חווית צילום בטעם של פעם (אפסון R-D1)

[tzvipper]

מסתבר שהמירורלס הראשונה הייתה של אפסון, זו הייתה מצלמת מד מרחק עם ביונט של לייקה. הם הוציאו אותה לשוק לפני לייקה M8. היא הייתה יקרה להחריד, היו לה רק 6MP, אבל היא נתנה חוויה ייחודית של צילום "כמו פעם".

פוקוס ידני, דריכת תריס ידנית (פיצ'ר ייחודי למצלמות דיגיטאליות), לא היה LIVE VIEW (המסך רק להגדרות ותצוגה של מה שכבר צולם).

סך הכל יצרו ממנה 10,000 חתיכות וגם את זה היצרן התקשה למכור בזמנו (2004).

מה שמענין המצלמה הזאת מאוד נדירה עכשיו ומבקשים עליה מחירים מאוד גבוהים באיביי, אחרת הייתי מצרף אותה לאוסף.

חוץ מגבים דיגיטאליים בפורמט בינוני, לא נשארה חווית צילום כזאת היום.

 

רציתי לשתף ולהגיד שלדעתי חבל שאין היום חווית צילום כזאת. הכי קרוב לזה לדעתי לייקה.

[סאפיר]

עדיין לא מצליח להבין למה אנשים מתעקשים על חוויית הצילום "של פעם" הזאת...

היה איזה שרשור שאנלוגי הסביר לי לגבי פילם, שיש משהו מגניב ב"לגלות" את התמונות כמה זמן אחרי שצילמת אותן. זה באמת מגניב ואני לגמרי יכול להתחבר לזה.

 

אבל פה אתה כאילו מקבל את כל החסרונות של מצלמות "אולדסקול" (דריכת תריס ידנית? סיריסאלי? מה אני פאקינג עבד?) מבלי אף אחד מהיתרונות שלהן (אתה רואה את התמונה שצילמת ואם לא אהבת, תמחק).

מה הקטע? חוץ מלהיות היפסטר מטופש שמנסה בכוח להיות מגניב כי "מה אתה מבין בכלל", הוא "נונקונפורמיסט" ש"לא נכנע למודרניזציה". למרות שהוא משתמש באייפון וזה.

[tzvipper]

אני מבין שמושגים כאלה כמו נוסטלגיה לא מוכרים לך.

 

מה שאתה כותב, זה כמו להגיד למה יש אנשים שמעדיפים גיר ידני כאשר אוטומטי הרבה יותר טוב, יעיל, מהיר, נוח. מי צריך בגלל גיר ידני כאשר יד דו מצמדי שמחליף הילוכים ב8 מילי שניות?

הפיאט שלך במקרה ידנית? אם כן, האם בכל זאת יש לך סמרטפון?

כלומר לנהוג ברכב עם גיר ידני זה להיות היפסטר?

[hans]

עדיין לא מצליח להבין למה אנשים מתעקשים על חוויית הצילום "של פעם" הזאת...

אז אתה לא קהל היעד של לייקה... לא צריך להתרגש מזה.

לייקה פנו להיפסטרים כמה עשורים לפני שהמציאו את המונח,

והאפסון הזאת (שלא ידעתי על קיומה, תודה על השיתוף) בסה״כ רוכבת על אותו קהל יעד מצומצם,

שתמורת ״חוויה״ או ״ריגוש״ מסכימים לקבל (או למעשה, דורשים לקבל) מיליון חסרונות.

 

העובדה שלייקה צלחה את המהפכה הדיגיטלית בהצלחה מוכיחה שהם מלכתחילה

לא בנו על איזו ״דבקות בטכנולוגיה מסורתית״ אלא אך ורק על רגש.

 

ההשוואה לגיר ידנית די במקומה - בקרוב זה יהפוך לשיגעון של היפסטרים

[falou]

לייקה פנו להיפסטרים כמה עשורים לפני שהמציאו את המונח

 

נכון.

בואו תקנו מוצר נחות, בהרבה כסף, בגלל ששווקו לכם אותו כמגניב.

מאוד היפסטרי...

אין ללייקה יותר "רגש", רק פחות טכנולוגיה בה-רבה יותר כסף. קרי, שיווק.

 

עכשיו ברצינות.

זה נכון שהמצלמות של לייקה לא מציגות שום יתרון טכנולוגי (בטח לא כזה שמצדיק את מחירן), אבל העדשות שלהם הן בטופ.

 

לגבי צילום בחויה של פעם, צריך לזכור שפעם שלטת בהרבה פחות פרמטרים לפני הצילום.

הפילם היה קבוע. היום אתה צריך לבחור ISO. למעשה, אתה יכול להגדיר טווח של ISO

לא היה לך את כל עניין איזון הלובן.

אתה יכול גם לבחור פרמטרים של עיבוד תמונה לפני הצילום (למעשה זה מה שאתה עושה אם אתה לא מצלם RAW).

 

אתה יכול לקבוע טווח מהירויות תריס, וצמצם, וכל יחס ביניהם לבין ה-ISO (ועוד ועוד, כטוב מחלקת הפיתוח של היצרן).

אתה לא תלוי במד אור לחשיפה (יש EVF), אתה מקבל היסטוגרמה בלייב (או אילו איזורים חשוכים או נשרפים), יש לך presets מוגדרים למצבים מיוחדים מראש ועוד ועוד... שוב, כל יצרן והפיצ'רים שלו.

 

שלא לדבר על זה שהחיישנים של היום פי כמה וכמה יותר רגישים ומפורטים מפילם, בייחוד שחסר אור, והטווח הדינמי... חבל"ז.

 

פעם הכל היה נתון, וכל מה שנשאר היה לקבוע צמצם ותריס, חשיפה, להשיג פוקוס... סה טו.

פאקים היו כל הזמן, פשוט התעלמו מהם.

בוקה... אף אחד לא ידע מה זה. זה לא עניין אף אחד.

חדות, התפשרו.

גרעיניות... הולך.

טווח דינמי, אז שיהיה שחור 100%. לא נורא.

 

התוכן היה העיקר. לא החפירה בקטנות.

 

אז מי שרוצה לצלם כמו פעם, זה עדיין אפשרי. פשוט לקבע את כל מה שפעם היה קבוע, לבטל את כל המצבים האוטומטים והחצי אוטומטים והעשירית אוטומטים, ולצלם כמו פעם. ואם רוצים שליטה כמו פעם, לפוג'י יש אפילו מצלמות שפקדים הם כמו בפילם. וזה עולה עשירית מלייקה או מצלמת וינטאז'.

 

וכן, יש לזה משמעות, לצלם כמו פעם. להאט את הצילום. לקבוע קבועים שלא צריך לחשוב עליהם לפני שיורים. זה משנה את חווית הצילום. אבל לא צריך מצלמה ישנה בשביל זה. אפשר לעשות את אותו הדבר עם מצלמה חדשה.

 

נ.ב. אם אני לא מצלם "אירוע" אני אף פעם לא מצלם ברצף. אני אוהב לחשוב על כל תמונה בנפרד ושונא שיש לי עשר תמונות כמעט זהות לבחור ביניהן...

[tzvipper]

התוכן היה העיקר.

בדיוק!

מרוב ההתעסקות בדברים שמסביב ו/או האוטומציה הרבה אנשים איבדו את זה.

 

אז מי שרוצה לצלם כמו פעם, זה עדיין אפשרי. פשוט לקבע את כל מה שפעם היה קבוע, לבטל את כל המצבים האוטומטים והחצי אוטומטים והעשירית אוטומטים, ולצלם כמו פעם. ואם רוצים שליטה כמו פעם, לפוג'י יש אפילו מצלמות שפקדים הם כמו בפילם. וזה עולה עשירית מלייקה או מצלמת וינטאז'.

אכן, פוג'י אפשרות מעולה מבחינה הזאת וכמה שאני מבין ליין המצלמות בעיצוב הקלאסי אצלם זכה להצלחה מסויימת. מצחיק (או עצוב) לייקה M8 עדיין עולה בארץ בסביבות 20K. אבל לייקה זה עדיין מד מרחק אמיתי עם המסגרת שמשתנה לפי סוג העצמית וללא אופציה למיקוד אוטומטי בכלל (חוץ מדריכת תריס, זה עדיין ממש כמו פעם - יש המון צלמים ידועים שמעריכים את זה ומצלמים עם לייקה, כמובן גם בזכות אופטיקה באיכות הטופ שבטופ). פוג'י הצליחו לתת FEEL&LOOK קלאסי במחירים הרבה יותר נגישים.

[סאפיר]

אני מבין שמושגים כאלה כמו נוסטלגיה לא מוכרים לך.

 

מה שאתה כותב, זה כמו להגיד למה יש אנשים שמעדיפים גיר ידני כאשר אוטומטי הרבה יותר טוב, יעיל, מהיר, נוח. מי צריך בגלל גיר ידני כאשר יד דו מצמדי שמחליף הילוכים ב8 מילי שניות?

הפיאט שלך במקרה ידנית? אם כן, האם בכל זאת יש לך סמרטפון?

כלומר לנהוג ברכב עם גיר ידני זה להיות היפסטר?

 

בטח שאני מכיר מושגים כמו נוסטלגיה. להיפך, אין לי בעיה איתם ואני אפילו בעד. רוצה לצלם "כמו פעם"? קנה מצלמה ישנה וטובה וצא לצלם. בכיף. מה שאני לא מבין, זה למה לקחת גוף דיגיטלי, עם יכולות טובות ולסנדל אותך לפשרות (מיותרות לטעמי) רק בשביל ה"רטרו".

 

גיר ידני זאת ההקבלה הכי לא נכונה שאפשר. אני מעדיף גיר ידני (ומשתמש בכזה) כדי לקבל שליטה מלאה על ההילוכים וההצמדה למנוע. גיר ידני זה כמו מהירות תריס/מפתח צמצם ידניים, ובהם אני משתמש. הקבלה טובה יותר הייתה מנואלה, צ'וק ידני וחלונות ידניים וגיר בלי סינכרונים. כזה אין לי, כי זה מיותר.

 

אני יכול להבין לוק רטרו (ניקון df למשל), אני יכול להבין צילום בפילם, אני לא יכול להבין מוצר שמשלב את ה"חסרונות" של התחום הדיגיטלי (אופציה לראות מה צילמת והאפשרות למחוק תמונות שלא לטעמך או לחלופין לצלם 1000 תמונות זהות) יחד עם החסרונות של פילם (פוקוס ידני בלבד, דריכת תריס ידנית), ועל הדרך לשלם על כל הסיפור הזה מחיר גבוה להחריד.

 

כל זה, כמובן, מבלי להתייחס לאיכות האופטיקה של לייקה, שהיא באמת מהשורה הראשונה.

[אנלוגי]

פעם הכל היה נתון, וכל מה שנשאר היה לקבוע צמצם ותריס, חשיפה, להשיג פוקוס... סה טו.

ממש לא נכון. בחירת סרט הייתה מרכיב מהותי ולקח המון זמן להבין מה מתאים למה. החלפת מס׳ סרטים לפני שהם נגמרים וסלילתם מחדש לנקודה בה עצרת רק ע״מ לקבל אופי או יכולות שונות עבור אופי צילום שונה הייתה מורכבת, אבל אפשרית. אחרי הצילום - בפיתוח יכולת לשנות הרבה מאוד, קונטרסט, בהירות, גרעיניות. וכמובן בהדפסה אח״כ.

פאקים היו כל הזמן, פשוט התעלמו מהם.

כל אחד והסטנדרטים שלו, אבל תאמין לי שלחזור עם פריים מנצח הביתה ולגלות אחרי הפיתוח שהוא לא חד - לא היה כזה קל ״פשוט להתעלם מזה״. בכל מקרה, צלמים רציניים, אז כמו היום - היו להם פחות פאקים. דבר אחד נכון - היו לא מעט מקרים בהם תוכן בא לפני איכות, ותמונה התפרסמה על אף שלא הייתה חדה לחלוטין. גם איכות ההדפסה הירודה יותר אז חיפתה על כך. מצד שני - כך גם היום. בהרבה מדיות מתפרסמות תמונות עם פאקים לא קטנים.

בוקה... אף אחד לא ידע מה זה. זה לא עניין אף אחד.

זה לא נכון בכלל. כבר אז היו עדשות ידועות באיכותן מבחינת בוקה, לא סתם לייקה היו כאלה פופולריות לסגנונות מסויימים. כל צלם רציני ידע טוב מאוד כיצד למקסם בוקה מעדשה. אם כבר - אז ידעו יותר, היום זה סתם ניסוי וטעיה (ברמת הצלם, לא יצרן העדשות). חברות פיתחו צורות צמצם שונות, מספר עלים שונה. צלמים ידעו מה לבחור לפי האופי המבוקש. אם כבר - אז היה אפילו יותר מבחר מהיום.

חדות, התפשרו.

לא.

גרעיניות... הולך.

כן נו, מגבלות המדיום. עדיין במקרים בהם רצו פחות גרעיניות עבדו עם סרטים איטיים יותר, עם שקופיות איפה שהיה אפשר. במקרים בהם היה לה משמעות סרטים מהירים, ושוב - לפעמים התפשרו. אבל לא מתוך בורות או פשרה, מתוך חיים במעטפת טכנית מסויימת. חברות השקיעו המון בפיתוח סרטים עם גרעיניות נמוכה, קודאק עם הגרעין המשושה למשל.

טווח דינמי, אז שיהיה שחור 100%. לא נורא.

זה פשוט מעיד על בורות מוחלטת ומזלזל בדורות של צלמים שבילו שנים במקסום הפקת תמונה, החל מצילום, המשך בפיתוח וכלה בהדפסה. אתה מוזמן ללכת למי שעדיין נחשב הגדול מכולם, אנסל אדמס, ולומר לו את זה. אתה מוזמן לבקש ממני לספר לך כמה שעות ביליתי בחדר חושך חושף איזורים נפרדים או משתמש בדודג׳ינג ע״מ לקבל טווח דינמי כרצוני.

 

 

במבי, אני מתפלא עליך. לא מתאימה לך כזאת הסתכלות שטחית על תחום שבעליל מעניין אותך.

עריכה אחרונה ב-21 לאוגוסט, 2016 על ידי אנלוגי

[falou]

1. אחרי שבחרת סרט - זהו. עד הסרט הבא לא היית צריך לבחור כלום. זה לא היה פרמטר של המצלמה, בניגוד להיום.

 

2. מה שאמרתי שהיתה הרבה יותר סלחנות לפאקים טכניים, שהיום עושים מהם ביג דיל. היום מתמקדים בטפל, כי טכניקה קל ללמוד ולבצע (כלומר, לחקות מה שאחרים עשו). קומפוזיציה זה גם עניין של כישרון.

 

3. אף אחד לא התייחס לאיכות הבוקה עד שנות ה-90', כי פשוט לא היה כזה מונח. לעדשות תמיד היו תכונות רבות ומורכבות, אבל האובססיה לאיכות המריחה של הרקע לא היתה קיימת. כמו בסעיף (2), בוקה זו פשוט תכונה שקל לאבחן, בשעה שאנשים מתבלבלים בקלות בין חדות לניגודיות בתמונה, לדוגמא (נדמה לעיתים שתמונה חדה יותר, רק בגלל שהעיבוד יותר קונטרסטי).

 

המשיכה השנייה להתעסקות בבוקה נובעת שצילומים עם אובייקט ורקע מטושטש הם צילומים קלים לביצוע, אבל נראיים "מקצועיים".

 

http://sneye.blogspot.co.il/2011/10/blog-post_11.html

 

4. אנסל אדמס היה טכנוקראט (עדיין צילום הזריחה שלו היתה תוצאה של תאונת עבודה, אבל מילא). בתקופתו היתה לזה משמעות מהפכנית, בניגוד לאלו שניסו לגרום לצילום להראות כמו ציור. הוא דוגמא קיצונית. באותה מידה שברסון הוא בקיצוניות האחרת (צילם שנתיים במזרח, שלח את הפילם לאירופה, וראה את התוצאה רק כשחזר...).

ועדיין, את העבודה אדמס עשה בחדר החושך, לא עם המצלמה.

 

לכן השורה התחתונה עדיין אותה שורה, היה לך הרבה פחות דברים להתעסק איתם במצלמה. יש לעובדה הזו השפעה לא רק על חווית הצילום, אלא גם על התוצאה.

אחת הסיבות שאני מצלם ב-RAW (בעצם, העיקרית) היא שאני לא רוצה לחשוב על עיבוד התמונה בזמן שאני מצלם (להוציא צילום בשחור לבן, אז יותר נוח לי לראות התמונה בש"ל לפני שאני מצלם). את העיבוד (הפילם) אני מעדיף לבחור אח"כ בד"כ (לפעמים אני בוחר פילטר מראש, בשביל המשחק).

 

נ.ב. צילום בפילם לא מעניין אותי ואיכויות טכניות גם לא מעסיקות אותי יותר מדי. אני יותר מתעניין בתוכן וצורניות.

[tzvipper]

רוצה לצלם "כמו פעם"? קנה מצלמה ישנה וטובה וצא לצלם.

 

פוקוס ידני זה בדיוק כמו גיר ידני עם קלאץ' - נותן לך שליטה בלי ברירה להעביר למצב אוטומטי כאשר לא בא לך להתעסק עם זה (להבדיל מגירים אוטומטיים שמאפשרים שליטה ידנית בהילוכים כשרוצים ועדיין מעבירים את ההילוכים הרבה יותר מהר, אבל מאפשרים גם שימוש במצב אוטומטי כשרוצים - בDSG אתה ממש מרגיש את החיבור בין גיר למנוע כמו ברכב ידני, הוא במצב הזה רק פותר אותך מהתעסקות עם קלאץ'). ועדיין אני מאמין שתגיד שאין כמו ידני אמיתי, זה לא אותה הרגשה כמו DSG, כי יש לך שליטה על קלאץ' וכד'. האם אני צודק?

ובכן, פוקוס ידני במצלמה מודרנית מרגיש סינטטי באותה מידה כמו מצב ידני בגיר ואוט' (במיוחד העזרים למיקוד סינטטיים - אין לך מסך מיקוד מט עם עדשות של פרנסל באמצע - SPLIT SCREEN). אני לא אומר שDSLR או EVF זה רע, אני אומר שהחוייה שונה.

 

פוקוס ידני, במיוחד במצלמות מד מרחק הוא חויה מיוחדת ומענינת כי לא נעשה דרך העינית ואתה כל הזמן רואה תמונה ברורה, גדולה, חדה ומוארת היטב כל הזמן. אתה מקבל עינית מסוג שונה ורואה את התמונה מפרספקטיבה שונה לחלוטין לאומת DSLR או EVF שמראה מה רואה המצלמה דרך העצמית. תנסה פעם - ותיראה עד כמה זה נחמד למקד עם מצלמה המצויידת במד מרחק. אני מניח שלא התנסית בזה באף פעם.

 

דריכת תריס זה גם דבר נחמד מאוד. זה אומר שלמצלמה אין מצב צילום רציף. לדעתי זה גם מוסיף לחוייה.

 

אני לא מבין למה אתה רואה רק את החיסרונות. אני רואה בזה את היתרונות של עולם הדיגיטאלי ועולם "של פעם". ותאמין לי, מצלמות מסדרה M של לייקה קונים לא רק בגלל האופטיקה שהיא הטופ שבטופ. לא פלא שפוג'י מנסה ליצור נישה חדשה של מצלמות בעלות מראה והרגשה קלאסי. אתה יכול לקרוא לזה היפסטר, אבל זה במידה שווה היפסטר כמו שימוש במצב ידני (אם תקרא את התגובה שלך ותחליף כל פעם את המושגים למושגים של גיר ידני - תיראה את הדימיון ).

[falou]

לא פלא שפוג'י מנסה ליצור נישה חדשה של מצלמות בעלות מראה והרגשה קלאסי. אתה יכול לקרוא לזה היפסטר, אבל זה במידה שווה היפסטר כמו שימוש במצב ידני (אם תקרא את התגובה שלך ותחליף כל פעם את המושגים למושגים של גיר ידני - תיראה את הדימיון ).

 

 

האנלוגיה במקרה של פוג'י לא טובה.

 

קודם כל, פוג'י לא מנסה, היא ביצעה.

דבר שני, למצלמות שלה אין "מראה והרגשה קלאסי". זה לא עניין עיצובי של look & feel זה עניין של אופן תפעול. ארגונומיה. הפתרון שלהם אומנם דומה למצלמות ישנות, אבל הוא קודם כל שונה פונקציונאלית. כלומר, האופן בו אתה מזין את הפרמטרים שונה. זה עדיין לא הופך את הפוג'י לאנלוגית. יש לזה יתרונות (רואים על החוגה מה המצב שלה) ויש לזה חסרונות (ריבוי חוגות, יותר מורכב להגדיר מצבים חצי אוטומטים). לוגיקה תפעולית אחרת.

 

ולבסוף, ההשוואה לגיר ידני לא מתאימה כאן. כשאתה לא נוהג בתחרות הנהיגה היא ההנאה עצמה. אתה נהנה לתפעל את הגיר הידני לבדד, ולהנות מהמומחיות שלך כנהג בתפעולו. עם מצלמה האקט של הצילום הוא רק אמצעי להגיע לתוצאה, שהיא התמונה. כלומר, לא רק, אבל אולי בעיקר... (יש יוצאי דופן, כמו ברסון, שאהב לצלם יותר משאהב להסתכל על תמונות...).

[tzvipper]

למצלמות שלה אין "מראה והרגשה קלאסי".

כאן כותבים:

 

Intuitive and straightforward traditional control layout (aperture ring, shutter speed and EC dials)

 

combination of traditional, 'rangefinder-esque' design and the innovative technology

 

 

 

כשאתה לא נוהג בתחרות הנהיגה היא ההנאה עצמה. אתה נהנה לתפעל את הגיר הידני לבדד, ולהנות מהמומחיות שלך כנהג בתפעולו..

 

האם זה שונה במשהו מצילום למטרות התחביב? ברכב בסופו של דבר המטרה היא היעד הגעה ו/או תהליך הנסיעה/נהיגה.

בצילום כתחביב המטרה היא תמונה והתהליך. אני לא רואה משהו לא בסדר בצילום כתחביב אם גם נהנים מהתהליך (או רק תהליך) - כל אחד וההנאה שלו.

 

גם לא למטרת תחרות אני מעדיף למשל תפעול DSG במצב ידני לאומת רכב עם גיר ידני (בהאצה זריזה הדבר הזה מחליף הילוכים מאוד מאוד מהר). ובצילום במקרים מסויימים הייתי רוצה פוקוס ידני אמיתי - לא רואה פה הבדל בהשוואה לאומת גיר ידני אמיתי.

עריכה אחרונה ב-22 לאוגוסט, 2016 על ידי tzvipper

[סאפיר]

אתה חייב להפסיק להתעקש על ההשוואה הזאת לגיר ידני. היא פשוט לא נכונה. גיר ידני נותן לי להחליט בכל רגע נתון באיזה הילוך להיות, הוא מאפשר לי לדעת כל הזמן באיזה הילוך אני נמצא (כי הוא לא העביר הילוך לבד), הוא מעבר לי לשלוט בקצב החיבור למנוע - אני רוצה שילוב חלק ונעימי ולא נורא שיהיה איטי או שאני רוצה שילוב מהיר וחד ולא נורא שיהיה בועט. כל הקטע של תיבת הילוכים זה שהיא שותפה בתהליך, כל הנהיגה שלך היא תהליך.

 

פוקוס בצילום - אני רוצה תמונה, אני רוצה שאובייקט שלי יהיה בפוקוס. מה אכפת לי מה מסובב את הטבעת לשם? אני אם היד (מה שלוקח יותר זמן, ועלול לא לפגוע אם אין לי את ה"עזרים"), או המצלמה עצמה ואז זה גם יותר מהיר ואני לא אפספס פוקוס (או במקרה הגרוע את התמונה) וגם אין סיכוי שזה יפספס.

 

נהיגה זה תהליך מתמשך. בצילום אני רוצה להשיג תוצאה של "XYZ", בכל מה שהמצלמה יכולה להחליט לבד, שתתפאדל.

 

אני למשל מצלם על מצב ידני לעיתים מאוד נדירות רק כשאני יודע שאני צריך חשיפה "לא נכונה" (וגם שם לפעמים אני מעדיף פיצוי חשיפה) או בתמונות חשיפה ארוכה כשאני "משחק" בניסוי וטעיה. לרוב, אני מצלם על עדיפות צמצם כדי לקבוע את עומק השדה וקובע את ה-ISO (לרוב תקוע על 100). את מהירות התריס שתחליט המצלמה לבד, כי בסופו של דבר החשיפה הנכונה היא זו שאני רוצה. בתמונות אקשן אני עובר לעדיפות תריס, כי מה אכפת לי כמה פתוח הצמצם, הרי הרקע בכל מקרה יהיה מטושטש (פאנינג), אבל אני כן רוצה לשלוט על גודל ה"מריחה".

[tzvipper]

אתה חייב להפסיק להתעקש על ההשוואה הזאת לגיר ידני.

בגלל שאתה נוהג על ידני ונהנה זה בסדר ואם מישהו נהנה ממיקוד ידני זה לא בסדר כי אתה לא אוהב את זה?

 

נהיגה זה תהליך מתמשך. בצילום אני רוצה להשיג תוצאה של "XYZ", בכל מה שהמצלמה יכולה להחליט לבד, שתתפאדל.

יש אנשים שמצלמים על אוטומט וזה עבורם הצילום. אנשים כאלה בספק אם יבינו את אלה שמצלמים על ידני. בדיוק כמו מי שלקח אוטומט מבחירה כניראה לא יבין את זה שנוהג על ידני. מה ההבדל פה? גם באוטומט אפשר לדעת בכל רגע נתון על איזה הילוך אתה נמצא (יש תצוגה ואפשר גם "לספור" אם אין) וגם להחליט במצב ידני באיזה הילוך אתה נמצא כל רגע נתון.

 

falou כתב:

"להנות מהמומחיות שלך כנהג בתפעולו"

 

זה רלוונטי גם עבור אנשים שהצילום בשבילם זה תחביב ורוצים להנות מהתהליך.

 

אני נהגתי ברכב ידני במשך תקופה, צילמתי עם מצלמת מד מרחק. אני יכול לחוות דיעה על החוויה בשני המקרים מנקודת מבט שלי.

איך אתה יכול לחוות דיעה על משהו שלא ניסית ועוד להחליט אם זה טוב או לא?

עריכה אחרונה ב-23 לאוגוסט, 2016 על ידי tzvipper

[סאפיר]

בגלל שאתה נוהג על ידני ונהנה זה בסדר ואם מישהו נהנה ממיקוד ידני זה לא בסדר כי אתה לא אוהב את זה?

 

לא, זה "לא בסדר" (זה לא לא בסדר, גם אני משתמש בפוקוס ידני כשצריך) כי פוקוס ידני לא נותן לך שום יתרון *מוחשי* על פוקוס אוטומטי. תשווה את זה לסטרטר ידני, למה לא? זה בדיוק אותו דבר, שני דברים מסתובבים - אחד חשמלי ואוטומטי והשני ידני.

 

וזה לא "לא בסדר", אני פשוט מתקשה להבין את הקטע. ובאמת שניסיתי.