20 שנים מאז אלבום האנפלאגד של נירוונה

[שמר]

מלבד זאת - הרשימה "קצת" מתפזרת:

סוף עונת התפוזים- תמוז

נגיעות- ברי סחרוף

שינויים בהרגלי הצריחה- החברים של נטאשה

עוד מעט- אהוד בנאי

Led Zeppelin IV

King Crimson- In the court of the Crimson King

Alanis Morissette- Jagged Little Pill

תקופות שונות, יוצרים עבריים ומח"ול (כאשר גם "חו"ל" זו הכללה גסה). אפשר לתת עוד הרבה אלבומי מופת.

 

בהתחשב בתקופה בה יצא האלבום והלהקה פעלה - זה בהחלט אחד הטובים (בוודאי כאשר מדובר בהופעה ועוד מהז'אנר של הUNPLUGGED) ושוב - אני חושב שזה היה רגע מכונן למדי בו קוביין לקח חומר משובח בכמות מתאימה, אשר גרם לאלבום ולשירה שלו להישמע מזוקקת כ"כ, בלי מניירות מיותרות ועם פוזה אפסית.

[decayed]

כשאמרתי overrated התכוונתי לאחוז ההצלחה לעומת אחוז השירים הבאמת טובים שלהם.

וכמו שכבר נאמר המוות של קורט רק העצים את כל העניין.

הדיסק הספציפי הזה מעולה .

[שביט]

בחייאת, זה אלבום פופ חביב.

 

מלבד זאת - הרשימה "קצת" מתפזרת.

 

תודה על התגובות, אבל פספסתם את הנקודה. לא אמרתי שאלו אלבומי הרוק המשובחים ביותר, לא חיפשתי כאן יצירות מופת שהשפיעו על עולם המוזיקה. המכנה המשותף היחיד (מלבד ההתאמה לטעמי האישי) הוא שבכל הרשימה שנתתי אין אף קטע שהייתי מוותר עליו.

גם באלבומים טובים של אמנים טובים יש שיר או שניים, ולפעמים יותר, שמרגישים קצת מיותרים ושאפשר היה לוותר עליהם. באלבומים שרשמתי אין כאלה, וזה משהו שמייחד אותם בעיניי.

[rotem210]

אחרי שקראתי את השירשור הזה נזרקתי אחורה לגיל 14 והתחלתי לנבור בארון המוזיקה שלי ומצאתי שם

alice in chainsתpearl jam,sound garden וכל מיני להקות גראנג'.

איך אני מתגעגע לתקופה הזאת ולגיל הזה, שם התחלתי להבין שמוזיקה עדיף לעשות עם גיטרות ולא מחשבים.

ד"א למי שלא מכיר כדאי שתשתמעו את Mad Seasson.

למרות שהטעם שלי הוא לא גראנג' בלבד אלא גם מטאליקה וGNR בתקופה שהם עוד היו נורמלים.

 

רותם

[שמר]

איך אני מתגעגע לתקופה הזאת ולגיל הזה, שם התחלתי להבין שמוזיקה עדיף לעשות עם גיטרות ולא מחשבים.

 

ילד,

תקשיב קצת לגיטרות משנות ה-60/70.

[locomotive]

על מי אתה ממליץ?

[שמר]

לד זפלין, Deep purple, ג'ימי הנדריקס, Black Sabbath, Cream, ג'ף בק, אריק קלפטון, הסטונז. זו רק התחלה.

קצת יותר מאוחר - סטילי דן, דייר סטרייטס, פינק פלויד.

[sronis]

יופי באמת, זרוק לו רשימה של אמנים שכל אחד מהם הוציא מאתיים אלבומים. איך הוא יצא מזה?

 

אני גם אוהב חלקים מהתקופה הזאת, אבל לכל אחד יש את פסקול ההתבגרות שלו. אצלי, לפחות בסצנת הרוק/גראנג', זה דווקא לא היה נירוונה אלא Ten של פרל ג'ם, Core של Stone Temple Pilots, קצת יותר מאוחר mellon collie של סמאשינג פאמפקינס, superunknown של סאונדגרדן, ויותר מאוחר the color and the shape של פו פייטרז.

[יניב ח.]

אחרי שקראתי את השירשור הזה נזרקתי אחורה לגיל 14 והתחלתי לנבור בארון המוזיקה שלי ומצאתי שם

alice in chainsתpearl jam,sound garden וכל מיני להקות גראנג'.

איך אני מתגעגע לתקופה הזאת ולגיל הזה, שם התחלתי להבין שמוזיקה עדיף לעשות עם גיטרות ולא מחשבים.

ד"א למי שלא מכיר כדאי שתשתמעו את Mad Seasson.

למרות שהטעם שלי הוא לא גראנג' בלבד אלא גם מטאליקה וGNR בתקופה שהם עוד היו נורמלים.

 

רותם

 

אני איתך

[locomotive]

לד זפלין, Deep purple, ג'ימי הנדריקס, Black Sabbath, Cream, ג'ף בק, אריק קלפטון, הסטונז. זו רק התחלה.

קצת יותר מאוחר - סטילי דן, דייר סטרייטס, פינק פלויד.

 

במסע המוזיקלי שלי אל העבר 'מצאתי מחדש' את ההרכבים שציינת ועוד רבים ,

בנסיעה אל ההווה לקחתי מעט ,

כיום אני מוצא את עצמי חי בסוף שנות ה 80 ותחילת ה 90 מבחינה מוזיקלית .

 

הגיטרסטים שמבחינתי עבודתם מוגדרת כלא פחות מאלוהית הם :

דיוויד גילמור שמצליח לגרום לשערות שלי לסמור באמצעות תו אחד ,

הנדריקס שהוכיח שגיטריסט שני בלהקה יכול להכין אחלה קפה לשאר חברי הלהקה

בלקמור שהצליח לראשונה בהיסטוריה לגרום לגיטרה ללקות בנפשה כמו בעליה

סלאש שעשה לא פחות מעבודת קודש עם תפקידי הגיטרות בגאנז'

 

כמובן שישנם עוד , כמה שיותר מלוכלך ומחוספס בשבילי .

 

 

superunknown נמצא בפלייליסט הקבוע שלי ברכב .

[falou]

תודה על התגובות, אבל פספסתם את הנקודה. לא אמרתי שאלו אלבומי הרוק המשובחים ביותר, לא חיפשתי כאן יצירות מופת שהשפיעו על עולם המוזיקה. המכנה המשותף היחיד (מלבד ההתאמה לטעמי האישי) הוא שבכל הרשימה שנתתי אין אף קטע שהייתי מוותר עליו.

 

הבנתי.

צודק לגבי האלבום של מוריסט.

[killerbinn]

למרות שלדעתי נירוונה היא אחת הלהקות הכי overrated שקמו אין ספק שהדיסק הספציפי הזה היה טוב .

אם כבר אנפלאגד ואם כבר גראנג' רק האנפלאגד של alice in chains - קסום.

 

תודה! לרגע חשבתי שאני היחיד...

האנפלגד של AIC היה הרבה יותר מוצלח בעיניי, והאלבומים שלהם נגעו לי הרבה יותר מנירוונה (ע"ע Dirt ו-Jar Of Flies).

אפרופו רוני הזכיר את Soundgarden ו-Pearl Jam, אם כבר יחד אז כבר יחד- ממליץ לשמוע Temple Of The Dog.

הנה טעימה;

 

http://www.youtube.com/watch?v=VUb450Alpps דרך יוטיוב

 

באופן כללי, כול הלהקות שהזכרתי לעיל, בעיניי כמובן, היו טובות מנירווה מכל הבחינות בסצנת הגראנג' של סיטאל.

[rotem210]

שמר אתה צודק.

התקליט הראשון ששמעתי היה של לד זפלין קשמיר.

ומשם התפתח הטעם המוזיקלי שלי, אבל בגיל 14 עם גינס קרוע טישירט לבנה ומעליה חולצת משבצות

שיער בשלבי התארכות, התחברתי יותר למוזיקה הזאת.

 

רותם

[sronis]

hunger strike שיר מדהים, הבעיה היא שהוא השיר המדהים היחיד באלבום הזה, ורוב השאר פחות מרשימים משמעותית.

לעומת זאת, אלבום כמו TEN הוא פשוט מושלם מההתחלה ועד הסוף. גם Core מתקרב והאמת שבשבילי גם Throwing copper של Live הוא אלבום מושלם עד היום, אפילו שהלהקה איבדה את דרכה מתישהו בתחילת שנות ה-2000.

[יניב ח.]

מבחינתי ג'ימס הטפילד,

האיש כל כך מוכשר