אז איך נפטרים ממקק באוטו?

[שניר106]

אם כבר בנושא עכברים ומקקים וכו' - קבלו סיפור חביב ממש לפני מס' ימים

 

יום שלישי בערב - האישה מודיעה חגיגית שהיא נוסעת להורים שלה לחג ( = אני)

 

מבסוט וטוב לב אני נוסע לחבר, חוזר מבסוט באותה מידה (למרות שהחרא ביטל את הערב פוקר) בכל זאת האישה לא בבית ואפשר לעשות מה שרוצים.

 

בזוית של העין אני קולט שאומנם הכלבה הלכה עם האישה להורים - אבל האוכל שלה והמים שלה נשארו במקום - המידע הזה עבר לי במוח - אבל לצערי לא נשאר שם מספיק זמן כדי להתעכל (עקב סדרה חדשה שרציתי לראות) והצלחת והמים נשארו במקומם - אבל בוודאות ידעתי שיש שם אוכל.

 

יום רביעי עובר לו, בערב נוסעים למצדה עם עוד 1000 אופנועים, חוזרים הביתה בחמישי בבוקר, ושוב באותה זווית של העין קולטים שהצלחת ... ריקה.

 

בראש עולות 2 מחשבות - האחת - האישה כאן, והם חזרו מוקדם מהצפוי, וזה הסוף שלי כי הבית מבולגן - השניה - אני חולם בהקיץ ואין שום סיכוי שהאישה הייתה משאירה ככה אוכל של הכלבה.

 

זרמתי עם מחשבה מס' 2 (לא לפני שוידיאתי שאין שום סיכוי שמחשבה מס' 1 יצאה לפועל)

 

מפה לשם חולף לו עוד יום, ובשישי בבוקר אני מקבל טלפון זועם מהאישה: "תגיד לי את התחרפנת ? איך שמת אוכל של הכלבה במגירה של הנעליים ?!" מיותר לציין שנראיתי ככה , שואל אותה על מה היא מדברת - והיא בשלה "כל האוכל של הכלבה נמצא במגירה של הנעליים, למה זה טוב ? לעצבן אותי ?" אני ממשיך באותו וקצת אבל בעיקר

 

טוב אני בדרך הביתה מאמי.

 

בערך 40 שניות לפני שאני נכנס בשביל לכניסה - אני מקבל טלפון שכולל בתוכו חצי זעקה "טוב תקשיב !!! יש פה עכבר !!!!!!, אני לא נשארת פה !!!! אני אצל דודה שלי - ביי!!!!!"

 

מנסה להבין מה קרה, מגיע הביתה, (שוב האישה לא שם ) והמגירה באמצע החדר, בודק ומגלה שהיא מלאה באוכל של הכלבה + הרבה מאוד חרא קטן וקשיח שנראה כמו של עכבר קטן או אוגר או שפן או משהו בסגנון עם שפם (לא דודו זר).

 

מסתבר - שהעכבר החביב, העביר בשעת לילה את כל האוכל של הכלבה מהצלוחית שלה (כלבה מגזע גדול - 30 ק"ג - קערה מאוד גדולה) לתוך המגירה התחתונה של הנעליים, וישב ואכל (לבריאות) כל הלילה וכנראה גם ביום.

 

מבט מהיר עם הפנס מגלה עכבר קטן וחמוד (באמת חמוד) מתחת לארון, קצת בלאגן עם המקל של המטאטא, קצת בלאגן עם המקל של המגב - והופ הוא רץ לצד השני - מבעוד מועד פתחתי את הדלת אבל הגאון החליט להיכנס מאחורי הדלת.

 

איגפתי אותו עם פח אשפה גבוה, הוא נכנס לבפנים - כיסית עם מגבת - והופ האדון החביב משוחרר כ ק"מ בערך מהבית באחת הגינות (אין טעם להרוג את היצור החביב)

 

בקיצור חוויה. מסתבר שלדבר הזה היה כוח (ושכל ..) להעביר את כל תוכן הקערה למגירה - וכל זאת מבלי שמישהו ראה אותו (והייתי בבית לפחות 50% מהזמן, ואין סיכוי שהוא היה עובר ולא הייתי רואה משהו זז)

 

בקיצור חוויה.

 

את האישה אגב עדכנתי רק אחרי שעתיים ..

[talroze]

רק שהאישה לא תקרא בפורום

[יגאל]

בקיצור ירדתי היום לאוטו עם K300, לא מצאתי את החוליגאן אבל נקמתי בקרובים שלו, ריססתי 2 ג'וקים אחרים בכביש.

 

השכנים בטח חשבו שיצאתי מדעתי, אמרתי כבר שאני שונא מקקים?

 

בכל מקרה ביררתי ובאלטו אכן יש פילטר במזגן (הופתעתי) כנראה שהוא הגיע מהחלון/דלת.

[V8Driver]

 

מקקים זה סיוט מספר אחד שלי !

אם יש מקק בבית אני לא יכול לעשות כלום עד שלא אראה אותו הפוך ולא זז.

 

עכברים לעומת זאת, אתפוס גם אתפוס (20 תפיסות ברזומה - בבית פרטי) אבל לא אטרח לחפש אותו.

מניח מלכודת ותוך כמה שעות יש תפיסה.

 

אני תמיד שחררתי עכברים במרחק של כ50 קילומר מהבית כן כן.

אין לי בעיה ללכת לישון בלילה גם אם עדיין לא נתפס העכבר.

 

אבל ג'וקים ?!

[שניר106]

אגב אני חייב לציין לטובה את הכלבה המדהימה שלי, שעלתה על העכבר בשניה שנכנסה הביתה.

 

הצביעה על מקומו בקלות !

[hans]

נו טוב, היה לה רגע של צלילות מחשבה חתולית, זה קורה אפילו לכלבים...

עם חתולים זה פשוט יותר, יש מצפן שבקצה הדרומי שלו יש זנב ובקצה הצפוני אף שמצביע לכיוון הג'וק/עכבר/פרפר.

 

(אחלה סיפור, אגב)

[אלעד]

ואם בסיפורי מכרסמים ומזיקים עסקינן, קבלו את הסיפור הבא:

הוריה של זוגתי גרים בבית פרטי באחד היישובים שבאיזור השרון. ביתם נמצא בפאתי היישוב, ובמרחק די קצר ממנו נמצאים שטחים פתוחים. קלאסה.

בבוקרו של יום כיפור לפני כשנתיים ישבנו בחזית המוצלת של הבית וקראנו ספרים. בזוית העין קלטתי משהו שזז לו בשיחים. קמתי וניגשתי, וראיתי עכבר קטן שהתגנב לחצר. עדכנתי את האישה בממצא המרעיש, והתחלנו להיכנס לנוהל קרב. האמת היא שעם כמה שאני לא סובל עכברים ואפילו נגעל מהם, העכבר הקטן הזה לא ממש איים עלי, אבל עדיין לא רציתי אותו בסביבתי.

ניסיתי להבריח אותו לכיוון היציאה מהחצר, אבל האידיוט רק עבר לשיחים שממול המקום שעד לפני דקותיים עוד ישבנו בו, והסתתר בתוכם כאשר מידי פעם הוא הוציא את חוטמו כדי לבדוק את מצב העניינים.

התיישבנו מולו והתחלתי לזרוק עליו אבני חצץ קטנות, בניסיון נוסף להניס אותו. לפתע... כאילו העכבר הקטן והמסכן הפך למאסטר ספלינטר: הוא הוציא את הראש מהשיחים, דפק את הריצה של החיים שלו לעברי ולעבר זוגתי, דילג על קיר האבן הנמוך שישבנו עליו ועבר במרווח הצר שביננו.

את פוזת הגיבורים הגדולים שעטינו על פנינו עד אותו הרגע החלפנו בפוזת הכוסיות המבוהלות. צרחנו כמו שבחיים לא צרחנו, קפצנו מהמקום, ואת שארית היום עד תום הצום בילינו במזגן בחדר.

לעכבר שלום (ולא להתראות).

 

מסקנה: חתול בבית - המזיקים בחוץ!