20 שנים מאז אלבום האנפלאגד של נירוונה

[locomotive]

בשנת 93 הוקלטה הופעה חיה של נירוונה בניו-יורק,

התפאורה הייתה לקוחה בהשראת לוויה,

הגיטרה האקוסטית של קורט ניסרה דרכה דרך השירים

הפשטות הפכה לגאונות צרופה שהולידה את אחד האלבומים

הטובים והאלמותיים ביותר בסצינת הרוק.

 

בפן האישי,

מדובר באחד האלבומים שהיו לי לפסקול גיל ההתבגרות

והקסם שעוטף את האלבום מצליח להצית את הלהבה גם

בשמיעה חוזרת כעבור עשרים שנים.

 

 

(עכשיו תדמיינו שאני מסובב לכם תקליט מול העיניים כמו יואב קוטנר...)

[ytimsit]

How Dave Grohl wins every argument

 

 

 

(לא שלי

[gabizon79]

מה עושה הבסיסט הטאוויל שלהם היום?

להקה קסומה

[decayed]

למרות שלדעתי נירוונה היא אחת הלהקות הכי overrated שקמו אין ספק שהדיסק הספציפי הזה היה טוב .

אם כבר אנפלאגד ואם כבר גראנג' רק האנפלאגד של alice in chains - קסום.

[In Flames]

יש כמה שירים ממש טובים באלבום (למשל הקאבר the man who sold the world האדיר) אבל אני מעדיף את הגירסאות עם החשמל

[שמר]

האלבום הזה הוא אחת ההוכחות שמנה הגונה של סמים עשוייה להוביל גם לדברים טובים.

 

אני לא מהמתרגשים בקלות, אבל הקול המרוסק של קוביין בביצוע המופתי של The mand who sold the world וגם All appologies פשוט מצליח לגעת בקרביים.

[elibaba]

קיבינמט אני זקיין, 20 שנה ?

[falou]

למרות שלדעתי נירוונה היא אחת הלהקות הכי overrated שקמו

 

מאיזו בחינה?

[locomotive]

אני לא נמנה בין המעריצים הכבדים של ההרכב הזה ,

אך הם בהחלט לא מוערכים יתר על המידה .

מצד שני בתור דעה אישית אני יכול לומר שאני לא כל כך בטוח

שההצלחה המסחרית שלהם הייתה נוסקת גבוה כפי שהגיעה

לולא מותו הטרגי של קורט קוביין - שאיפשהו זה אולי נתן עליית ערך

רצינית וחיזק את השירים שסה"כ היו אפופים באווירה מלנכולית כדרך קבע .

 

דווקא בשנים שסצינת הרוק הפכה למכונה משומנת ומתוקתקת היטב

נירוונה הגיעו מהמקום הכי פשוט והכי כנה שיש ,

לא יצא לי לשמוע הרבה הרכבי טריו ( גיטרה , בס , תופים ) שהצליחו

להעביר מסר בעוצמה ,תחכום ופשטות כזו כמו נירוונה .

 

דוגמה ללהקה "מוערכת יתר על המידה" בעיניי היא kiss ,

בכל שנות הקריירה שלהם הם סיפקו להיטים שאפשר למנות על יד אחת

וגם הם לא כאלו ביג שוט בעצמם .

השקיעו את כל המאמצים שלהם במיתוג ובהופעה חיצונית וסחבו איתם במות

שלא היו מביישות את הקרקס הדגול ביותר .

מכרו את עצמם בשקל שמונים בשנות השבעים כאשר הדיסקו צבר תאוצה ,

ומתחת לכל המעטפת הזו נמצאת להקה בינונית מינוס .

[שביט]

אחד מהדיסקים הבודדים* שאסור לפספס אף שנייה ממנו.

פשוט לשים פליי ולתת לו לרוץ עד הסוף.

כל קטע שם הוא פנינה, כל אקורד שם הוא מצרמורת.

דובר על the man who sold the world, הקטע ששובר אותי כל פעם מחדש הוא סולו הגיטרה.

 

יחד עם:

סוף עונת התפוזים- תמוז

נגיעות- ברי סחרוף

שינויים בהרגלי הצריחה- החברים של נטאשה

עוד מעט- אהוד בנאי

Led Zeppelin IV

King Crimson- In the court of the Crimson King

Alanis Morissette- Jagged Little Pill

[locomotive]

שביט,

קלעת בול!

הסולו הזה מצויין וההחטאה שם (הנחיתה בתו הלא נכון והתיקון המהיר של קורט)

עוד יותר מחזקים את האותנטיות.

[שביט]

האמת שעד שהזכרת את זה לא התייחסתי לזה כאל החטאה. זה היה נשמע לי הדבר הכי טבעי בעולם, למרות שזה לא "חלק".

כדי להעצים את החוויה צריך לשמוע את השיר הזה יחד עם ההקדמה בסוף טרק 3 (I guarantee you, i will screw this song up), בדיקת הגיטרה והכיחכוח בגרון, ועם ההכרזה בסיום- That was a David Bowie song.

[מה רע בשביט?]

אלבום טוב. השיר האחרון הכי טוב באלבום. בלי ספק.

אבל, יש טובים ממנו לתקופתו.

[falou]

יחד עם:

 

Alanis Morissette- Jagged Little Pill

 

לא... לא יכול להיות ששמת את מוריסט ברשימה, הנחמדה מאוד, שלך.

בחייאת, זה אלבום פופ חביב.

[locomotive]

שביט, ספיישלי בשבילך

http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=417810