בלתי שביר

[locomotive]

מדוע אירוע טראומתי גורם להתעוררות ולסידור פרופורציות?

מהיכן הנטייה לחשוב שהחיים וקו הבריאות הם מובנים מאליו?

מה הסוד לאושר טבעי?

למה אדם צריך לשמוע שנשארו לו שבועיים לחיות כדי לקום ולמהר להספיק את הדברים שחלם עליהם?

 

איזה כבד אני ...

[Ron Poh]

בגלל שאין ברירה וחייבים לחשוב לטווח ארוך, אי אפשר להגיד חייה היום כי מחר נמות.

חייבים לחסוך כסף לעת זיקנה, חייבים להשאר במקום עבודה בגלל שרוצים קביעות ובטחון ואי אפשר לקפץ ממקום עבודה לעבודה כמו דבורה שמקפצת מפרח לפרח.

 

כאשר שומעים שהקץ קרב, אז מה זה משנה קביעות וגם אין טעם לחסוך לעת זיקנה, אפשר להתפרע.

[Shay_u]

ערן שלום! התגעגעתי.

תשובה לי אלייך- כל חיינו אנחנו דואגים לעתיד. דואגים לעתיד המשפחה, דואגים לעתיד הילדים, ודואגים בעיקר לעתיד שלנו. כש"עתיד" הוא כבר לא זמן מופשט אלא זמן מוקצב מראש, התכנונים והערפל לגבי העתיד הלא נודע מתפוגגים- כעת אי אפשר לעשות תואר אקדמי, לעשות עוד ילד, להתקבל למקום עבודה חדש וכו'. כעת נותר רק לעשות דברים שייכנסו במסגרת של הזמן המוקצב, ומן הסתם כדאי שאלו יהיו דברים ששווים את זה.

ממליץ לכל אחד לעשות רשימה של "100 דברים לעשות עד המוות" ולדאוג להשלים אותם אחד אחרי אחד.

[edan82]

מה שטרונצ'ו כתב נכון בהחלט, אני אוסיף שמדובר גם באופי וגישה לחיים.

 

הכרתי בחור שעבר חוויה לא נעימה בהחלט- בחור נורמטיבי לחלוטין שכתוצאה מאירוע במקום עבודתו אדם מת, הבחור שפעל על פי נהלים נעצר, קיבל הארכת מעצר וישב באבו כביר כשבועיים.

אילולא רעש גדול שקם בעקבות המקרה הבחור היה מקבל הרבה שנים טובות בכלא, אף על פי שפעל ב-100% על פי נהלים.

 

הבחור יצא מהמעצר כעבור שבועיים בנאדם שונה לגמרי- הוא "נכנס ל-MODE" של לא לשים ז' על כלום ולהחיות את החיים ולהנות ככל הניתן ופשוט שינה את אופיו לחלוטין.

 

מצד שני, אני יכול להעיד על עצמי שהייתי פעמיים במצבים של "לראות את המוות בעיניים", פעם אחת עם סמיטריילר ששעט לעברי על 80 קמ"ש בעת פעילות מבצעית (נהג נרדם על ההגה ופרץ מחסום), פעם שנייה באירוע ירי כשכדור פספס אותי במאית שניה (ירי צלף).

זה לא שינה לי את הגישה לחיים, פעם ראשונה בגלל שאני טיפוס שלא מתרגש מאירועים כאלה, פעם שניה כי מאז ומתמיד באופי שלי אני מנסה למצות את החיים ככל הניתן, מצד אחד לחשוב על העתיד בטווח הארוך ומצד שני לזכור שעוד לפני העתיד- יש הווה.

[amir74]

מהיכן הנטייה לחשוב שהחיים וקו הבריאות הם מובנים מאליו?

 

כוחו של הרגל.

[ceyal]

למה אדם צריך לשמוע שנשארו לו שבועיים לחיות כדי לקום ולמהר להספיק את הדברים שחלם עליהם?

 

אם אתה מבטיח, אבל מבטיח לי שאני נשאר כאן בשבועיים הקרובים, אני פוצח בריקודים..

אנשים לא יכולים לדעת אם הם יחיו מחר.

עזוב מחר, מה מונע מבנאדם בריא כשור ליפול על הריצפה עוד שניה מעכשיו ולהעלם מדום לב פתאומי?

 

כל הדאגה הזאת למחר היא פשוט מתסכול. או כמו שכתבו מעלי, הרגל..

הכרתי לא זוג אחד ולא שניים שהגבר עבד כמו חמור ועשה בוכטות של כסף ויוקרה רק כדי למות בגיל 40 ושאשתו תמצא גבר חדש שיחגוג עליה ועל המליונים.

[Ahbarony]

אייל. מדדתי את המצב שלך עלי ופרצתי בצחוק מטורף. יש לך תיאורים ציוריים.

[locomotive]

עזוב מחר, מה מונע מבנאדם בריא כשור ליפול על הריצפה עוד שניה מעכשיו ולהעלם מדום לב פתאומי?

 

.

באמת שאני לא יודע . זה מה שקרה היום לאיש משפחה בן 40 עם שני ילדים .

 

ממליץ לכל אחד לעשות רשימה של "100 דברים לעשות עד המוות" ולדאוג להשלים אותם אחד אחרי אחד.

התקלת אותי .

אפשר חמשה-שה משלך ? ( אני לא בקטע של באנג'י וכאלה , וממרוץ אחר הכסף כבר פרשתי ממזמן) .

[Shay_u]

התקלת אותי .

אפשר חמשה-שה משלך ? ( אני לא בקטע של באנג'י וכאלה , וממרוץ אחר הכסף כבר פרשתי ממזמן) .

סליחה על זיון השכל. מי שחשוב לו שיקרא.

 

האמת שיש 2 סוגי רשימות. במקרה של בן אדם שגוסס, רשימה חומרית (של דברים כמו "בנג'י") היא היחידה שתוכל להתקיים ושהאדם יוכל להשלים. אני רוצה להקדיש רגע (או הרבה רגעים.. סליחה), ולדבר על הרשימה השנייה. זו שדואגת להווה ולעתיד ושעוזרת לאנשים שלא נמצאים בסכנת מוות. ברשימה הזאת שצריך להתנתק מהמימד החומרני ולכן רב הדברים ברשימה שלי (כרגע יש רק 21, זאת רשימה בפיתוח מתמיד, התחלתי אותה לא מזמן), לכן רב הדברים ברשימה שלי באמת קשורים יותר בעשייה שתגרום לי באופן אישי להרגיש שלם יותר עם עצמי. בין הדברים שברשימה- סעיף שהוספתי לא מזמן (האמת, מיד אחרי יום השואה)- להעביר את מורשת השואה לילדים שלי- אני (אנחנו, הנוער) הדור האחרון שרואה את ניצולי השואה בעיניים ויש להם את הזכות והכבוד לדבר ולעזור לאנשים המדהימים הללו. להמשיך את המורשת שלהם ואת הסיפורים שלהם זאת שליחות מבחינתי גם כיום ובעיקר בעתיד. אני רוצה לגדל ילדים (נוער, אולי דווקא לא יהיה מדובר בילדיי האישיים ואולי אעסוק בהסברה נרחבת יותר כמדריך או משהו בסגנון)- אני רוצה לגדל ילדים שיהיה אכפת להם ממה שקרה ושיבינו את גודל האסון, ושלא יחכו למסע לפולין על מנת להבין את המשקל של האירועים שם. לא כמו שאני גדלתי בקיצור. עוד משהו שברשימה, להגיע למצב שבו אני רואה את עצמי ואומר שעשיתי מספיק כדי להסביר (אך לא להטיף) את חשיבות הכבוד ואת חשיבות הערכים החברתיים כדי שאולי יהיו כאן עוד כמה אנשים נחמדים. לא מצפה מעצמי להציל את העולם, אבל לעשות ולהרגיש שעשיתי במקומות בהם יכולתי על מנת לעזור לשיפור חברה ישראלית (למרות שבד"כ בא לי פשוט לברוח מכאן).

כאמור, יש לי עוד בערך 20 דברים ברשימה (פחות טובים מהשניים שנתתי כאן, לדעתי) אבל אני לא כאן על מנת לתת רעיונות, הגיע הזמן לראות בעצמכם ולתכנן- מה חשוב לכם להרגיש ולעשות בעתיד. לי זה עובד נפלא היות ואני צעיר מאד והעובדה הזאת תעזור לי להתחיל, להמשיך ולסיים את החיים שלי בקווים המנחים שהצבתי לעצמי- הרשימה לא מדברת על דברים ספציפיים שאפשר לעשות ברגע, ובטח שלא דברים חומריים אלא בעשייה והשקעה מתמדת, מן קווים מנחים לחיים. גם את הרשימה של דברים חומריים ורגעיים אפשר ומותר לעשות רק שמבחינתי זה קצת פחות חשוב ויש להפריד בין הרשימות.

בכל מקרה, לא צריך לחכות שיודיעו לך שאתה גוסס על מנת להספיק לעשות דברים שתמיד רצית. צריך להתחיל עם זה בהווה, גם אם מדובר על דברים חומריים וגם אם מדבור על דברים רוחניים יותר.

אלו היו 2.75 השקלים שלי. למישהו יש לפרוט?

[[פנדוב]

היי ערן, מצער לשמוע. אני כבר פחות מופתע אך עדיין שמח לאור הבגרות של שי הצעיר. מתקשה לראות זאת אצל רבים אחרים, אכן היה יכול להיות מתמחה ראוי. בכל אופן, עד שתקבל תגובה מקיפה ומענינת מבנצי, אגיד לך שלמרבה הצער והשמחה אין מתכון ואמיתות חד משמעיות.אגב, החפוש הוא חלק מן העניין.

[locomotive]

אכן, שי מפגין בגרות נדירה לגילו,

כמובן שישנה גם האפשרות לעשות סטאז' אצלי ולצאת עם תעודת גמר "מומחה וספציאליסט לענייני כלום על נגזרותיו"

אך זכות הבחירה כמובן בידיו.

[Skins]

סליחה על זיון השכל. מי שחשוב לו שיקרא.

 

האמת שיש 2 סוגי רשימות. במקרה של בן אדם שגוסס, רשימה חומרית (של דברים כמו "בנג'י") היא היחידה שתוכל להתקיים ושהאדם יוכל להשלים. אני רוצה להקדיש רגע (או הרבה רגעים.. סליחה), ולדבר על הרשימה השנייה. זו שדואגת להווה ולעתיד ושעוזרת לאנשים שלא נמצאים בסכנת מוות. ברשימה הזאת שצריך להתנתק מהמימד החומרני ולכן רב הדברים ברשימה שלי (כרגע יש רק 21, זאת רשימה בפיתוח מתמיד, התחלתי אותה לא מזמן), לכן רב הדברים ברשימה שלי באמת קשורים יותר בעשייה שתגרום לי באופן אישי להרגיש שלם יותר עם עצמי. בין הדברים שברשימה- סעיף שהוספתי לא מזמן (האמת, מיד אחרי יום השואה)- להעביר את מורשת השואה לילדים שלי- אני (אנחנו, הנוער) הדור האחרון שרואה את ניצולי השואה בעיניים ויש להם את הזכות והכבוד לדבר ולעזור לאנשים המדהימים הללו. להמשיך את המורשת שלהם ואת הסיפורים שלהם זאת שליחות מבחינתי גם כיום ובעיקר בעתיד. אני רוצה לגדל ילדים (נוער, אולי דווקא לא יהיה מדובר בילדיי האישיים ואולי אעסוק בהסברה נרחבת יותר כמדריך או משהו בסגנון)- אני רוצה לגדל ילדים שיהיה אכפת להם ממה שקרה ושיבינו את גודל האסון, ושלא יחכו למסע לפולין על מנת להבין את המשקל של האירועים שם. לא כמו שאני גדלתי בקיצור. עוד משהו שברשימה, להגיע למצב שבו אני רואה את עצמי ואומר שעשיתי מספיק כדי להסביר (אך לא להטיף) את חשיבות הכבוד ואת חשיבות הערכים החברתיים כדי שאולי יהיו כאן עוד כמה אנשים נחמדים. לא מצפה מעצמי להציל את העולם, אבל לעשות ולהרגיש שעשיתי במקומות בהם יכולתי על מנת לעזור לשיפור חברה ישראלית (למרות שבד"כ בא לי פשוט לברוח מכאן).

כאמור, יש לי עוד בערך 20 דברים ברשימה (פחות טובים מהשניים שנתתי כאן, לדעתי) אבל אני לא כאן על מנת לתת רעיונות, הגיע הזמן לראות בעצמכם ולתכנן- מה חשוב לכם להרגיש ולעשות בעתיד. לי זה עובד נפלא היות ואני צעיר מאד והעובדה הזאת תעזור לי להתחיל, להמשיך ולסיים את החיים שלי בקווים המנחים שהצבתי לעצמי- הרשימה לא מדברת על דברים ספציפיים שאפשר לעשות ברגע, ובטח שלא דברים חומריים אלא בעשייה והשקעה מתמדת, מן קווים מנחים לחיים. גם את הרשימה של דברים חומריים ורגעיים אפשר ומותר לעשות רק שמבחינתי זה קצת פחות חשוב ויש להפריד בין הרשימות.

בכל מקרה, לא צריך לחכות שיודיעו לך שאתה גוסס על מנת להספיק לעשות דברים שתמיד רצית. צריך להתחיל עם זה בהווה, גם אם מדובר על דברים חומריים וגם אם מדבור על דברים רוחניים יותר.

אלו היו 2.75 השקלים שלי. למישהו יש לפרוט?

 

כמה בולשיט בהודעה אחת.

 

1. לעשות אורגיה עם 3 בחורות

2. ללכת על חבל כמו בקרקס

3. לבקר בדובאי

4. להיות במשחק גמר ליגת האלופות

5. לראות לברון ג'יימס לפני שהוא פורש

 

זה כבר יותר בכיוון

[Shay_u]

תודה רבה על הרעפת המחמאות

 

כמה בולשיט בהודעה אחת.

 

1. לעשות אורגיה עם 3 בחורות

2. ללכת על חבל כמו בקרקס

3. לבקר בדובאי

4. להיות במשחק גמר ליגת האלופות

5. לראות לברון ג'יימס לפני שהוא פורש

 

בשבילך זה חרא של שור בשבילי זה דרך חיים.

אני רוצה לבקר בדובאי ובגמר ליגת אלופות בכ"מ.

[Skins]

בשבילך זה חרא של שור בשבילי זה דרך חיים.

אני רוצה לבקר בדובאי ובגמר ליגת אלופות בכ"מ.

 

אני אגיד לך את דעתי, אתה מגיב פה הרבה בפורום ואני רואה הרבה הודעות שלך ואתה עושה בדיוק מה שלא צריך לעשות בחיים האלה והוא: לראות ולהציג את עצמך כפי שאתה חושב שאחרים ירצו לראותך.

אתה בן 15-16-17, משמע אתה בתיכון. כמה כבר עברת בחיים שאתה בתיכון ? איך אתה יכול להגיד שאתה רוצה לגדל את הילדים שלך בצורה X ? שתי קילשאות נכונות: החיים דינאמים והחיים הם אוניברסיטה. אני אומר לך את זה כי אני לאחר צבא ואני לפני צבא זה לא אותו אדם בכלל. דרך אגב, אני הייתי בסה"כ רל"ש בצבא, אז אני מתאר לעצמי על אחת כמה וכמה שמי שהיה בתפקיד משמעותי (קרבי,יחידה מובחרת,מודיעין ושות') נחשף והתבגר הרבה יותר.

אחרי שיזרקו אותך מכל המדרגות מהצבא/אוניברסיטה/ביטוח לאומי/מס הכנסה/משטרה/כל מוסד פה במדינה, תאכל הרבה מרורים, תבין שמינימום זה פה המשכורת היחידה לחייל משחורר ועל מנת לעשות כסף תצטרך למכור את נשמתך בהתחייבויות אין סוף - אז נראה אותך מדבר.

 

איזה עולם להציל ? על מה אתה מדבר ? אנשים נחמדים ? בחממה שאתה נמצא בה כיום יש את כל הטוב שבעולם. שאתה לבד, אתה מבין מה זה חראות. לשפר את החברה הישראלית ? נו בחייך.. כל אחד מדבר ומדבר ואז שאומרים לו לך תהיה מורה תעצב את הדור הבא הוא אומר כמה אני אעשה ? עונים לו 5, אבל אם תעבוד ב2 בתי ספר 15 שנה אתה תרוויח ! אבל מה, אתה גם מקבל חופש שלושה חודשים בשנה - תחסוך. הוא בורח.

 

ולגבי העניין של יום השואה, כולם יזכרו את זה, למי יעבירו יותר ולמי יעבירו פחות זה תלוי בילד ובבית. המערכת החינוכית מכסה את זה יחסית טוב עם ימי השואה, טקסים, ספר שורשים וכו'.. להטיס את הילד שלך לפולין ולגרום לו להיות מעורב בטקס לפי דעתי זה יפה מאוד. אני הייתי מאוד מתרגש מהיום הזה והייתי הרבה פעמים גם הולך לעזור במרכז הקשיש ליד הבית שלי בהכנות שלהם לטקס. זה אומר שאני אדם טוב ? לא ממש.. זה בעיקר אומר שיש לי כבוד והערכה ליום הזה. זה שאין את זה לילדים חרא שגדלים היום, זה כבר סיפור אחר - אבל ילדים נורמטיבים מכבדים את היום הזה הסר דאגה מליבך.

 

אל תיקח את זה אישית, רואים שאתה בחור מעל הממוצע, אבל אתה צריך להבין שאחרי שקראתי את מה שאמרת הייתי ככה:

 

[Shay_u]

מה היית אומר אם בן אדם בן 30 היה אומר את זה?

אני בן 18 ולא מחפש את מה שבני 18 מחפשים. אתה לא תראה אותי במועדונים, לא במסיבות, לא באורגיות ולא בכלום. אני מתעניין בתעופה ובכדורגל וקצת במכוניות וכאן העולם ה"צר" שלי נגמר. את החסר משלימים לי הצדדים ה"פילוסיפיים". אני בתהליך התבגרות, אני אתבגר בצבא ואני אתבגר בחיים ואני אשנה פרספקטיבות ודעות ואולי גם את הרשימות שלי. אבל כרגע נוח לי להתעסק עם זה, וזה שנראה לך שאני מנסה ליצור את עצמי כדמות מושלמת מאחורי מסך- אתה טועה ובגדול. לא אמרתי פעם מילה שלא נכונה לגביי.

וכתבתי שאני לא מעוניין להציל את העולם כי אני גם לא יכול, אבל לגרום לעוד כמה אנשים להיות נחמדים לא יהרוג אותי בכלל. וזאת הדרך שאני מחליט לחיות את החיים שלי.

אולי בדבר אחד אתה צודק, אולי בזה שבמציאות אתה לא תראה אותי כמו שאתה תראה אותי פה וזה מסיבה פשוטה: כי במציאות אני עוטה מסיכות וכאן, תחת ניק ומאחורי מסך אני מרגיש בנוח לחשוף את אני האמיתי עם כל השגעונות והמוזרויות שלי, וגם את הכוונות ה"נסתרות" שלי במעשים בחיים. אבל מעולם לא שיקרתי כאן והדברים שאני נוטה לחשוף כאן הם דברים שלרב לא אחשוף בפני אחרים.האחת שיודעת עליי יותר ממה שכתבתי פה בפורום הוא בת זוגתי וזהו.

סורי אם זה לא מתאים לך וסליחה אם זה לא מתאים גם לאחרים. אני לא מתכוון לשנות את צורת הכתיבה שלי ואת מה שיש לי להגיד כי לאנשים זה נראה פלצני מדי. אני אוהב לחקור, לברר, לרדת לשורש עניינים ולצאת במסקנות. ואם הגעתי למסקנה שבחינוך שלי לא השקיעו מספיק בהסברת נושא השואה, אני לוקח על עצמי את המשימה שדבר כזה לא יחזור אצל הילדים שלי שיבואו. ואם הגעתי למסקנה שחרא לי כאן במדינה בגלל האנשים למרות שאני אוהב את המדינה הזאת, אז יש לי 2 אופציות: לברוח, או לגרום לאנשים להשתפר. עוד לא ברחתי, אני לא מתכוון לברוח אבל גם לא הגעתי למצב שבו אני צריך להטיף.