בלתי שביר

[[פנדוב]

שי, בפורום אינטרנטי פוגשים כל מיני אנשים כולל כאלו איתם לא היית מפתח אינטראקציה במציאות. יש ויש אנשים ולא כולם דוברים אותה שפה. במקרים דומים , כולל פה בפורום, אני מנתק מגע. לא תלמד מימנו ולא תלמד אותו, דע מתי לוותר ולעבור הלאה.

[nitch]

אני משתדל לשמור בראש את הידיעה שהעסק יכול להיגמר בכל רגע, אבל לא תמיד פועל לפי זה. בכל אופן, מנסה לשמור את העניינים שלי פלוס מינוס מסודרים כדי לא להשאיר בלגאן אחרי.

לגבי המטרות בחיים, ככל שאני מתבגר ומשיג יותר ויותר מטרות רציניות, ככה המטרות שאני מסמן לעצמי נעשות יותר ויותר מפגרות וילדותיות. למזלי האישה זורמת לרוב.

[locomotive]

יש הגיון בדבריי אימו של פורסט גאמפ :

"החיים הם כמו קופסת שוקולד, לעולם לא תדע מה תקבל"

[נהג מתחיל]

ערן, רק עכשיו שמתי לב לחתימה שלך, נייס.

[ברווז]

1) מדוע אירוע טראומתי גורם להתעוררות ולסידור פרופורציות?

2) מהיכן הנטייה לחשוב שהחיים וקו הבריאות הם מובנים מאליו?

3) מה הסוד לאושר טבעי?

4) למה אדם צריך לשמוע שנשארו לו שבועיים לחיות כדי לקום ולמהר להספיק את הדברים שחלם עליהם?

 

איזה כבד אני ...

1) האינרצייה של השיגרה. זה יכול להיות טוב, זה יכול להיות רע. הכל תלוי בטיב המילוי, ובמה שאתה עושה בהגעה למיצוי.

2) התשובה לשאלה זו תגרום לך להבין גם את התשובה לשאלה 1: זו לא נטייה. זה פשוט אינרצייה, כוחה של שיגרה. כל עוד הכל עובד, הכל בסדר. יש דברים אחרים לדאוג עליהם.

3) אילו רק ידעתי, הייתי מוכר אותו למרבה במחיר וחי מאושר.

4) ראה תשובה 2. יש טרדות אחרות על המח ביום יום.

כמו ששמעתי פעם שנאמר: "השוטף, שוטף אותך".

[SlowRide]

יש הגיון בדבריי אימו של פורסט גאמפ :

"החיים הם כמו קופסת שוקולד, לעולם לא תדע מה תקבל"

"החיים הם כמו ערמה של ח#א ואנחנו בעצם הזבובים שחיים עליה."

"החיים זה כמו באולינג. לפעמים אתה מפספס, לפעמים יוצא לך strike, אבל בסוף המשחק כולם מחזירים את הנעלים החורקות והמסריחות בקבלה."

 

יש לך מושג כמה וריאציות שונות יש למשפט הזה?

[ברווז]

והשנקל שלי: החיים זה כמו קופסת שוקולדים. אי אפשר לדעת מי מהם יגרום לך לרוץ לאסלה.

[locomotive]

הלירה הטורקית שלי :

החיים הם זרם חשמלי, ברגע שנסגר מעגל אתה מקבל את המכה.

[locomotive]

נסיעה של 3 שעות לבית העלמין נתנה לי זמן איכות עם עצמי, זמן לחשיבה נטו בעוד אני חוצה את הארץ על נופייה המדהימים,

למה תמיד השמיים נסגרים בעיתוי זה?

כניסה לבית העלמין תמיד מנתקת אותי מתחושת זמן ומקום, הגופה העטופה והאנשים החיים העומדים סביבה,

האב והאם הקוברים בנם והילד שקובר את אביו - סצינה קורעת לב .

מראה ה גופה העטופה והשבירה העושה דרכה כמה צעדים אל מתחת לאדמה לצלילי תפילת הרב אינם משאירים עין יבשה מסביב.

רגע לפני כניסתי לרכב לדרכי חזרה הודעת טקסט עם שלוש מילים לאישה.

 

בריאות ואושר לכם ולבני ביתכם

ערן.

[ceyal]

החיים הם כמו אופניים - שום דבר רציני לא יקרה אם לא תסובב את הדוושות

[אנלוגי]

החיים הם כמו אופניים

 

- אם קל לך מדי אתה בירידה