קצת champ cars

[דובי מילר]

אני לא יודע עד כמה אנשים עוקבים פה אחרי מה שקורה ביבשת המרוחקת שנקראת ארה"ב ובספורט המוטורי שם .

המקבילה שם לפורמולה-1 , או לסדרת העילית של ה-SINGLE-SEATER מחולקת לשתיים -

champ cars ו-IRL .

פעם הן היו יחד ואז התפצלו ועכשיו לנוכח ירידה בכמות המכוניות על הגריד בשתי הסדרות , יש דיבורים רציניים ביותר על איחוד מחודש .

 

מה שמאפיין את ה-CHAMP CARS יחסית ל-IRL זה השימוש במסלולים רגילים , רחובות ערים או שדות תעופה ואת המכוניות עצמן זה השימוש במנועי פורד קוזוורט אחידים ושלדות זהות .

 

עונת 2006 החלה בדומיננטיות מוחצת של אלוף השנה שעברה , סבסטיאן בורדיי ובעצם היה נראה שהולכת להיות עונה חד-גונית מבחינת זהות המנצח .

 

אבל כמו שקורה תמיד בסרטים האמריקאיים יש ישועה .

 

קבוצת RUSPORT החליטה להיפרד מהנהג השני שלה , בחור אמריקאי צעיר העונה לשם A.J אלמינגר , אלוף סדרות משנה שונות , וקבוצת פורסיית החליטה גם היא להיפרד מהנהג השני שלה , מריו דומינגז .

חברת רד-בול , שאלמינגר הוא בן-חסותה , הושיבה אותו בכסא הפנוי בפורסיית וראו זה פלא .

בשלושת המרוצים שבהם הוא נוהג במכונית התכולה הוא ניצח ופתאום האליפות נפתחת מחדש .

 

מי שעוד שומר על הציפיות בעונה הזו הינו ג'סטין ווילסון האנגלי הגבוה שזכור לנו מעונותיו בפורמולה-1 במדי מינרדי ויגואר , ווילסון משתדל מדי מרוץ להתברג על הפודיום והעקביות הזו מוליכה אותו למקום ה-3 כרגע בדירוג הכללי .

 

מה שנחמד בסדרת ה-CHAMP CARS שעדיין ניתן לראות מכוניות "מתנהגות" - החלקות זנב פה ושם , סחרור גלגלים או נעילת גלגלים , ובעיקר כאשר רואים את צילומי ה-IN CAR ורואים את הנהגים נלחמים במכוניות , מחליפים הילוכים (כן , יש דבר כזה ) .

 

דובי

[birkins3]

הדבר הנחמד ביותר ב-CCWS זה שהגישה לאוהדים מצוינת - קל לראות את המכוניות, נהגים וכיו"ב - האווירה הרבה יותר נעימה מ-F1 וחלק מהמרוצים מאוד מהנים.

 

תמונות מ-PORTLAND שלקחתי:

[DanyG]

בשנת 2002 גרתי בוונקובר שבקנדה במשך כחצי שנה.

במהלך הזמן הזה, הייתי פעיל והתנדבתי במועדוני מרוצים שונים שם ואף עבדתי מעט בהדרכת נהיגה מתקדמת.

 

ביולי אותה שנה נערך ברחובות וונקובר מרוץ ה Moloson Indy ואני כמתנדב של ה- SCCBC - מועדון מרוצי המכוניות הספורטיביות של בריטיש קולומביה (המחוז המערבי ביותר בקנדה, שבו נמצאת העיר וונקובר), קיבלתי כמובן אישור כניסה של בעל תפקיד לכל האירוע (בתמורה כמובן לעבודה ייצוגית מסויימת בדוכני התצוגה של המועדון). כמובן שהאישור כלל כניסה לכל מקום במתחם המסלול, ללא הגבלה .

 

כל מי שהיה אי פעם באירוע כזה (או F1) יודע שזו חוויה אדירה לכל החיים. האווירה, המראות, צליל המנועים מחריש האוזניים וריח הדלק והצמיגים באוויר, לעולם לא נשכחים. מבחינתי המעניין היה לגלות שלמרות שבעבר הייתי בצד השני של גדר המסלול (כשהתחריתי במרוצים באגליה), בכל זאת נהנתי מאד לצפות ולגלות את הצדדים היפים של האירוע ממבט עינו של הצופה.

כמובן, שכאשר צופים במרוץ בשידור חי, וזה לא משנה כמה מסתובבים במסלול וצופים בפניות שונות ממרחק של מטרים (ואף פחות מזה) מהמכוניות עצמן או לחילופין מביטים במסכי הענק שפזורים כמעט בכל מקום, את המרוץ עצמו לא ממש רואים. קשה לעקוב אחרי המרוץ כשלא יושבים בבית מול המרקע ומקבלים שידור ערוך ומתוזמן היטב שעוקב אחרי התקדמות המרוץ.

 

באחד הקטעים במסלול, נסעו המכוניות מתחת ולאורך גשר הרכבת הקלה (שם זה נקרא SkyTrain) ועקב ההד העצום של המנועים בסיבובי מנוע 5 ספרתיים, הרעש היה כה חזק,עד שלא היה מנוס מלדחוף אצבעות לאזניים וכך לשמוע בווליום חזק מאד אך נסבל. בלי - זה ממש כאב.

כמעט כל החלפת הילוך במכוניות הללו שמצוידות כפי שכבר נאמר בגיר ידני, מניבה פיצוץ BackFire רב עוצמה, שבארץ כבר היה מכניס אנשים לכוננות פיגוע. שם פיצוצים כאלו בין חריקת צמיגים אחת לאחרת וצרחות המנועים בכל יציאה מפניה הופכות לטבעיות מהר מאד.

 

מאחר ומדובר במרוץ רחובות, כמעט ואין שטחי מילוט ולרוב ירידה משטח המסלול תזמן מפגש אינטימי עם גדר הצמיגים הרכה והסופגת המגנה על הנהגים מפני גדר הבטון הקשה והכואבת שמאחוריה. אני זוכר מקרה שבו נהג אכן מצא את דרכו אל גדר הצמיגים, יצא מהרכב והלך למקום מבטחים ממש במרחק נגיעה מהצופים. לטעמי יש משהו מאד חשוב בקירבה הזו בין ה"אלילים" לעם, משהו שמזין את הענף באנרגיות באופן הדדי.

 

גם ברחבת הטיפולים הסתובבתי חופשי ממש כמעט עד לרגעי הזינוק, וברחבת ה Paddock שמאחורי רחבת הטיפולים, היכן שנמצאים האוהלים הגדולים ומשאיות הענק שמכילות מוסכים שלמים, יכולתי להיכנס כאוות נפשי. באחת הפעמים בהן חציתי שם, הובילו מכונית מרוסקת אל האוהל של הקבוצה שלה ותוך כדי ההובלה נשרו ממנה מעט חלקי פיבר מהמעטה החיצוני. הפיתוי לשמור לעצמי מזכרת היה מאד גדול אבל עמדתי בו וניגשתי למסור את החלקים לקבוצה. הם כמובן שמחו והודו לי על כך.

 

במהלך יום המרוצים ובין המקצים השונים עלו על המסלול גם קטגוריות שונות ובינהן גם מכוניות מועדון המרוצים אליו השתייכתי. להם הוקצה איזור נפרד לרחבת טיפולים ו- Paddock (אם רק הייתי זוכר את התירגום לעברית), וגם שם היה מעניין מאד להסתובב, לא פחות מאשר אצל הגדולים.

 

אם זכרוני אינו מטעיני, את המרוץ עצמו ניצח דאריו פרנקיטי. בשונה מ-F1 בה הפודיום נערך על במת האלים הגבוהה, ויש שיאמרו גם מתנשיאת, כאן הפודיום היה בגובה האספלט (טוב נו, היתה שם הגבהה של מטר), והשמפניה הגיעה בקלות גם אל הקהל.

 

ולסיום,

לדעתי, מי שכף רגלו טרם דרכה במסלול מירוצים, מוטב שיעשה את זה ויפה שעה אחת קודם. זו לא הצעה ולא הלצה, זו המלצה. מאד חמה.

והמלצה חמה עוד יותר, אם כי יקרה במיוחד - מי שרואה עצמו חולה הגה מושבע, ושטרם הניח את ישבנו במכונית מרוץ כלשהי, שילך ויעשה זאת. אם היה ניתן למצוא מילים טובות מספיק, הייתי כותב לכם איך זה להרגיש את הדופק המהיר והחשמל שבקצות האצבעות אותם מייצר האדרנלים שבדם, בעת שאתם נוהגים במרוץ, על המגבלות, תוך חשיבה בלתי פוסקת על מהלכי הגנה ובו בעת מהלכי תקיפה לצורך עקיפה, כשתוך כדי כך כמובן שומרים על קווים נכונים, מתקנים טעויות נהיגה של עצמכם, מנסים לצפות קדימה ככל האפשר (ובגשם שוטף זו משימה כמעט בלתי אפשרית), וכמובן - לא שוכחים לנשום ...

 

דני G.

 

נ.ב.- יש לי תמונות מהמירוץ הנ"ל בקנדה, אם אני אמצא אותן אני אעלה כמה בשביל לתת תמונה של האווירה שם.

[DanyG]

ועוד כמה ...