חוזרים בתשובה? יוצאים בשאלה? מתחזקים? נחלשים?

[חן ג.]

לעניין הדיון - האמירה המקורית שלך היתה:

שים לב, תרבויות לא מונוטואיסטיות היו יותר אלימות ופחות מוצלחות (ויקינגים, טאטרים/מונגולים, מאיה, ועוד).

ועל כך הגבתי (הינדואיזם, בודהיזם).[...]החברה ההודית ככלל היא מאוד שלווה ויחסית מחוסרת אלימות (חן נתן דוגמא אחת, בסדר..).

 

לא דוגמה, כי אם היבט אחד, שניתן להתחקות אחריו לכל אורך ההיסטוריה ההינדית: החל מכיבושי אלכסנדר מוקדון ועד לכיבושי הסלטאנות של דלהי והאימפריה המוגלית (שרצה המקרה וחלק משליטיהן נטלו את התואר "סיקאנדר" על שם אלכסנדר).

 

זה לא עניין של מה בכך. אני בטוח שמישהו שלמד את ההיסטוריה של הודו שלא דרך אספקלריה של היסטוריה של חברה אחרת, כמוני, יוכל להביא עוד דוגמאות אחרות להיבטים שליליים של הדת ההינדואית.

 

מצד שני, אני לא חולק על התזה שלך. כמו שאמרתי, דתות פוליתאיסטיות הן יותר פלורליסטיות מדתות מונותאיסטיות. דת פולתאיסטית יכולה להכיל דתות אחרות (ראה כיצד הרומאים אימצו את מיתרא), פוליתאיסטיות ומונותאיסטיות; אבל דת מונותאיסטית יכולה, בעקרון, להכיל רק דתות מונותאיסטיות אחרות, וגם זה בקושי. אם כי כאמור האסלאם כן למד להכיל את ההינדואיזם והזורואסטריות, אז יוצאי דופן יש.

[ניקו פ.]

בודהיזם אינו דת. סליחה שאני הורס את הדיון.

[חן ג.]

כן, אני יודע שזו מעיין משנה פילוסופית ולא דת במובן הקלסי. אבל בהיבט הפולחני, זו דת ככל הדתות.

[ניקו פ.]

בודהיזם הוא בעיקר זרם ואחר כך נגזרות כאלו ואחרות (פילוסופיה או דת). מה ששם את האדם במרכז, לא יכול להיות דת. גם "משנה פילוסופית" חוטא לזרם הבודהיזם המאוד פרקטי.

להגיד שבהיבט הפולחני בודהיזם זו דת זה כמו להגיד שבהיבט האנטומי ציפור היא בנאדם. אולי נכון, אבל מאוד (מאוד!) לא מדויק.

[borsood]

מניין השנים לבריאת העולם מתבסס על סדר עולם רבא, שהוא מדרש ונזכר בגמרא כך שהוא חלק מדברי חז"ל.

את זה אתה אומר. יש הרבה מהראשונים שחלקו על החיבור שבידנו.

[malcishua]

בודהיזם הוא בעיקר זרם ואחר כך נגזרות כאלו ואחרות (פילוסופיה או דת). מה ששם את האדם במרכז, לא יכול להיות דת. גם "משנה פילוסופית" חוטא לזרם הבודהיזם המאוד פרקטי.

להגיד שבהיבט הפולחני בודהיזם זו דת זה כמו להגיד שבהיבט האנטומי ציפור היא בנאדם. אולי נכון, אבל מאוד (מאוד!) לא מדויק.

זה נושא שעומד לדיון (או ויכוח...) ארוך שנים. אני, מהיכרותי בעבר עם בודהיסטים שחיים את הדת (מהמזרח, לא וונביז מאמריקה ) - חולק עליך. ולדעתי, רוב אלה שמחזיקים בדעה שלך, מחזיקים בה בגלל שהם מכירים מקרוב רק את הדתות המונותאיסטיות.

[Cerebral Cortex]

דת, כתופעה אנושית, היא חלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית. תרבות לא קיימת בלי אמונה משותפת, כי רק אמונה משותפת מאפשרת שיתוף פעולה בקנה מידה מורחב. במילים אחרות, אנחנו תוצר אבולוציוני של יכולת להמציא נרטיב קוקלטיבי, ובלי נרטיב כזה, אין לנו קיום חברתי (או קיום בכלל, כי כבודדים אנחנו לא שורדים).

 

ככה שדת, במובן הרחב של המילה, היא הכרחית. בלעדיה, אנחנו חיות שבקושי יודעות לשתף פעולה.

 

אם אתה מתייחס לדת במובן של הדתות המונותואיסטיות, הרי שכל התרבות המערבית, שהיא הטובה ביותר מבחינת מצב הפרט בה, היא תוצר של תרבות וחשיבה מונוטואיסטית. למעשה, החשיבה הרציונאלית היא תוצר של חשיבה מונוטיאיסטית, בגלל שהיא מחפשת תשובה אחת נכונה לכל מצב (שזו לא צורת חשיבה טריוויאלית).

 

במשך אלפי שנים הדת שימשה בסיס למוסר ושיתוף פעולה בין פרטים בחברה. היכולת של אמונה דתית מונוטואיסטית לבצע רגולוציה חברתית היתה הכרחית להצלחת תרבות המערב. שים לב, תרבויות לא מונוטואיסטיות היו יותר אלימות ופחות מוצלחות (ויקינגים, טאטרים/מונגולים, מאיה, ועוד).

 

 

 

יכול לבצע, השאלה היא למה לו לבצע אותם?

ולמה אותם ולא אחרים?

ומי קובע מה נכון ולא נכון?

 

הרעיונות הדתיים שבבסיס תרבות המערב הם תוצר של אבולוציה רעיונית בת עשרות אלפי שנים, ששורשיה בהתחלת התרבות האנושית, וניתן למצוא אותם בדתות הכי קדומות שאנחנו מכירים (גם במקומות שאין ביניהם קשר גיאוגרפי).

 

לפני 4 שנים טסתי עם אחי לאנגליה לשוק "הרמלה לוד" לחלקי אופנועים בסטפורד. היו שם אנשים מכל אירופה שלא דיברו אנגלית. למרות הכל הם הצליחו להבין מה רצינו. אחר כך ישבנו כמה חברה ושתינו, העברנו צחוקים והיה כיף.

מה מוסר ההשכל? לא צריך דת בכדי להתחבר אל אנשים. נהפוך הוא, דת, אמונה ופוליטיקה הם מקור הרוע בעולם.

אני לא צריך שום דת בכדי לשבת בערב שישי או שבת בצהריים לארוחה עם בני משפחתי.

אנשים יכולים לחיות בשקט, באושר ובשלווה ללא דת.

ועדיין, אף אחד לא נתן דוגמה לדברים יפים בדת ואיזה מאותם דברים יפים אדם חילוני לא יכול לבצע.

[Cerebral Cortex]

אדם חילוני פרטי שלא מאמין זה דבר אחד; אבל חברה שלא מאמינה ומחליפה את האמונה הדתית באידאולוגיה חילונית - זו כבר חגיגה אחרת. אידאולוגיות חילוניות תוך מאה שנים בלבד הוכיחו עצמן כגרועות עשרות מונים מהדת. כמה דוגמאות: קומוניזם, פשיזם, בעת׳, פאן-ערביות (הגורם לכל מלחמות ישראל).

 

גם ניהיליזם ואופורטוניזם לא הצליחו הרבה יותר טוב. אתה יכול להסתכל בצורה הזו למשל על הכיבושים המונגוליים, שהיו רצחניים עד להחריד (גם בלי להתחשב בכך שהם הביאו את הדבר השחור), ובסוף גם לא השיגו כלום.

 

למה אתה מגדיר פאשיזם, קומוניזם ואחרים כחילוניות?

אדם לא יכול להיות חילוני מבלי להשתייך לאלה כאן למעלה?

זה שבני סלע הוא חלאת המין האנושי אומר שכל החילוניים הם גם חלאות כמותו?

[יבגניפ]

למה אתה מגדיר פאשיזם, קומוניזם ואחרים כחילוניות?

זה לא חן "מגדיר". הגישות האלו קמו כתחליף לדת. זו הפרשנות ההיסטוריות המקובלת, שאולי אתה לא מכיר. אז ממליץ להכיר.

אדם לא יכול להיות חילוני מבלי להשתייך לאלה כאן למעלה?

שים לב שאתה מצליח להתעלם ממה שהוא כתב לך בדיוק משפט אחד מעל. העניין כאן הוא לא אדם אחד. הוא חברה.

ועדיין, אף אחד לא נתן דוגמה לדברים יפים בדת ואיזה מאותם דברים יפים אדם חילוני לא יכול לבצע.

אני אישית נתתי לפחות 2 כאלו. אתה לא מקבל אותן, בעיקר, כנראה, מתוך פערי ידע וגישה מאוד נאיבית \ אינטואיטיבית לעולם - "אני חילוני. אני נחמד. אזי לא צריך להיות דת כדי להיות נחמד" - שזו טענה שאף אחד אבל אף אחד מעולם לא התווכח איתה.

 

ברגע שתצליח להפריד בין החוויה האישית שלך, לבין ההיסטוריה והתפתחות התרבות האנושית, בטח זו במערב, יהיה לך יותר קל להבין את מקומה של הדת. להגיד כמו תוכי כל הזמן שדת הביאה רק רוע לעולם, זה כמו להגיד שבני אדם מביאים רק רוע לעולם.

[ניקו פ.]

זה נושא שעומד לדיון (או ויכוח...) ארוך שנים. אני, מהיכרותי בעבר עם בודהיסטים שחיים את הדת (מהמזרח, לא וונביז מאמריקה ) - חולק עליך. ולדעתי, רוב אלה שמחזיקים בדעה שלך, מחזיקים בה בגלל שהם מכירים מקרוב רק את הדתות המונותאיסטיות.

בדיוק הפוך במקרה שלי.

עד שלא התחלתי ללמוד על בודהיזם לא תיארתי לעצמי שהיא אינה דת. ככל שלמדתי יותר (מכל הכיוונים, המסורתיים ודווקא גם אלו שפחות מסורתיים ויכולים לחוות דעה מהצד, חוקרים כאלו ואחרים) הבנתי שזה רחוק שנות אור מדת. מי שעוסק בתחום רואה אותו מנקודת מבטו שלו. דווקא ההסתכלות מבחוץ, מתקופת זרם המהאיאנה (ככה כותבים?) ועד הוואנביז של היום, זו תופעה מרתקת. לא חסר חקר בתחום שמפרט על ההיסטוריה של הזרם מראשיתה ועד היום.

אבל, אני רחוק שנות אור מלהיות מומחה בתחום ובהחלט מקבל דעות של מי שמבין יותר ממני.

מי שמחבב את הז'אנר, ממליץ בחום על הספר הזה:

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=213982

 

ועל ספריו של הכותב (פרופ' יעקב רז) בכלל:

https://simania.co.il/authorDetails.php?itemId=28781

 

אני לקחתי ממנו המון דברים הלאה.

עריכה אחרונה ב-7 לפברואר, 2018 על ידי ניקו פ.

[Dark Muse]

איך זה בזכות המדע? בברה"מ היו מקבלים עונשי מאסר על יחסים הומוסקסואלים.

יכול להיות מדען שמבצע ניסויים בבני אדם חיים במחנות השמדה, או עוסק בשיבוח הגזע, או כל דבר אחר.

מדע הוא סט כלים. הוא לא סט כלים ערכי או מוסרי. את זה מביאים ממקום אחר.

האם המדע כקונספט משאיר יותר מקום לספק? לא יודע. אולי אצל בודדים שעוסקים במחקר רלוונטי.

אפילו מעמודי הויכוח כאן, אתה יכול לראות שזה די נפוץ שהגישה של אנשים ביחס למדע היא "ככה זה, זה עובד. הנה, הגענו לירח". זו לא גישה ספקנית כל כך.

 

 

יש מדינות שגם היום. המדע הביע את דעתו החד משמעית בעניין הזה - זו לא מחלה ולא סטיה "מדרך הישר".

המדע הוא כלי - אבל מה שהמדע מוצא, הממצאים שעולים משיטת המחקר, אם לא מעוותים אותם, מביאים לעולם אוניברסלי וסובלני יותר. ברור שזה נתון לפרשנות, אבל עובדות הן עובדות. אם כולנו באנו מאבק כוכבים, זה קצת שונה מאל שברא את האדם ובחר איזה עם נבחר בנקודה ספציפית במזרח התיכון.

 

המדע הוא קונספט שמשאיר מקום לספק, כן. תלמד מה זה מדע ותדע. להגיד שככה זה, זה עובד, זו עובדה. זו השיטה הכי מושלמת ומקיפה? אולי לא כי עוד לא מצאנו משהו טוב יותר ואולי זו השיטה הטובה ביותר. מה שבטוח זה, שאין שיטת מחקר אחרת שהאנושות השתמשה בה שהצליחה כמו המדע להקפיץ את הידע והקידמה האנושית כמו השיטה המדעית - והשיטה המדעית זו שיטה שהבסיס העמוק שלה זה להטיל ספק וספקנות ולחקור את מה שבספק. זו דרך חשיבה שונה בתכלית מחשיבה דתית.

 

קל להציג את הרמב"ם כיוצא דופן, אך למעשה דעתו הושפעה מהזרם הרציונליסטי בפרשנות האסלאמית, המעתזלה, וכן מקריאת הספרים היוונים (גלנוס, היפוקרטס) שהיו נחוצים להכשרה לרפואה בעולם האסלאמי.

 

ויש הרבה חוקרי יהדות שמצביעים על כך שמשנתו האישית של הרמב"ם היתה הרבה יותר מורכבת ממה שנראה מי"ג העיקרים שלו. יש מי שסבורים שהוא למעשה לא האמין בכלל ברעיון של תחיית המתים ואף רמז לכך בכתביו - אף על פי שזה אחד מהעיקרים.

 

הרמב"ם היה מושפע מאריסטו ומהסביבה האסלאמית בה הוא חי, אתה לא מחדש לי ואני לא מבין מה הקטע שיש לך לשפוך מידע שלא קשור בכלל למה שכותבים בכל פוסט שני. הוא בהחלט יוצא דופן בהגות היהודית, דווקא בגלל ההשפעות הללו שציינת וזה גם מה שנאמר והתייחסתי אליו.

 

הידע המדעי היום היה כלום ושום-דבר עם תוספת של אפס ולא-כלום, אלמלא הידע שנצבר החל מקדמת האנושות.

 

ולמדע אין שום קשר לערכים. אפילו לא קשר קלוש.

 

גם הפרסים שהרחיבו את האלגברה ותחומי האסטרונומיה היו על יסודות המדע של היוונים. נו אז מה אתה רוצה להגיד? איך זה קשור לכך שהידע האנושי במאתיים השנים האחרונות הוא עצום לאין שיעור לעומת מה שידעו דאז ומה זה קשור למה שכתבתי ומה שענית?

וגם אם תגיד אלף פעם שאין למדע שום קשר לערכים, זה לא יהפוך אותך לצודק. המדע פועל ללא מטרה ערכית - זה ברור. הממצאים והידע שהמדע מספק לאנושות, בהחלט יכולים להשפיע על הערכים שהאנושות תבחר לפעול בהם.

זה שוני מאוד ברור בין הערכים שתוו הדתות על פי הידע שהן עצמן סיפקו, לבין ערכים שאנשים שכלתניים בוחרים בהם על פי ידע שהמדע חוקר ומגלה.

 

1.סתם הערה, אבל זה מעניין שהדוגמאות שהבאת הולכות מחומרא דר' זירא שנשות ישראל קיבלו על עצמן (תקופת התלמוד..), דרך מחלוקת ראשונים בשיעור הזמן שצריך להמתין לפי קביעת חז"ל (כמה מאות שנים..), עד לימינו אלה בסוגיית חשמל בשבת.

היהדות הלכתית לא רק בימינו (לפחות לפי הדוגמאות שלך...) אלא כבר הרבה מאוד זמן.

2. אם אתה אומר שבדברי חכמים הספירה נספרת כך (6000 שנה), למה אתה מתעלם מדברי אותם חכמים שאומרים שהיו עולמות קודמים ודורות קודמים וכו' וכו'?

לא מופרך להניח לפי זה שהספירה הזו באה לציין משהו שקרה לשיטתם לפני 6000 שנה שממנו החלו לספור לבריאת העולם, ולא בהכרח ציון גיל לקיום הפיזי שסביבנו, just saying.

 

1. בהחלט, אבל זו דוגמה מדוע להתבסס על התורה ולהגיד "תראה לי פסוק ש..." כשהיהדות של ימינו כמעט ולא נוהגת כדין תורה אלא כהלכה שמתבססת ומפורשת מהתורה ולעיתים אין לה פשר אלא כהחלטת חכמים, היה חשוב להדגיש את זה. גם להגיד שזו רק היהדות החרדית זה כמובן שגוי - זו יהדות אורתודוכסית על כל זרמיה. יש שהחמירו יותר ויש שקצת מקלים (ויש חילונים רבים שהכניסו להם לראש שזרמים אחרים בימינו הם "זיוף").

 

2. לא משנה איך תסדר את זה ואיזה פרשנות תטען, זה לא מסתדר עם העובדות. ואני מדגיש שוב פעם בכל הדיון הזה שלכם על הזמנים, אבל גם בריאת העולם והחי - כל הפרשנים שמנסים לשלב את התורה עם המדע, עושים את זה מול הממצאים שהמדע מעלה. גם אם זה ד"ר דתי באוניברסיטה וגם אם זה רב באתר הידברות - הם יתאימו את התורה לידע המדעי של היום ולא להפך. נוציא מהכלל ליצנים שמכחישים את המדע מתוך בורות כמובן.

 

ואני שוב אעלה את הנקודה - האם לפני 3000-2500 שנים, אנשים האמינו שמדובר בפרשנות ומשלים או שהם תפסו את התורה כפשוטה? האם כשחז"ל תיקנו והגו, הם עשו זאת על דעת עצמם או בגלל ידע ואילוצים שהתחילו להצטבר סביבם (למשל הלוואה בריבית).

 

***

 

ועוד משהו שכל פעם חוזר פה והוא קצת מגוחך בעיניי - לא בגלל החילוניות עלו הקומוניזם, הפאשיזם והנאציזם. לא בגלל אי אמונה באל הם רצחו אנשים. החילוניות איפשרה לאידיאולוגיות שכאלו לעלות, אבל בשום מקום היא לא הייתה הסיבה שהן עלו. האידיאולוגיות עלו כי הן מלאו חלל שנוצר בתקופת מעבר. הרי מלחמת העולם הראשונה שהייתה עקובה מדם, לא הייתה בגלל אידיאולוגיות גדולות. זאת טענה מופרכת שזה תוצר של חילוניות או של אי-אמונה באל כי המציאות היום מוכיחה אחרת. גם בתקופות דתיות היו מלחמות עקובות מדם בגלל פוליטיקה ומאבק בין משפחות מלוכה. אנשים רצחו בשם הנאציזם או הקומוניזם, לא בשם החילוניות או האתאיזם. לעומת זאת, אנשים רצחו בשם הדת שלהם ועדין עושים זאת בעולם, באופן ישיר וברור.

[hans]

המדע הוא כלי - אבל מה שהמדע מוצא, הממצאים שעולים משיטת המחקר, אם לא מעוותים אותם, מביאים לעולם אוניברסלי וסובלני יותר.

הכי, אבל הכי לא. התבלבלת לגמרי.

המילים ״אוניברסלי״ ו״סובלני״ אינן קשורות בשום צורה למדע או לשיטה המדעית.

מהממצאים אפשר ללכת לכל כיוון שהוא (מדרוויניזם שהתגלגל לתורת גזע או שמירת הסביבה וכל מה שבאמצע)

ואין שום דבר במדע שיתמוך או יפסול איזה שהוא כיוון, כי זה לא בגדר תחום סמכותו.

סתם בתור דוגמה גרועה, מה אפשר להסיק מהתצפית שדי חוזרת על עצמה על עיקרון ״החזק שורד״?

זה טוב? זה לא טוב? צריך לעודד את זה? צריך להתנגד לזה באמצעות סובלנות, נניח?

זו אבחנה של תהליך או מצב קיים ותו לא.

[שגיא 601]

ועדיין, אף אחד לא נתן דוגמה לדברים יפים בדת ואיזה מאותם דברים יפים אדם חילוני לא יכול לבצע.

 

רעיון גאוני מהדת היהודית: שבת!

עכשיו לפני שאתה מתנפל עלי, עזוב את היישום של שמירת השבת במדינה, אני אישית נגד כפייה דתית בנושא ובעד שכל אחד יעשה מה שעושה לו טוב.

תבחן את הרעיון עצמו - לעצור יום אחד בשבוע, לבצע את כל ההכנות מראש (ארוחות וכו') ולהקדיש את היום לבילוי עם המשפחה. ודווקא כל האיסורים של עבודה בשבת, נסיעה וכו' הם ששומרים את הייחודיות של היום הזה ואת הלכידות המשפחתית.

 

רעיון נוסף הוא שנת היובל.

מודה, רעיון זה קצת קשה לעיכול אך יש בו משהו יפה ותכלס זה פתרון לפערי המעמדות בעם. פעם ב 50 שנה ישנו "RESTART"

ויש אפשרות למשפחות שכבר עשרות שנים במעגל העוני לצאת ממנו.

[SlowRide]

יובל זה קצת קשה לישום כי הון שנצבר במשך 50 שנה מאד קשה לזרוק לפח, תוסיף על זה את העניין שאם אדם יודע שאחרי 50 שנה כל מה שהוא עושה נאבד, אף אחד לא ישקיע בדברים לטווח הארוך שימשיכו להתקיים גם אחרי ה"קדנציה" שלו.

לעומת זה, שבת זה אחלה רעיון שבאמת יש לו יתרונות מוכחים. כשאתה יודע שיום אחד בשבוע אתה לא יכול לעשות כלום, אתה יעיל בהרבה וגם נח ונרגע בצורה יעילה יותר. כששמרתי שבת בלימודים הספקתי לעשות את כל העבודות והפרוייקטים ונח בסופ"ש בזמן שאנשים היו באים לפקולטה לעבוד בשבת ולעשות לילות לבנים כי מבחינתם זה היה הזמן היחיד לעבוד ברצף. היום אני חילוני ולפעמים אני מוצא את עצמי עושה כל מיני עבודות בית מעצבנות בשבת ומתבאס. ברור שזה עניין של משמעת עצמית, אבל הרבה יותר קל ליישם את זה כשיש מסגרת ש"מחייבת" אותך לנוח.

[falou]

את זה אפשר לומר על כל דת, לא?

 

לא חושב. בדתות מרובות האלים דמויי האדם אין דרך נכונה לצעוד בה. יש עולם שנשלט ע"י כוחות בעלי רצונות וצרכים די אנושיים או גשמיים, שהם חזקים מבני האדם, והאחרונים מנסים לרצות אותם. האלים הם למעשה ארכיטיפים של תכונות, אבל הם לא תמיד מודל לחיקוי של הדרך הנכונה (כמו ישו או בודהא). הם יותר סוג של ביטוי של הטבע האנושי כפי שהוא, שכולנו, באיזשהו מקום, עבדים שלו (כלומר, בעולם המערבי אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו שולטים בחיינו דרך מחשבה ותכנון, אבל זה לא ממש כך. אנחנו מאוד נשלטים ע"י מנגנונים קמאים שטמונים באיך שהגוף והמוח שלנו עובדים ודרכי התמודדות עם העולם שהוטמעו בנו, ואנחנו אפילו לא חושבים או מודעים להם).

 

זהו, שלדעתי לפחות, זה ממש לא נכון. בדתות המונותאיסטיות, האל היחיד הוא יישות מוגדרת שמעורבת אקטיבית בחיי ה״נתינים״ שלה. הם מתפללים אליו, ואם הוא רוצה הוא עונה לתפילותיהם (כך הם מאמינים לפחות).

 

אפשר להגיד הרבה דברים על האל בדתות המונותואיסטיות, אבל לא שהוא יישות מוגדרת. הוא יישות מאוד אמורפית עם כוונה בלתי ניתנת להבנה. לגבי המעורבות האקטיבית, היא מאוד מוגבלת, לפחות ברמה של חיי המאמין. היא קיימת רק בסיפורים, והולכת ויורדת בפירוט שלה ובישירות שלה (פנייה בלתי אמצעית לאנשים), ככל שהתנ"ך מתקדם.

 

בסופו של דבר גם בדתות המונותואיסטיות, הדרך הנכונה להתייחס לאל היא ללכת בדרך המצווה, לא בניהול דיאלוג אקטיבי.

 

לעומת זאת, הברהמן (להבנתי - שוב, אני פחות בקי בהינדואיזם) הוא בדיוק ההיפך - ישות מיסטית וערטילאית. הוא למעשה יותר מייצג את מהות הייקום, ואין לו ממש אישיות (בניגוד לאל היחיד שכולנו מכירים) או מעורבות אקטיבית בחיי המאמינים. זה שמור לאלי הפנתיאון ההינדי.

 

קודם כל, אני צריך קצת ללמוד את זה, כי השילוב בין אלים גשמיים לרוח מיסטית וערטילאית מהווה שילוב מעניין של הצורך להבין שלא מבינים את המציאות עם הצורך בגשמיות של האלוהות, כדי שלא תהיה שרירותית לחלוטין.

אבל אם תחשוב על האל בספר בראשית (לא זה של יציאת מצרים) הוא גם דמות ערטילאית ולמעשה מאוד שרירותית. קצת כמו המציאות עצמה. כוונותיו לא ברורות והוא בטח לא בוס נחמד לעבוד תחתיו...

 

ראשית, אני לא בטוח אם אפשר להתייחס בכוללנות ל״דת היוונית״ כדת ולא כאוסף של מיתולוגיות.

 

אם תסתכל על התנ"ך כיצירה, הוא גם די אוסף של מיתולוגיות, ואנחנו מוצאים הרבה משותף לסיפורים העתיקים (מוקדמים יותר) לבין מיתולוגיות מוכרות מהאיזור (גם מבחינת הדימויים וגם מבחינת המסר). שנים של קיום הפכו את האמונה היהודית/נוצרית לסט מאוד מורכב של תתי אמונות ובירוקרטיה ממסדית, אבל זה רק בגלל שהספר הזה שרד את הדורות, ונבנה עליו תילי תילים בלתי נגמרים של עריכות ופרשנויות.

 

דרך אגב, העובדה שהסיפורים הללו שרדו, אומר משהו על החשיבות שלהם, ולדעתי, גם על האמת המסויימת שיש בהם.

 

דווקא היו אי-אלו דרישות לאורח חיים יווני ״טוב״ שמובילות אותך לחיים שלאחר המוות באיזשהו סוג של גן עדן (שדות אליסיום, אאל״ט). כך שגם שם היה קיים האלמנט הזה.

 

האלמנט של העולם הבא, חזק מאוד בנצרות ואמורפי לחלוטין ביהדות (כמעט לא קיים בתנ"ך). לגבי אורח חיים יווני "טוב", אני חושב שהוא אתונאי במהותו, ובספרטה, למשל, היה שונה מהותית. בכל מקרה, למיטב זכרוני, הוא לא קשור לאל כזה או אחר.

 

א

כאמור, אני לא מסכים. הנימוקים למעלה. ישו מקביל לבודהה מבחינת תפקידו כמורה, אבל ממש לא מבחינת תפקידו כבן האלוהים וכו׳. להיפך, בודהה היה אדם רגיל שהגיע להארה בזכות עקרונות הבודהיזם.

 

אלהותו של ישו היא החלטה די מאוחרת בנצרות. בכל מקרה, אני חושב שמטרתה לחזק את הלגיטימיות של המסר, לא לשנות את מהות הנרטיב של הדמות, כמודל החיקוי האולטימטיבי.

 

הבודהה אכן עוסק בגאולת הפרט; ההבדל הוא שהגאולה הזו באה רק בזכות פעולות של הפרט ולא בזכות של איזשהו אל או כוח עליון. נכון שבדתות האחרות יש מערכת חוקים (או מעשים) שתוביל אותך לישועה, אבל הישועה עצמה מגיעה בחסד האל.

 

נכון, אבל בחיי היומיום של המאמין הנוצרי/יהודי, האל פאסיבי ולא נראה. הנחיצות שלו, כמו שכתבתי, היא במתן תוקף למסר.

 

תראה, החברה ההודית היא ממש לא איזו אוטופיה. יש בה לא מעט חסרונות (לאינדיבידואל). אבל אי אפשר לשפוט אותה על סמך מאפיין אחד (קיבעון היררכי). החברה ההודית ככלל היא מאוד שלווה ויחסית מחוסרת אלימות (חן נתן דוגמא אחת, בסדר..).

 

יכול להיות (למעשה, ברור) שלאינדיבידואל ההודי יש פחות חופש לבחור את דרכו בחיים, אבל מי אומר שזה לבד קובע כמה הוא מאושר?

 

אלימות זה אולי עוד משהו שאפשר למדוד ולדון בו.

אושר... אפילו להגדיר את זה צריך אינציקלופדיה שלמה...