משחק: למי היה את האוטו הכי מזעזע והכי גרוטאה (ג'יפה, זוועה, גועל נפש, ממזר, דפוק)?

[יוסי פרנקוס]

חוקים:

 

1) הרכב היה חייב להיות שלכם. יכול להיות רשום על שם מישהו אחר, אבל אתם הייתם נוהגים עליו.

 

2) יותר מתקלות מכאניות, עדיף לציין את כל הדברים הממש לא נעימים שעשו את הרכב לכל כך זוועתי עד שרציתם לזרוק אותו מצוק.

 

3) כדאי (בשביל שכולנו נצחק) לציין בכמה קניתם אותו ובכמה מכרתם אותו. אם אפשר יהיה נחמד לשמוע על איך הוא רושש אתכם והרס לכם את החיים בתקופה שהוא היה שלכם.

 

4) מומלץ לצרף תמונות

 

אני אתחיל: היה לי רנו 11 (רנו 9 עם דלת אחורית).

 

 

ההתחלה:

הוא נראה די טוב בהתחלה כי הייתי חדש בארץ ובדרום אמריקה ייצרו אותם עד שנת 2001 והם נפוצים שם.

זה היה הרכב הכי גדול שיכולתי לקנות ב7500 שקל.

היו לו חלונות חשמליים, גיר ידני, מזגן ועוד כמה דברים שפעלו לפעמים.

 

הכיסאות היו מהכיסויים האלו שאפשר לקנות באוטו דיפו ב200 שקל. הצבע שלהם היה אדום ושחור עם להבות מזעזעות. מתחת לכיסויים לא היה כלום, רק ספוג רקוב, שאחרי כמה חודשים גיליתי שאחראי לריח שהיה באוטו.

 

הנעילה המרכזית לא פעלה יותר מדי, ורק אהבה לפתוח, ככה שבשביל לסגור את האוטו הייתי חייב להוריד את כל הצ'ופצ'יקים של הדלתות אחד-אחד.

 

הדלת האחורית הייתה דפוקה לגמרי. כשמכרתי אותו הסתכלתי עליו מזווית שבחיים לא ראיתי, ושמתי לב שבין הדלת האחורית והמשקוף שלה היה אפשר להכניס בקלות עט. בגלל הרווח הזה, 90% מהזמן הייתי מסטול מאדים של דלק, למרות שהחלפתי את כל הגומי מאחורה בחדש. המנעול של הדלת האחורית גם היה משהו רע, והייתי צריך להפעיל המון כוח בשביל לפתוח אותו. זה הוביל לתופעה די מעצבנת כל פעם שאני נכנס לקניון, שגרמה למאבטחים לתפוס את ה"ספוילר" (אם ככה אפשר לקרוא לזה) ולמשוך אותו למעלה בלי רחמים. בסוף הוא היה מוחזק בסיליקון.

 

יום אחד הרמתי את הדלת האחורית בשביל להוציא משהו, והדלת נפלה לי על הראש עם השפיץ. פשוט הבוכנות שמחזיקות את הדלת למעלה נדפקו ונפלו. ישבתי שם בחניה כמה דקות ושקלתי להתקשר למישהו אם אני אמשיך להרגיש רע.

 

הכיסאות, חוץ מהריפוד הדפוק, היו באקטים מוזרים שזזו בשתי זוויות: קדימה-אחורה וסוג של החלקה מוזרה של החלק שבו נמצא התחת. אם מישהו רוצה להסביר אז יותר טוב. אי אפשר היה לשנות את הזווית בין המושב עצמו למשענת, אלא להזיז הכל ביחד.

 

החשמל:

ברגע מסוים המזגן הפסיק לפעול, ככה שהחלטתי ללכת לחשמלאי שלי לשים גז. הוא אמר לי לחזור ביום שאחר כך והחליף את הפיוז שהיה שרוף. אמרתי תודה, יצאתי ואחרי כמה שניות הדשבורד עלה באש. מה שקרה היה שהבעלים הקודם שם דיבורית, מזגן, אזעקה (שלא עבדה), נעילה מרכזית ובערך כל מה שיש באוטו על פיוז אחד וכל הכבלים נגעו אחד בשני. זה היה פשוט כמו פצצת זמן, אבל לא ידעתי את זה. עלות של התיקון: 2500 ש"ח. נאלצתי ללכת לעאבלין (כפר ערבי ליד הקריות) ולמצוא שם צמה חדשה, כי כל הצמה הקודמת הפכה לגוש שחור. הנה גם תמונה של הצמה החדשה.

 

ההגה:

אני הייתי באותו רגע רגיל למרצדסים ורגיל למקום הנורמלי של הצופר, שהוא באמצע ההגה. פה ניסיתי פעם אחת לצפור חזק על נהג אדיוט, וכל ההגה "שקע" כמה סנטימטרים לתוך הדשבורד. כן, ממש שקע! הוא הלך אחורה ועשה קולות של שפשוף עם משהו, עד שהוצאתי אותו והורדתי ממנו כמה סנטימטרים של ספוג מהחלק האחורי עם סכין יפני.

 

הרדיו:

האוטו הגיע עם רדיו בלי מסך וגם עם קלטות שלא עובדות. יופי לי... החלפתי את הרדיו ברדיו חדש עם MP3, אבל כל פעם שהייתי בנסיעה והרדיו היה עובר את ה35% ווליום הוא היה מכבה לי את כל האוטו. לא גילו לי במשך 3 חודשים את הבעיה, למרות שהאוטו היה פעמיים בשבוע אצל החשמלאי, עד שבסוף גנבו לי את הרדיו.

 

הבלמים:

 

האוטו היה בולם די בסדר (יחסית למה שהכרתי עד אותו רגע), עד שיום אחד נסעתי במהירות יחסית נמוכה (סביבות ה40) ונאלצתי לבלום מול הרמזור. בחיים לא ידעתי שאפשר לעשות סיבוב של 180 מעלות בכביש ציבורי רק על ידי בלימה. הלכתי והחלפתי את הבלמים והצמיגים (אה, כן, וזה היה שבוע אחרי הטסט!)

 

הסוף:

הסוף היה במלחמה. החלטתי לטוס לצ'ילה לחודש וחצי לבקר את ההורים. השארתי את האוטו לאחותי, אבל לפני זה עשיתי לו טיפול 10000 ובדיקות מכל סוג שהוא בשביל שהיא לא תתקע בשום מקום (היא לא מוכנה לנסוע ברכב שהוא לא חדש ובאותה תקופה לא היה לה רכב מהעבודה). אחרי יומיים, ב16:00 (בארץ כבר היה 23:00) קיבלתי שיחת טלפון. היא אמרה לי שהיא הייתה בתחנת דלק והראו לה שאין לה שמן במנוע, אז שמו לה עוד 2 ליטר. מן הסתם האוטו נחנק ונדפק לגמרי. את החודש הבא הוא העביר במוסך (אחרי שלשם הוא הגיע עם גרר), וכשחזרתי הצ'וק היה תפוס והאוטו היה חנוק לגמרי. תיקנתי את הצ'וק, ויום לפני הטסט (שאין מצב שהוא היה עובר) מכרתי אותו ל"טרייד 30", מגרש מחיפה. נתתי להם את האוטו, הוספתי 6000 ולקחתי את הג'אסטי שלא עשה לי בעיות (טוב, עד שהתפוצץ לו המנוע...).

 

המגרש שלו מכרתי את האוטו אמרו לי אחרי שכבר עשינו העברת בעלות וכסף שהאוטו כנראה עבר תאונה ענקית פעם ושכל הפרונט שייך לאוטו אחר.

 

לסיכום, אם הייתי משאיר אותו אצלי, היה עולה לי המון כסף להעביר אותו טסט, להחליף מנוע, ואחר כך למכור אותו בכלום כסף. ברוך שפטרנו מעונשו של זה. ושימו לב בתמונות שהפרונט אפילו לא ישר, אלא נראה כאילו שהוא נעלב ממשהו.

[אלעד]

אף פעם לא הבנתי מה מראה השעון הזה שבין מד החום למד הסל"ד, מתחת למד הדלק.

[בנצי]

לי הייתה סוויפט 3 דלתות שנת 88, עלתה לי 3800 ש"ח, היא עלתה באש אבל המשיכה לנסוע, נכנסה בי מכונית ומעכה לה את הצורה אבל היא המשיכה לנסוע, נכנסתי במישהו. מי צריך גריל קדמי?, היא שתתה נס-טי - כי לא היו לי מים לשים ברדיאטור בטיול של שבת בשבילי קק"ל, היא ירדה לאילת ב"טיול הפורום הגדול" ונסעה יופי, היא ירדה לאילת עוד פעמיים, כולל עקיפות של אוטובוסים וסיבובים שזרקו אותה מהכביש. היו לה ג'אנטים 12 אינטש עם צמיגים ברוחב 145, מנוע 3 צילינדר 1000 סמ"ק ששופץ פעמיים בשנה.

היא נסעה גם 160 ויותר, היא הייתה הזונה שלי, והיא שירתה אותי יופי. יהי זיכרה ברוך, את חייה היא סיימה בתור פחית שתייה, אחרי שהלך ראש מנוע עוד פעם החלטתי שאני נוסע עד שהיא מתפגרת, וכך היא נסעה יום-יום במשך חודש וחצי עם חינה עצבנית במנוע - עד שיום אחד היא לא הניעה.

 

זה היה האוטו הכי מזעזע, הכי גורטאה, הכי מוזנח שהיה לי, אבל זה היה הרכב שהכי אהבתי - כי לא היה אכפת לי מכלום.

 

 

וד"א קניתי אותה שמורה מאוד מאוד מאוד עם 98K ק"מ ועם ספר רכב. ויש לי רק תמונות כשהיא עוד נראתה טוב, אבל מי שזוכר לא יכול לשכוח.

[אייל]

בנצי, מה עם איזו תמונה שלה עם מכסה המנוע השרוף ?

 

כשהיית מגיע איתה למפגשים בקניון איילון (בימים הטובים) אנשים היו מסתכלים עליה, כפי שהיו מסתכלים על פורשה 911 טורבו

[206 gti]

לא היו לי גרוטאות אבל היה לי אוטו שמבחינת ערך לפי חישוב לא היה שווה כלום

טויטה סטארלאט 93

האוטו היה השכרה בהתחלה , קנתה אותו חברה ממשלתית ו אחר כך לימדו עליו נהיגה.

כל שלושת הדברים הללו היה כתובים ברישיון בשורה ,

הוא חטף מכה מאחורה והגג התרומם , אחר כך עשו איתו תאונת חזית ,

היה לאוטו 500 אלף קילומטר

הגיר התחיל לחרוק באיזור ה 450 אלף קילומטר והיה הגיר הראשון שהוחלף.

המנוע היה מעשן

והאוטו היה יד 15 אבל בסוף נמכר ב 1000 שקלים ועדין נוסע עם מנוע וגיר חדש

 

טויטה כי לאחרים פשוט אין את זה

[שומאכר]

לי הייתה סוויפט 3 דלתות שנת 88...

 

הייתי מציע לך להסתיר את המספר. שחס וחלילה לא יבוא גנב שראה את האוטו כאן ויגנוב את ה...(מה שלא יהיה :lol: )

[יוסי פרנקוס]

אף פעם לא הבנתי מה מראה השעון הזה שבין מד החום למד הסל"ד, מתחת למד הדלק.

 

אמרו לי שזה אקונומטר, כלומר מודד צריכת דלק, אבל זה לא ממש משנה כי הוא לא עבד!

[ULY]

לחותנת היתה רנו 9 1400 אוטומטית עם חלונות חשמל, נעילה מרכזית ושטיחים ברצפה (כל אלה היו מותרות באותם ימים) שקנתה אותה חדשה ושמרה עליה כעל בבת עינה. היא החזיקה אותה כמעט 10 שנים (ולא כל כך הרבה קילומטרים) אבל לקראת סוף התקופה הדאשבורד התפרק לחתיכות, את התקרה היה צריך להחזיק ביד בזמן הנסיעה כדי שהריפוד לא יפול עליך ומחט הספידומטר איבדה את הזיקפה כתוצאה מהשהות הארוכה בשמש הישראלית.

[BigMak]

אמרו לי שזה אקונומטר, כלומר מודד צריכת דלק, אבל זה לא ממש משנה כי הוא לא עבד!

נכון ולא נכון.

זה שעון שמודד לחץ שמן מנוע.

ברגע שלוחצים חזק על הגז - הוא מגיב בהתאם ומכאן המחשבה כאילו הוא מודד צריכת דלק.

[יוסי פרנקוס]

ULY, יש לה מזל!

אני לא הייתי מחזיק את הגג כי פשוט לא היה ריפוד מבפנים. אני חושד שהוא היה עשוי מאסבסט או משהו כזה, או אפילו פיברגלאס, כי בפעמים שנגעתי בו גירד לי כל האזור במשך שבוע.

[אלעד]

אמרו לי שזה אקונומטר, כלומר מודד צריכת דלק, אבל זה לא ממש משנה כי הוא לא עבד!

גם לי יצא לנסוע פעם ברנו 19 (אם אני זוכר נכון) והדבר הזה לא הגיב בכלל.

מה שעוד יותר מוזר זה שלא מופיע כל סימן שרומז מה השעון הזה מראה.

[aa123]

לי הייתה סוויפט 3 דלתות שנת 88, עלתה לי 3800 ש"ח, היא עלתה באש אבל המשיכה לנסוע, נכנסה בי מכונית ומעכה לה את הצורה אבל היא המשיכה לנסוע, נכנסתי במישהו. מי צריך גריל קדמי?, היא שתתה נס-טי - כי לא היו לי מים לשים ברדיאטור בטיול של שבת בשבילי קק"ל, היא ירדה לאילת ב"טיול הפורום הגדול" ונסעה יופי, היא ירדה לאילת עוד פעמיים, כולל עקיפות של אוטובוסים וסיבובים שזרקו אותה מהכביש. היו לה ג'אנטים 12 אינטש עם צמיגים ברוחב 145, מנוע 3 צילינדר 1000 סמ"ק ששופץ פעמיים בשנה.

היא נסעה גם 160 ויותר, היא הייתה הזונה שלי, והיא שירתה אותי יופי. יהי זיכרה ברוך, את חייה היא סיימה בתור פחית שתייה, אחרי שהלך ראש מנוע עוד פעם החלטתי שאני נוסע עד שהיא מתפגרת, וכך היא נסעה יום-יום במשך חודש וחצי עם חינה עצבנית במנוע - עד שיום אחד היא לא הניעה.

 

זה היה האוטו הכי מזעזע, הכי גורטאה, הכי מוזנח שהיה לי, אבל זה היה הרכב שהכי אהבתי - כי לא היה אכפת לי מכלום.

 

 

וד"א קניתי אותה שמורה מאוד מאוד מאוד עם 98K ק"מ ועם ספר רכב. ויש לי רק תמונות כשהיא עוד נראתה טוב, אבל מי שזוכר לא יכול לשכוח.

 

בנצי, מי הדביק את המדבקה של ?CREO (בשנת תרפפו זה לא היה Citex?)

 

הראה לך באמת שמישהו חשב שזה מהעבודה צוחק...

 

 

לנו בעבודה הייתה רנו אקספרס. מתפרקת. במלוא מובן המילה. אין לי הרבה חוויות עליה, כי אז לא היה לי רישיון. אבל נסעתי דווקא פה ושם.

 

אבל לחבר שנהג עליה דווקא יש.

1. ריח דלק תמידי ברכב.

2. ידית הילוכים שיצאה מהמקום לפני אחד הרמזורים.

3. הוא היה משמש רכב צמוד של העובדים ה'צעירים'. זה היה אי שם בשנת 1999, כולםםםם, כולל דגי-הרקק קיבלו לנטיס חדשה. אותו עובד עבד באאוטסורסינג בחברה אחרת, והפקידה הלכה לתת לו את הרכב. היא סיפרה שהם עברו בין כל הלנטיסים עד שהם הגיעו לרנו, עם מדבקות של החברה על כל האוטו. העובד התבאס, אנחנו צחקנו יומיים (אגב אקספפרס 94 זה קבוצה 2 לא?)

4. לפחות היה מזגן.

 

 

 

 

הרכב הראשון שלי היה סבבה. קורולה 93 ידנית עם מזגן, שירת אותי נאמנה! מכובד לרכב ראשון

[rgunv]

סקודה אדומה.

 

היה מזגן-שלא עובד

היה רדיו-שלא עובד

היה הגה-שנתן כיוון כללי שהשתנה לפי הרוח, מהירות, שעה ביום

 

הנבלה לא מתה לעולם- מנוע גמור, הרכב היה מולחם מ3 סקודות שונות (כל פעם איזה אינטלגנט אחר נכנס בי), יותר STP דבש משמן מנוע, מעשנת כמו בהמה ונהיגה של נהג חדש שהשתנתה לנהיגה של חייל שמת להגיע הביתה (כולל זה שהמקומיים נוסעים נגד הכיוון ולי לא אכפת, מה הם יכולים לעשות לי לסקודה)

אחרי שנקנתה ב7000 ש"ח נסעה ארבע שנים נמכרה ב2000.

 

שימשה כג'יפון, כרכב להובלות קלות ...

 

היתי משאיר אותה פתוחה ליד הבסיס ביפו (איזור שבו פורצים להכל וגונבים כל מה שלא מולחם לרצפה), כל יום הייתי מגיע לרכב ומצפה לראות אולי השאירו לי איזו מתנה לקניית מערכת כדי שיהיה מה לגנוב.

 

לימדה אותי להעריך את הגה הכוח, המזגן והנעילה המרכזית.

[EladElad]

האוטו הכי זוועה שלי? AX שנת 90.

נתחיל בהתחלה - עלתה 1000 שקל. היה גם הרכב הראשון שלי.

 

מה לא עבד שם? נראה לי שעדיף שאני ארשום מה כן עבד - המנוע.

וזהו.

האוטו היה כל כך יצירתי, אני לא יודע מה סיטרואן עשו שם, אבל זה הלך ככה - כל הדשבורד לא עבד, כלום.

מד הדלק תמיד הראה על כמעט ריק. ברגע שהייתי מדליק אורות - היה הופך להיות חצי מיכל מלא (ונשאר שם כמובן)

אם הייתי מדליק אורות גבוהים - הוא היה מטפס כמעט למלא.

תמיד שהתעצלתי לנסוע הייתי מכבה את האורות ומראה לאנשים - "תראה, הדלק כבר כמעט נגמר... והתחלתי עם מיכל מלא".

 

פעם בשבועיים שהאוטו היה מתרגז הספידומטר היה מגיע למקסימום וחוזר חזרה במהירות. בלי שום קשר למהירות בה נסעתי.

החלונות - שני חלונות האחוריים פשוט לא היו נפתחים, פעם אחת התעקשתי, והחלון פשוט צנח, ונשאר למטה כל הזמן.

הבאגז' היה נפתח לפעמים בלי סיבה, עד שניסיתי למצוא את הבעיה - ופשוט נעלתי אותו ללא אפשרות לפתוח, אז הייתי מכניס דברים רק מתוך האוטו. תמיד שהיו בקניון רוצים לפתוח לי את הבאגז' הייתי צריך להסביר להם ולפתוח להם את הכסאות. היה משעשע.

 

חגורות מאחורה - איזה יום אחד שהסעתי ידידה שלי החגורה החליטה להתנתק ולפגוע לה בראש, מאז היא לא עלתה איתי לאף רכב נראה לי.

האחזקה של הרכב? אני החלטתי ביום שקניתי אותו שאני לא אשקיע עליו שקל. אם הוא ימות - כפרה, אז הלכו 1000 שקל. אמרתי שאם הוא יחזיק יותר מ3 חודש, זה יותר זול מאוטובוסים ומוניו (הוא החזיק 8 חודשים).

הייתה נזילה ברדיאטור, ואיזה 5 פעמים נסעתי בכלל בלי מים, ואיכשהוא הוא שרד את זה. הייתי תמיד שם לו מים מברזיות או ממטרות שהייתי מוצא בדרך כי הייתי צריך למלא לו לפחות פעמיים ביום מים.

הייתי שם לו שמן משומש כי הוא גם היה אוכל די הרבה שמן למרות שהמנוע (1400 יש לציין) היה "חדש".

 

הגיר היה משהו ייחודי - אם הייתי מושך מספיק חזק את הידית הילוכים - היא פשוט הייתה מתנתקת מהמקום, וכנ"ל ההגה.

יום אחד באמצע נסיעה בחורף ההגה פשוט החליט להתנתק באמצע נהיגה, אחת הטראומות היותר זכורות שהייתה לי מהאוטו.

בלמים - יום גשום, אני נוסע על 60, ערפל כבד, כביש פתוח בינעירוני, אני מאט, פתאום הברקס הקדמי ימני החליט להנעל, והאוטו פשוט איבד שליטה ועשה 180 מעלות במקום - עוד אחת מהטראומות שלי.

 

המנעול בדלת של הנהג לא עבד, אז הייתי תמיד פותח את הדלת ליד הנהג ונכנס משם או פותח מבפנים את הדלת של הנהג.

הפגוש הקדמי והאחורי היו פשוט מוברגים או ממוסמרים לשלדה, ועשיתי 2 תאונות קטנות, והפגוש תמיד יצא.

אחת מהתאונות הצלחתי להרוס את הפנס הקדמי כולל איתות ולקרוע את הכנף הקדמית. התיקון (עצמי) כולל צביעה, הסתכם ב200 שקל. 50 שקל לפנס + איתות, 100 שקל לכנף ועוד איזה 30 שקל ספריי לצבוע. (לרכב השני היה נזק של 15 אלף שקל.)

אחרי שהרכבתי את הפנס מסתבר שהוא היה בכלל מאיר את השמיים, אז אבא שלי החליט להיות יצירתי, ופשוט עיקם את כל השלדה שעליה תפוס הפנס למטה.

 

מה שכן עבד - המערכת שלי, מערכת בשווי של 6 אלף שקל הייתה שם, ולרכב כזה קטן - היה ממש מצחיק. כל האוטו היה מתפרק אם הייתי מגביר קצת.

הכסא של הנהג לא היה זז, יום אחד חבר שלי שהחליט לנהוג הצליח איכשהו להזיז את הכסא, ומאז הוא לא חזר לעולם...

הסוף היה שהיה צריך לעשות טסט לאוטו, ומכיוון שהוא לא באמת היה במצב של לעבור טסט, פשוט ויתרתי והשארתי אותו בבית. אחרי איזה חודש, אבא שלי הביא לי הפתעה AX ספורט עם מנוע של AX GT, חצי מוזנחת חצי ערסוותית, החייתי אותה באמצעות השאריות של הסיטרואן הראשונה, אבל עקב זה שהתגייסתי לאחר מכן - לא הלך ממש להשמיש אותה, ונמכרו לפירוק שני הרכבים ב700 שקל אם אני זוכר נכון.

 

אז זהו - זה הרכב הראשון והכי זוועתי שלי. ולא כדאי שאני אתחיל לדבר על הסובארו פשע של חבר שלי.

[חנן-ג'יפולוג]

רנו מגאן 2001 אוט' חדש, היה ללא ספק הרכב הכי זבלי בהיסטוריה המוטורית שלי. הכי הרבה פעמים על גרר, הכי הרבה ביקורים במוסך.

מקום שני היה הרנו קנגו, גם כן חדש.