שאלון שהכנתי - עמדתך בנוגע לירידה מישראל

[Keyser]

ההורים (לפחות אלה שלי) הגיעו לארץ כי האמינו שמדינת היהודים הציונית תהיה זו שתייצג נאמנה את מה שהם מאמינים בו.

מאז שנרצח כאן ראש ממשלה ובכל יום שעובר, אני מרגיש פחות ופחות שמדינת ישראל מייצגת אותי ו/או את עתיד העם היהודי (לפחות על פי תפיסת עולמי, כמובן שיהיו כאלה שיחלקו על כך).

היום, להרגשתי - המדינה הזו הפכה למגרש המשחקים של אנשים, גופים וקבוצות שלא רק שלא דואגים לעם ישראל, אלא אף מנצלים את תושבי המדינה לצרכיהם, ממש כמו במדינות עולם שלישי או בימי הביניים (שלטון פיאודלי). זה עוד לא שם, אבל זה מתקדם בכל פעם קצת.

 

ללא משפחה (אשה וילדים) הייתי כותב לך את הדברים האלה מחו"ל, לא מהארץ.

אנטישמיות? הייתה ותהיה. אפשר להסתדר איתה. אני הרבה יותר חושש מהמטורפים שיש כאן, הקיצוניים משני העמים.

 

נו באמת, אל תגיד לי שאתה מאלה שבכו כש״גנבו להם את המדינה״

[שמר]

לא גנבו. רצחו. גניבה אפשר להשיב.

[mcyossi]

במבט לטווח קצר, יכול להיות מאוד מפתה לרדת מהארץ לכמה שנים בשביל לעשות כסף, אולי גם לבנות שם בית ולהרוויח יותר בחודש מאשר שהיית עושה פה בחודשיים באותה עבודה.

 

אבל וזה אבל גדול.

 

לטווח היותר רחוק, תראו את זה ככה, לאחר 2000 שנות גלות, שואה אכזרית שגבתה יותר מ6 מליון הרוגים, "שורדים" שלא היו להם חיים גם לאחר שניצלו שעוד 1000 פסיכיאטרים לא יוכלו לתקן ולמה? בגלל האנטישמיות, בגלל נאציזם, בגלל שנאת השונה ודעות קדומות.

 

ומי היה שם בכדי להגן עלינו? אף לא זבוב! בעלות הברית הנאורות שרדו בקושי את מכונת המלחמה הגרמנית, למזלנו היו קצת יותר אנושיים וכן שחררו אותנו מהעול הזה.

 

מאז העלייה הראשונה ועד היום עשרות אלפי חיילי המחתרות, חיילי צבא ההגנה לישרים ואזרחים רבים מתו על הגנת המולדת. כי אין לנו ארץ אחרת, ואני בטוח שאף אחד לא רוצה להיות בידיים של עם אחר שיקבע את גורלו.

 

המצב היום לא כל כך שונה.

 

שונאים יש לנו יותר ממה שנוכל להכיל, איראן, סוריה, חיזבאללה, אל קאעידה, מצרים, טורקיה ופה אני מדבר על גישות של מדינות, מה עם אזרחים רבים בשאר העולם ששונאים יהודים רק כי הם נולדו כאלה?

 

אז כן גם אני עשיתי צבא, השתחררתי ממש לא אתמול בבוקר, גם אני עובד ומשלם מיסים וגם אני סטודנט באוניברסיטה שממן לעצמו את הלימודים ואת סדר היום מבלי עזרה מאף אחד,

 

קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים.

 

 

 

 

בשורה התחתונה, לא משנה כמה רע לנו פה אנחנו עדיין במצב נהדר מול יותר מחצי עולם שסובל ממלחמות אזרחים וחרפת רעב.

 

אני בכל מקרה מעדיף למות בישראל מאשר לחיות בניו אינגלנד. פשוט. כי א י ן לנו ארץ אחרת!

 

תחשבו רק על הקשיש חסר הישע בפולין שמובל לתאי הגזים עם הראש כפוף ודמעה בעיניו ששואל את עצמו רגע לפני הסוף "למה לי אין צבא שישמור עליי?" אז כשיש, כל אחד מנסה לדאוג לתחת של עצמו? לרדת? שאו ברכה באמת בלי רגשות טינה לאף אחד, אבל סוכריות לא תקבלו ממני.

 

 

כי ראבאק מנקודת המבט שלי אין כאן שאלה אפילו אם לרדת מהארץ, אני כאן גם אם זה יעלה לי בחיים,

 

לכן גם לא מילאתי את הסקר ולא פתחתי אותו אפילו.

[utsur]

נו באמת, אל תגיד לי שאתה מאלה שבכו כש״גנבו להם את המדינה״

 

אין כאן עניין של גניבה אלה עניין אידיאולוגי. ברגע שהמדינה אמצה את הכלכלה הקפיטליסטית כמודל החיקוי שלה, היה עליה לאבד כמובן מאליו את הרעיון הציוני כולו. לא במקרה בחרו מקימי המדינה לא לאמץ את הרעיון הקפיטליסטי. הרעיון הקפיטלסטי מציב את הפרט כערך עליון מעל החברה, כלומר מדינה שדוגלת בקפיטליזם לא יכולה לבוא בטענה כלפי אדם שבוחר לעזוב אותה, כי הרי הקולקטיב(במקרה שלנו הציוני) אינו בסדר העדיפות הראשון של החברה שבחרה לחיות כך, שכן היא עצמה מעדיפה את הפרט.

לא במקרה קבעו חז"ל את האמרה "כל ישראל ערבים זה לזה" (או כחובב צבא אתה בוודאי מכיר את זה יותר כ "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד"), גם הם הבינו שהדרך היחידה לשמור על העם היהודי כ"קולקטיב" אחד, היא בעזרת ערבות הדדית. ברגע שהמדינה בוחרת באידיאולוגיה כלכלית ש"כל אחד בשביל עצמו" בלי שום נסיון ליצר ערבות אז מה החשיבות בכלל איפה אתה חי ומי השכנים שלך.

 

בסופו של יום אנחנו בחרנו לגור בחור של התחת של 200 מליון ערבים ששונאים לנו את הצורה, ויש יותר סיכוי שאיראן תצליח לייצר פצצת אטום ולהרוג את כולנו משואה באמריקה(או כל מקום אחר). אם כל מטרתנו היא ליצר מיני ארה"ב של "יהודים בלבד"(כלומר מדינה גזענית בנוסף לכל), שכל דרכי ההצלחה וההגשמה שלהם היא יצירת כסף/כח (או וואט אבר) גם על חשבון האחר, עדיף כבר שאחמיניג'אד יגמור את הסיפור. אם אנחנו לא יכולים ליצור חברה שתנסה להגשים משהו טוב יותר (ואפילו אם רק תנסה) אז אין לנו חשיבות אם נחיה/נמות בארץ הזו או בארץ אחרת.

 

כך שכל עוד המדינה ממשיכה לנוע בכיוון הנוכחי, אי אפשר להלין על מעשיהם של אינדיבדואלים.

E la nave va

[edan82]

גבר, אתה רוצה ביטוח לאומי, אתה רוצה קופת חולים, בית חולים, קיצבאות, חינוך לכל, לימודים אקדמאים לכל חפץ? זה המחיר שצריך לשלם. וותר על כל מה שרשמתי למעלה ותראה איך יוקר המחיה יורד פלאים.

 

אז זהו שלא.

 

נסה לחשוב כמה פעמים עלו מחירי הדלק או המכוניות ונוצרו לאחר מכן תנאים שאיפשרו הורדת מחירים דרסטית- זה לא באמת קרה.

 

עזוב, אל תדבר בססמאות ובמשפטי "תראה מה יקרה אם...", דבר עובדות בשטח.

 

את הביטוח לאומי אגב, הייתי מנגב איתו את התחת, הוא פשוט בזיוני- בנאדם מפריש כל חייו כסף לביטוח לאומי כדי להגיע לפנסיה ולקבל זין.

כשאתה כותב לימודים אקדמאים לכל חפץ, אתה מודע לכך שזה לא בחינם, כן?

 

אותם לימודים אקדמאים "לכל חפץ" שאתה מדבר עליהם גורם להמון סטודנטים להתכלב למשך 3-4 שנות התואר, רק כי אין להם הורים עם אמצעים.

 

להורים שלנו לא היה יותר קל, והם נשארו, מה זה אומר על הדור הזה,אין לי מושג.

 

זה הולך להיות ארוך, מתנצל מראש..

 

אבא שלי הוא בן לניצולי שואה, כאלה שכבר ראו את מחנות ההשמדה והעשן המיתמר מעל והצליחו לברוח.

 

עד היום, הוא אומנם לא "יושב שבעה" על כך, אבל החרטה המקצועית הכי גדולה שלו היא שאי שם בסוף שנות ה-70 הוא קיבל הצעה לעבור לחו"ל (אירופה) עם המשפחה ולקבל שם דירה ותנאים מצויינים ופשוט להמשיך באותו עיסוק שבו עסק בארץ- רק במדינה אירופאית.

 

הוא התלבט רבות בעניין ובסוף החליט לרדת מזה כי הוריי היו עם 2 ילדים קטנים באותה תקופה (אני נולדתי רק 3-4 שנים מאוחר יותר).

 

לא מעט פעמים שמעתי אותו מתחרט על כך שלא לקח את אותה הצעת עבודה (שלרבות הימים הסתבר שההצעה ההיא הגיעה מאיזשהו מוסד עלום שם...).

 

וזה לא שהוריים עדיין חיים עם משכנתא על הראש, 2 הוריי עבדו מאוד קשה, שניהם עבדו ב-2 עבודות ואני אישית גודלתי על ידי אחיי הגדולים, אבל בגיל מאוד צעיר הוריי קנו את דירתם הראשונה עם עזרה מאוד סמלית מהוריי אבי, כ-7-8 שנים לאחר מכן בהיותי בן 5 הם קנו דירה מרווחת יותר שבאותה תקופה נחשבה ל"טופ", הם עשו זאת במזומן ללא עזרת הורים וללא משכנתא (הוריי היו בני 40 עת נכנסו לדירה החדשה, אני הייתי בן 6, אח שני בן 13 ואח גדול בן 15).

 

דירה מקבילה לזו של הוריי עולה היום סביב 1.7-2 מליון שקלים.

 

תוך כמה שנים אתה וזוגתך מגיעים למצב שאתם רוכשים דירה כזאת במזומן היום, כאשר שניכם עובדים ב-2 עבודות ויש לכם 2 ילדים לגדל?

 

סבתא שלי מצד אבא שלי, אותה אחת ניצולת שואה, עלתה לארץ מתוך הציונות ומתוך הרצון העז לנקום בהיטלר ולהראות לו ש"על אפך וחמתך הקמנו מדינה בישראל".

עד היום היא אומרת בגאווה שהמשפחה שהקימה, עם 3 ילדים, 11 נכדים ולא מעט נינים זו הנקמה הכי גדולה שלה בהיטלר.

 

כשאמא שלי בכתה במשך שבוע כשעזבתי את הארץ, זו היתה אותה סבתא שעודדה את אימי ואמרה לה שעשיתי את הצעד הכי נכון ושהיא צריכה להיות שמחה שעשיתי את זה.

 

וידידי, לא היה חסר לי כלום בארץ- היה לי רכב שלי, למדתי, עבדתי והשתכרתי לא רע בכלל עם הצעות עבודה מפה ועד תאילנד, עזבתי את הארץ בעיצומה של התקופה הכי טובה בחיי.

 

אבל זה שטוב לך לא אומר שאתה לא צריך להגשים את עצמך, זה לא אומר שאתה לא צריך לנסות לטעום דברים חדשים, זה לא אומר שאם לא "מתת למען ארצך" אז אתה לא בסדר או לא ציוני.

 

ישראל מאוד יקרה לליבי.

 

במלחמת לבנון השניייה, הייתי בקשר מתמיד עם היחידה כדי לראות מה קורה ואם העניינים מחריפים כדי לראות אם יש צורך להגיע.

 

זה הופך אותי לציוני?

 

לא, גם לא מחפש שאנשים יבואו ויגידו לי "סחטיין אחי, אתה ציוני!".

 

ציוני זה מה שאני מרגיש והאינטרפטציה שאני נותן למונח.

 

עבורי ציונות זה לראות את השריפה בכרמל ובו ברגע לגגל טלפונים של עמותות שאפשר לתרום להם כסף כדי לשקם את הכרמל.

 

ציונות עבורי זה להחליט שבמקום לשלוח משלוח מנות מצ'וקמק בעלות של 100 שקלים לכל חבריי אני מחפש בית חולים ותורם 200 שקל בשם כל חבר למחלקת הילדים שלו.

 

ציונות עבורי זה שבתקופת השירות שאפתי הכי גבוה, לא התביישתי בתור מפקד כיתה לשבת לשיחה עם המג"ד ובתשובה לשאלה "איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים" לענות לו "בכיסא שלך", ציונות עבורי זה לבלות את שלושת הימים הראשונים בצה"ל במעצר ולספוג יחס מחפיר מחבורת סמרטוטים שהתגייסו יומיים לפני ועדיין לדעת שזה לא משנה את השאיפות שלך להיות קצין ולהגיע הכי רחוק שאפשר.

ציונות עבורי זה לעבור לקראת השחרור לתפקיד משרדי, לקבל את הבאסה של החיים, להכנס לקצינת שלישות ולבקש לחזור במיידי ליחידה וללחימה וכשהיא תחייך אלי ותגיד לי "מה אתה מדבר שטויות? אתה קצין קרבי, רובאי 12 ונותנים לך אפשרות להתפנק לפני השחרור" אני מתמלא דמעות, פותח את הכותפות של דרגות הקצין (סגן) וזורק לה את הדרגות על השולחן וצועק עליה שלא בשביל זה קרעתי את התחת כל כך הרבה זמן ומבקש שוב לחזור ללחימה ומצידי בתור חפ"ש כי להם לא נותנים לנוח עד השחרור.

זה לשבת בערב פסח באילת, לראות שקופית ראשונה על פיגוע בנתניה (מלון פארק) ומיד לרוץ לעלות על מדים ותוך 4 שעות להתחיל לזווד נגמ"שים וכעבור עוד כמה שעות כבר להיות בתוך רמאללה בעיצומו של מבצע ולא להתבאס לרגע שהמשפחה שלך כבר יושנת לאחר שסיימו את ארוחת החג באילת כי אתה שומר על הבית ומאמין בלב שלם שזה מה שצריך להיות.

 

ידידי, אל תמכור לי ציונות, יש לי באסטה משלי ואל תדבר בססמאות, הן לא מחזיקות מים.

 

אגב בר,

 

אתה תמיד מנסה לעשות הפרדה בין מי שעזב לשנה שנתיים ובין מי שירד מהארץ.

 

מה אתה מגדיר כירידה מהארץ?

 

מי שעבר לחו"ל ללא תאריך חזרה משוער נחשב ליורד מהארץ?

 

מי שגר כבר מעל שנה-שנתיים נחשב ליורד מהארץ?

 

ואם הוא עבר לחו"ל עם מחשבה לשנה-שנתיים וזה התארך ליותר מכך וכרגע אין צפי חזרה?

 

זה מורכב ידידי, רוב מי שעובר לחו"ל לא יודע איך זה יתגלגל.

 

גם אני, ממרומי 7 שנים (כמעט) שאני בחו"ל, לא יודע מתי\אם אני חוזר.

 

יכול להיות שזה יקרה מחר, יכול להיות שבעוד 15 שנה, יכול להיות שלעולם לא.

 

זה הופך אותי לפחות טוב?

 

אני בספק ידידי.

[שגיא 601]

עידן 82 , ציוני= ציון=ירושלים=ישראל.

אני לא רואה איך אפשר להיות ציוני מחו"ל. זה שאתה תורם לבתי חולים וכו' מעיד שאתה אדם טוב אבל זה לא קשור לציונות.

וכל העבר הצבאי המפואר שלך הוא זמני וכן, מבחינתי 3 שנים (או 4 במקרה שלך) זה זמני. 20 שנות מילואים לאחר השירות זה הצבא האמיתי ואני רואה בכך הקרבה גדולה הרבה יותר מהסדיר. ולהגיד לאחר מספר שנים בחול שאם יצתרכו אותי בצבא אז הנה אני מגיע, תסלח לי אבל זו אמירה ריקה מתוכן. אתה לא יכול לבוא לאחר מספר שנים ליחידה ולשאול איפה אני חותם על נשק וסט וחיילים. אם אני מסתכל על ה4 שנים האחרונות במילואים אז המון ציוד ואמצעי לחימה חדשים נכנסו והמון תולי"ם השתנו, כך שאם אתה לא משרת באופן עקבי אתה הופך ללא רלוונטי במיוחד אם אתה קצין.

 

אני לא חושב שיש ליהודים מה לחפש במקום אחר. ואי אפשר להעלות 8 מליון יהודים על מטוס למדינות אחרות ולסגור את המדינה, כך שתרצה או לא אנחנו חייבים להיות כאן. ברור לי שיש עוד הרבה עבודה במדינה ולא הכל ורוד אך ברור לי שהנוכחות שלי כאן היא קריטית להמשך קיום העם היהודי.

 

לשאר המגיבים: המדינה הצעירה שלנו מתמודדת עם אתגרים בטחוניים שגדולים עלינו פי כמה וכמה וזה עולה המון כסף. לכן לגור כאן ולשם מיסים ולקיים את המדינה זה קשה, מתסכל וזאת הציונות האמיתית. כמובן שצריך לשאוף ולשפר את איכות החיים בארץ ולהקל במיסים ולהוריד מחירי דירות, אך ניתן להשפיע מכאן אם ע"י כניסה לפוליטקה, הפגנות, בחירות וכו' לרדת מהארץ זה לא פתרון, או לפחות לא פתרון ל-8 מליון יהודים שחיים כאן אלא פתרון פרטני בלבד.

[edan82]

לבריאות חביבי,

 

אז אני לא ציוני, בין אם יגדירו אותי כציוני או לא זה מעניין אותי כקליפת השום, התואר "ציוני" לא משלם לי חשבונות או משכנתא\שכירות.

 

אגב, אין לי עבר צבאי מפואר, יש לי חינוך מצויין על ידי הוריי שחינכו אותי שבכל דבר שאעשה בחיים אעשה את הכי טוב שאוכל, קטונתי, סה"כ הייתי סגן ביחידה קרבית סדירה, יש אחרים שעשו ועושים הרבה יותר ממני.

 

אם תמצית הציונות היא להשאר בארץ ולחיות כל החיים בשאיפה מתמדת להצליח לצוף עם הראש מעל המים בזמן שיש מניאק שלא רק ממשיך למלא את הבריכה- הוא גם מכוון לך את הצינור עם הזרם לפרצוף- לא רוצה את הציונות הזאת, שמור אותה לעצמך.

 

אגב, תרומה למוסד או למטרה אפשר לעשות בכל מקום בעולם, זה שבנאדם שחי בחו"ל מחליט לתרום דווקא למוסד בישראל (ולשלם על כך גם עמלות שונות ומשונות)- זה החלק הציוני.

 

אבל מה אני מבין, הזדכתי על התבונה שלי בדיוטי פרי.

[SlowRide]

לשאר המגיבים: המדינה הצעירה שלנו מתמודדת עם אתגרים בטחוניים שגדולים עלינו פי כמה וכמה וזה עולה המון כסף. לכן לגור כאן ולשם מיסים ולקיים את המדינה זה קשה, מתסכל וזאת הציונות האמיתית. כמובן שצריך לשאוף ולשפר את איכות החיים בארץ ולהקל במיסים ולהוריד מחירי דירות, אך ניתן להשפיע מכאן אם ע"י כניסה לפוליטקה, הפגנות, בחירות וכו' לרדת מהארץ זה לא פתרון, או לפחות לא פתרון ל-8 מליון יהודים שחיים כאן אלא פתרון פרטני בלבד.

פתרון למה? לשמירה על קיום העם היהודי? לא היינו בעלי מדינה כל הזמן ועדיין הזהות היהודית נשמרה.

זה שיהודי אחר משעבד אותך במדינה משלכם זה לא פיתרון לכלום.

[ZX2.0]

להורים שלנו לא היה יותר קל, והם נשארו, מה זה אומר על הדור הזה,אין לי מושג.

 

ובכל העולם אפשר להגר כי אדם הוא אדם, אנחנו, היהודים, נחשבים כפחות ממקקים אצל לפחות חצי מהגויים, פה בישראל אתה בנאדם, מחוץ לגבולות הללו, שאנחנו משלמים בדם ע"מ להגן, אתה לא יותר מטפיל על גבה של האנושות.

 

ואם מישהו, איפשהו, מהרהר במחשבה שהאנטישמיות נגמרה ואיתה הרצון לראות אותנו בחזרה בתאי הגזים...אז אנחנו אפילו לא נמצאים על אותה פלנטה.

 

היהודים מחשיבים את עצמם כמלאכים. הבנים של ה' וכל שאר בני האדם פה כדי לשרת אותם (אני יודע שלא ככה כולם מרגישים כבר אבל זו העמדה הכללית של הדת). אפילו יש ליהודים כינוי לכל הלא יהודים- "גוי". מה זה גוי? כמו גיי? למה באנגלית את הילה הזו? למה ברוסית אין? יש בכלל בשפה מסוימת בעולם מילה כזו? (שאלה רצינית לגמרי! אני באמת לא מכיר אשמח להחכים).

 

אבא שלי יהודי ואמא נוצריה אז אני לא נחשב ליהודי על פי ההלכה. האם זה הופך אותך לטוב ממני? או האם עצם הרעיון שאני רוצה להגר הופך את זה ליותר נסבל, יותר מובן ואולי אפילו עדיף (כמו שצעקו לי אך לפני מספר שנים בודדות) מבחינתך?

 

ואם כבר הזכרתי רוסים ורוסיה... מאוד מאוד מזכיר לי מה שקורה פה עכשיו למה שהיה בברית המועצות. המדינה עושה ככל העולה על רוחה, את המדינה אסור לעזוב (נכון שבארץ אין איזה חוק נגד אבל ההרגשה הכללית פה היא זהה למה שתכבו פה. אם עזבת אין לך מה לחפש כאן) ותגיד תודה עבור כל דבר שהמדינה עושה עבורך, גם אם אתה מקבל צינור של ביוב מאחורה ללא וזלין.

[PrinceT]

עניתי.

[שמר]

עידן 82 , ציוני= ציון=ירושלים=ישראל.

אנחנו מדברים על העיר שדתיים חרדים (שחלקם הגדול מתכחש למפעל שנקרא "ציוני" , מסרב להשתתף בהגנה על המדינה ובאופן כללי מתנגד לקיומה) השתלטו עליה ומונעים מאנשים בעלי השקפת עולם שונה לחיות בה כרצונו? אנחנו מדברים על עיר שבה אסור לך לגשת לסמל יהודי כמעט כללי (הכותל), למרות שמי שלחם כדי לאפשר את הגישה אליו לא היה ממש דתי ו/או "ציוני" כהגדרת הקלריקלים שהשתלטו על על מוסדות התנועה (הרי מפקד חטיבת משחררי ירושלים היה סמולני) ?

למרות שנולדתי בירושלים ובמשך לא מעט שנים היא הייתה העיר המועדפת - ירושלים כבר מזמן לא שייכת לערכים בהם אני מאמין, אם תקרא את ספרו של הרצל - "מדינת היהודים", ספק גדול אם זו הייתה כוונתו.

 

לשאר המגיבים: המדינה הצעירה שלנו מתמודדת עם אתגרים בטחוניים שגדולים עלינו פי כמה וכמה וזה עולה המון כסף. לכן לגור כאן ולשם מיסים ולקיים את המדינה זה קשה, מתסכל וזאת הציונות האמיתית. כמובן שצריך לשאוף ולשפר את איכות החיים בארץ ולהקל במיסים ולהוריד מחירי דירות, אך ניתן להשפיע מכאן אם ע"י כניסה לפוליטקה, הפגנות, בחירות וכו' לרדת מהארץ זה לא פתרון, או לפחות לא פתרון ל-8 מליון יהודים שחיים כאן אלא פתרון פרטני בלבד.

 

המדינה שלנו (יחסית) צעירה, אבל מסואבת מספיק בשביל אימפריות רקובות בנות מאות שנים.

אין לי שום בעיה לוותר על תנאים חומריים. יודע מה? בשביל חברה טובה וצודקת אני מוכן אפילו לגור בצריף רעוע ולהמשיך לנסוע בטרנטה כל חיי.

היום זה הפוך. יש לי (יחסית) לא מעט רכוש חומרי, אבל אני לא מרגיש שחיי משתפרים בצורה כלשהי. המקרר מלא, אבל הנפש ריקה.

המדינה היום הפכה להיות כלי שרת של שכבה דקה, ממש כמו בימי הביניים. כל מה שמצפים ממך הוא ש"תמלא את חובתך האזרחית" - כלומר שתהיה עבד ממושמע שמשלם מהכנסתו בזמן, לא רוטן, מקריב מעצמו (ולפעמים גם מגופו, בשעת מלחמה) ונותן באופן אינסופי. כל זה היה בסדר, לו היית מפתח מערכת סוציאלית שתתמוך בכלל התושבים. מדינה כמו נורבגיה גובה המון מיסים מתושביה, אבל נותנת תמורה לכך (עזוב אותי עכשיו מהשטויות של "להם אין ערבים להילחם בהם", אף אחד לא מבקש לקצץ בסד"כ של הצבא, אלא במקומות בהם הוא מבזבז. בהנחה ששירתת ו/או משרת אפילו יום אחד בצה"ל, אתה יודע שהבזבוז שם חוגג).

מדינת ישראל של מאז 77', ובמיוחד מאז שהמלך ביבי עלה לשלטון - היא אות ומופת להנהגה מושחתת. מארי אנטואנט הייתה גאה לעמוד על המרפסת לצד שרה'לה.

[Cuore Sportivo]

אמרתי זאת פעם ואומר זאת שוב, המדינה שבה אנו חיים היא המדינה הכי גזענית בעולם והכי פחות מקבלת את השונה, אז ככה שאנטישמיות ברחבי העולם פחות מדאיגה אותי.

אין לך מושג מהי גזענות ואי קבלת השונה וכו'.

 

לא גנבו. רצחו. גניבה אפשר להשיב.

מי ומתי? אולי זה קרה בכלל הרבה לפני השנים האחרונות.

 

גבר, אתה רוצה ביטוח לאומי, אתה רוצה קופת חולים, בית חולים, קיצבאות, חינוך לכל, לימודים אקדמאים לכל חפץ? זה המחיר שצריך לשלם. וותר על כל מה שרשמתי למעלה ותראה איך יוקר המחיה יורד פלאים.

לא. ע"ע מערב אירופה, כח קנייה גבוה יותר יחד עם שירותים סוציאליים טובים יותר (בהרבה).

[סהר#]

מלאתי,

[hans]

אין כאן עניין של גניבה אלה עניין אידיאולוגי. ברגע שהמדינה אמצה את הכלכלה הקפיטליסטית כמודל החיקוי שלה, היה עליה לאבד כמובן מאליו את הרעיון הציוני כולו. לא במקרה בחרו מקימי המדינה לא לאמץ את הרעיון הקפיטליסטי. הרעיון הקפיטלסטי מציב את הפרט כערך עליון מעל החברה, כלומר מדינה שדוגלת בקפיטליזם לא יכולה לבוא בטענה כלפי אדם שבוחר לעזוב אותה, כי הרי הקולקטיב(במקרה שלנו הציוני) אינו בסדר העדיפות הראשון של החברה שבחרה לחיות כך, שכן היא עצמה מעדיפה את הפרט.

לא במקרה קבעו חז"ל את האמרה "כל ישראל ערבים זה לזה" (או כחובב צבא אתה בוודאי מכיר את זה יותר כ "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד"), גם הם הבינו שהדרך היחידה לשמור על העם היהודי כ"קולקטיב" אחד, היא בעזרת ערבות הדדית. ברגע שהמדינה בוחרת באידיאולוגיה כלכלית ש"כל אחד בשביל עצמו" בלי שום נסיון ליצר ערבות אז מה החשיבות בכלל איפה אתה חי ומי השכנים שלך.

 

בסופו של יום אנחנו בחרנו לגור בחור של התחת של 200 מליון ערבים ששונאים לנו את הצורה, ויש יותר סיכוי שאיראן תצליח לייצר פצצת אטום ולהרוג את כולנו משואה באמריקה(או כל מקום אחר). אם כל מטרתנו היא ליצר מיני ארה"ב של "יהודים בלבד"(כלומר מדינה גזענית בנוסף לכל), שכל דרכי ההצלחה וההגשמה שלהם היא יצירת כסף/כח (או וואט אבר) גם על חשבון האחר, עדיף כבר שאחמיניג'אד יגמור את הסיפור. אם אנחנו לא יכולים ליצור חברה שתנסה להגשים משהו טוב יותר (ואפילו אם רק תנסה) אז אין לנו חשיבות אם נחיה/נמות בארץ הזו או בארץ אחרת.

 

כך שכל עוד המדינה ממשיכה לנוע בכיוון הנוכחי, אי אפשר להלין על מעשיהם של אינדיבדואלים.

E la nave va

מעניין מאוד, העלית דברים שמעולם לא הרהרתי בהם לעומק. תודה.

[שמר]

מי ומתי? אולי זה קרה בכלל הרבה לפני השנים האחרונות.

 

התחיל לפני המון שנים, 10 לפב' 1983 ליתר דיוק.

המשיך פה ושם, הגיע לשיאו ב-4 לנוב' 1995.

נמשך עד היום. יש כאן מספיק אנשים שהיו רוצחים ללא הינד עפעף "סמולנים", כהגדרתם.

ידוע לך בוודאי מהו העונש על בגידה במדינה. ברגע שמאשימים כל מי שדעתו הפוכה לשלך בבגידה, הוא הופך כמעט אוט' לבן מוות.