חוזרים בתשובה? יוצאים בשאלה? מתחזקים? נחלשים?

[Cerebral Cortex]

רעיון גאוני מהדת היהודית: שבת!

עכשיו לפני שאתה מתנפל עלי, עזוב את היישום של שמירת השבת במדינה, אני אישית נגד כפייה דתית בנושא ובעד שכל אחד יעשה מה שעושה לו טוב.

תבחן את הרעיון עצמו - לעצור יום אחד בשבוע, לבצע את כל ההכנות מראש (ארוחות וכו') ולהקדיש את היום לבילוי עם המשפחה. ודווקא כל האיסורים של עבודה בשבת, נסיעה וכו' הם ששומרים את הייחודיות של היום הזה ואת הלכידות המשפחתית.

 

רעיון נוסף הוא שנת היובל.

מודה, רעיון זה קצת קשה לעיכול אך יש בו משהו יפה ותכלס זה פתרון לפערי המעמדות בעם. פעם ב 50 שנה ישנו "RESTART"

ויש אפשרות למשפחות שכבר עשרות שנים במעגל העוני לצאת ממנו.

 

אוקיי, נתייחס לעובדה שלך "השבת". הבעת דוגמה מהדת והאמונה.

עכשיו אני שואל מדוע צריך להיות דתי בכדי להיהנות מהשבת? אתה נהנה מלשבת עם המשפחה מול השולחן בשבת. אחר מעדיף לנסוע עם כל המשפחה שלו לטיול בחיק הטבע. אז שוב פעם טענתי היא נכונה. לא צריך להיות דתי או מאמין בכדי ליישם מצוות כאלה ואחרות.

ורק כדרך אגב, חוקי חמורבי שהיו מאוד מוסריים בתקופה דאז הקדימו את היהדות הרבה מאוד זמן. חוקי חמורבי היו קיימים עוד לפני שהתורה נתנה לבני ישראל כביכול.

אז אם מישהו מנסה או ינסה לטעון שהתורה היא זאת שהביאה את המוסריות לעולם אז זאת טעות.

[locomotive]

חמורבי מזוהה גם בידי חז"ל וגם בידי חוקרים רבים בתור הדמות המקראית 'עבר'.

[falou]

אז אם מישהו מנסה או ינסה לטעון שהתורה היא זאת שהביאה את המוסריות לעולם אז זאת טעות.

 

איך זו טעות אם התורה קיימת ויש לה חסידים ולחוקי חמורבי אין?

 

אתה טוען שלא צריך את המסגרת הדתית לקיום הציוויים שלה, אבל אם אנחנו רוצים לעסוק בעובדות, צריך להראות היכן יש תרבויות אחרות בהם מתקיימים תנאים דומים לתרבויות שמבוססות על הדתות המונותואיסטיות, שכללי המוסר הללו כן מתקיימים בהם.

אחרת המציאות מראה שהם קשורים.

 

אני מציע לך בחום לקרוא את ניטשה. הוא דיבר הרבה על המשבר של אובדן האלוהות.

[חן ג.]

ורק כדרך אגב, חוקי חמורבי שהיו מאוד מוסריים בתקופה דאז הקדימו את היהדות הרבה מאוד זמן. חוקי חמורבי היו קיימים עוד לפני שהתורה נתנה לבני ישראל כביכול.

אז אם מישהו מנסה או ינסה לטעון שהתורה היא זאת שהביאה את המוסריות לעולם אז זאת טעות.

 

אף אחד לא מנסה לטעון את זה, גם לא התורה עצמה. הטענה היא שלתורה היה תפקיד חשוב מאוד בעיגון של חוקי המוסר הללו.

 

כל הדתות המונותאיסטיות מכירות בכך שיש מצוות "שכליות" שיש להן מקור בנפש האדם, ולא רק כחלק מהציווי הדתי. אבל החיזוק שהדת מעניקה לצו המצפון - הוא משמעותי. אירועי המאה העשרים הם הוכחה גדולה לכך.

עריכה אחרונה ב-8 לפברואר, 2018 על ידי חן ג.

[שגיא 601]

אוקיי, נתייחס לעובדה שלך "השבת". הבעת דוגמה מהדת והאמונה.

עכשיו אני שואל מדוע צריך להיות דתי בכדי להיהנות מהשבת? אתה נהנה מלשבת עם המשפחה מול השולחן בשבת. אחר מעדיף לנסוע עם כל המשפחה שלו לטיול בחיק הטבע. אז שוב פעם טענתי היא נכונה. לא צריך להיות דתי או מאמין בכדי ליישם מצוות כאלה ואחרות.

אם לא מחייבים אותך אז אתה הרבה יותר גמיש. יש לחץ בעבודה? נעבוד גם בשבת..

תקרא תגובה מס' 299 של SLOE RIDE בדף הקודם, הוא מסביר את זה יפה

[falou]

לטעון שמוסריות עכשווית לא מבוססת על עקרונות שקדמו לה, כפי שבאו לידי ביטוי בעקרונות דתיים (היחס בין דת למוסר הוא עניין מורכב, כמו גם מוצאם האולטימטיבי של עקרונות מוסריים, ועניין אחר), זה כמו בן עשרה שטוען שהוא יודע איך להתנהג, אבל למי שגידל אותו (הוריו) לא היה בזה יד ורגל, והוא חשב על כל זה בעצמו.

 

אנחנו תוצר משולב של הביולוגיה שלנו (גנטיקה) והאבולוציה התרבותית שלנו (למעשה, השילוב של שניהם). לכן אנחנו תוצר של התרבות שלנו, כפי שעברה במשך כל שנות הקיום עד אלינו. כל הדברים הכי אלמנטרים שאנחנו יודעים לעשות, לא היו פעם טריוויאלים, וזה שאנחנו לוקחים אותם כמובן מאליו, כי אנחנו עושים אותם בלי מחשבה, לא אומר שהם לא מאוד מאוד מאוד מורכבים.

 

Cerebral Cortex תיאר איך הוא יושב לבירה עם שני אנשים זרים. כמות היידע התרבותי וההתנהגותי שהיה צריך להשתמר לאורך מיליוני שנות אבולוציה, כדי שכמה אנשים יוכלו לעסוק בפעילות משותפת כזו ולהבין אחד את השני, הוא אינסופי. ודת, דת היא אחד המנגנונים של שימור ולימוד הידע הזה.

 

___________

 

קצת על ניטשה והקיום ללא אלוהים:

http://bigthink.com/scotty-hendricks/what-nietzsche-really-meant-by-god-is-dead

[malcishua]

בדיוק הפוך במקרה שלי.

עד שלא התחלתי ללמוד על בודהיזם לא תיארתי לעצמי שהיא אינה דת. ככל שלמדתי יותר (מכל הכיוונים, המסורתיים ודווקא גם אלו שפחות מסורתיים ויכולים לחוות דעה מהצד, חוקרים כאלו ואחרים) הבנתי שזה רחוק שנות אור מדת. מי שעוסק בתחום רואה אותו מנקודת מבטו שלו. דווקא ההסתכלות מבחוץ, מתקופת זרם המהאיאנה (ככה כותבים?) ועד הוואנביז של היום, זו תופעה מרתקת. לא חסר חקר בתחום שמפרט על ההיסטוריה של הזרם מראשיתה ועד היום.

אבל, אני רחוק שנות אור מלהיות מומחה בתחום ובהחלט מקבל דעות של מי שמבין יותר ממני.

מי שמחבב את הז'אנר, ממליץ בחום על הספר הזה:

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=213982

 

ועל ספריו של הכותב (פרופ' יעקב רז) בכלל:

https://simania.co.il/authorDetails.php?itemId=28781

 

אני לקחתי ממנו המון דברים הלאה.

אני מקבל לגמרי את דבריך, ואני מסכים שמנקודת מבט אקדמית הגבול בין דת לפילוסופיה הוא די מטושטש כשזה נוגע לבודהיזם (אגב, גם אני רחוק מלהיות מומחה וכו׳). אנסה להסביר את נקודת המבט שלי בקצרה (לא רוצה לחפור יותר מדי).

 

קח איכר בודהיסטי תאילנדי, לאוסי או אפילו סיני ממוצע ושאל אותו - למה (ספוילר - יצא לי לעשות את זה )? הוא יאמר לך - כי זה מה שבודהה לימד אותנו. כי ככה צריך. אם, לעומת זאת, תשאל ״בודהיסטי״ מערבי ממוצע (למשל, ריצ׳רד גיר) את אותה השאלה הוא יאמר לך - כי זה מביא לי שלווה, כי זה תורם לי לאיכות החיים, וכו׳.

 

עבור הראשון - הבודהיזם היא דת לכל דבר. עבור השני - פילוסופיה, או דרך חיים שהוא בחר בה מתוך מודעות למה שיש לה לתרום לחייו. זה בעיני ההבדל אחד המבחינים החשובים (אם לא החשוב ביותר) בין דת לפילוסופיה - הראשונה היא מובנת מאליה עבור המאמין (אפילו אם הוא בוחר בה, כמו חוזר בתשובה, זה מתוך אמונה ולא מתוך רציונל), השניה היא בחירה מודעת מתוך מניעים רציונליים.

[malcishua]

לא חושב. בדתות מרובות האלים דמויי האדם אין דרך נכונה לצעוד בה. יש עולם שנשלט ע"י כוחות בעלי רצונות וצרכים די אנושיים או גשמיים, שהם חזקים מבני האדם, והאחרונים מנסים לרצות אותם. האלים הם למעשה ארכיטיפים של תכונות, אבל הם לא תמיד מודל לחיקוי של הדרך הנכונה (כמו ישו או בודהא). הם יותר סוג של ביטוי של הטבע האנושי כפי שהוא, שכולנו, באיזשהו מקום, עבדים שלו (כלומר, בעולם המערבי אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו שולטים בחיינו דרך מחשבה ותכנון, אבל זה לא ממש כך. אנחנו מאוד נשלטים ע"י מנגנונים קמאים שטמונים באיך שהגוף והמוח שלנו עובדים ודרכי התמודדות עם העולם שהוטמעו בנו, ואנחנו אפילו לא חושבים או מודעים להם).

אני דווקא חושב שכן. נכון שבדת היוונית או אפילו בהינדואיזם (כאמור, פחות בקי..) האלים הם לא מודל לדוגמא כמו ישו או בודהה, אבל כן יש דרך נכונה לצעוד בה, גם אצל היוונים וודאי אצל ההינדו׳.

 

אפשר להגיד הרבה דברים על האל בדתות המונותואיסטיות, אבל לא שהוא יישות מוגדרת. הוא יישות מאוד אמורפית עם כוונה בלתי ניתנת להבנה. לגבי המעורבות האקטיבית, היא מאוד מוגבלת, לפחות ברמה של חיי המאמין. היא קיימת רק בסיפורים, והולכת ויורדת בפירוט שלה ובישירות שלה (פנייה בלתי אמצעית לאנשים), ככל שהתנ"ך מתקדם.

לטעמי הוא דווקא ישות מוגדרת מאוד. לא במאפיינים הפיזיים, אבל ברצונות ובציוויים שלו למשל. לאורך כל התנ״ך זה די ברור - האל רוצה שנציית לו, יש לו רשימת דרישות מאוד מוגדרת, ואם עם ישראל לא עושה כן, הוא אישית מעניש אותו. בעונשים מאוד ממשיים.

 

לגבי מעורבות אקטיבית - פספסת לטעמי את העניין. ברור שכיום אין מעורבות אקטיבית של האל בחיי היומיום(...), אבל זה לא מפריע לאדם דתי להאמין שאם ירצה את האל ויבקש ממנו משהו (וכמובן אם האל רוצה בכך כי נסתרות דרכיו וכו׳) - הוא יכול להענות ולקבל את מבוקשו. האמונה הזו היא מה שהופך את האל למעורב אקטיבית בחיי המאמין. אגב, הרבה (מאוד אפילו) אנשים דתיים שאני מכיר מאמינים ממש שבשלב כלשהו בחייהם אלוהים עזר להם בצורה זו או אחרת.

 

בסופו של דבר גם בדתות המונותואיסטיות, הדרך הנכונה להתייחס לאל היא ללכת בדרך המצווה, לא בניהול דיאלוג אקטיבי.

ברור, אבל עצם התפישה שיש אל שאתה יכול לפנות אליו ישירות, באופן אישי, דרך התפילה, ואם הוא רוצה הוא יענה ויגשים את בקשותיך, קיימת גם קיימת. והיא מאוד פרומיננטית בחיים של האדם הדתי.

 

קודם כל, אני צריך קצת ללמוד את זה, כי השילוב בין אלים גשמיים לרוח מיסטית וערטילאית מהווה שילוב מעניין של הצורך להבין שלא מבינים את המציאות עם הצורך בגשמיות של האלוהות, כדי שלא תהיה שרירותית לחלוטין.

אבל אם תחשוב על האל בספר בראשית (לא זה של יציאת מצרים) הוא גם דמות ערטילאית ולמעשה מאוד שרירותית. קצת כמו המציאות עצמה. כוונותיו לא ברורות והוא בטח לא בוס נחמד לעבוד תחתיו...

אני לא בטוח. אולי בתחילת הספר, אבל מהר מאוד האל מתחיל להיות מעורב מאוד בחיי הדמויות האנושיות, וזה הופך אותו ללא ערטילאי בעליל. הוא אוהב אותם (יוצר לאדם אישה, שלא יהיה לבד), אבל גם קנאי, כועס כשהוא מרגיש בגידה מצד האדם שהוא דאג לו כל כך ומעניש בצורה מאוד ממשית (חשוב על סיפור המבול!).

 

כאמור, מאפיינים פיזיים אולי אין, אבל אופי ומעשים קונקרטיים - יש והרבה.

 

אם תסתכל על התנ"ך כיצירה, הוא גם די אוסף של מיתולוגיות, ואנחנו מוצאים הרבה משותף לסיפורים העתיקים (מוקדמים יותר) לבין מיתולוגיות מוכרות מהאיזור (גם מבחינת הדימויים וגם מבחינת המסר). שנים של קיום הפכו את האמונה היהודית/נוצרית לסט מאוד מורכב של תתי אמונות ובירוקרטיה ממסדית, אבל זה רק בגלל שהספר הזה שרד את הדורות, ונבנה עליו תילי תילים בלתי נגמרים של עריכות ופרשנויות.

 

דרך אגב, העובדה שהסיפורים הללו שרדו, אומר משהו על החשיבות שלהם, ולדעתי, גם על האמת המסויימת שיש בהם.

נכון, ובכ״ז יש לספר איזשהו מעמד קדוש שחסר למיתולוגיות היווניות למשל.

 

האלמנט של העולם הבא, חזק מאוד בנצרות ואמורפי לחלוטין ביהדות (כמעט לא קיים בתנ"ך). לגבי אורח חיים יווני "טוב", אני חושב שהוא אתונאי במהותו, ובספרטה, למשל, היה שונה מהותית. בכל מקרה, למיטב זכרוני, הוא לא קשור לאל כזה או אחר.

אני חושב שבכל דת, אם זה העולם הבא או לא, יש הבטחה לגמול כלשהו אם אתה ממלא את הכללים. זה לא משנה אם מדובר בגן עדן או הארה, או אפילו העדר עונש (חיזוק שלילי..) - יש משהו שנותן לך מוטיבציה כדי לעזור להמתיק את המגבלות שמוטלות עליך. בדת היוונית, אם אתה מתנהג כמו ״יווני טוב״, אתה מגיע לשדות האליסיום. אאל״ט זה היה נכון גם בספרטה, מכיוון ששדות האליסיום הכילו את כל הגיבורים היוונים הקלאסיים, אבל בקשר לזה אני באמת לא סגור...

 

אלהותו של ישו היא החלטה די מאוחרת בנצרות. בכל מקרה, אני חושב שמטרתה לחזק את הלגיטימיות של המסר, לא לשנות את מהות הנרטיב של הדמות, כמודל החיקוי האולטימטיבי.

ובכל זאת זה אלמנט מאוד פרומיננטי בנצרות של היום. אני חושב שזה מאוד משנה את המהות של הדמות, מסוג של משיח (שקיים בדתות האחיות) לאספקט של האלוהות.

 

נכון, אבל בחיי היומיום של המאמין הנוצרי/יהודי, האל פאסיבי ולא נראה. הנחיצות שלו, כמו שכתבתי, היא במתן תוקף למסר.

כאמור, אני לא מסכים לגמרי. לפחות ביהדות, הציפיה (או יותר נכון, תקווה) היא כן שדברים יקרו ״בעזרת השם״.

 

אלימות זה אולי עוד משהו שאפשר למדוד ולדון בו.

אושר... אפילו להגדיר את זה צריך אינציקלופדיה שלמה...

טוב, סה״כ לא הסכמתי עם הערה שלך על הקשר בין מונותאיזם לאלימות. חייב לומר שאני לא ממש מאמין שדת - באופן כללי - גוררת אלימות. הטבע האנושי דואג לזה.

עריכה אחרונה ב-8 לפברואר, 2018 על ידי malcishua

[Dark Muse]

הכי, אבל הכי לא. התבלבלת לגמרי.

המילים ״אוניברסלי״ ו״סובלני״ אינן קשורות בשום צורה למדע או לשיטה המדעית.

מהממצאים אפשר ללכת לכל כיוון שהוא (מדרוויניזם שהתגלגל לתורת גזע או שמירת הסביבה וכל מה שבאמצע)

ואין שום דבר במדע שיתמוך או יפסול איזה שהוא כיוון, כי זה לא בגדר תחום סמכותו.

סתם בתור דוגמה גרועה, מה אפשר להסיק מהתצפית שדי חוזרת על עצמה על עיקרון ״החזק שורד״?

זה טוב? זה לא טוב? צריך לעודד את זה? צריך להתנגד לזה באמצעות סובלנות, נניח?

זו אבחנה של תהליך או מצב קיים ותו לא.

 

המדע הוא אוניברסלי. אין מדע של יהודים או מדע של אפריקאים או מדע של נשים. המדע כולל את כולם וקבלת תאוריה מדעית מבוססת דיו היא משהו שיתקבל בקהילה המדעית בכל רחבי הגלובוס (ותהיה תמיד נתונה להפרכה). הסובלנות נובעת ממה שהמדע מגלה וזה אכן נתון לפרשנות כפי שציינתי.

 

רק אומר ש"החזק שורד" הייתה פרשנותו של הרברט ספנסר שהוא לא היה מדען אלא כלכלן והוא השליך את תורתו של דארווין על בני אדם מה שהיה הכר לתורת הגזע וכידוע לך אני מניח, אין שום דבר מדעי בתורת הגזע, פשוט כלום. נהפוכו - תורת הגזע סותרת את ממצאי המדע ואת הדארווניזם.

המדע אכן לא שואל שאלה של טוב או לא טוב, המדע פשוט מגלה דברים (למרות שיש במדעי החברה חוגים שיחלקו על אמירה זו - למשל אסכולת פרנקפורט).

 

קח דוגמה נגדית - המדע יכול להגיד לך שאנשים שמשמיעים קולות לא רצוניים ומתנהגים בצורה מוזרה, הם לא אנשים שנכנס בהם שד רע וצריך לבצע בהם תהליכי טיהור שדים או לשרוף אותם על המוקד, אלא שיש להם מחלה בשם סכיזופרניה (או מחלה אחרת כמו פיצול אישיות) והיא עניין של איזון כימי במוח או ליקוי כלשהו ושתרופה יכולה לעזור. המטרה של המדע הייתה להבין את אותם אנשים ומתוך הממצאים, העובדות והידע, גם אפשר היה להתקדם למקום שבו נניח מתייחסים אליהם בצורה יותר...אנושית.

[יבגניפ]

הסובלנות נובעת ממה שהמדע מגלה וזה אכן

נתון לפרשנות כפי שציינתי.

זה לא בהכרח מגיע מהמדע. שוב, קח את סין או רוסיה או צפון קוריאה או גרמניה הנאצית כדוגמאות.

אין שום דבר מדעי בתורת הגזע, פשוט כלום. נהפוכו - תורת הגזע סותרת את ממצאי המדע ואת הדארווניזם.

ואם היה משהו מדעי בתורת הגזע?

מה אז?

אתה יודע היום שאין שום דבר מדעי בתורת הגזע, אבל את זה לא בהכרח הבין מי שעסק בזה לפני 100 שנה.

זו תאוריה אחת שהוכחה כלא נכונה. אבל אי אפשר להסיק שום דבר על מוסר ממנה. הרי ברור שאי אפשר לטעון שהיא הוכחה כלא מדעית כי היא שמשה אנשים לא מוסריים, נכון?

 

מה עם שיבוט כבשים או מתישהו בני אדם? מה עם מחקרים גנטיים על קרבה בין אוכלוסיות? מה עם פיתוח פצצת אטום בימי מלחמת העולם השנייה?

 

בוא נקח דוגמא לבעיה אחרת, מכיוון אחר, של מדע שהוא לדעתי על התפר: כלכלה.

הרבה, אפילו המון פעמים, אני קורא אנשים מסבירים כל מיני דברים וסיטואציות שלי נראות כבעייתיות ב"ככה זה. כלכלת שוק".

האם המחקר כלכלי עצמו יש לו פן מוסרי כלשהו? אין לי מושג. אבל אני כן יודע שהוא מאפשר לבני אדם שונים לראות זה בזה "משאב", בחסות תאוריות שונות, ולפתח אדישות כאילו - מבוססת - אובייקטיביות - מדעית לסבל שלהם, שבעיניי זה לא מוסרי.

 

והנקודה היא שהמדע הוא כלי, גם במקרה הזה. ולצורך העניין, אין שום מניעה עקרונית לזה שתורת הגזע מס' 2 תתגלה כלא נכונה. ואין שום דבר שמונע מכלכלנים להגיע בעוד כמה שנים למסקנה שעדיף כלכלית שכמה שיותר אנשים עניים ימותו. ומה אז?

עריכה אחרונה ב-8 לפברואר, 2018 על ידי יבגניפ

[Cerebral Cortex]

איך זו טעות אם התורה קיימת ויש לה חסידים ולחוקי חמורבי אין?

 

אתה טוען שלא צריך את המסגרת הדתית לקיום הציוויים שלה, אבל אם אנחנו רוצים לעסוק בעובדות, צריך להראות היכן יש תרבויות אחרות בהם מתקיימים תנאים דומים לתרבויות שמבוססות על הדתות המונותואיסטיות, שכללי המוסר הללו כן מתקיימים בהם.

אחרת המציאות מראה שהם קשורים.

 

אני מציע לך בחום לקרוא את ניטשה. הוא דיבר הרבה על המשבר של אובדן האלוהות.

 

אז מה אתה בעצם טוען כאן? שחוקי חמורבי לא נחשבים כי אותה תרבות שהאמינה בה לא קיימת?

אז מה לגבי המצרים והיוונים? הם היו האור של העולם העתיק. מצריים הייתה אימפריה חזקה ומתקדמת. אבל הם האמינו באלילים שונים כנ"ל גם היוונים. מה לגבי האינקה, המאיה והאצטקים? גם הם היו אימפריות שנעלמו.

אתה מנסה כביכול להראות יתרון ליהדות שעדיין שרדה. איזה יתרון בדיוק? אנחנו כולה 16 מיליון יהודים בעולם בלחץ. יש יותר מוסלמים ונוצרים. הבטיחו לאברהם שאנחנו נהיה ככוכבים בשמיים. אתה מסכים איתי שיש ביקום יותר מ 16 מיליון כוכבים נכון?

היו תרבויות שלמות שהקדימו את העברים ומתן תורה.

 

 

אף אחד לא מנסה לטעון את זה, גם לא התורה עצמה. הטענה היא שלתורה היה תפקיד חשוב מאוד בעיגון של חוקי המוסר הללו.

 

כל הדתות המונותאיסטיות מכירות בכך שיש מצוות "שכליות" שיש להן מקור בנפש האדם, ולא רק כחלק מהציווי הדתי. אבל החיזוק שהדת מעניקה לצו המצפון - הוא משמעותי. אירועי המאה העשרים הם הוכחה גדולה לכך.

 

מצטער להיות זה שמבשר לך אבל אלה שכתבו את התורה העתיקו דברים מתרבויות ודתות אחרות וריכזו אותם לספר שלנו. אתה יודע שסיפור משה מוזכר כבר בתרבויות ודתות אחרות?

והנה, סיפור נוח והמבול מסתבר שהוא העתקה מתרבות אחרת.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%A1

 

 

יובל זה קצת קשה לישום כי הון שנצבר במשך 50 שנה מאד קשה לזרוק לפח, תוסיף על זה את העניין שאם אדם יודע שאחרי 50 שנה כל מה שהוא עושה נאבד, אף אחד לא ישקיע בדברים לטווח הארוך שימשיכו להתקיים גם אחרי ה"קדנציה" שלו.

לעומת זה, שבת זה אחלה רעיון שבאמת יש לו יתרונות מוכחים. כשאתה יודע שיום אחד בשבוע אתה לא יכול לעשות כלום, אתה יעיל בהרבה וגם נח ונרגע בצורה יעילה יותר. כששמרתי שבת בלימודים הספקתי לעשות את כל העבודות והפרוייקטים ונח בסופ"ש בזמן שאנשים היו באים לפקולטה לעבוד בשבת ולעשות לילות לבנים כי מבחינתם זה היה הזמן היחיד לעבוד ברצף. היום אני חילוני ולפעמים אני מוצא את עצמי עושה כל מיני עבודות בית מעצבנות בשבת ומתבאס. ברור שזה עניין של משמעת עצמית, אבל הרבה יותר קל ליישם את זה כשיש מסגרת ש"מחייבת" אותך לנוח.

 

מוזר מאוד, איך פתאום אתה מצליח לעשות הכל בפחות זמן רק בגלל שאתה יודע שבשבת עלייך לשבות. בטח שאתה מצליח כי אתה ישן פחות שעות במשך השבוע בכדי שיהיה לך זמן פנוי בשבת. ואז שמגיעה שבת פשוט משלימים שעות שינה. אם שבת בשביל אנשים היא בית כנסת ושינה אז שיהיו בריאים. לא כולם ככה.

[SlowRide]

עובדה, לי זה באמת עבד.

כשאתה יודע שאסור לך לפתוח מחשב בשבת, אתה בטוח תנוח, תקרא ספרים, תעשה רוב הזמן דברים שאתה לא עושה רוב השבוע.

אבל כשאתה פותח מחשב בשבת לראות סרט, אתה אומר לעצמך אולי אחרי זה נשלים קצת עבודה או ניכנס לאתר של הבנק לבדוק כמה דברים ואז זה הופך להיות כמו סתם יום ואתה לא באמת מקדיש אותו למנוחה ורגיעה.

כשהייתי דתי השבת באמת הרגישה כמו פסק זמן אמיתי מהמירוץ של החיים, עכשיו שאני לא, זה פחות מורגש. גם כשאתה ביום חופש, השגרה זולגת לך פנימה.

אפשר להקביל את זה לאנשים שקמים כל בוקר מוקדם לרוץ. זה חרא לקום מוקדם, זה קשה לרוץ, אבל יש לזה יתרונות משמעותיים.

עריכה אחרונה ב-8 לפברואר, 2018 על ידי SlowRide

[malcishua]

הבטיחו לאברהם שאנחנו נהיה ככוכבים בשמיים. אתה מסכים איתי שיש ביקום יותר מ 16 מיליון כוכבים נכון?

לא ביקום. בשמיים. שם, מסתבר, יש הרבה פחות.

[locomotive]

האמונה הזו היא מה שהופך את האל למעורב אקטיבית בחיי המאמין. אגב, הרבה (מאוד אפילו) אנשים דתיים שאני מכיר מאמינים ממש שבשלב כלשהו בחייהם אלוהים עזר להם בצורה זו או אחרת.

 

.

כנראה שתפילה משנה את המתפלל וגורמת לו להכיל ולהתמודד עם המצב הקיים, ולא בהכרח משנה מצב.

כמובן שזו סתם מחשבה שרצה לי בראש,

אינני חושב שהאמונה הופכת את האל לדמות אקטיבית בחייו של מאמין. הייתי רוצה לחשוב כך

אבל אני לא לגמרי נמצא בדעה הזו.

גם התורה עצמה עוסקת ארוכות במצוות ואורח חיים,

כלומר נותנת לך הוראות יצרן וסע לדרך.

"אם יש בעיה תתקשר ואני אגיד לך מה אתה צריך לתקן בעצמך".

[malcishua]

כנראה שתפילה משנה את המתפלל וגורמת לו להכיל ולהתמודד עם המצב הקיים, ולא בהכרח משנה מצב.

כמובן שזו סתם מחשבה שרצה לי בראש,

אינני חושב שהאמונה הופכת את האל לדמות אקטיבית בחייו של מאמין. הייתי רוצה לחשוב כך

אבל אני לא לגמרי נמצא בדעה הזו.

אם התפילה משנה מצב או רק עוזרת להתמודד אתו - זה כבר ענין של אמונה אישית, מן הסתם.

 

גם התורה עצמה עוסקת ארוכות במצוות ואורח חיים,

כלומר נותנת לך הוראות יצרן וסע לדרך.

"אם יש בעיה תתקשר ואני אגיד לך מה אתה צריך לתקן בעצמך".

נכון, אבל היא גם מלאה בסיפורים על ניסים ונפלאות שנעשו ע״י האל, בד״כ כפרס על ציות, או להיפך - עונשים שנתנו על ידי האל, בד״כ בעקבות חוסר-ציות. מה המאמין אמור להבין מכל זה?