גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[אנלוגי]

בירה זה הדבר הכי חשוב להכין תוצרת בית. בעיקר כי אין שום צ׳אנס למצוא את הבירות שאני אוהב בשום מקום בארץ. אני מביא מארה״ב כל פעם סטוקים, אבל זה לא מספיק לצריכה שוטפת ובעיקר מספק את הסקרנות.

מדובר כמובן על IPA, וגם אם יש כמה לא רעות בארץ (כולל את המלכה הבלתי מעורערת ״ההודית המכוערת״ שהיא טובה מאוד גם בקנה מידה בינלאומי) - אנחנו רחוקים שנות אור ממה שקורה בתעשיית הבוטיק האמריקאית.

אז מכינים לבד, וזה יוצא מצויין, אם כי לא מתאים לכולם. הבירות שאני מכין הן בד״כ אינטנסיביות ומרות מדי לרוב האנשים. לא שאכפת לי, יש יותר בשבילי.

[סיוויק 08]

ציך לעבור לפורטלנד

[dorsht]

חכה שאיראן תזרוק פצצת אטום לפה, וכל התשתיות יקרסו.

מאוד מטריד.

[SlowRide]

התשתיות זה הדבר האחרון שיטריד אותך. מה עם כל המוטציות של הערסים שישתוללו בחוץ?

[dorsht]

התשתיות זה הדבר האחרון שיטריד אותך. מה עם כל המוטציות של הערסים שישתוללו בחוץ?

אני אהיה במילואים על גבול עזה, איזה ערסים ואיזה נעליים.

[vadim6385]

התשתיות זה הדבר האחרון שיטריד אותך. מה עם כל המוטציות של הערסים שישתוללו בחוץ?

ערסים יהיו הראשונים למות.

 

זה עם מפונק ברמות.

[SlowRide]

הערסים יהפכו למוטציות ולא ימותו. כשיודיעו על מלחמה הם ילכו שתות וודקה XL ברחוב והאלכוהול בדם שלהם יציל אותם מהקרינה.

[vadim6385]

וודקה XL הם ילכו לשתות, בין אם תהיה מלחמה או לא.

 

אם זה יציל אותם מקרינה, הם לא יהיו מוטציות, הם יישארו להיות ערסים רגילים, מהסוג שפתאום חוזר בתשובה כשצריך לעשות מסדר בוקר בטירונות.

 

והם עדיין ימותו.

[SlowRide]

הם יהיו כמו המטומטמים האלה עם המסכת אב"כ שהולכים על 4 וקופצים ומרביצים בS.T.A.L.K.E.R.

[בנצי]

מה יש לכם נגד ערסים? הם חלק חשוב מאוד באבולוציה, מעין חוליה בין יפי הנפש והקוף

[eyali23]

נו אז איך עבר הצום.

[SlowRide]

הצום עבר.

[אנלוגי]

מזמן לא כתבתי כאן, קצת ברחתי למקומות אחרים אבל נזכרתי שאני בעצם אוהב את הגיבוב, לכן משתף קטע שכתבתי לא מזמן בעקבות שבוע עמוס חוויות עם מוסדות מדינה, ששיאו היה בניסיון תמים שלי להיכנס לביטוח לאומי עם סכין בכיס (באתי מהשדה, הוא קבוע בכיס בשדה). אחרי שהרגעתי את המאבטח ושמתי את הסכין באוטו, הלכתי לחכות בתור הרגיל כשאני מקשיב להתנהלות מסביב, ולאט לאט הוזה את הקטע הבא (שבעיקרון דורש הגהה ועריכה מחודשת אבל אין לי זין, אז קבלו אותו נא):

 

----------

הצמדתי סכין לגרונו של עובד מדינה. הוא לא מישהו מיוחד, אולי אפילו לא הוא. יכול להיות שזו היא. הוא עובד בביטוח הלאומי, או עובדת במס הכנסה. יכול להיות בכלל שהיא עובדת דואר או פקיד במשרד הרישוי. כך או כך, יש לו סכין מוצמדת לצוואר.

 

 

הוא מתחנן עכשיו שאוריד את הסכין. אדוני! אדוני! אני אומר לו, איך אוריד את הסכין כשאני רואה כאן בבירור שבשנת 2005 היית צריך לחטוף סטירה ולא באת? מה אתה מתפלא, זה צבר ריבית. גיברת! גיברת! את אולי הגשת בקשה לערעור אבל שכחת מסמך. מה זאת אומרת שלחת? חובת ההוכחה עלייך. כן, זה היה ב-2003, תוכיחי. לא תוכיחי הסכין תיכנס בצוואר.

 

 

היא מתחננת עכשיו, יש לה שלושה ילדים בבית והגדול צריך לחזור מהצבא. אדוני! אדוני! זה לא מעניין אותי, יש חוקים והסכין הזאת נשארת על הצוואר. חבל, זה היה יכול להיגמר רק בסטירה אבל עכשיו מאוחר מדי. גיברת! גיברת! אנחנו שלחנו אליך הודעות. מה זאת אומרת לא קיבלת? הנה תראי כתוב כאן בפלט שהוצאתי לך ממדפסת סיכות בת גילי. מה זאת אומרת זו הכתובת שלך מלפני עשרים שנה? היית צריכה לעדכן אותנו. לא, אנחנו לא מתעדכנים ממשרד הפנים, זה גוף אחר לגמרי. אני באמת רוצה לעזור לך, תבין, זה לא אני. אני רק עושה מה שאני יכול לעשות כל עוד זה לא יגרום לי לנקוף אצבע. הסכין הזאת לא זזה מהצוואר.

 

 

הוא מתחנן עכשיו, אולי אפשר לדבר עם מישהו, מנהל או משהו? בטח, דברי עם יוסי. הוא נמצא כאן כל יום משמונה בבוקר עד רבע לתשע. אבל לא מחר או בשבוע הקרוב, הוא בחופש על חשבון המדינה. ואין אף אחד אחר היא תשאל? בטח שיש, אני. והסכין שלי. שמוצמדת לך לצוואר.

 

 

היא מתחננת, לפחות תן לי קצת זמן להיפרד מהמשפחה, להודיע להם שאימא הולכת לחטוף דקירה ואין עוף לשבת. זה כבר ממש נוגע לי ללב, כי זה כמו בפרסומת ההיא שיש בטלויזיה. אני עושה קליק במחשב. גיברת! גיברת! אני ממש מצטער, המחשב נפל. תבואי מחר. אבל לא בין שמונה לרבע לתשע, ובטח לא אחרי עשר. תנסי, אולי משהו ישתנה. אתה יכול גם למלא את הטופס הזה, זה יגרום לך לחשוב שמישהו יתיחס אליו. רק כשאתה יוצא בלי תנועות חדות, שהסכין לא תכנס בטעות לצוואר.

 

 

הוא מודה לי. ברור, אני הרי עזרתי לו מאוד. הוא מילא טופס. כשהיא יוצאת אני מקיש במחשב שלא נפל. פעם הבאה שהוא יבוא אתקע לו אקדח טעון בעין. אין מה לעשות, חוק זה חוק.

 

 

הבא בתור! אצעק כי המערכת של התורים לא עובדת. כן גבירתי, באת לקבל סטירה? מצויין, יש לך בטח את כל טפסי ההלקאות משנת 95׳ נכון? אה לא? אדוני! אדוני! כדאי מאוד שתביא אותם לפני שנגמרת השנה, כי מחבט בייסבול זה השלב הבא.

עריכה אחרונה ב-24 לספטמבר, 2015 על ידי אנלוגי

[SlowRide]

אתה יודע מה אומרים על זה,

when life gives you razorblades, you make a baseball bat covered in razorblades.

[בנצי]

הוא דיבר רבות על סכין וצוואר

למרות שהריקוד הבירוקרטי כבר הפך למוכר

רגל ימין, רגל שמאל, סיבוב עדין נגד כיוון השעון וחוזר חלילה

השגרה שלו שגרתית למדי, בית, טנדר עבודה ובירה

לפעמים הוא רוכן מעל נתח בשר, אגלי הזיעה מתגלגלים על עורו המסוקס

היום הוא אומר, היום

אך שוב כל מה שיש לו זה לרטון מול פרסומות בטלוויזיה

געגועים לשפשפת, והשמש, השמש נוחתת לו כל כך טוב על העורף, כאילו המציאות היא סתם עוד איזה ילד מניאק שמשחרר לו כאפה מצלצלת אחרי תספורת.

ולמה שרק העשירים יהנו?

הוא שואל למה תשובה מסתפר בחינם

אין תשובה, או שיש

וככה, מדי פעם המחשבות החולניות של צדק חברתי אמיתי מבליחות לו בין הודית מכוערת אחת לשניה, הוא מעריץ גדול של יופי אך תמיד מוצא את עצמו מצמיד את שפתיו הסדוקות למכוערת נוספת, מכוערת קרה, כאילו לא מספיק לו.

מחשבות חולניות אמרנו, ענן אבק במראה האחורית, ככה הוא זז קדימה, עדין כמו פיל במנוסה, והוא רוצה צדק, הוא רוצה לשבור את המעגל, הריקוד הבירוקרטי, כותב בסד בצד, חיוך של נוכל.

אין צדק ולא יהיה צדק, צדק זה בכלל כוכב

סכין על הצוואר, אך כלום לא זורם לכיוון המוח, תחתוך יפה, תסדר נקי, תעטוף הכל בעיתון ותקשור בסרט, מחר עושים על האש.