חוויות מ-יס פלאנט (או: למה אני לא הולך יותר לסרטים ישראלים)

[Gattuso8]

הרגשתי צורך לא מוסבר להשקיע קצת כסף בקולנוע הישראלי ובמיוחד בזוג היוצרים המוערך חנן סביון וגיא עמיר שעומדים מאחורי הסרט החדש "מכתוב", קפצתי עם חבר ליס פלאנט חיפה ומה אני אגיד לכם, עדיף שהייתי נשאר בבית לראות את יצירת המופת סברי מרנן.

 

שלא תבינו אותי לא נכון, הסרט היה מבדר, הוא אומנם לא היה מצחיק במיוחד, מדובר בהומור שרובו לעג על שימוש במילים גבוהות ונטיות מיניות כיאה לסרט ישראלי טיפוסי, אך בסך הכל נהנתי מהיצירה הקולנועית, הבעיה מתחילה כשכל זה מתרחש בסביבת אוכלוסיה שהמדע מגדיר אותה כ-"קופים", אך אנחנו נקרא להם בשמם השכיח - "ישראלים".

 

נכנסנו לאולם אוחזים בכרטיסים, מחפשים אחר מקום מושבנו, האולם לא היה מלא לגמרי, מהר מאוד הבנו שמישהו יושב במקום שלנו, מדובר בנער בגיל צבא עם מישהי שהייתה כנראה אמא שלו, כשהראנו להם את הכרטיסים ואמרנו להם שמדובר במושבים שלנו, נתקלנו במטר תירוצים: "הסדרן אמר לנו לשבת פה" - אה וואלה? ממתי סדרן קובע על דעת עצמו ולא על סמך הכרטיסים? מיותר לציין שלא היה סדרן באופק בכדי לאמת את הפרטים

"יושבים לנו גם במקום" - למה זאת בעיה שלי?

"יש מלא מקומות פנויים אחרים" - למה זה מעניין אותי? קניתי כרטיס X במקום Y.

אציין שאני וחבר שלי שנינו בחורים לא קטנים שמתקרבים לשתי מטר גובה,אך די בטוח שהוא ידע שלא ירביצו לו ליד אמא שלו ובאמת שמרנו על איפוק בכל מהלך השיחה.

כשהבנו שאין לנו עם מי לדבר, שאנחנו לא מתכוונים להרביץ לילד ליד אמא שלו לא משנה כמה הוא חוצפן (וגם היא כמובן חוצפנית), שאין שום סדרן בקרבת מקום שיעשה קצת סדר ובתוספת לזה שהסרט כבר התחיל, החלטנו לשבת במקום אחר, בשלב הזה זוג מבוגרים הציע שנשב לידו ולא נריב עם הבחור, התיישבנו וכמובן שתוך מספר דקות מצאנו את עצמנו קמים כי תפסנו למישהו את המקום, לא התווכחנו ומיד עברנו למקום אחר, כמה דקות לתוך הסרט מדי פעם ראינו שעוד אנשים הגיעו והסתכלו לכיוון הכיסאות שעליהם התיישבנו במבט מתלבט, הבנו שכנראה גם להם תפסנו את המקום, לשמחתי האנשים פשוט ישבו במקום אחר, קרוב יותר למסך, כנראה במקום פחות טוב ממה שהם הזמינו, אך בשלב הזה כבר לא עניין אותי כלום וקיוויתי שלא יטרידו אותי.

 

כמה דקות לתוך הסרט אישה מימיני בגילאי ה-40 מקבלת שיחת טלפון, שהתנהלה כך:

"כן"

"כן"

"אז תיקחי אותם.."

...

"אני בסרט עכשיו"

"אבל היא אמרה ש..."

...

"כן אז תחזרי ותעשי ובלה בלה בלה.."

"בלה בלה בלה.."

..

השיחה ארכה מספר דקות, מיותר לציין שאיבדתי כבר את תחילת הסרט כמעט לגמרי, כשכל זה לא הספיק, חברי שהתיישב לידי זכה להתיישב מימין לאישה שלא חסכה בדעתה על הסצנות, זה כלל ציטוטים שהרגע נאמרו, חוויות אישיות, ברעשים חזקים נשמעו ממנה דברים כמו "סמעאלה עליק, אמא מה זה איזה פיצוץ.."

מידי פעם האישה מימיני קיבלה רטט מרגיז, פתחה את הטלפון וסינוורה אותי במשך דקות ארוכות, כמובן שלא ראיתי סדרן אחד גם בשלב הזה.

 

היה ניתן לראות שהסרט כיוון לאדם הפשוט ביותר, בלי הומור שנון מדי או מסובך, פאנצ׳ים כמו "מה יש לך השתגעת" שנאמרו על ידי שחקן אחד לאחר בסצנה בה התחפש לבחורה, קרעו את רוב האולם מצחוק.

 

הגיע סוף הסרט, לקחתי את קופסאת הפופקורן הריקה והבקבוק שלי וניסיתי לחפש פח על מנת להקל במעט על המנקה, בסופו של דבר נאלצתי להחזיק כמה דקות את הזבל בלי שהיה פח אחד בכל האולם, רק ביציאה, אחרי שחיכיתי מצופף כמה דקות בתור לצאת, היה פח כמעט ריק, נקי מדי ביחס לכמות האנשים שקנו פופקורן בכניסה.

 

לסיכום, כנראה שזאת הפעם האחרונה שאני הולך לראות סרט ישראלי בקולנוע, אומנם תופעות כאלה מתרחשות גם בסרטים לועזיים אך להערכתי בקנה מידה מועט יותר.

הרגשתי כאילו כל אחד חושב שהוא קנה בית קולנוע פרטי ב40 שקלים, התפלאתי לראות מבוגרים שלא מכבדים את המרחב הציבורי, את האמא שאין לה בעיה לתפוס למישהו אחר את המקום וגם להתווכח על זה, איזה דוגמה היא משמשת?

איפה הסדרנים?

 

שיהיה שבוע טוב עם ישראל הנבחר..

עריכה אחרונה ב-4 לנובמבר, 2017 על ידי Gattuso8

[tzahico]

כתבת יפה.

 

אני די בטוח שאם היה מדד Douchebags per Capita Ratio היינו יכולים לככב בו, אבל זה הבית, והבית הוא בית, גם אם הוא מסריח.

[shugiflex]

אם מישהו היה יושב לי במקום הייתי קורא לסדרן שנמצא מחוץ לאולם.

[vadim6385]

אבל זה הבית, והבית הוא בית, גם אם הוא מסריח.

אז או שמנסים לסדר את הבית, או שעוזבים. אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה של אהבה עיוורת למדינה.

[Gattuso8]

אם מישהו היה יושב לי במקום הייתי קורא לסדרן שנמצא מחוץ לאולם.

אבל למה שלא יהיה סדרן בתוך האולם?

[vadim6385]

כי צריך לחסוך, אז יש סדרן אחד לכמה אולמות, ואת העובדים האחרים שמו במה שבאמת מכניס כסף לבית קולנוע - פופקורן וקולה במחיר ארוחה מלאה.

[Gattuso8]

כי צריך לחסוך, אז יש סדרן אחד לכמה אולמות, ואת העובדים האחרים שמו במה שבאמת מכניס כסף לבית קולנוע - פופקורן וקולה במחיר ארוחה מלאה.

אז אני אחסוך את הנסיעה שלי לשם

[bobi]

אותי מחרפן הרעש של לעיסות הפופקורן. איך שמתחיל הסרט אני שומע קולות של לעיסה מכל כיוון, זה משגע

 

ולגבי הניסיון שלך, מההחלה אל תנסה לעשות משהו בגלל אידיאולוגיה, תלך לסרט או למקום כלשהו רק אם הוא נראה לך טוב ושתהנה שם ולא בשביל לתרום למישהו או להיות חברתי.

אני חושב שדי קל להבין שאתה (וגם אני) לא קהל היעד של הסרט הזה.

[Nakamichi]

פעם הבאה תנסה למצוא את האחראי ביציאה מהסרט. ותספר לו על החוויה שעברת. כי לא היה סדרן.

 

אני אפילו הייתי מנסה עכשיו לשלוח להם מייל.

 

סיכוי טוב שיפצו אותך.

[SlowRide]

תסתכל על חצי הכוס המלאה ותגיד תודה שהלכת לסרט רגיל ב40 שקל ולא לVIP.

[SurfHigh]

בגלל זה אני הולך לראות סרטים רק בסינמה קפה עממי.

לרוב יש לא יותר מ 10-20 איש בכל האולם, וגם אז מדובר בחברה שעברו את ה 70 לרוב, ויכולים להעביר סדנת סדר ומשמעת לטובי הסדרנים.

[יבגניפ]

ואו, הרגת אותי.

הייתי בטוח שאני היחיד בארץ (או לפחות בפורום) שיכול להתמרמר כל כך מההוויה הישראלית.

[קורן בן אשר]

אתה לא היחיד,לא בארץ ולא בפורום. אני משוכנע שיש הרבה *מאוד* אנשים שסובלים בשקט.

 

כפי שאני רואה זאת, ישראל היא כמו ארה"ב in a nutshell, מינוס שלטון חוק. אז כמו שבארה"ב אתה יכול לחיות בשכונה מצויינת, אבל גם לדעת היטב שיש אזורים סמוכים שאליהם לא נכנסים לעולם, כך גם פה. צריך לברור היטב לאן אתה הולך והיכן ועם מי אתה מסתובב.

 

אני משתדל להדיר את רגליי ממקומות בילוי המוניים; ללכת למתחמי הסינמה סיטי למיניהם או יס פלאנט זה ממש אקסטרים מבחינתי. כנ"ל שמורות טבע וחופי ים; ככל שהאתר עולה יותר כסף, או בכללי לא בחינם, מרוחק יותר ודורש יותר מאמץ (לדוג' אי אפשר להגיע עם רכב עד הכניסה), כך מינון הבבונים נמוך יותר.

 

אגב, דווקא פנסיונרים נשואי-פנים ומכובדים למראה מתנהגים לעתים בצורה מבישה כאחרוני הערסים.

[yossy]

בוא לצפון. אמא שלי אתמול היתה בסרט הזה מספרת על חווית צפיה מהנה ונעימה.

אני לא מבין מה ככ קשה פשוט לקרא לסדרן אפילו אם זה כרוך ביציאה מהאולם.

[SlowRide]

דווקא בפעמים האחרונות שראיתי סרטים בקולנוע לא היו הפרעות והחוויה היתה סבירה ביותר למקום המוני כזה. זה כנראה תלוי בסוג הסרט ובקהל שהוא מושך. לעומת זאת, כשהלכתי לראות את "פעילות על טבעית 2" בVIP בקולנוע המדובר, זו היתה חוויה יקרה ומחורבנת בגלל חבורת נערים שבאו לעשות שמח. כשביקשתי מהם להרגיע התשובה היתה "אנחנו חיילים, רוצים להתפרק קצת, מה קרה?"

כשאתה הולך למקומות האלה זה הימור על מי תיפול.