו ולחיות, זה מפחיד לעזוב משהו ממשי בשביל האפשרות להתקדם.

 

הפחד הזה קיים בכל אחד ואחת מאיתנו ולא משנה איפה הם נמצאים.

 

אני עברתי מחיים נוחים מאוד, מה"חלום האמריקאי" של עבודה טובה, אשה יפה, דירה ברמה וחיי ח'ברה טובים לקליפורניה כדי להתחיל מחדש ושוב הייתי צריך לטפס בשרשרת המזון. אם הייתי ממשיך לשאול את עצמי "ומה אם איכשל" ככל הנראה שהייתי עדיין בישראל, אולי נשוי, עבודה ממוצעת וחיים מתלוש לתלוש.

 

הפחד ישנו, אך אני שואל את עצמי "מה אם לא אנסה?" אני אצטרך לחיות חיים ממוצעים ותמיד אני אשאל את עצמי "מה היה קורה אם הייתי מתגבר על הפחד" כמו הרבה אנשים...

[edan82]

היו מגיעים המון אנשים שעוסקים בבניה, מחנים מכונית יפה, פותחים חתיכת שולחן, שעון יקר על היד אבל תמיד אותה תשובה, עזוב אותך, השוק מת, אין עבודה, אין פרוייקטים, יותר מדי אנשים עוסקים בתחום.

 

 

there's a say about diamond dealers: "they act like babies- all the time crying, but at the same time growing".

[Alon_A]

אתם מסתכלים על תואר בתור משהו שמכבה את הבנאדם, אני ממש לא רואה זאת כך. נכון, יש הרבה יצורים, במיוחד במקצועות ההנדסה, אבל יש אנשים שהתואר הוא נקודת פתיחה עבורם.

 

אחי הגדול הוא מהנדס חשמל, התואר היווה נקודת פתיחה עבורו, היום הוא מנהל קשרי לקוחות ותמיכה בתחום תקשורת בעזרת סיבים אופטיים, בעברו עשה רילוקשיין להונג קונג וכיום מסתובב בעולם בנסיעות קצרות יותר. הוא עובד עם אנשים בעבודה מעניינת ומאתגרת. בזכות התואר תמיד התאפשר לו למצוא עבודה, גם בימים קשים יותר, הוא התחיל בעבודות פשוטות יותר בחברות קטנות וסטארטפים ולאט לאט התקדם.

 

אחותי היא דוגמה סולידית יותר, בעלת תואר ראשון ושני בכלכלה, כיום היא אחראית תקצוב ותמחור בחברה גדולה. גם במקרה שלה, התואר היווה נקודת זינוק, ואיפשר לה להיות גמישה ועצמאית בכל שלב בחייה החל מסיום לימודיה (כבר אחרי התואר הראשון).

 

אתם יכולים לראות שלהרבה מנהלים בשוק הישראלי וגם בחול יש תואר ראשון. רוב החברים שלי, קרובים כרחוקים הם בעלי תואר ראשון. תקראו לנו אנשים יותר סטנדרטים, כנראה נכון, לא יודע אם אני הייתי מסתדר בלי תואר בגיל אחרי צבא אם היו זורקים אותי בתיזינאמו, יכול להיות שכן. אני מעדיף להתחיל את החיים שלי עם בסיס מוצק, מבחינתי זה עניין של לקחת פחות סיכון בדרך למציאת עבודה שתהייה מבחינתי האישית מעניינת ומספקת.

 

תזמון טוב וחושים טובים, יחסי אנוש, בטחון וחוכמת חיים הם תנאים הכרחיים להתקדמות בחיים, אבל הם לא בסיס. תואר הוא לא ערבות להצלחה והגשמה, ממש לא, אבל הוא כן סוג של בסיס שנותן ביטחון - ואני שוב מסייג את הדברים שלי לתארים מקצועיים בתחומים מבוקשים.

[edan82]

אתם מסתכלים על תואר בתור משהו שמכבה את הבנאדם, אני ממש לא רואה זאת כך. נכון, יש הרבה יצורים, במיוחד במקצועות ההנדסה, אבל יש אנשים שהתואר הוא נקודת פתיחה עבורם.

 

.

 

no,your wrong, i do think that having a degree is a good starting point, i just dont think its the end of the world if you dont have one.

 

i dont like saying it but today the most important thing is not your personality or your great skills,its only your connections.

 

but in general i agree that having a degree is a good starting point.

[Oshri]

אני חושב שאתם מסתכלים על המיעוט ומניחים על הכלל. רוב האנשים אינם כריזמטים, לא אוהבים שינויים

ולא אוהבים לעבור ממקום למקום. וגם בדרך כלל אין להם את הכישורים לכך. אנשים כמוכם שלא רכשו

השכלה פורמלית, אבל עם חושים טובים והעשרה והשכלה עצמית רחבה, מסתדרים ומצליחים ללא קשר

לתעודת שיש או אין להם. אני גם בטוח שעם השכלה פורמלית הייתם מצליחים עוד יותר, כי אין מה לעשות,

שאתה מסתובב בחוגים של אנשים משכילים ו/או אמידים, האפשרויות שלך הולכות וגדלות.

לאדם הממוצע, וזה הוכח במחקרים רבים, עדיף שתהיה השכלה פורמלית ביד, כי זה המפתח להכנסה גבוהה

יותר. נכון, בד"כ עשיר לא תהיה מזה, אבל תוכל לחיות טוב בלי דאגות. מי שאמור להיות עשיר יעשה את זה

בד"כ עם או בלי השכלה, בגלל תכונות ודברים שהם ייחודיים לו.

לגבי תואר אקדמי או לא, אם אין לך כזה, זה ממש לא סוף העולם, אבל אתה צריך להחליט דיי מהר מה אתה

אוהב ורוצה לעשות בחיים, ולהתמקצע בזה. להתחיל מלמטה, ולשאוף למעלה, ולדחוף את עצמך.

[Black Joker]

בינינו, זה נכון, אבל זה לא משהו שצריך לחזור עליו ברבים. אני עם 10 שנות לימוד כפי שציינתי קודם, בלי בגרות או משהו קרוב לזה. אני עובד עם עשרות חברות בארץ, חברות ענק בחו"ל וכרגע ממש יש שלוש חברות שעומדות בתור בשביל שאני אעשה עבורן פרוייקטים (ואין לי זמן) - וזה תחום הנדסי נטו. אז לא, אין קשר בין השכלה פורמלית להצלחה (גם לא קשר רופף, ואם תבדוק דוקטורים וכו', אולי אפילו תגלה מיתאר הפוך).

 

מצד שני, עבור רוב האנשים צורת ההתנהלות הזו לא טובה ואין צורך לפתח תקוות שווא. מי שטוב, יצירתי ויודע לדחוף את עצמו ואת הסביבה קדימה, יסתדר בכל תרחיש. חלק מאלו יגלו שלימודים רק מאיטים אותם. כרגע הייתי מעדיף להכנס לכלא לשלוש שנים מאשר ללכת לאוניברסיטה ולעשות תואר בתחום שלי, אני בטוח אלמד ככה יותר.

אבל, אנשים קצת יותר נורמלים ממני וממך עשויים לראות בהצלחה של כאלו בלי תואר תירוץ לעצלנות והזנחה של הקריירה שלהם ולהשאר בלי כלום.

 

אז עצתי - לכו תלמדו, אבל אם מצאתם את עצמכם מצטיינים במשהו או עושים ביזנס במקום, אין לכם מה להצטער. העולם לא מתחיל ונגמר באקדמיה.

 

אני שמח לקרוא את ההודעות האחרונות ובמיוחד את ההודעה הזאת, שמסכמת מצויין את מה שאני מרגיש בזמן האחרון.

 

פחדתי לציין שלימודים זה לא מקור בטוח להצלחה, אבל פחדתי שיקטלו אותי פה. אני מ-אוד שמח לראות שזה אחרת.

 

אז נכון, לימודים אקדמאיים הם בדר"כ דבר טוב ומבורך, אבל לחלקנו מבזבזים את הזמן.

 

אני לומד היום בעצמי הרבה יותר מאשר אני לומד בכתה עם מרצה. בכתה אני גם משתעמם והולך לפעמים לחפש את עצמי במסדרונות, כי רבאק, משפט רב סמך לא מעניין אותי (דוגמא מהזמן האחרון).

 

יש לי אפילו קטע אירוני! התורם הכי גדול של המכללה שלי הוא איש עסקים ידוע בארץ, ללא שום השכלה אקדמאית. (תמיד מעלה לי חיוך על הפנים, כשאני חושב על זה).

 

תמיד יגידו לכם שרוב האנשים, שזונחים את הלימודים נכשלים והסטטיסטיקות רק מחזקות את זה. אני לא יודע מה איתכם, אבל לי מספיק רק אחוז אחד, כדי להאמין בדרך שלי.

 

אני מסכים עם בנצי, בקשר לעניין העבודות. חשוב לדעת לא להרדם ולהמשיך הלאה. לפעמים אפשר "לישון" כמה שנים טובות ולפספס הזדמנויות פז.

[אייל]

בינינו, זה נכון, אבל זה לא משהו שצריך לחזור עליו ברבים. אני עם 10 שנות לימוד כפי שציינתי קודם, בלי בגרות או משהו קרוב לזה. אני עובד עם עשרות חברות בארץ, חברות ענק בחו"ל וכרגע ממש יש שלוש חברות שעומדות בתור בשביל שאני אעשה עבורן פרוייקטים (ואין לי זמן) - וזה תחום הנדסי נטו. אז לא, אין קשר בין השכלה פורמלית להצלחה (גם לא קשר רופף, ואם תבדוק דוקטורים וכו', אולי אפילו תגלה מיתאר הפוך).

 

מצד שני, עבור רוב האנשים צורת ההתנהלות הזו לא טובה ואין צורך לפתח תקוות שווא. מי שטוב, יצירתי ויודע לדחוף את עצמו ואת הסביבה קדימה, יסתדר בכל תרחיש. חלק מאלו יגלו שלימודים רק מאיטים אותם. כרגע הייתי מעדיף להכנס לכלא לשלוש שנים מאשר ללכת לאוניברסיטה ולעשות תואר בתחום שלי, אני בטוח אלמד ככה יותר.

אבל, אנשים קצת יותר נורמלים ממני וממך עשויים לראות בהצלחה של כאלו בלי תואר תירוץ לעצלנות והזנחה של הקריירה שלהם ולהשאר בלי כלום.

 

אז עצתי - לכו תלמדו, אבל אם מצאתם את עצמכם מצטיינים במשהו או עושים ביזנס במקום, אין לכם מה להצטער. העולם לא מתחיל ונגמר באקדמיה.

 

לא רמזתי אליך, אתה מקרה יוצא דופן בצורה קיצונית

הכוונה היתה לכאלה שלא יודעים מה לעשות עם עצמם.

תסכים איתי שכשבן אדם הוא כשרוני ומחונן הוא בדרך כלל יודע את זה וסביר להניח שהוא כבר מתעסק עמוק בתחום כלשהו ולא מחפש את עצמו מה לעשות ואיך לעשות ואז באמת לא שווה לו להתעכב על תואר .

מה הסיכוי שמישהו לא סגור על עצמו שלא בא לו על שום דבר ושסתם מחפש מה לעשות עם עצמו , באמת יצליח להתפקס על משהו ולהגיע להצלחה כבירה ללא תואר ? בדרך כלל צריך להיות לך רקע מן העבר .

אני העסקתי תכנת שבקושי גמר בית ספר אבל היה תותח על והכל מנסיון ולימוד עצמי אבל זה משהו שהוא נכנס אליו כבר מהתיכון.

 

ברור שיש יוצאי דופן אבל ההנחייה הגורפת צריכה להיות שחשוב לבנות תשתית אקדמית למי שרוצה לעסוק בתחומים רציניים יחסית.

[Alon_A]

גם לאנשים כישרוניים ומחוננים יש מה לעשות עם תואר. אם כבר, הם יסיימו את התואר בקלות יחסית ובממוצעים גבוהים ויוכלו להתחיל להתקדם מהר יותר.

[nitch]

לא תמיד קל יותר. לא התערבתי בשרשור עד עכשיו כי אני לא חושב שהדוגמה שלי יכולה לתרום משהו לויכוח (אני יותר בצד של עידן ורועי), אבל אני מודיע לך חגיגית שלמרות שהקריירה שלי פורחת בחו"ל בתחום שגם עם השכלה קשה להיכנס אליו, בנסיון הקלוקל שלי להוציא תואר ראשון סבלתי מאוד. כרגע אני מנסה בכל זאת, עם לימודים בפתוחה, אבל זה כמו לעקור שיניים בשבילי. מקווה שהתואר השני יהיה מעניין יותר.

[בנצי]

ואני חוזר על זה בפעם המי יודע כמה "אבא עשיר אבא עני", הספר הזה מומלץ לכל מי שתוהה לגביי קריירה, הוא עזר לי לחדד את דרך החשיבה שלי.

 

ד"א אני זוכר ראיון עבודה בישראל, חברה מאוד גדולה ומשרה שנראתה לי די רצינית, הייתי צריך הסמכה מסויימת בשביל המשרה אבל הלכתי בכל זאת, לבוש מהודק וחיוך ענקי, בחדר ההמתנה ישבו איתי מספר בחורים, כל אחד החזיק ערמה של ניירת, תעודות וכד' אחד מהם הגיע מהמתחרה הישיר לראיון, כולם היו נראים לי מיואשים.

 

נכנסתי לראיון, 2 בחורות, אחת רכזת משאבי אנוש והשנייה המנהלת הישירה, מכרתי את עצמי בצורה הטובה ביותר, בדקות הראשונות של השיחה שאלתי שאלות, את התשובות ניצלתי למינוף השיחה, חוש הומור בריא, תשובות ענייניות והרבה קסם אישי גרמו לי לקבל תשובה חיובית כבר בראיון עצמו.

 

הם דאגו להעביר אותי קורס מזורז, אפילו קיבלתי הסמכה והתחלתי לעבוד, מיותר לציין שהעבודה הייתה משעממת בצורה יוצאת דופן, זה הספיק לי להבין שאני ומעבדה זה מתכון לשעמום טוטאלי, הלכתי לעבוד במוסך.